כולנו נרקיסיסטים במידה מסוימת, אך אצל חלקנו מדובר בהפרעה מזיקה
X זמן קריאה משוער: 8 דקות
המונח ״נרקיסיזם״ הפך לנפוץ מאוד. ראינו את הגישה הזו, גישת ה״אני קודם״, מתפתחת ברשתות החברתיות, ואנו משתמשים במילה לתיאור סלבריטאים, פוליטיקאים ואפילו חלק מעמיתינו לעבודה וחברינו. על פי רוב אנחנו אומרים שמישהו הוא ״נרקיסיסט״ כדי לציין שהוא אנוכי, מניפולטיבי או מונע על ידי האגו.
אנו נוטים לחשוב על נרקיסיסטים כעל אנשים חצופים וראוותנים שמשתלטים על כל שיחה, אבל מחקרים חדשים מראים כי ישנם גם נרקיסיסטים חסרי ביטחון
אבל יש הבדל בין אנוכיות פשוטה ובין נרקיסיזם של ממש – ויש הבדל בין תכונת אישיות נורמלית ובין הפרעת אישיות מזיקה ונדירה. ככל שהמחקר בנושא הנרקיסיזם התפתח בשנים האחרונות, פסיכולוגים ופסיכיאטרים למדו יותר על אודות ההבדלים הללו. למשל, אנו נוטים לחשוב על נרקיסיסטים כעל אנשים חצופים וראוותנים שמשתלטים על כל שיחה, אבל מחקרים חדשים מראים כי ישנם גם נרקיסיסטים חסרי ביטחון. הם עדיין מתעניינים ומרוכזים בעיקר בעצמם, אבל הם נחבאים יותר מעין הציבור.
כדי להימנע מבלבול, חוקרים מגדירים כעת את הנרקיסיזם בשלוש צורות: הפרעת אישיות נרקיסיסטית, תכונת אישיות ראוותנית ותכונת אישיות פגיעה. כל השלוש מייצגות היבטים חשובים של הנרקיסיזם, והמפתח הוא להבין במה הן נבדלות.
בואו נתחיל בהבנה הנפוצה ביותר ונבחן את העדכונים האחרונים.
הפרעת אישיות נרקיסיסטית
כשאנשים מדברים על נרקיסיזם במובן הרשמי, הם חושבים על פי רוב על הפרעת אישיות הניתנת לאבחנה – הפרעת אישיות נרקיסיסטית (ובאנגלית: NPD) – המציינת כי האדם עסוק בהתנהגויות שליליות חמורות שמשפיעות על חייהם ועל חיי אחרים. על פי מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM5), אשר משמש פסיכולוגים ופסיכיאטרים לתיאור הפרעות אישיות קיצוניות, נרקיסיסטים מבטאים בהרחבה דפוס של חשיבות עצמית. הם שקועים בפנטזיות של הצלחה או כוח בלתי מוגבלים, צורך בהערצה, תחושת זכאות והיעדר אמפתיה, אשר מוביל תכופות להתנהגות נצלנית. רק מי שמתאימים למרבית הקריטריונים הללו יאובחנו כלוקים בהפרעה, ובמציאות מעטים בלבד הם בעלי אישיות קיצונית שניתן לראות בה ״מגבילה״.
קשה מאוד לאבחן הפרעות אישיות על פי ה-DSM5, כמובן, משום שאנשים אינם מתקיימים בשני מחנות מובחנים – נורמליים ולגמרי לא נורמליים. במציאות, בני אדם מפגינים מגוון של תכונות אישיות, ורמות מסוימות ניתן לסווג כגבוהות מן הממוצע. ברגע שנטיות נרקיסיסטיות מתעלות מעל לרמות כאלה ומאובחנות כמפריעות לחיים, הן יכולות להיחשב כפן של התנהגות מופרעת.
עבור מרבית בני האדם, המאפיינים הנרקיסיסטיים אינם נחשבים למזיקים די הצורך כדי להוליד אבחנה. למעשה, חלק מהמאפיינים הללו עשויים להיות בעלי פן חיובי
בעיקרון, אנחנו לא האם תרזה וגם לא אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית. רובנו נמצאים באמצע העקומה, מפגינים תכונות אישיות בעלות פחות או יותר מרכיבים נרקיסיסטיים. עבור מרבית בני האדם, המאפיינים הנרקיסיסטיים אינם נחשבים למזיקים די הצורך כדי להוליד אבחנה. למעשה, חלק מהמאפיינים הללו עשויים להיות בעלי פן חיובי. בכל הקשור לאישיות, ישנו תמיד שקלול תמורות.
