למען השם, תנתקו כבר

מעצבן במיוחד לשמוע שיחות טלפון של אחרים במרחב הציבורי. חצאי שיחות שהן הפרעה גדולה, וסכנה לעצם קיומו של המרחב הציבורי, שהוא חיוני לכולנו
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

הלו אתה שם, הלו את, כן: אתם, המדברים בטלפון.

אני מתכוונת אליכם, ממש אליכם, שמקשקשים בטלפון שלכם באמצע בית הקפה הזה, או ברכבת התחתית, או במסעדה, או במכון הכושר או בחלל העבודה הפתוח, המשותף. האם מישהו העביר לכם את המאמר הזה, או תייג אתכם במדיה החברתית, או הדפיס את הטקסט ומסר לכם אותו? אם כן, יכול להיות שזה בגלל שאותו אדם שעשה זאת סבל ממחצית שיחת הטלפון שלכם. וזה לא בסדר. כפי שכריסטין רוזן (Rosen), עמיתת מחקר במרכז לאתיקה ולמדיניות ציבורית, ציינה במאמרה משנת 2004, "Our Cell Phones, Ourselves", "כולנו כעת חשופים לשיחות נכנסות, לפרטים על אהובים שיוצרים איתם קשר, לפגישות שנקבעות, לוויכוחים שפורצים לחלל, לרכילות שעוברת מפה לאוזן".

הפרעה משמעותית

אל תבינו אותי לא נכון: אני מבינה את ערכם של הטלפונים הסלולריים כשצריך לטפל במצב חירום בעבודה, או בצרה משפחתית דוחקת, או לצורך בדיקה מהירה של עניין לוגיסטי. עבור נשים במיוחד, טלפונים סלולריים יכולים להיות בעלי ערך משחרר עצום: ב"Change in the Social Life of Urban Public Places", קית' נ. המפטון (Hampton), לורן סשנס גולט (Sessions Goulet) וגארת' אלבנזיוס (Albanesius) מציינים כי "הטלפון הנייד עשוי לספק לנשים אמצעי לאזן בין עבודה בשכר, עבודה ללא שכר ו'עבודה ברשת' וגם להפחית את הפגיעות שנשים חוות כתוצאה מכך שהן לבד במרחב הציבורי".

שיחתכם במרחב הציבורי היא למעשה פגיעה משמעותית בקשב של מי שסביבכם

אינני מתלוננת על האופן שבו אתם מפטפטים בטלפון שלכם כשאתם הולכים ברחוב, או מעיקים על הסובבים במסעדה כשאתם עונים לשיחה קצרצרה מהבייביסיטר. אבל דבר אחר לחלוטין הוא לנהל שיחה ארוכה ולכפות על כל הסביבה את המחשבות שלכם על טיוטת הדו"ח שאתן עסוקות בהכנתו, או בענייני החיפוש שלכם אחר משקיע או היתרונות והחסרונות של קוקטייל אלכוהולי כזה או אחר. כולם נושאים ראויים ביותר, ללא ספק, אך הם נושאים שמוטב לעסוק בהם בסביבה הפרטית, בבית, במשרד או במכונית.

כפי שרוזן ציינה לפני 15 שנה:

"אינטראקציות פומביות מסוימות נושאות איתן כללי התנהגות בלתי מפורשים מסוימים. כשאתם מתקרבים לתור בקופה במכולת, אתם נעמדים מאחורי האדם האחרון ומחכים לתורכם... מה שמעולם לא ציפינו לו, ועלינו כעת לשאת, הוא הצרימה הקולית של אדם זר המתווכח וטוען ביחס לגובה החוב שלו לבעל הבית... אנחנו כבר לא שומעים שיחה זרה במקרה, כלומר כבר לא נתקלים במצב שבו שני אנשים משוחחים מתוך הנחה שיש להם פרטיות. כעת, כולנו פשוט שומעים".

