במכנסיים עם מגיני ברכיים, קסדה על הראש, מגפיים וקסדת אופנוענים, מי שרואה אותה מרחוק, דוהרת בשיא המהירות בדרכים של פקיסטאן, לא מתאר לעצמו שמדובר באישה. אבל מתחת לבגדים שמסתירים את קווי המתאר של גופה, החולצה הצבעונית, השפתיים המשוחות בשפתון ורוד ותיק בדוגמת פסים שצמוד אליה ברצועות, מסגירים את העובדה שהרוכבת היא אכן אישה. קוראים לה זֶנִית אִירְפָאן, היא בסך הכול בת 21, והיא יצאה למסע אפי על אופנוע כדי לקיים את בקשתו האחרונה של אביה: לגלות את העולם שמעבר לפקיסטאן, ולעשות זאת על שני גלגלים.
לאחר מותו של אביה, החלום לצאת למסע סביב העולם נותר תלוי בדמיונם של בני המשפחה. אבל אמה ואחיה של זנית עודדו אותה, והיא החליטה שהיות שהיא הבת הבכורה, דווקא עליה מוטל התפקיד לממש את חלומו של אביה. היא החליטה לצאת למסע כמחווה לאדם ההגון והפתוח שהביא אותה לעולם, וכדרך לעזור להתגבר על איסורים בארץ שבה השוויון בין המינים הוא עדיין חזון רחוק ממימוש.
זנית אינה שוכחת לרגע את המסורות שהיא חונכה בהן. ברשתות החברתיות היא מסבירה את הסיבה למסע תוך שהיא נשענת על אמירה המיוחסת לנביא מוחמד: "אל תאמרו לי כמה אתם משכילים, אמרו לי כמה נסעתם". האמירה היא אמנם אגדה אורבנית, אבל זנית דבקה במלים והן מעניקות לה השראה גם בניהול היומן האישי שלה, שאותו היא חולקת עם מעריציה באינטרנט, בדף הפייסבוק "Zenith Irfan – 1 Girl, 2 Wheels".
תענוג להיווכח בגוף ראשון איך נראה גילוי העולם דרך העיניים של מישהי שגורלה בחברה הפקיסטנית היה אמור להיות לא הרבה יותר מנישואין בשידוך הולם וחיים שהיו מוקדשים לעבודות הבית ולאימהות.
בהסכמת משפחתה, היא החלה לעשות מסעות קטנים ברחבי ארצה. ברבים מן המקומות שהיא הגיע אליהם במהלך מסעותיה הרכובים, היא גילתה שהיא האישה הפקיסטנית הראשונה המגיעה למקום על אופנוע. והיא גם נוכחה שבניגוד למה שהיא תיארה לעצמה, היא לא סופגת קללות ולא הופכת מטרה לביקורת בכל התחנות במסעותיה. ההפתעה שהיא גורמת בקרב האנשים שמגלים שמי שחובש את הקסדה ולובש את בגדי האופנוענים הוא למעשה אישה, היא עזה מדי, כך שברוב המוחלט של המקרים, מי שנתקלים בה פשוט נותרים ללא מלים. בסופו של דבר, רבים אפילו מציעים לה עזרה ומגלים כלפיה יחס של כבוד. זנית, מצדה, נוהגת לחלק ממתקים לילדים וחיוכים לנשים. "אימא שלי לימדה אותי תמיד שבחיים אנחנו חייבים לתת, לתת ולתת".
לפי מה שזנית מספרת, רבים בדרך – גברים, נשים, חיילים, תיירים ועוד – משבחים את עוז רוחה. אבל ברשתות החברתיות הדעות ביחס אליה מעורבות והיא מקבלת הודעות נאצה רבות. יחד עם זאת, מה שמעניין את זנית הוא החיים האמיתיים, והתגובה החיובית שהיא נתקלה בה במציאות עודדה אותה להמשיך ואפילו ללכת עוד יותר רחוק. בסוף 2015 היא החליטה לנסוע עד לסין, במסע שכלל גם את אחיה ושלושה חברים נוספים. כעת היא נמצאת בעיר לאהור, שקועה בלימודים, אבל היא כבר מתכננת מסע ארוך על אופנוע עד לדובאי.
