מדינת המשטרה של הגברת

נוכח אויבים מבית ומזימות בינלאומיות, אליזבת הראשונה הקימה את שירות הריגול הבריטי
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

במסבאה צנועה בעיירה אנגלית בשנות השמונים של המאה ה-16, נפגשה קבוצה של גברים כדי לתכנן את ההתנקשות במלכתם, המלכה אליזבת הראשונה. מנהיג החבורה, אנתוני בַּבּינגטון, תכנן להציל ולהכתיר את מרי מלכת הסקוטים, יורשת חלופית לכתר האנגלי, שישבה כלואה בצינוק הארמון במשך עשרים שנה. הוא הצפין את תכניתו בפתק סודי שכתב למרי, והחביא אותו במשלוח הבירה שנועד לה. אבל למרי לא היה מושג שהפתק ששלח נפתח ואז נחתם מחדש על ידי סוכן כפול שהתחזה לשליח הממתין לתשובתה. כשמרי כתבה פתק תשובה, הסוכן חשף את הקנוניה ושניהם, מרי ובבינגטון, הוצאו להורג.

הרבה לפני המעקבים של ה-NSA, הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי, למלכה אליזבת היו "צופים" משלה, רשת של סוכנים שתפסו מכתבים, פיצחו קודי הצפנה ולכדו מתנגדי משטר פוטנציאליים, כדי להגן בסודי סודות על הכתר. רשת המרגלים של המלכה יצרה בבריטניה את רשת המעקב הראשונה, שנולדה מסיבה טובה.

כשאליזבת הראשונה עלתה לשלטון, בריטניה הייתה מחולקת על פי דת. המלכה הייתה פרוטסטנטית, ואילו מרי, שרבים האמינו כי היא ראויה לרשת את הכתר, כבת לשושלת חלופית, הייתה קתולית. אזרחים בריטיים רבים לא שמחו מחילופי השלטון, ואנגליה הייתה מוקפת באומות קתוליות. המזימה להכתיר את מרי כיורשת חוקית של הכתר הייתה רק אחת משורה של סיבות שבגללן אליזבת הראשונה חששה לביטחונה, והיא לא הייתה מוכנה להסתכן – במקום להניח את ביטחונה בידי הגורל, היא פתחה במאמץ לאומי, שהוליד מסורת בת מאות שנים של ריגול בריטי.

אליזבת הראשונה, ויליאם סיגר

דיוקן של אליזבת הראשונה, סביבות 1585. מיוחס לוויליאם סיגר (Segar). תצלום: ויקימדיה

ה"צופים" לא רק שימשו עיניים ואוזניים עבור אליזבת. חלקם היו בין יועציה הנאמנים ביותר. אחד המרגלים המפורסמים ביותר של אליזבת, ג'ון די (Dee), דיווח בזהירות על המתרחש בחצר המלוכה הספרדי במהלך המלחמה עם אנגליה – זאת בנוסף להיותו חלון אישי של המלכה אל עולם ה"אוֹקַלְט", תורת הנסתר.  בביוגרפיה של ג'ון די, שכתב ריצ'רד דיקון, הוא כותב כי די השתמש בכוכב מחומש משעווה כדי "לחזות בדיוק אילו סערות עתידות להגיע ולחרב את הצי הספרדי", ובכך אפשר לאנגליה להימנע מלתקוף את הספרדים ולהניח לסופות לבצע את המלאכה במקומה.

בהתחשב בניסיונו של די כאלכימאי, קוסם ואסטרולוג של המלכה, ההצלחה הזו הציתה שמועות שהוא לא רק חזה את הסופה, אלא יצר אותה – יצר אותה באמצעות כשפים. כשריגל בחו"ל, די חתם כל אחד ממכתביו האישיים לאליזבת בחותמת "007" – כינוי שהושאל לאחר מכן על ידי איאן פלמינג, מחבר ספרי ג'יימס בונד.

אך כדי להתקבל כ"צופה" זוטר לא צריך היה להיות קוסם. על פי סטיבן אלפורד, מחבר The Watchers: A Secret History of the Reign of Elizabeth I, "היו מספר כללים ולא חסרו מתנדבים, ולכן בעוד שחלק מהמרגלים והמודיעים הצטיינו במיוחד, אחרים היו מפוקפקים ואפילו מסוכנים, וריגלו בגלל תאוות בצע או מטעמים של נקמה אישית". אלה שהתקבלו לשירות המודיעין יצאו להרפתקאות מסעירות במדינות השכנות, וליקטו מידע על מעמדם הפוליטי והצבאי של מי שנכללו ברשימה ההולכת ומתארכת של אויבי הוד מלכותה.

אבל חיי המרגלים לא כללו רק הרפתקאות – לדברי אלפורד, עבור חלקם השירות כמרגל מן השורה היה "פשוט משרה, ולא זוהרת במיוחד". לרבים חולקו מטלות שגרתיות: שיטוט בעיירות ובערים, האזנה ודיווח לבסיס האם. אבל אחד ה"צופים" המפטרלים ברחוב היה זה שגילה את הקנוניה של בבינגטון להחזיר לשלטון את מרי מלכת הסקוטים, כך שאפילו הפשוט במרגלים יכול היה לקוות לרגעים גדולים.