אולי דמיינתם לעצמכם שלשוחח בטלפון שלכם זה ממש בסדר, כיוון שאתם מוקפים באנשים שגם הם משוחחים כך. אבל כפי שהחוקרת בתחום הפסיכולוגיה לורן ל. אמברסון (Emberson) ועמיתיה מציינים ב"Overheard Cell-Phone Conversations", "לשמוע במקרה את הנאמר בשיחה בטלפון סלולרי נחשב למרגיז וחודרני יותר מאשר לשמוע במקרה דו-שיח שבו שני הצדדים נשמעים... כיוון שכדי לשמוע במקרה את הנאמר בשיחה בטלפון סלולרי מספיקה גישה רק למחצית מהדו-שיח, כך שהתוכן של מה שנאמר פחות צפוי מאשר כשמאזינים לשיחה שלמה". מחברי המחקר גילו שכתוצאה מכך, האזנה אקראית לשיחה המתנהלת בטלפון סלולרי יוצרת הסחת דעת משמעותית מבחינת המאזין שלא התכוון לשמוע את הדברים – ומשמעות הדבר היא ששיחתכם במרחב הציבורי היא למעשה פגיעה משמעותית בקשב של מי שסביבכם.

סלולרי, שיחות, קווינס, ניידים

מראה שכיח בתחנת רכבת בקווינס, ניו יורק. תצלום: Jacques Lebleu

לכן, ניהול שיחת טלפון בציבור היא הפרה של מה שעדנה אולמן-מרגלית מגדירה בשם "considerateness" ("התחשבותיות"), במאמר שזוהי כותרתו: "כשאני פועלת בהתחשבות כלפיך, טובתך לנגד עיניי. בדרך כלל, המעשה המתחשב שלי נועד להפחית את אי-הנוחות שלך, להקל על הקושי שלך או להפחית את הפגיעה בתחושתך הטובה". שיחות טלפון פומביות ארוכות הן הפרה של הנורמה הזאת, הנורמה של ההתחשבותיות, שבה, כפי שאולמן-מרגלית מנסחת זאת:

"אני מכירה בכך שאני ואתה חולקים זמנית את אותו חלל (פיסי או מנטלי), ושעצם העובדה הזאת עשויה להיות בעלת השלכות של הפרעה מבחינתך. בכך שאני נוהגת בהתחשבות כלפיך כוונתי להביע בפניך את מערך ההכרות הזה, ובה בעת לצמצם את חוסר הנוחות שיתכן שאני יוצרת מבחינתך. משתמעת מכך ההכרה שלי בך כאדם, כזולת, ומשתמע גם הכבוד שלי כלפיך ככזה".

עיצוב מחדש של המרחב הציבורי

בכל פעם שאתם משתמשים בטלפון שלכם בציבור, אתם מציירים מחדש את הגבול שבין המרחב הציבורי והמרחב הפרטי, ובדרכים שיש להן השלכות חברתיות משמעותיות

אם שיחת טלפון שנקלטת במקרה באוזניהם של מי שסביבכם היא גילוי של חוסר התחשבות ומהווה הסחת דעת, הרי שיש לשים לב לכך שהסובבים אתכם אינם היחידים שמושפעים מנימוסי הטלפון שלכם. בכל פעם שאתם משתמשים בטלפון שלכם בציבור, אתם מציירים מחדש את הגבול שבין המרחב הציבורי והמרחב הפרטי, ובדרכים שיש להן השלכות חברתיות משמעותיות. בסופו של דבר, כפי שהמפטון ועמיתיה כותבים, "כל המרחבים הציבוריים הם רכיבים בספירה הציבורית", וכן:

"במגע שמתרחש במרחבים הציבוריים יש סוגים אחרים ומוכרים היטב של תועלת. הליכה ברחובות בחברת אחרים, בניגוד להליכה לבד, מקושרת להשבת החיוניות ולהפחתה ברמות החרדה והדיכאון. התגלה כי בילוי זמן במרחבים ציבוריים מעלה את הזיקה האנושית ואת תחושת הקהילתיות, ומוביל לרמות גבוהות של הערכה חיובית של מצב הבריאות, וגם מפחית תחושות של בדידות".