היום, החוקרים מחלקים את תכונות האישיות האלה לשני סוגים עיקריים: ראוותניות או פגיעות.
נרקיסיזם ראוותני
זהו סוג הנרקיסיזם שאתם חושבים עליו לרוב, מאחר שזהו הסוג שפסיכולוגים חקרו ראשון והוא מקושר לרוב עם מושג הנרקיסיזם. אלה האנשים הכריזמטיים שפגשתם בדייטים או כשהצבעתם עבור פוליטיקאים. אלה דמויות מעניינות, אנשים שגם יש להם יותר חברים ברשתות החברתיות. אתם מבחינים בהם לעתים קרובות יותר, כי הם רוצים שיבחינו בהם.
נרקיסיסטים ראוותניים הם נועזים, אסרטיביים ויש להם הערכה עצמית גבוהה. הם משתלטים על מערכות יחסים עם אחרים ונוטים להערכת יתר של יכולותיהם
נרקיסיסטים ראוותניים נוטים להפגין אישיויות גדולות שהופכות אותם לקולניים וגאים. הם נועזים, אסרטיביים ויש להם הערכה עצמית גבוהה. הם משתלטים על מערכות יחסים עם אחרים, נוטים להערכת יתר של יכולותיהם, וחושבים טובות במיוחד על ההופעה החיצונית שלהם. במידת מה, זה לא תמיד גרוע – הם בטוחים בעצמם, ממוקדם בהישגים והם מנהיגים חזקים.
ברור שמתעוררות בעיות כשתכונות האישיות שלהם משפיעות לרעה על אחרים, והדבר בולט במיוחד כשיש להם כוח או מגפון. כשנרקיסיסטים ראוותניים מרגישים חזקים מספיק כדי להשיג את יעדיהם ללא מכשול, הם עלולים לעשות זאת על חשבון אחרים. במילים פשוטות, הם מחפשים מעמד, סקס ו״דברים״ – או תפקידי הנהגה עם תארים גרנדיוזיים, בני זוג שיוכלו להשוויץ בהם ומותגים נוצצים. הם אוהבים את עצמם, והם רוצים שאחרים יראו גם הם עד כמה הם נפלאים. הכול וכולם סביבם משרתים כטפיחה על האגו.
במציאות, מידה קטנה של תכונות ראוותניות עשויה להיות חיובית, והחברה שלנו מעודדת זאת. אנחנו משבחים הערכה עצמית גבוהה, ביטחון ואישיות מוחצנת. אנחנו מפעילים ארגונים ואת המערכת הפוליטית שלנו באופן המעודד מנהיגים להתבלט, מתגמל דוברים רהוטים ומושכים שיש להם עוקבים והשפעה. זו אינה בהכרח בעיה, אבל היא מייחסת את הערך הניתן לתכונות אישיות אלה.
חשבו על טוני סטארק כאיירון–מאן ביקום של ״מארבל״. הוא מבריק, עשיר, מושך וחזק. הוא יוצר מוצרים חדשניים ועוזר לחברה. בו זמנית, הוא עקשן, מעריך את עצמו מאוד ושונא פשרות. אלה שקלולי התמורות מול הנרקיסיזם הראוותני.
נרקיסיזם פגיע
מנגד, נרקיסיזם פגיע כולל את מי שיש להם אגו שברירי יותר. במקום לנסות להקרין אותו, הם רוצים לגונן עליו. אלה האנשים הרגישים במיוחד שפגשתם בעבודה או באירועים חברתיים, והם מתגוננים, נקמניים ונמנעים מאינטראקציות עם אחרים. אנחנו לא חושבים עליהם תכופות כשאנו מדברים על נרקיסיזם, כי הם נחבאים יותר או ״נסתרים״.
נרקיסיסטים פגיעים נוטים להיות מועדים לפגיעה רגשית, והדבר מתגלה לעתים קרובות יותר בטיפול מאשר התכונות הראוותניות. הם נעלבים בקלות ונוטים יותר לנהוג באגרסיביות-פסיבית ולא בראוותנות דווקא. זהו הצד הפחות בולט של הנרקיסיזם שפסיכולוגים ופסיכיאטרים החלו להבין רק עם התפתחות המחקר בשנים האחרונות. הם גילו כי נרקיסיסטים פגיעים נוטים להפגין יותר נוירוטיות במניעיהם ובהתנהגויות שלהם.
