למרות הזמנים הרעים

בואו לא נכביר מלים. אין זמן, ואתם ואני לא נמצאים כאן כדי להעמיד פנים, אלא כדי לרקוד לפני שנהפוך לאבנים.

אלו זמנים אפלים. רוח קרה של ייאוש נושבת, בעוד כנפי האפלה מתחילים להכות על העולם השבור. חיות הטרף מהדסות בין חורבותיו של עידן מוזהב. ואתם ואני מתכרבלים מתחת לכוכבים, מקווים לגאולה, ממתינים.

אך אין אלים מחייכים ושום גורלות מוצקים אינם באים להציל אותנו. גורלנו נמצא במקום שבו היה תמיד. המקום הלא מושלם והמסוכן המכונה "חירות". הוא חומר בידינו הרועדות.

השאלה היא האם אנו יודעים כיצד לתת לו צורה. האם אנו אמני החומר של הנפש. או שמא אנחנו לא יותר מקורבנות אילמים, המשליכים מעלינו את האפשרות שלנו, כיוון שכל מה שאנו רואים הוא בוץ חסר-ערך ועפר.

וכך, השאלה בתוך השאלה היא זאת: האם אנו אנשים נוראים? אנשים נוראים הם קרבנות ומפלצות, עבדים ורוחות-רפאים, המשליכים לפח את מתת האפשרות האנושית. וכך הם אינם מאושרים, אינם חיים בשלום, אינם מוטבעים בסימנים של שמחה, אינם בוערים ברצון למרוד, אינם חופשיים.

אנשים נוראים. העידן הנוכחי כה אפל וכה עגום, עד שמה שהיה פעם נורא הוא כעת נורמלי, שגרתי, מתקבל על הדעת. אז הבה נרענן את המחשבות שלנו, ונרענן גם את הלב.

אתה אדם נורא אם....

...אם אתה חומד כל העת את מה שיש לאחרים, את מה שהם נהנים ממנו. את החפצים שלהם, את האהובים שלהם, את ההישגים שלהם, את האושר שלהם. אם הקנאה וצרוּת העין הם הכוכבים המנחים אותך.

...אם אתה מאמין בעליונוּת. בכך שאחדים נולדו, נבראו, נוצרו טובים יותר מאחרים. זהירות. קרוב לוודאי שאתה מאמין ש"כולנו נולדים שונים". בין הבדל לעליונות מפריד אך צעד קטן אחד. האם אתה באמת, באמת, בעומק הלב, מאמין שכל החיים בעולם הם בעלי ערך?

...אם אתה מצדיק היעדר אהבה בעודף של שנאה. כיוון שהאדם הזה והזה לא אהב אותך, כעת אתה שונא את כל מי שדומה לו. כיוון שאדם מהסוג הזה דחה אותך, אתה מרגיש שאתה חייב לדחות אותם, את כולם.

...אם אתה שטחי. אתה מעריך יופי חיצוני ומקבל כיעור פנימי. אם כך, כיצד תהיה אי-פעם מאושר או מסופק או תמצא גרם של משמעות? ועם זאת, כך רובנו רואים את הדברים, לא? די שאדם, רעיון או מקום יהיו קצת יפים מבחוץ, ואנחנו כבר ממהרים לתרץ ולסלוח על הכיעור הפנימי העמוק ביותר, על גסות רוח וולגריות.

...אם אתה כועס על- ולא כועס עם-. יש הבדל גדול. לכעוס על- פירושו לגלות יחס של התעמתות והתנגדות. לכעוס עם- פירושו לקבל. התנגדות יוצרת התנגדות. קבלה מעודדת תמורה ושינוי.

...אם אתה מלא בתחושה בוערת של עוול אנוכי. להרגיש תחושה של עוול בשם מי שאינם בני מזל כמונו, הרי זה רגש נאצל ואמיתי. תמיד יש מישהו פחות בר-מזל מאיתנו. אבל לבעור בשל ביש-המזל שלנו עצמנו – זהו השורש והענף של עץ הסבל, העץ שפריו המר הוא פרי העוינות.

ובכן, מה אנו חיים כשאנו חיים כך? אנו חיים נקמה, אכזריות, חיסול חשבונות, פחד, רשעות ועינוי.

כלומר, אנו חיים בדרך שבה אנו חיים כעת.

אנו נעשים מבוהלים, מרירים וכעוסים, והמפלצות אורבות לפחדינו. ואז הן תולשות לנו את הלב מהחזה, וחוגגות עם הדבר האמיתי ביותר שבתוכנו. הן טורפות את עצם האפשרות שלנו.

לחיות את החיים הללו, את המתנה הזאת, בחסד ובאצילות שהם ראויים להם, בתחושה צורבת של יופי ופליאה ואמת, להרוויח משמעות בימינו ואושר ברגעינו – כל אלו דורשים דבר אחד בלבד.

לא להיות אדם נורא. להיות אדם מהסוג השני. אם לא אדם יפהפה, הרי שלפחות להיות אדם ראוי.

אם הגעתם עד לכאן...

קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב עת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: ברכישת זכויות בחו"ל, בבחירת מיטב התכנים, בתרגום ובעריכה. אנו מאמינים שיש מקום לכתב עת ברמה הזאת בישראל. אם הנאת הקריאה קרובה לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת. 

"אם אני יכולה לעזור לכך שכתב עת נהדר כזה ימשיך להתקיים..., זה המעט שאני יכולה לעשות" (דורית ד', גבעתיים)

לתמוך באלכסון

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על למרות הזמנים הרעים

01
שלומי בוכריס

עוד פוסט הזוי מבית יוצרו על עומייר חק.

"העידן הנוכחי כה אפל וכה עגום, עד שמה שהיה פעם נורא הוא כעת נורמלי, שגרתי, מתקבל על הדעת. אז הבה נרענן את המחשבות שלנו, ונרענן גם את הלב."

עד לפני 100 שנה כיבוש עמים אחרים ושיעבודם היה לגיטימי לחלוטין. היום אתה עומד בפני סנקציות בין לאומיות. לפני 50 שנה לא היו זכויות אזרח בסיסיות לשחורים ונשים באמריקה. פעם, אנשים היו נישאים כי הוכרחו על ידי המשפחה, ליצור בריתות וכד'. 90% מהאנשים היו איכרים חסרי כל שלא יכלו להתקדם לשום מקום כי לא נולדו למשפחה הנכונה. באמת, יש כל כך הרבה עדויות היסטוריות לדברים שפעם היו מקובלים לחלוטין, ואף מקובעים בחוק, וכיום חוסר הלגטימציה שלהם הוא מובן מאליו.

אני אפילו לא אתייחס לשאר הכתוב. אתה פשוט שופך תכונות אנושיות מולדות ומצפה מאיתנו להרגיש רע בכלל זה. קנאה זה אנושי, אל תתבייש בזה. שטחיות זה אנושי, אתה מתוכנת לאהוב את היצורים הבריאים והסטרילים של המין שלך. תכעס - כי אתה יכול. אל תקבל דברים שאתה מסרב לקבל.

הזמנים הללו לא מושלמים. הם גם לא מעולים. אך הם עדיין, בראיי ההיסטוריה, הזמנים הטובים וההוגנים ביותר שהיו עד כה.