לקראת אבולוציה לא עיוורת

תינוקות תלת-הוריים הם הנדסה גנטית. וזה בסדר גמור.
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

רוצים לראות איך נראית מודיפיקציה גנטית בבני אדם? פשוט תסתכלו במראה. אתם תוצאה של ניסוי ששינה את ה-DNA שלכם באופן רנדומלי ב-50 מקומות לכל הפחות.

אף ועדת אתיקה בעולם לא הייתה מאשרת הליך מסוכן כזה. אבל היי, זה בסדר כי המדען במקרה הזה הוא הטבע. והטבע הוא טוב, נכון? אז מה אם כמה ילדים חסרי מזל מתים מיתות נוראות בעקבות מוטציות אכזריות וסופניות. אז מה אם פחות או יותר כל אחד ואחת מאתנו יסבלו במהלך חייהם בגלל מה שירשו מאינספור דורות בניסוי הבלתי מבוקר הזה.

ומה אם אנחנו יכולים לעצור את זה? כבר התחלנו לעשות זאת, בקנה מידה קטן. זה שלושה עשורים שקהילות מסוימות עורכות להורים לעתיד סקר גנטי כדי להבטיח שילדיהם לא ירשו מוטציה גנטית אכזרית במיוחד – מחלת טאי זקס. לאחרונה התחלנו לסרוק גם עוברי מבחנה לפני השתלתם כשאנו יודעים שיש סיכוי שהילדים ירשו אחת או יותר מהתוצאות הנוראות של התערבותו של הטבע, כמו סיסטיק פיברוזיס.

וכעת, לאחר שהפרלמנט הבריטי אישר תינוקות תלת-הוריים, אנו עומדים לצעוד צעד קדימה ולהחליף גנים פגומים בגרסאות מתפקדות שלהם. אלה יועברו לדורות הבאים וימנעו את העברתה של סדרה של מחלות גנטיות. נהדר! הנדסה גנטית כזו אמורה לשים קץ לסבל רב. אבל רגע! האם כתבתי את המילה האסורה? סליחה, התכוונתי לומר "תרומה מיטוכונדרית".

ההחלטה להתיר תינוקות תלת-הוריים היא נכונה. אבל גם המתנגדים צדקו כשתיארו אותה כצעד לעבר מניפולציה על יתר הגנום שלנו. נראה שרוב התומכים שכנעו את עצמם שאין זה כך, אבל בואו נבחן את הטיעונים שהוצגו.

הטיעון הראשון הוא שהחלפה מיטוכונדרית איננה עניין רציני כי המיטוכונדריה מכילה רק 37 מתוך כ-23,000 גנים אנושיים. נכון, אבל ברוב הצמחים או החיות שעוברים הנדסה גנטית רק גן אחד או שניים עבר שינוי. אם זה בסדר להחליף גנים בתנאי שמדובר באחוז קטן בלבד, אפשר להצדיק התערבויות מהותיות למדי.

אה, אבל אומרים לנו ש-37 הגנים האלה אינם משפיעים על ההתנהגות או על המראה של הילדים. ה"תכונות הידועות היחידות" שיכולות לנבוע מהדנ"א המיטוכונדריאלי קשורות להפקת אנרגיה, טענו מגני השיטה ב-New Scientist.

בסדר. אבל מרביתם של 23,000 הגנים שלנו קשורים בתהליכי יסוד כמו חלוקת התא, ואין להם אף השפעה ידועה על האופי שלנו. אם כך, לפי ההיגיון הזה זה בסדר לערוך מניפולציות ברוב הגנים שלנו.

מובן שהחלפה של מיטוכונדריה פגומה, שהם איברונים בעלי גבולות ברורים בתוך התא, היא פשוטה יחסית וגם בטוחה, או כך לפחות אנו חושבים. החלפה או שינוי של גנים בתוך גרעין התא מסובכת בהרבה. היא כרוכה בעריכה של דנ"א על-ידי גזירה והדבקה של חתיכות ממנו – טכנולוגיית דנ"א רקומביננטי (recombinant DNA technology) – וכרגע היא אינה בטוחה. בטכנולוגיה הנתונה אסור לנסות לבצע הליך כזה בבני אדם.

אבל הטכנולוגיה מתקדמת במהירות מדהימה. אנחנו משתפרים מאוד בעריכת דנ"א בזכות שיטות קלות ומדויקות יותר כמו CRISPR, ואנו יכולים גם לבדוק את השינויים האלה בעזרת ריצוף הגנום המלא. ייתכן שבעוד עשורים בודדים יהיה בטוח לנסות הנדסה גנטית בתאי שכבת הנבט (germline) בעזרת שימוש בטכנולוגיית דנ"א רקומביננטי.

גם אם אין להם התנגדויות ממניעים דתיים או היסטוריים, רבים רואים בעריכת שינויים בתאי שורת הנבט טאבו. הם מתייחסים לגנום שלנו כאל דבר-מה שהוא מיוחד באיזה אופן, משהו שאסור לנו להתעסק איתו. אבל במציאות, הגנומים שלנו הם חתיכת בלגן.

נכון, האבולוציה יצרה פלאים רבים, כולל אותנו.

אבל היא מצליחה רק תוך כדי אינספור טעויות. הגרועות שבטעויות הגנטיות האלה מתות עם הילדים שנולדו איתן. טעויות חמורות פחות, או כאלה שהורגות את הלוקים בהן רק בשלב מאוחר יותר בחיים, כמו המחלה הניוונית הנטינגטון, עלולות להמשיך להתקיים לנצח, אם זה תלוי בטבע.