הבעיה בסוג כזה של נרקיסיזם היא שאנשים נוטים להסתיר – מאחרים וגם מעצמם – את האיומים שהם חושבים שנשקפים להם ולאגו שלהם. הם עשויים להתבשל במחשבות על מפגשים עם אחרים ולטפח טינה כשהם חושבים שנהגו בהם באופן שאינו הוגן או התייחסו אליהם כאל מובנים מאליהם, אבל הם לא מתמודדים עם המצב. בסופו של דבר, נרקיסיזם פגיע כואב ליחיד אבל אינו פוגע כל כך בחברה.
לרוע המזל, תכונות אישיות פגיעות שאינן מטופלות עלולות לפגוע גם בקרובים לנו. סוג כזה של נרקיסיזם עלול לגרום לנזקקות ולמערכת יחסים מתישה רגשית
לרוע המזל, תכונות אישיות פגיעות שאינן מטופלות עלולות לפגוע גם בקרובים לנו. סוג כזה של נרקיסיזם עלול לגרום לנזקקות ולמערכת יחסים מתישה רגשית. להבדיל מן הנרקיסיזם הראוותני, הנראה במבט ראשון מרגש ומעניין ומתפוגג עם הזמן, נרקיסיזם פגיע אינו מושך לכתחילה ויוצר מגעים מתוחים ומתישים עם אחרים.
חשבו על דמויות רבות בסרטיו של וודי אלן. לעתים קרובות הן מלאות בחוסר ביטחון, פקפוק עצמי וכאב עמוק. הן מסוגיות, אבל גם שבריריות ויש להן עור דק. אף שנורמלי – וחיוני – להכיר במכשלות ובכאבים בחיים, חשוב לא פחות שרגעים אלה לא יגדירו אגו המרוכז בעצמו. שוב, יש כאן שפע של תן וקח.
אז מה כל זה אומר?
בעשור האחרון, פסיכולוגים ופסיכיאטרים השקיעו מאמצים במחקר והבנה של האספקטים השונים הללו של הנרקיסיזם, אבל מדוע זה חשוב ומה נוכל לעשות בקשר לזה? בנסיבות קליניות, כמובן, אנשי המקצוע מתמקדים בהבחנות כדי למצוא דרכים טובות יותר למקד את טיפוליהם.
בה בעת, אנו יכלים להשתמש בהבנה החדשה הזו את הנרקיסיזם כדי להגיב לתכונות אישיות אלה אצל אחרים – ובעצמנו. אנחנו חברה העסוקה עד מעל לראשה ב״להיות אדם טוב יותר״, והדבר מעניק לנו עדשות שמבעדן ניתן להבין טוב יותר את התנהגויותינו ואת האופן שבו נוכל לשנות אותן, אם נרצה.
אמפתיה והכרת תודה עשויות לסייע מאוד לנרקיסיסטים ראוותנים להשתמש באישיות המקסימה שלהם וברצון שלהם להשיג מעמד, כסף ו״דברים״ כדי לעזור לאחרים ולהועיל לחברה
מי שמבחינים בנטיות ראוותניות באישיותם שלהם יכולים להתמקד בצמצום התנהגויות אנטגוניסטיות, אנוכיות וחסרות התחשבות. אמפתיה והכרת תודה עשויות לסייע מאוד לנרקיסיסטים ראוותנים להשתמש באישיות המקסימה שלהם וברצון שלהם להשיג מעמד, כסף ו״דברים״ כדי לעזור לאחרים ולהועיל לחברה. מצד שני, אלה המזהים בעצמם נטיות יותר פגיעות יוכלו להתמקד בהפחתת התנהגויות חרדתיות ונוירוטיות. תקשורת ברורה וגבולות ברורים עשויים לסייע לנרקיסיסטים לדבר בקול ולבטא את חששותיהם בביטחון ובאיפוק.
הרשו לי להבהיר, איני מציע לתקן אנשים או להכריח אותם להתאים לתבנית כלשהי. בעיניי יש ערך לזיהוי האופנים השונים שבהם באות לידי ביטוי תכונות נרקיסיסטיות ושקלולי התמורות שעשויים להתרחש על קשת תכונות האישיות. בכל מקום שבו נהיה על גבי אותה קשת, נוכל לזהות את התכונות האלה בעצמנו, להדגיש את היתרונות ולעבוד אל ההיבטים השליליים הפוגעים במערכות היחסים שלנו ובחברה.