שיחות טלפון ארוכות בציבור משבשבות את המרחב הציבורי הזה. המפטון ועמיתיו מסכמים את הבעיה באורח חסכוני ומדויק:

"חוקרים מסוימים טוענים שהטכנולוגיות הניידות החדשות יצרו מרחבים ציבוריים שכבר אינם מרחבים קהילתיים; ירידה במספר האינטראקציות הבין-אישיות המסורתיות המתרחשות בציבור; אנשים במרחבים ציבוריים מתקשרים, באמצעות הטכנולוגיה, עם אדם אחר הנמצא במרחק קילומטרים מהמקום, במקום עם מישהו שנמצא באותו מרחב".

כתוצאה מכך, החוקרים הללו טוענים (והם נסמכים על התאורטיקנית שרי טרקל [Turkle]) כי "יתכן שטכנולוגיות כגון הטלפון הנייד מקעקעות עוד יותר את החיים הציבוריים, על ידי הרחבת ההזדמנות שיש לאנשים לבלות זמן במרחב פרטי במקום במרחבים ציבוריים". וכך, בעוד שהסוציולוגים קרישן קומאר (Krishan Kumar) וייקטרינה מקרובה (Ekaterina Makarova) כותבים ב"The Portable Home", "לא יהיה זה נכון להפוך את הטלפון הנייד לאשם הראשי או אפילו לביטוי העיקרי של הביות של המרחב הציבורי", הוא עדין "הדוגמה המובהקת ביותר, הנפוצה ביותר והמוכרת ביותר לתופעה".

תא טלפוו, חוף הים, אוהל, סלולרי

תא טלפון: מרחב פרטי בתוך מרחב ציבורי. תצלום: סטיב קריין.

איננו חייבים לאפשר לנוחות לשדוד מאיתנו גם את הנימוס ודרך הארץ שלנו, או לשחוק את מעט המרחבים שבהם אנחנו מרימים את המבט מן המסכים ומכוונים אותם לעיניו של זולתנו

יתכן שיש מידה של הפרזה בהטלת האחריות להפרטה של המרחב הציבורי על שיחת הטלפון הקולנית שלכם, ובהאשמתה גם בשחיקת הספירה הציבורית ובפגיעה הנגרמת בשל כך בבריאות הציבור (ואולי בעצם לא). אך איני חושבת שבלתי סביר לדרוש שתכירו בכך ששיחת הטלפון שלכם, כמו כל שיחת טלפון ארוכה בציבור, תורמת לשינוי הקולקטיבי בנורמות הנוגעות לאינטראקציות בציבור, ולכללי ההתנהגות בכלל.

כפי שרוזן ציינה לפני 15 שנה, "אנחנו נתונים בתקופה של הסתגלות". ב-2004 רוזן יכלה לכתוב ש"אנו עדיין זוכרים את הכללים החברתיים הישנים, שמזכירים לנו להיות אדיבים כלפי אחרים, במיוחד בסביבות סגורות". ב-2012, במאמר על התנתקות חברתית באוטובוס בין-עירוני, הסוציולוגית אסתר סי. קים (Kim) כתבה ש" האפשרות לסבול פטפוט בטלפונים ציבוריים נבדלת ברמתה במרחבים ציבוריים שונים". אם תוך שמונה שנים בלבד השימוש הציבורי בטלפון עבר מלהיחשב לדבר שאין רואים אותו בעין יפה למשהו שמקבלים אותו לפרקים, יתכן שאנחנו קרובים לנקודה שבה נוותר על כל סוג של גבול באשר לשימוש בטלפון הסלולרי בציבור.

