לצחוק בבטן של אמא

צחוק וחיוכים גוברים על מכשולים של גיל, שפה או תרבות, ותינוקות יודעים זאת היטב.

הם אינם דוברים את שפתנו הם אינם לוקחים חלק בתרבות שלנו והם צעירים מאתנו בדור אחד לפחות. ועם זאת אנחנו צוחקים איתם בקלות.

בהנחה שהתינוק שבע, נקי ולבוש היטב, הוא יעשה מאמץ ללכוד את ליבך. תינוקות הם יצורים עליזים, צוהלים כריזמטיים וידידותיים להפליא – איכויות קומיות שמעניקות להם יתרון ניכר על פני חתולים בסרטוני יוטיוב משעשעים. בעוד שהמחקר הקוגניטיבי הכיר בחשיבות המתיקות של תינוקות בשלב יצירת הקשר הראשוני, הרי שמעטים חקרו את הנושא לעומק. עם העניין המחודש שמתעורר סביב מה שמכונה 'פסיכולוגיה חיובית לתינוקות' אנו מתחילים להבין יותר את החשיבות המולדת של הצחוק והחיוך.

דיווחים על תינוקות המחייכים בבטן אמם הופיעו החל משנת 2000, אז רזולוציית תמונות האולטרסאונד השתפרה ואפשרה להבחין בהבעות פנים של עוברים. הפסיכולוגית נדיה רייסלנד מאוניברסיטת דורהם זיהתה שבע הבעות פנים עובריות ואיששה את העובדה שהעובר מבטא ברחם גם בכי וגם צחוק. ממצא זה עולה בקנה אחד עם המחקר הגלובלי שלי על צחוק תינוקות. המחקר מבוסס על דיווחי הורים על צחוק שהופיע בחודש הראשון או השני לחיי תינוקם. הטענה שחיוכים בחודשי החיים הראשונים הם ביטוי לגזים אצל התינוק היא מיתוס מוחלט.

האמת היא שהחיוכים מבטאים עונג אמיתי. הסיבה לכך שהחיוכים הראשונים הם עדינים ומלווים בהתנשפות היא בגלל שרמת השליטה של התינוק בשרירי הפנים אינה מאפשרת לו למתוח את פיו לכלל חיוך מלא. אך מכיוון שבשלב זה הורים מכירים את תינוקם יותר טוב מכל אחד אחר לא נותר לנו אלא להאמין להם.

הסקר מוכיח שגם ברחבי העולם, משחק המחבואים (משחק ה"קוקו") הוא הדרך הטובה ביותר לגרום לתינוק לצחוק. המשחק מצליח להצחיק לאורך שנות החיים הראשונות אם כי רמת התחכום שלו עשויה להשתנות. בששת החודשים הראשונים התינוקות מופתעים מעצם הופעתך מחדש, אחר כך הם לומדים לצפות לכך ושמחים שתחזיתם התגשמה. הם נהנים מעצם הצלחת החיזוי. כאשר הם הופכים לפעוטות מטרת משחקם הוא להצחיק אותך. במשך תקופה זו האלמנטים הבסיסיים של המשחק נותרים בעינם. הכל מתרכז בקשר עין – שהוא קשר חברתי מובהק בצורתו הבסיסית ביותר. האם אתה משחק איתי? באמת? אינך יכול לשחק מחבואים בעודך משחק עם האייפון שלך. הינה זה כבר יותר טוב: עכשיו הסתכל לי בעיניים.

משחק המחבואים מעניק לתינוקות את הדבר שהם רוצים יותר מכל: תשומת לב של מבוגר. המשחק מאפשר להם ללמוד את התעלומה הגדולה ביותר בעולמם: אנשים אחרים. הפופולריות של משחק המחבואים מדגישה את שני התפקידים המרכזיים בצחוק של תינוקות: לאפשר למידה ולשמש כלי ליצירת קשר חברתי. הפסיכולוגית רנא אֶסיילי ועמיתיה באוניברסיטת פריז מצאו כי תינוקות מיטיבים ללמוד כאשר יש להם שותף מצחיק בניגוד לשותף רציני. אני משער שגם ההפך נכון, כלומר תינוקות עליזים ידרבנו מבוגרים ללמד אותם את הדברים שהם מעוניינים בהם. אנו יודעים לדוגמא שבכי של תינוקות הוא סימן שהם רוצים שמשהו יפסק והם רוצים שאתם תפסיקו אותו. מה שפחות מובן מאליו הוא העובדה שצחוק של תינוקות מתפקד גם הפוך: תינוקות צוחקים כאשר הם רוצים שתמשיך לתקשר איתם. בדרך זו הם לומדים יותר.

מסתבר שתינוקות מסוגלים להבחין בין צחוק, העמדת פנים ודיבור כפשוטו. אלנה הוֹיקה, פסיכולוגית באוניברסיטת שפילד, הוכיחה שיכולת זאת מתפתחת לפני גיל שנתיים. במחקר אחר זיהתה הויקה שהביטוי המוקדם להומור מתרחש עד גיל שנה באמצעות חיקוי 'בדיחות' של ההורים. בגיל שנתיים תינוקות יוצרים כבר הומור משל עצמם. הפסיכולוגים וַאסוּ רֶדי מאוניברסיטת פורטסמות' וג'ינה מירוֹ מג'ונסון סטייט קולג' בוורמונט שיערו לאחרונה כי המעבר לליצנות והצחקה גלויה הוא סמן חשוב למודעות לקיומן של תודעות אחרות. הממצא עולה בקנה אחד עם המרץ הבלתי נדלה של פעוטות אשר עשוי לשחוק את הבדיחה עבור ההורים.

באופן פרדוקסלי הדרך הטובה ביותר להצחיק תינוק היא להתייחס אליו ברצינות. הרי אנשים מצחיקים אותנו גם כאשר אין להם שום דבר מצחיק לומר. הפסיכולוג רוברט פּרוֹויין מאוניברסיטת מרילנד בבולטימור הראה שעיקר הצחוק בחיי היום יום אינו קשור לבדיחות אלה להתנהגויות חברתיות וללכידות חברתית. המחקרים האחרונים במעבדה שלי הראו שהתנהגות זו מתחילה בשלב מוקדם. צילמנו פעוטות צופים בסרט מצויר כשהם בקבוצות, בזוגות וביחידות. מצאנו שהפעוטות צחקו פי חמש כאשר היה עוד ילד לידם. גם בגיל הרך נראה שכדאי לשתף בבדיחה טובה.

מרבית מהממצאים הללו ידועים לנו מזה זמן רב. צ'ארלס דרווין והפסיכולוג הוויקטוריאני הדגול ג'יימס סאלי התעניינו בתפקיד של צחוק תינוקות באבולוציה של רגשות אנושיים. ההבדל הוא שהיום אנו בוחנים את התינוקות במעבדה. אנו מייחסים חשיבות גדולה לצחוקם של תינוקות ומתכננים ניסויים שיגלו כיצד צחוק משפיע על ביטויי הקשב של תינוקות ועל הקשר שהם יוצרים עם אנשים בסביבתם. אני מרגיש בן מזל שעבודתי היא לגרום לתינוקות לצחוק.

קספר אדימן הוא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת לונדון. הוא חוקר תינוקות וכיצד הם לומדים על העולם. הוא גם מחברו של הרומן Help Yourself, שראה אור בשנת 2013.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קספר אַדימן, AEON.


תגובות פייסבוק