כל הדברים האלו היו יכולים להיראות נורמליים אילו הם התרחשו, למשל, באירופה. אישה שנוסעת לבד אינה עניין חדש, כפי שאישה על אופנוע בקושי זוכה לתשומת לב מיוחדת מצד מי שרואה אותה חולפת. אבל זנית אירפאן נמצאת בפקיסטן, אחת המדינות המסוכנות ביותר לנשים. שיעור האלימות ורמת האפליה על רקע מגדרי במולדתה גבוהים ביותר, ובמקומות רבים אפילו להימצא לבד על המדרכה לצד הרחוב הוא עניין השמור לגברים בלבד.
זנית גילתה אומץ לב ביציאה שלה למסע כזה. מדובר ללא ספק ברעיון נועז, שגורר איתו סיכונים מכל סוג. לכך יש להוסיף את העובדה שהיא עושה את מסעותיה על שני גלגלים, על אופנוע – עוד עניין המקושר לעולם הגברי בסביבה שהיא חיה בה. כל אלו ראויים לכל שבח. במסעותיה, זנית מעניקה השראה לאינספור אנשים שהיא נתקלת בהם בדרך, אנשים שהיא מחליפה איתם חוויות פנים אל פנים וגם באמצעות דף הפייסבוק שלה.
ובאשר לסיכונים שהיא נוטלת, זנית נתנה ראיון ל-CNN והתבטאה באורח מעשי על המציאות בארצה: "אם המוות צריך להגיע, הרי שהוא יכול לבוא גם כשאני בבית. אני לא מתכוונת לשים מכשולים בפני החלומות שלי רק מתוך פחד".
המאמר ראה אור במקור בעיתון הפורטוגלי Expresso.
פאולה קוֹסְמֶה פִּינְטוּ (Paula Cosme Pinto) היא עיתונאית ובעלת טור פורטוגלית המרבה לנסוע ולכתוב על נושאי מגדר.
תגובות פייסבוק
תקועים
דריוס פורואני רוצה לשאול אתכם מספר שאלות: אתם נושאים בהרבה אחריות? אתם...
X 5 דקות
הלבושים למחצה
גבר נכנס לחנות בגדים ומבקש לקנות מכנס. אישה נכנסת לחנות נעליים ושואלת האם יש נעל עם עקב גבוה. הגבר זוכה לתגובה, שואלים אותו האם הוא רוצה מכנס ארוך או קצר. האישה שומעת שהיום כולן הולכות עם נעל שטוחה.
דברים כאלו קורים אצלנו מדי יום, ורבה התמיהה. ברור לנו, כדוברי עברית בני זמננו, שהאיש אינו מבקש לקנות מחצית זוג מכנסיים כפי שהאישה אינה מתכוונת לצאת מהחנות כשבידה נעל אחת בלבד. וברור לנו שמי שעונה להם יודע בדיוק במה מדובר, מה כוונתם של הקונים ומה הם מצפים לקבל.
כדי לנסות לברר את התופעה, יש צורך לאפיין אותה באורח מדויק ככל האפשר. ראשית, מה שמשותף ל״מכנס״ ול״נעל״ בהקשר המדובר כאן הוא ששניהם פריטי לבוש, ושניהם מופיעים בעברית בצורה זוגית, ״מכנסיים״ ו״נעליים״. לאחר מכן, נשאל את עצמנו האם התופעה מתרחשת גם בפריטי לבוש אחרים שאנו מוצאים בצורה זוגית, בפריטי לבוש בכלל – כלומר כאלו שאינם מופיעים בצורה זוגית – או שמא גם בשמות עצם אחרים, אולי מתחומים אחרים.
לשם כך, נצטרך לחפש דוגמאות במציאות הלשונית הזמינה לנו. וזאת, נזכור תמיד, מיוצגת בטקסטים, ובהם בלבד, בין אם הם כתובים ובין אם הם דבורים. דוגמאות אמיתיות של התבטאות עברית שאינה נעשית בידי מי שמודעים לשאלות שאנו מבקשים לברר הן שיונחו על שולחן הבדיקה הקטנה שלנו.
