מאגר הנחמה הזמינה

הדת על כלליה, טקסיה ותורותיה אולי שנויה במחלוקת, אך יש בה תועלת רגשית גדולה, ככלי זמין ברגעים של משבר וצורך
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

דת אינה עוזרת לנו להסביר את הטבע. היא עשתה כמיטב יכולתה בימים שלפני התפתחות המחקר המדעי, אבל מאז, המדע לקח על עצמו את המשימה. רוב מאמיני הדתות, ואפילו אנשי דת, מסכימים: האפיפיור יוחנן פאולוס השני הכריז בשנת 1996 שהאבולוציה היא עובדה, ושאין לקתולים ברירה אלא להשלים עמה. אין ספק שפה ושם עדיין קיימת חשיבה אנטי-מדעית קיצונית, במקומות כמו מוזיאון הבריאתנות שהקים קן הם בקנטקי, ארה"ב, אבל זוהי עמדה שנדחקה לשוליים. מרבית הדתיים משלימים עם חלוקת העבודה שהציע גליליאו: "מטרתה של רוח הקודש היא ללמד אותנו איך להגיע לגן העדן, ולא איך גן העדן פועל".

הדתות המקובלות מצמצמות את רמות החרדה, המתח והדיכאון. הן מעניקות משמעות אקזיסטנציאלית ותקווה

אם כך, אולי עיקרה של הדת אינו ביכולת להסביר את הטבע, אלא בכוחה המוסרי? זיגמונד פרויד, שכינה את עצמו "יהודי חסר אל", ראה בדת אשליה, אך סבר שהיא אשליה מועילה. הוא טען כי בני האדם הם מטבעם יצורים נוראים –  זאבים נרקיסיסטיים תוקפנים. ללא השגחה, אנחנו נאנוס, נבזוז ונשרוף את כל מה שנקרה בדרכנו. למרבה המזל, זכינו להשפעתה המתרבתת של הדת, המכוונת אותנו לעבר הצדקה, החמלה ושיתוף הפעולה, בשיטת המקל והגזר, הידועה גם בשם גן העדן והגיהינום.

הסוציולוג הצרפתי אמיל דורקהיים, לעומת זאת, טען בספרו "הצורות האלמנטריות של חיי הדת" (משנת 1912) כי עיקרה של הדת אינו מערכת האמונות שלה ואפילו לא הקוד המוסרי, אלא היכולת לייצר התלהבות קולקטיבית: חוויות רבות עוצמה שאנו חולקים והן מאחדות את היחידים לכדי קבוצות חברתיות המשתפות פעולה. לטענת דורקהיים, הדת היא סוג של דבק חברתי, ועמדתו זו זוכה לאישוש במחקרים רב-תחומיים עכשוויים.

פוטבול, כריעת ברך, תפילה, שחקן

רגע של תפילה: תקווה, נחמה, ריכוז, טיפול ברגשות וויסות נפשי. תצלום: בן ווייט.

פרויד ודורקהיים אמנם צדקו באשר לתפקודיה החשובים של הדת, אולם ערכה האמיתי של זו טמון בכוחה התרפויטי, ובעיקר בכוחה לנהל את רגשותינו. הרגשות והתחושות שלנו חשובים להישרדות שלנו לא פחות מצורת החשיבה שלנו. המין שלנו מחונן מלידתו ברגשות התורמים להסתגלותו: פחד, כעס, תאווה וכן הלאה. דת הייתה (ועודנה) מערכת תרבותית המגבירה או מצמצת את עוצמתם של רגשות אלה. ניתן לראות זאת בבירור כשמתבוננים בזרמים דתיים מרכזיים ולא בפלגים קיצוניים מזיקים. הדתות המקובלות מצמצמות את רמות החרדה, המתח והדיכאון. הן מעניקות משמעות אקזיסטנציאלית ותקווה. הן ממקדות תוקפנות ופחד נגד אויבים. הן מרסנות את התאווה ומחזקות קשרי משפחה. באמצעות סיפוריה, הדת מעוררת רגשות הזדהות וחמלה כלפי אחרים. והיא מספקת נחמה בזמן מצוקה.

טיפול רגשי הוא לִבה הפועם של הדת. קשרים חברתיים נוצרים לא רק כשאנחנו מסכימים לסגוד לאותם טוטמים, אלא כשאנחנו חשים חיבה זה כלפי זה. קהילה שיש בה דאגה הדדית צומחת כשקבוצות חולקות פולחנים, טקסים, שירה, ריקוד, אכילה, אבל, ניחומים, סיפורים על קדושים וגיבורים, קשיים כמו צום או הקרבת קורבנות. בהשוואה לכל אלה, התיאולוגיה היא רק הפשטה חיוורת.