כולנו יורשים כמות נכבדה של מוטציות שהנזק שבהן ברור פחות. אולי יש לכם נטייה גבוהה יותר ללקות במחלות לב, בסוגים שונים של סרטן, של דמנציה או של מחלות נפש, או לאבד את הראייה או להתחרש בזקנתכם. וילדיכם והילדים של הילדים שלכם וכל הצאצאים שלהם יירשו רבות מהמוטציות האלה, לצד מוטציות חדשות שהטבע ימשיך ליצור בטעויות הרנדומליות שלו.

כשמבינים איך המוטציות האלה מתרחשות, אי אפשר לטעון כנגד ההשתלטות על גורלנו הגנטי. אנחנו רוכשים את היכולת לשחרר את עצמנו ממטענן של ארבע מיליארד שנים של אבולוציה עיוורת.

אין ספק שיש סכנות בהנדסה גנטית בתאי שורת נבט, ואחת הרציניות שבהן היא הסיכוי שתשמש למטרות שליליות או שהיתרונות שבה יוגבלו לעשירים בלבד. אבל רבות מהדאגות הן מוגזמות – אנחנו לא יכולים להנדס איינשטיינים גם אילו רצינו בכך, למשל, כי למרות ניסיונות רבים לא מצאנו שום וריאנטים גנטיים שמשפיעים באופן משמעותי על האינטליגנציה.

מה שכן נוכל לעשות הוא לשים קץ לכמות אדירה של סבל. ואם תהיה זמינה לכולם, לא רק לעשירים, הנדסה גנטית יכולה אפילו להפוך את העולם למקום הוגן הרבה יותר – מחלות דנות רבים לעוני.

אני חושד שביולוגים רבים מחזיקים בהשקפות דומות, אבל לא רבים מודים בכך בפומבי. במקום זאת, הם תומכים בתינוקות תלת-הוריים, אבל טוענים שזו לא באמת הנדסה גנטית.

בטווח הקצר זה יכול להיות יעיל מבחינה פוליטית. אבל כשהטכנולוגיה מתקדמת במהירות מסחררת, הגיע הזמן לקרוא תיגר על הרעיון שהגנומים שלנו מיוחדים או קדושים באופן כלשהו. אנחנו מסוגלים ליותר מאבולוציה עיוורת. ולמען ילדינו, עלינו לעשות זאת ברגע שנוכל לעשות זאת בבטחה.

 

 

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מייקל לה פאג', New Scientist.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על לקראת אבולוציה לא עיוורת

01
ד.

אם נניח לרגע הצידה את השאלה הקונקרטית בדבר שינויים בגנום האנושי, נדמה שכל אחד היה מסכים בכל ענין לכל טכנולוגיה "ברגע שנוכל לעשות זאת בבטחה".

והיות ושאלת הביטחון עומדת ברקע, כנראה שהיא שאלה יסודית יותר. האם יש בכלל משהו שאפשר לבטוח בו? ואם כן, מהו?

ועל כן ברור מיד מה טיב עמדותיהם של כל המתייחסים לשינויים בגנום האנושי: התומכים סומכים על עצמם, או על המדע, או על המדע-המבוקר-ע"י-המדינה. המתנגדים אינם בוטחים באף אחד מהנ"ל, אבל הם בוטחים בטבע, בין אם הם רואים אותו כעצמאי ובין אם כמנוהל על-ידי כח עליון.

לכן אין משמעות לפרטים הטכניים. לא לגודל ועומק השינוי הגנטי המתוכנן ולא לסוג ההתערבות, אם היא מיטוכונדריאלית בלבד או על-ידי סילוק גן בלבד, ללא תוספת. בכל טכנולוגיה שטרם נוסתה - שאלת ה"ביטחון" שהיא פילוסופית ולא מדעית - קודמת.

02
לי קיי

מעבר לשאלת הבטחון (שהיא מרכזית, כמו שטוענת בצדק התגובה שמעלי) והשאלה הקשורה איך מוכיחים שמשהו הוא בטוח (ע"ע מחקרי בטיחות בתרופות, והמחיר הכבד שאנחנו משלמים על הבעייתיות שלהם), יש כאן עניין פילוסופי עמוק יותר, והוא המוכנות שלנו לשינויים, והיכולת שלנו לנווט אותם.

טכנולוגיה היא כמו אקדח במחזה של צ'כוב. מרגע שעלתה על הבמה, זו רק שאלה של זמן עד שייעשה בה שימוש כלשהו. כאשר הדיון הציבורי מתחיל מוקדם ושומר על חיוניות (כמו שקרה, למשל, סביב מיפוי הגנום האנושי) יש לנו סיכוי לשמור על איזון בין אינטרסים פרטיים לציבוריים, ולנסות לייצר שימוש יותר מושכל ובריא חברתית בטכנולוגיה (ע"ע הפסיקה בארה"ב שפסלה פטנט על בדיקה גנטית הקשורה לסיכון לחלות בסרטן השד). כשהפיתוח הטכנולוגי קורה במחשכים, ללא ביקורת ציבורית, התוצאות יכולות להיות קטסטרופליות (הירושימה ונגסאקי, מישהו?).

עצם העובדה שיש כותבים שעוסקים בנושאים האלו, ויש קהל שמחפש את החומר הזה וחושב עליו, מגדיל את הסיכוי שנמצא פתרונות בריאים וטובים להשתמש בטכנולוגיה בצורה בטוחה ומועילה חברתית (ולא רק לאותם מתי-מעט שהפרוטה מצויה בכיסם).