פסיכולוגים מפתחים מודלים חדשים עבור ההיבטים החיוביים והשליליים של האגו ושל האופן שבו נרקיסיזם פועל בתפקידי הנהגה וגם במציאות הווירטואלית
חוקרים ממשיכים לבדוק את הנושא לעומק. מגפת COVID-19 אשר שינתה את האינטראקציות שלנו עם אחרים, בוודאי תגביר את הבנתנו את האופן שבו פועלים מניעיהם של נרקיסיסטים במצבים של עבודה מרחוק ומערכות יחסים ממרחק. פסיכולוגים מפתחים מודלים חדשים עבור ההיבטים החיוביים והשליליים של האגו ושל האופן שבו נרקיסיזם פועל בתפקידי הנהגה, ברשתות חברתיות חדשות כמו ״טיק טוק״ ובמציאויות חלופיות כמו משחקי מחשב, קבוצות של משחקי תפקידים ומציאות וירטואלית. בעשור הבא נדע עוד יותר על אודות הניואנסים של הנרקיסיזם – וכיצד להימנע מחיציו, ובו זמנית להרוויח מיתרונותיו.
וו. קית׳ קמבל (W Keith Campbell) מלמד מדעי ההתנהגות והמוח באוניברסיטת ג׳ורג׳יה. בין ספריו The Narcissism Epidemic (משנת 2009), ו- Personality Psychology: Understanding Yourself and Others (משנת 2016) – שניהם בעריכה משותפת עם ג׳ין טוונג׳ (Twenge) וכן When You Love a Man Who Loves Himself (משנת 2005) ו- The New Science of Narcissism (משנת 2020) – בעריכה משותפת עם קרולין קריסט (Crist).
AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תמונה ראשית: מתוך "נרקיס" (1881), גיולה בנצ'ור, תצלום: Fine Arts Hungary, ויקיפדיה
תגובות פייסבוק
זיכרון שאול, זיכרון פרטי
אמיר זיתלילה חם. מאי 1967. שיכון חדש של עיר בצמיחה. דירה צנועה. אישה...
X 6 דקות
הסוציאליסט ועונשו
לורנצו זוקההוא מכונה הסוציאליסט הראשון, והוא ערער על זכותה של המדינה לכלוא את...
X רבע שעה
המובילים בע"מ
פעם היו מובילים רהיטים ומכשירי חשמל כבדים. באותם ימים היו גם מובילים חומרי בניין במשאיות ומכולות על סמי-טריילרים. הימים ההם לא פסו מן העולם, כמובן, וכל הדברים הללו עדיין קורים מדי יום, כשסחורות וחפצים גדולי ממדים ורבי משקל מועברים ממקום למקום באמצעות כלי רכב מתאימים. אלא שלאט-לאט, כמעט בלי שחשנו בכך, הופיעו בחיינו מיני הובלות חדשים.
"מוביל" כצורת בינוני, כלומר כפועל המתאר פעולה בהווה, נפוץ מאוד מזה עידן ועידנים. וכפי שקורה בעברית לעתים קרובות, צורת הבינוני הפועל זהה לצורה של שם עצם. כלומר "הטנדר מוביל את המקרר" מציג בפנינו את צורת הפועל "מוביל" ואילו "תיאמתי עם המוביל למחר בבוקר" מציג בפנינו את שם העצם "מוביל". עד כאן, כל ענייני ההובלה והמוביל קשורים להעברת דברים ממקום למקום, ללקיחת מנקודת מוצא ליעד. בהתאם, "הובלה" היא הפעולה הקשורה באותה העברה של דברים גדולים וכבדים.
אך החידוש שהתגנב לעברית העכשווית נוגע להובלה במובן אחר. הדרך הפשוטה להציג זאת היא להעמיד כאן את המקבילה האנגלית: to lead, מה שבעברית מכונה גם "להנהיג". הן כפועל בהווה והן כשם עצם, הצורה "מוביל" נעשתה נפוצה מאוד לציון ענייני הנהגה, עמידה בראש תנועה, פעולה ציבורית, מגמה וכדומה. כך יש לנו "הוא מוביל שינוי בארגון" שמובנו שהאדם המדובר עומד בראש תהליך המתרחש בארגון, או אולי הוא מי שיזם אותו או שהוא הבולט מבין אלו שתומכים בשינוי ועושים לטובתו. על מידת האחריות והנשיאה בנטל עמדתי ברשימה אחרת שעסקה ב"להוביל מהלך" ושימושים דומים, ואילו כאן אתמקד אכן ב"מובילים" החדשים שהפכו למטבע לשון מקובלת בעברית שלנו.