אך עדיין איני מוכנה להיכנע. בסופו של דבר, על כף המאזניים מונח יותר מעניין גסות הרוח, או ההפרעה לריכוז של מי שסובבים אתכם. אנחנו גם קובעים מחדש את הגבול בין הפרטי לציבורי, בין העניין המשותף שלנו בכך שיהיו לנו מרחבים ציבוריים שבהם אנו יכולים לבוא במגע עם אחרים, ובין העניין הפרטי שיש לנו בכך שנוכל לקבל כל שיחה, בכל מקום ובכל זמן.

הצמא לנוחות כבר עלה לנו בפרטיות שלנו ברשת, שהרי אנחנו מוסרים את הנתונים שלנו לפייסבוק, לאמזון, לטוויטר ולאחרים, תמורת שירות לקוחות משופר או כמה הנחות נחמדות. אך איננו חייבים לאפשר לנוחות לשדוד מאיתנו גם את הנימוס ודרך הארץ שלנו, או לשחוק את מעט המרחבים שבהם אנחנו מרימים את המבט מן המסכים ומכוונים אותם לעיניו של זולתנו.

כל מה שצריך כדי להציל את המרחב הציבורי הוא מעשה פשוט אחד: תנתקו את הטלפון המחורבן שלכם.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקורות:

Our Cell Phones, Ourselves, Christine Rosen, The New Atlantis, No. 6 (Summer 2004), pp. 26-45, Center for the Study of Technology and SocietyChange in the social life of urban public spaces: The rise of mobile phones and women, and the decline of aloneness over 30 years, Keith N Hampton, Lauren Sessions Goulet and Garrett Albanesius, Urban Studies, Vol. 52, No. 8 (JUNE 2015), pp. 1489-1504, Sage Publications, Ltd.Overheard Cell-Phone Conversations: When Less Speech Is More Distracting, Lauren L. Emberson, Gary Lupyan, Michael H. Goldstein and Michael J. Spivey, Psychological Science, Vol. 21, No. 10 (OCTOBER 2010), pp. 1383-1388, Sage Publications, Inc. on behalf of the Association for Psychological ScienceConsiderateness, Edna Ullmann-Margalit, Iyyun: The Jerusalem Philosophical Quarterly / עיון: רבעון פילוסופי, כרך‎ 60 (July 2011), pp. 205-244, S. H. Bergman Center for Philosophical StudiesThe Portable Home: The Domestication of Public Space, Krishan Kumar and Ekaterina Makarova, Sociological Theory, Vol. 26, No. 4 (Dec., 2008), pp. 324-343, American Sociological Association

Nonsocial Transient Behavior: Social Disengagement on the Greyhound Bus, Esther C. Kim, Symbolic Interaction, Vol. 35, No. 3 (August 2012), pp. 267-283, Wiley on behalf of the Society for the Study of Symbolic Interaction

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Dailyכאן.

אלכסנדרה סמואל (Samuel) חוקרת, כותבת ומרצה על טכנולוגיה. היא מחברת הספר Work Smarter with Social Media (שראה אור ב-2015) ומאמריה מתפרסמים בקביעות בוול סטריט ג'ורנל ובהארוורד ביזנס ריביו. את הדוקטורט שלה במדעי המדינה היא כתבה באוניברסיטת הארוורד. מאמרים נוספים שלה אפשר לקרוא באתר שלה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: שיחות סלולריות באוויר. תצלום: Klaus Veldfelt, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה סמואל, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על למען השם, תנתקו כבר

01
שושי

כשהנוסעים היו דחוסים בעמידה ברכבת ישראל, לא היו שיחות טלפון. כשקצת רווח (אולי במקרה), הן חזרו: קולניות וארוכות, לא דחופות וכמה מהן במקביל.
בעיה מאתגרת, שאפשר להפנות לחוכמת ההמונים של הנוסעים.