למה רקדו העיזים?

מנין בא הקפה? הסיפורים רבים, וכולם ביחד סיפור אהבה עולמי
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

הגיע הזמן לעדכן את סיפור הקפה. אף כי ממצאים ארכיאולוגיים מורים על כך ששיח הקפה, מהסוג Coffea וספציפית Coffea Arabica הוא בן אלפי שנים, וצומח ללא הפרעה באזורים הדרומיים של הרמות הגבוהות של אתיופיה, האגדה המספרת על הגילוי המוקדם ביותר של הקפה, שמקורו אכן באזור הזה באתיופיה, היא מסביבות שנת 800 לספירה.

הסיפור המסופר לעתים קרובות הוא סיפורו של קלדי (Kaldi) רועה העיזים. על פי הסיפור, לאחר שקלדי ראה שעדר העיזים שלו מקפץ בהתרגשות בעקבות אכילת פירות של שיח מסוים, הרועה החליט לטעום את הפירות הקטנים בעצמו. לפי אחת הגרסאות, לאחר שהוא גרס את הפירות בפיו, הבחור הצעיר פרץ בשירה ובדקלום דברי שיר – התנהגות שבוודאי עוררה עניין בקרב הסובבים אותו. ללא קשר לפרטי האירוע המדויקים, קלדי זכה להיחשב כמי שחילץ את פולי הקפה מאלמוניותם, לאחר שאלה היו באפלה במשך מאות ואלפי שנים. אך האגדה על קלדי (שבוודאי מספרת על התרחשויות שאירעו זמן רב קודם לכן), מעלימה את העובדה שקפה היה כבר מקור להנאה לבני-אדם מאות שנים קודם לכן.

פולי קפה, פנמה

פירות שיח הקפה. תצלום: לואיס סלסאר, Corp Trust

אכן, סביב שנת 525 לספירה, כלומר כ-300 שנה לפני התאריך שמיוחס לרועה עיזים שלנו, צמחי קפה הובאו מאתיופיה, בידי הצבא של קיסרות אקסום, שפלש לממלכת תימן, ונותרו בה במשך 50 שנה. רצה הגורל והאזור הכבוש בתימן היה בעל אקלים וגאוגרפיה דומים לאלה של רמות של אתיופיה. וכך, אנשי הצבא הפולש של אקסום החלו לגדל קפה בתימן, ובכך זרעו את הזרעים למה שהייתה עתידה להיות השליטה התימנית במסחר בקפה.

המעשה הקולוניאליסטי המוקדם הזה מציב אתגר בפני מקומם של קלדי וחבריו כראשוני צרכני הקפה בעולם. אם הסיפור המקורי כלל לעיסה את פירות קפה על ידי אנשים שחיו באתיופיה, הרי שמיתוס תימני ממקם את ראשית שתיית הקפה בפינה הדרום מערבית של חצי האי ערב.

לפי הסיפור המסופר בתימן, האדם הראשון ששתה קפה היה למעשה כהן דת שהוגלה להרים בשל התנהגות לא נאותה כלפי בתו של מלך. הצעיר, שעמד בפני סכנת רעב ומוות, גילה את הצמח בעל הפרחים הלבנים ושרד כיוון ששתה נוזל שהוא הפיק מן הפולים של הצמח. לאחר שהוא שרד את תקופת הגלות שלו, כהן הדת לקח עמו את הפולים כשהוא עלה לרגל למכה, ובכך הפך ליצואן הראשון של אחת הסחורות החשובות של זמננו.

כדי לבצר את טענתה שהיא המקור לשתיית הקפה, תימן מציעה אגדה נוספת. הפעם מדובר באגדה על דרוויש סוּפי בשם חאג'י עומר, שאויביו גירשו אותו ממוקה למדבר, שם, כדי להימנע ממוות ברעב, הוא טעם פירות שצמחו על שיח. חאג'י עומר גילה שהפירות מרים באורח בלתי נסבל, ולכן הוא קלה אותם ולאחר מכן ניסה לרכך אותם במים כדי לאכול אותם ביתר קלות. התהליך לא שיפר במיוחד את טעמם של הפולים, אך הנוזל החום שהסופי הפיק עורר אותו מעייפותו ורומם את רוחו. כשעומר חזר למוקה, העובדה שהוא שרד נחשבה לנס, והקפה שהוא גילה הפך לפופולרי מאוד.