אני יכול להעיד שנתקלתי גם ב״מגף״ לציון זוג מגפיים. ואם מחפשים פריטים צמודי-גוף אחרים שמצוינים בעברית במילה בצורה זוגית, על הדעת עולה ״משקפיים״, שביחס אליהם אני בטוח שלא נתקלתי בשום טקסט ב״משקף״ שלקוח מבקש לקנות בחנות אופטיקה. מה שמשותף ל״מכנסיים״ ול״משקפיים״ הוא ששניהם סימטריים, עשויים משני צדדים זהים עקרונית, שמחוברים ביניהם – בניגוד לנעליים. נתקלתי גם ב״סנדל״ ו״כפכף״ לציון ״סנדלים״ ו״כפכפים״, בהקשרים זהים ל״נעל״ ו״מכנס״. לגבי ״גרב״ לציון גרביים, אינני יודע וצריך לחפש אם קיימות לכך דוגמאות, אך בתחום ההלבשה התחתונה נתקלתי לא מעט בדוברות (אולי במקרה, אולי לא – דוברות ולא דוברים) שאמרו ״תחתון״ לציון ״תחתונים״, והמילה הופיעה בפרסומות. וכך, לקבוצה הקטנה מצטרפת מילה בצורת יחיד המציינת את הפריט כולו, המצוין במילה בצורת רבים, ולא זוגי.
מכנס ונעל, מגף, סנדל, כפכף ותחתון. ואולי גם גרב. אלו ככל הנראה הראיות שיש בידינו. על סיבות אין מה לדבר, כי בלשון כמעט לעולם אין איזו יד מכוונת שמתעקשת לקבוע, למשל, ש״מכנס״ יציין ״מכנסיים״ אך ש״משקפיים״ יהיו תמיד ״משקפיים״.
בשלב הזה, מה שאנו יכולים לעשות הוא להביט בהקשר. האם צורות היחיד לציון הפריט שהמונח המקובל עבורו הוא בצורת זוגי או רבים, משמשות בהקשר מסוים? בשיחות על אופנה? במצבים של בחירת הפריט בחנות? האם יתכן ש״מכנסיים״ יוזכרו בהקשר של כביסה או בהקשרים מטפוריים (״מי לובש את המכנסיים בבית הזה״) אבל כ״מכנס״ בכל הקשר אחר? הבדלים כאלו קיימים בשפות רבות, וגם בעברית: ״פרה״ היא בעל החיים, ״בקר״ הוא קטגורית הבשר שמופק ממנה, וכך גם ״תרנגול״ ו״עוף״. והאם דבר דומה מתקיים באשר ל״נעל״? למשל, ״נעל״ בחנות ובהקשר לעיצוב ואופנה, ו״נעליים״ בהקשרים של צחצוח ותיקון, ואולי במובנים מטפוריים (״להיכנס לנעליים של...״)? יתכן, אך גם כאן מה שילמד אותנו הוא הדוגמאות הממשיות, שלא הוזמנו במיוחד לצורך הרהור באפשרויות.
שאלות קטנות, הנוגעות לפרטים שנראים שוליים? יתכן. אך בתחום הלשון אין שאלות קטנות, אלא חידות מורכבות שלא תמיד נכנעות לנו – בין אם בשל חוסר נתונים, בין אם בשל קוצר ידנו להבין. בשאלה הקטנה-גדולה שעולה כאן, יתכן שמתגלה שהעברית מגוונת בין צורות יחיד וצורות זוגי (או רבים) לציון הקשרים שונים. מסוג הדברים המתוחכמים שמתגלים במציאות, ולא בספרי הלימוד או בבית הספר.
מולדת המקוללים
מרק פורהבאנגליה וגם בצרפת, מזה מאתיים שנה ויותר, האמן המקולל היה למוסד בפני...
X 9 דקות