הדת עוזרת לנו, משום שהיא מספקת מידה של הקלה וכוח. היא גם מורה לנו מה לעשות, כשאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר אחר

לניהול רגשות יש חשיבות משום שהחיים קשים. הבודהא אמר: "החיים הם סבל" ואחרי גיל מסוים, למרביתנו אין ברירה אלא להסכים. דתות התפתחו כדי לנהל את מה שאני מכנה בשם "בעיית הפגיעוּת". כשאנחנו חולים, אנחנו הולכים לרופא, ולא לכומר. אבל כשהילד שלנו מת או כשאנו מאבדים את ביתנו בשריפה, או כשאנו מאובחנים כסובלים מסרטן בשלב 4, הדת עוזרת לנו, משום שהיא מספקת מידה של הקלה וכוח. היא גם מורה לנו מה לעשות, כשאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר אחר.

חשבו על האופן שבו דת עוזרת לאנשים אחרי מקרה מוות. יונקים חברתיים שסבלו ממצוקה של פרידה חוזרים לתפקד הודות למגע, ארוחות משותפות וליטופים. מנהגי האבלות של בני האדם התפתחו על פי אותם מנגנונים חברתיים. אנחנו מעניקים מגע מנחם ומחבקים אדם שאיבד את אהובו. הגוף שלנו מעניק נחמה נושנה ישירה לגוף המתאבל. אנחנו מספקים למתאבלים אוכל ושתייה, אנחנו אוכלים איתם (כך, למשל ב"שבעה" היהודית, ובאשכבה המסורתית בתרבויות רבות). אנחנו חולקים סיפורים על אהובינו, ועוזרים למתאבלים לשבץ מחדש את כאבם בתוך נראטיב אופטימי רחב יותר. אפילו מוזיקה, כמנגינת ניחומים ושירה משותפת, עוזרת להביע את הצער המשותף והופכת אותו מחוויה בודדה ובלתי נסבלת, לחוויה משותפת שניתן להתמודד איתה. מעורבות חברתית של הקהילה אחרי מוות יכולה לשמש כנוגדת דיכאון ולעודד שינויים רגשיים המסייעים למתאבלים להסתגל.

יום המתים, מקסיקו

1 בנובמבר, "יום המתים" במקסיקו. תצלום: רבקה אנצ'ונדו

דת עוזרת להתמודד עם צער גם באמצעות מה שאני מכנה "עיצוב קיומי", או ליתר דיוק "חוב קיומי". במערב אנשים נוטים לחשוב על עצמם קודם כל כעל יחידים ורק לאחר מכן כעל חברים בקהילה, אבל האידיאולוגיה הזו שלנו, של הגיבור הבודד המגשים ייעוד אישי, היא בדיונית ולא ממש מחוברת למציאות. אובדן של אדם קרוב מזכיר לנו עד כמה אנו תלויים באחרים ועד כמה אנו פגיעים, וברגעים כאלה, הדת מקרבת אותנו לרשת של קשרים, במקום להרחיק אותנו ממנה. הרבה אחרי שהוריכם ימותו, למשל, הדת תסייע לכם להנציח אותם ולהכיר בחובכם הקיומי להם. הצרנוֹת של זיכרון האדם המת –  באמצעות טקסי לוויה או פסטיבלים של ניקוי קברים (Qingming) באסיה, או "יום המתים" במקסיקו או תפילות שנתיות לכבוד המת בכנסיה הקתולית –  הן חשובות משום שהן מזכירות לנו ללא הרף, אפילו בכאב, את ההשפעה רבת המשמעות של אהובינו שמתו. זו אינה הונאה עצמית הטוענת לאי ממשות של המוות, אלא דרך מתוחכמת ללמוד לחיות לצדו. האבל משמש להכרה בערכם של האהובים וטקסי הדת עוזרים לאנשים לפנות זמן ומרחב נפשי להכרה הזו.