אתיופיה וגם תימן יכולות לטעון בצדק שהן חולקות את סיפור המקור של הקפה, וגם את תענוגותיו

הפולקלור שהבאנו עד כה מציג הרבה יותר מסדרה של סיפורים משעשעים. הוא מחבר את הסיפור האנושי לאמת בוטנית. ממצאים ארכיאולוגים מראים כי צמח הקפה הקדום הגיע קרוב לוודאי מאתיופיה של ימינו. ממצאים מדעיים אחרים מורים על כך שפולי הקפה וצמח הקפה הגיעו לתימן בעשור השני של המאה ה-6 לספירה. בגרסה הזאת של האירועים, אתיופיה וגם תימן יכולות לטעון בצדק שהן חולקות את סיפור המקור של הקפה, וגם את תענוגותיו.

אגדות הן מקור שימושי, כיוון שהן מאפשרות לנו לחבר את החלקים של מה שאולי קרה לאחר שהתגלה שהפולים, על אף שהם מרים, אינם רעילים. אילו הם היו רעילים סביר שהיינו שומעים על הרבה עיזים מתות, וכולנו היינו שותים איזשהו משקה מעורר אחר ולא קפה, כדי להתעורר בבוקר או להחזיק מעמד בשעות אחר הצהריים.

בחינה ביקורתית של הכוחות ההיסטוריים המעצבים אגדות כאלו גם מכריחה אותנו להתמודד עם שורה של נושאים חשובים בני זמננו – למשל, המעמד שנמנע, היסטורית, מהמגדלים והקוטפים.

קפה, טכס, אתיופיה

טכס קפה באתיופיה. תצלום: פרטיק פאטל, יוניברסיטי קולג', לונדון

מעריכים שברחבי העולם אנשים צורכים שני מיליארד ספלי קפה מדי יום, בהפגנת אהבה מתמשכת

קפה ממין C. Arabica שנצרך לראשונה באתיופיה ובתימן הוא עדיין המוערך ביותר, וסוגי הקפה שגדלים באזורים הגבוהים יותר עדיין משיגים את המחירים הגבוהים ביותר בשוק העולמי. למעשה, תימן נהנתה ממונופול על יצוא פולי קפה שנמשך בכל מהלך ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, תקופה שבה תימן ייצאה את הפולים לרחבי העולם. הדבר השתנה רק באמצע המאה ה-17. מסופר שבאותה עת, הוברחו צמחים מנמל מכה על ידי סוחר פורטוגזי. עם הגנבה הזאת, הקפה הפך לחלק מהמפעל הקולוניאלי האירופי. יחד עם זאת, למרות זוועות העימות המכה היום בתימן, עדיין אפשר להשיג את הקפה התימני – מה שמאפשר לאלו מאיתנו שהתמזל מזלם לחיות בביטחון יחסי לתמוך בפרנסתם של איכרים, שהקשרים שלהם לקפה הם בני מאות שנים.

הקפה, שקל יותר לרכוש אותו היום, ממשיך להיות חלק חשוב מכלכלת אתיופיה, שבה נעשו מאמצים משמעותיים כדי לציין את עברו העשיר של הקפה במדינה, וגם כדי להבטיח שהוא יוכל להמשיך לצמוח ולשגשג בעתיד. מאז שנת 2008, תשומת לב מיוחדת ניתנה להנחלת שיטות של קיימוּת חקלאית המבטיחות מחיר הוגן של הפולים בשוק, תמורה ראויה לאיכרים הקטנים המייצרים 95 אחוז מהיבול החקלאי באתיופיה, שבמסגרתו הקפה הוא אחד הגידולים המובילים, וכדי ללמד שיטות חקלאיות שימנעו את הידלדלות הקרקע.

כיום, מעריכים שברחבי העולם אנשים צורכים שני מיליארד ספלי קפה מדי יום, בהפגנת אהבה מתמשכת. מקומו של הקפה בחיי היומיום שלנו, ובדמיון שלנו, נעשה עשיר ועמוק יותר אם אנו חושבים לרגע על הדרך שהוא עשה עד למקומו הנוכחי. בסופו של דבר, למזון ולמשקה יש כוח מיוחד לחבר בינינו, מעבר לזמן ולמרחב, ואף מעבר לענני ההיסטוריה. סקרנות, נכונות להתנסות ודוחק שפעלו יחד ברמות גבוהות באתיופיה ובתימן לפני מאות שנים, גילו לנו שהפרי המשונה הזה עשוי להפיק משהו ראוי לשתייה. מקור הקפה מגלם סיפורים חזקים, מלאי ניחוחות, ואנושיים, עם המר והמתוק שבמשקה המופלא הזה.

 

ג'נט פרוליה (Feruglia) היא פרופסור להיסטוריה בקרול קולג' במונטנה, ומחברת הספר A Rich and Tantalizing Brew: A History of How Coffee Connected the World

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Square

תמונה ראשית: קפה וקפה וקפה. תצלום: מיי מו, unsplash.com

Photo by Mae Mu on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'נט פרוליה, Zócalo.

תגובות פייסבוק