כאמור, באורח טבעי מבחינת הצורות העבריות העומדות לרשותנו, יש לנו כעת גם "מוביל" לא תחבורתי שקשור להנהגה. "מובילי מחאה" ו"מובילי דעת קהל" ממלאים את הארץ ואת אמצעי התקשורת, וישנן כמובן גם צורות נקבה בדמות "מובילות" של ארגונים, תנועות, תהליכים ומגמות. השימוש הזה ב"מוביל", כלומר בפועל "להוביל" על נטיותיו ונגזרותיו למיניהן נושא גוון משמעות של תנועה, איכות וֶקטורית שעולה בדמיוננו. אין מדובר בעניין סטטי וגם לא בעמידה בראש פירמידה ארגונית. כלומר, יש הבדל בין "מוביל" ו"מנהיג", בין "להוביל" ו"להנהיג".
אכן, באנגלית to lead והצורה הסמוכה השגורה leader, משמשים בשני המובנים, כלומר תופסים את השדות המאוכלסים בעברית המודרנית בצורות "להוביל" ו"להנהיג", "מובילה", "מוביל", "מנהיגה", "מנהיג" ועוד. ולא זאת בלבד, אלא ש-leader במובנים הנפוצים כיום בתרבות האמריקנית נדמה כבעל השפעה ברורה על הנהוג כיום בעברית. הארץ מלאה "מנהיגוּת חינוכית" ומרכזים ל"הכשרת מנהיגים", והסוכנות היהודית מטפחת "מנהיגים צעירים" ועוד. ובכלל, דומה שמה שמפריד בין אדם והיותו מנהיג הוא תהליך פורמלי למחצה של הכשרה, שבוודאי מסתיימת בהענקת תעודה המעידה כי הוכשר להיות מנהיג. האירוניה אינה מקרית: למדנו מן ההיסטוריה שמנהיג הוא אדם שנולד לכך, או שתכונותיו המולדות אפילו מתגלות ברגעים קריטיים, לעתים באורח שמפתיע אפילו את האדם עצמו.
לעומת זאת, איש אינו אומר שאדם מסוים נולד להיות "מוביל" במובן הנפשי-ארגוני-חברתי-תהליכי. אדם יכול אפילו להיות ממונה "להוביל" עניין מסוים במסגרת ארגונית או חברתית. על השאלה אם הוא היה (גם) מנהיג נוכל להשיב כשנתבונן בפעולתו, ולא פעם רק לאחר מעשה.
כך נראה שבעברית העכשווית נוצר או שוּמר פער בין "מוביל" ו"מנהיג", ושהיבוא הסיטוני של leader ו-to lead מאמריקה סויג על ידי הדוברים והדוברות במקומותינו. "מנהיג" מיוחד בכל זאת לעמדה הפוליטית הבכירה, או למובן העתיק, מימי התרבות הקלאסית ומן הזמנים שבהם אלכסנדר מוקדון עמד בעצמו בראש חייליו והסתער בגוף חשוף על חומותיהן של ערים בפרס ובהודו. הנה לכם מנהיג, ובוודאי לא מוביל. המובילים בצבאו הסתפקו בהעברת מזון, ציוד וכלי נשק. כלומר, מנהיג, דמות כריזמטית הסוחפת אחריה המונים וגם עומדת בראשם בהתמודדויות קריטיות, הוא עניין מסתורי, כנראה טבעי, כזה שעולה מעומק הפסיכולוגיה האנושית. לעומת זאת, מוביל הוא עניין נסיבתי ומזדמן יותר, ככל הנראה מוגבל יחסית, אפילו עם קורטוב של צניעות בכל הנוגע לקשירת כתרים וליפוף של זרי דפנה.
ומי יודע, אולי גם יבואו ימים של ענווה מסוימת והשימוש ב"להנהיג" ו"מנהיג" יצטמצם אכן לדרמות הגדולות ולעניינים המכריעים, ואפילו אנשי חינוך ודומיהם יחזרו לממדים מציאותיים ויהיו לנו מובילים בתחום. מנהיגים, הרי זה ידוע באורח חד, הם עניין נדיר, מופעים מיוחדים ברגעים של משבר וצורך קיצוני.