אם אני מכיר במגבלותיי נוכח אובדן בלתי נמנע, אבל אני מרגיש שבן ברית רב עוצמה, אלוהים, הוא חלק מכוחי ויכולותיי, אני מסוגל להיות עמיד יותר

רגש כמו אבל מכיל מרכיבים רבים. העוררות הגופנית של האבל מלווה בהערכה קוגניטיבית: "לעולם לא אראה שוב את חברי"; "יכולתי לעשות משהו כדי למנוע את זה"; "היא הייתה אהבת חיי" וכן הלאה. דתות מנסות לתת לאבלים הערכה חלופית המציירת את הטרגדיה שלהם כמשהו שמעבר לאומללות. הערכות רגשיות דוחפות אותנו לפעולה, אומרים הפסיכולוגים פיבי אלסוורת' (Ellsworth) מאוניברסיטת מישיגן וקלאוס שרר (Scherer) מאוניברסיטת ז'נבה, מעבר לאסון המידי, ומאפשרים לנו לדמיין פתרונות ותגובות אפשריים. אחרי ההערכה הראשונית ("זה מאוד עצוב"), ההערכה המשנית מעריכה את היכולת שלנו להתמודד עם המצב: "זה יותר מדי עבורי", או באורח חיובי: "אני אשרוד את זה". חלק מן היכולת שלנו להתמודד עם סבל נובע מתחושת הכוח והיכולת שלנו לפעול: ככל שאנו חזקים כך יש לנו בדרך כלל יכולת התמודדות טובה יותר. אם אני מכיר במגבלותיי נוכח אובדן בלתי נמנע, אבל אני מרגיש שבן ברית רב עוצמה, אלוהים, הוא חלק מכוחי ויכולותיי, אני מסוגל להיות עמיד יותר.

דיאנה, אבל, פרחים

זרי פרחים לזכרה של הנסיכה דיאנה. תצלום: אלן פיברי

דת היא נחמה אמיתית ממש כמו שמוזיקה היא נחמה אמיתית

בגלל שפעולות דתיות מלוות לרוב במחשבה פלאית או באמונות בעל-טבעי, כריסטופר היצ'נס טען בספרו God Is not Great (משנת 2007) שהדת היא "נחמה שקרית". מבקרים רבים של הדת הצטרפו לגינוי הזה שלו. אבל נחמה שקרית אינה קיימת. היצ'נס וחבריו המבקרים טעו טעות של סיווג. הם כאילו אמרו: "הצבע הירוק הוא צבע מנומנם". נחמה או הקלה הן רגשות, ורגשות יכולים להיות חזקים או חלשים, אבל הם לא יכולים להיות אמיתיים או שקריים. אנו יכולים לטעות בזיהוי מקור רגש הניחומים, אבל עצם ההקלה אינה שקרית או מוטעית. אמת ושקר הם סיווגים של טענות בקשר למציאות. ואין ספק שטענות עובדתיות רבות של דתות הן מוטעות –  העולם לא נברא בשישה ימים.

דת היא נחמה אמיתית ממש כמו שמוזיקה היא נחמה אמיתית. איש אינו חושב שההנאה מהאופרה "חליל הקסם" של מוצרט היא "הנאה שקרית", משום שחלילים מזמרים אינם קיימים באמת. הסיפור אינו חייב להתאים למציאות. נכון שישנם מאמינים אדוקים, שלהבדיל מאוהבי המוזיקה האדוקים, תולים את הנחמה שלהם בטענות מטפיזיות נוספות, אבל למה שנבטח בהם, בבואנו לבחון כיצד פועלת הדת? מאמינים כאלה אינם רואים שהטקסים הדתיים והפעילויות החברתיות שלהם, שאינם תלויי חשיבה, הם המקורות האמיתיים להחלמתם. ממש כפי שהיצ'נס ומבקרים אחרים מבלבלים את האכזבות העובדתיות מן הדת עם ערכה של הדת בכלל, ולכן מחמיצים את מה שעומד בליבה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

סטיבן ט. אסמה (Stephen T. Asma) מלמד פילוסופיה בקולמביה קולג', שיקגו. הוא מחברם של עשרה ספרים, ובהם The Evolution of Imagination (משנת 2017) וספרו האחרון Why We Need Religion (משנת 2018).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: תפילה לאלוהים מול מקדש הזהב באמריצר, הודו. תצלום: rvimages, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סטיבן ט. אסמה, AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על מאגר הנחמה הזמינה

03
אתרוגונוס

אני אדם חילוני שסקרן לגבי היהדות שלי, ונהניתי מאד לקרוא. מאמר מרתק שנותן זווית ראייה שונה ומאלפת על משמעות הדת, יתרונותיה וההשפעה המיטיבה והנסתרת שלה עלינו בני האדם.
אני סבור שהאדם הנבון יבחר לנסות לשלב את הטוב בחילוניות עם הטוב של הדת.