בעיני חלק מהמרגלים, שחשבו כי אנגליה היא ארצו של העם הנבחר, הריגול היה חובה דתית. בעיני המרגלים הללו, הסיפוק היה בעבודה עצמה. כש"צופים" שפטרלו ברחוב לא מצאו מורדים (או מרגלים יריבים) מאירלנד, רבים מהם בילו את זמנם בלכידת כמרים קתולים. ישועי אחד טען שהמרגלים היו "רבים ולהוטים כל כך, שכל שעה שמענו על מישהו שנעצר בחשד כלשהו" של תכנון מרידה או התנגדות גלויה לדת הפרוטסטנטית החדשה.

נתיניה של אליזבת הראשונה לא היו חסינים מפני הבילוש הזה. לעתים קרובות קשה היה כל כך להפריד בין קשרים פוליטיים ודתיים שהפגנת נאמנות לדת אחת נחשבה לבגידה במעלה ראשונה באחרת.

סיר פרנסיס וולסינגהאם, רב המרגלים, ניהל את המערך המורכב הזה, שכלל תחנות במרבית ארצות אירופה, ומרגלים שכירים וסוכנים מיוחדים מטעם המלכה. וולסינגהאם, שלעתים תכופות תואר כנאמן וחסר רחמים, הורה לחלק מאנשי הצוות שלו לענות את מי שהכריח לשמש לו מלשינים, כדי שיחשפו מזימות ויעקבו אחריהן בתאי המעצר הקרים של מצודת לונדון. הנאמנים למרי ולכנסייה הקתולית היו המטרה העיקרית של חקירותיו, שבוצעו על מנת לסכל ניסיונות התנקשות או מתקפות.

אליזבת הראשונה, וולסינגהם, ברליי

המלכה אליזבת הראשונה ויועציה: לורד ברליי ולורד וולסינגהם, ראש שרותי הריגול שלה. תצלום: Wellcome Library, London

חלק מהסוכנים הוצבו בצינוק שכונה “Little Ease”, שבו לא היה מקום לשכב או לשבת, או שנכפתו למתקן ברזל שכונה “The Scavenger’s Daughter”  (בתו של מטאטא הרחובות) בתנוחה עוברית, עד שנחבלו ודיממו. שיטת העינויים הפופולארית ביותר במצודה הייתה מכשיר המתיחה הידוע לשמצה, שמתח את גופו של הקורבן עד שהוא נקרע. אלפורד כותב שהמבנה של מתקן המתיחה אפשר עצירה בין שלבי מתיחה שונים, ובגלל זה אפשר היה "לחקור את האסיר תוך כדי שהוא חווה כאב תמידי". תוצאות החקירה הם שקבעו אם מי ששרדו את העינויים יוטבעו, מעיהם יעקרו, או שהם יבותרו בעוון בגידה.

וולסינגהאם גם שכר מומחים, שתפקידם היחיד היה לתפוס, להעתיק ולפענח מסרים, שרבים מהם נכתבו בכתב סתרים מורכב. המרגלים האלה השתייכו לקבוצה משכילה במיוחד מקרב חבר מזכיריו האישיים של וולסינגהאם, ועל פי אלפורד, עבודתם תבעה הבנה מעמיקה של לטינית וכל השפות האירופאיות המרכזיות. המרגלים של אליזבת השתמשו בשיטותיו של אבו יוסוף אל-כנדי, הפילוסוף והמלומד הערבי בן המאה התשיעית שהמציא שיטות הצפנה, כדי לפצח את הצפנים באמצעות זיהוי תדירות השימוש באותיות שונות – האות הנפוצה ביותר הייתה בדרך כלל E וכן הלאה.

ברגע שהתגלו מספר מכתבים, ניתן היה לפענח את כל השאר בפשטות. המרגלים שילבו בצפנים שלהם עצמם סימנים מזויפים, כדי להטעות את מי שעלול היה לפצח את כתבי הסתרים שלהם, וולסינגהאם ומזכיריו הנאמנים ביותר בלבד הכירו את "ספר סודות המודיעין", שנעלם ללא עקבות, ואשר לדברי אלפורד הכיל כנראה את כל הצפנים, את שמות הסוכנים ואת שיטות ההצפנה שבהם השתמשו.

ה"צופים" כנראה עשו את עבודתם היטב. המלכה אליזבט הראשונה משלה על האימפריה שלה עד מותה (בנסיבות טבעיות) בשנת 1603, וכל אותה עת ניהלה את נבחרות המשרתים הסודיות שהתפרשו על פני העולם כולו, הסתופפו בסמטאות חשוכות, התחזו לשליחים ולא פסקו להאזין. דבר אחד ניתן ללמוד מהשירות החשאי של המלכה אליזבת: אם אתם מתכננים בגידה במשטר, תיזהרו. לעולם אינכם יודעים עם מי שאתו אתם מדברים אינו מרגל.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

נטלי זַארֶלי (Zarrelli) היא אמנית ועיתונאית הכותבת על מדע, היסטוריה וחברה

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

Published by Atlas Obscura (atlasobscura.com) under an agreement with Alaxon

תמונה ראשית: מתוך "הארמדה הספרדית 'הבלתי מנוצחת' וספינות אנגליות". צייר לא ידוע, 1588. תצלום: ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי נטלי זארלי, Atlas Obscura.


תגובות פייסבוק