מדענים מעופפים

ההיסטוריה של המדע היא, במידה רבה, ההיסטוריה של הגאונים עצמם. מגליליאו ועד איינשטיין, מניוטון ועד דארווין, אנחנו נוטים להתפעל מפריצות דרך שהושגו על ידי מוחות שפעלו לבדם וראו את במציאות יותר משאי פעם ראה מישהו לפניהם.

זהו נראטיב רומנטי. נראטיב שעבר זמנו. כפי שעולה משני מאמרים שפורסמו בכתב העת Science, מאת החוקרים סטספן ווצ'טי (Wuchty), בנג'מין ג'ונס ובריאן אוּצי (Uzzi), המדע המודרני הולך והופך לספורט קבוצתי: למעלה מ-80 אחוז מהפרסומים המדעיים נכתבים על ידי צוותים של חוקרים. הצוותים האלה אחראים גם למחקרים המשפיעים ביותר, משום שמאמרים שחתומים עליהם מספר מדענים זוכים לפי 6.3 אזכורים בפרסומים מדעיים אחרים. עידן הגאון הבודד הסתיים.

מה גורם לעלייה הדרמטית בשיתופי פעולה מדעיים? אפשרות אחת היא שהעבודה בצוותים היא תגובה למורכבות הגוברת של המדע המודרני. כדי לקדם את הידע במאה ה-21, יש לצבור כמויות מדהימות של מידע ויכולת ניסויית. כי אחרי שגילינו כל כך הרבה, קשה יותר לגלות משהו חדש. במילים אחרות: התעלומות שנותרו דורשות, לעתים קרובות, יכולת גדולה שמסוגל לה מוח אחד ויחיד. כלומר, התרומות החשובות למדע דורשות כיום שיתופי פעולה, מדענים מתחומי התמחות שונים שעובדים יחד על פתרון בעיות קשות במיוחד.

אבל יתכן שזו אינה הסיבה היחידה שבגללה מדענים עובדים היום לעתים קרובות יותר ביחד. אפשרות נוספת היא שהעבודה בצוותים לא נולדה רק בגלל הצורך לחלוק ידע, אלא בגלל שיותר קל ונוח לתקשר עם חוקרים אחרים. זה לא שהמדע נעשה קשה יותר – שיתוף הפעולה הוא שנעשה קל יותר.

על אף נדמה ששני ההסברים נכונים – המגמה הזאת מונעת על ידי מספר גורמים – מאמר חדש מדגיש את השינויים שהביא לכך ששיתופי פעולה אקדמיים הפכו זולים יותר.  הכלכלנים כריסטיאן קטלאני (Catalini), כריסטיאן פונס-רוזן (Fons-Rosen) ופטריק גוֺל (Gaule) בחנו מה קרה לצוותי מחקר מדעי אחרי שסאות'ווסט-איירליינס נכנסה לשוק הטיסות הבינעירוניות (מהלך שהביא לירידה של בערך 20 אחוז במחירים ועלייה של 44 אחוז במספר הנוסעים). אם שיתופי הפעולה המחקריים נתקלים במכשולים מעשיים כמו כסף, זמן, מרחק וכדומה, אז טיסות זולות יותר אמורות להוביל לעלייה חדה בפעילות המדעית המשותפת.

וזה בדיוק מה שגילו. על פי החוקרים, בכל פעם שסאות'ווסט פתחה נתיב טיסות חדש, נרשמה עלייה בשיתופי פעולה בין מדענים בכול הדיסציפלינות. בקרב הפיזיקאים גדל שיעור שיתופי הפעולה ב-26 אחוז, בעוד הביולוגים הפגינו חיבה גדולה לטיסות זולות: מספר שיתופי הפעולה ביניהם עלה ב-85 אחוז.

על מנת להבין טוב יותר את הנטיות האלה, ועל מנת לנפות גורמים שאולי אינם קשורים, צוות הכלכלנים התמקדו בשיתופי פעולה בין כימאים. הם עקבו אחרי המחקר שהניבו 819 זוגות של כימאים משנת 1993 עד 2012. שוב, הם מצאו כי כניסתה של חברת התעופה הזולה לשוק הובילה לעלייה של כ-30 אחוז בשיתופי הפעולה בין כימאים המתגוררים בסמוך ליעדים החדשים. ויותר מזה, הנטייה לעבוד בצוות כמעט לא הייתה קיימת לפני שחברת התעופה הציעה את הטיסות הזולות.

במבט ראשון, נדמה ששיתופי הפעולה האלה, שנולדו בגלל סאות'ווסט-איירליינס יניבו מחקרים ברמה נמוכה. בסופו של דבר, העובדה שהמדענים יכלו לחכות והחלו לעבוד יחד רק כשמחיריהם של כרטיסי הטיסה ירדו, עשויה להעיד על כך שהם לא חשבו ששיתופי הפעולה ביניהם יובילו לתגליות רבות ערך. שיתוף פעולה מפתה במיוחד הרי היה ראוי שישלמו עבורו את מחירו של כרטיס טיסה יקר, בעיקר משום שחברת התעופה הזו לא הוסיפה מבחר גדול של טיסות ישירות. אבל זה לא מה שקטלאני וחבריו גילו. להפך. הם גילו שכניסתה של סאות'ווסט לשוק הובילה לעלייה בפרסומים מדעיים ברמה גבוהה יותר, לפחות אם לשפוט על פי מספר האזכורים שלהם על ידי עמיתים לתחום. בסך הכול, הנתונים האלה מעידים כי טיסות זולות יותר לא רק משרטטות מפה חדשה של שיתופי פעולה מדעיים, אלא משפרות מהותית את איכות המחקר.

לנתונים האלה יש השלכה נוספת ומרתקת. התפרשותה של חברת סאות'ווסט התרחשה במקביל לעלייתה של רשת האינטרנט, שהפכה את התקשורת ואת שיתופי הפעולה לקלות בהרבה, הודות לכלים הדיגיטליים כמו הדואר האלקטרוני וסקייפ. תיאורטית, המגעים הווירטואלים האלה אמורים היו לייתר את השיחות פנים-אל–פנים. למה לטרוח לטוס כשאפשר לשוחח בפייסטיים? למה להיפגש כשניתן להשתמש בגוגל-דוקס? מותו של המרחק וכו'.

אבל ישנו מחקר חדש המזכיר לנו שלמפגשים פנים-אל-פנים יש ערך ייחודי. כתבתי כבר בעבר על המחקר של איזאק קוהאן (Kohane), פרופסור מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד. לפני מספר שנים הוא פרסם מחקר שבחן את השפעת הקרבה הפיזית על איכות המחקר המדעי. הוא ניתח יותר מ-35 אלף מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים, ומיפה את המיקום המדויק של המחברים ששיתפו פעולה בכתיבתם. מתברר כי לגיאוגרפיה הייתה השפעה מכרעת: ככל שהמחברים היו סמוכים זה לזה, המאמרים שלהם נטו להיות ברמה גבוהה יותר. שוב ושוב התברר כי כשמדענים עבדו במרחק של עשרה מטרים זה מזה, המחקר שלהם היה משובח יותר, ואילו המאמרים שצוטטו פחות מכל היו אלה שהופקו על ידי מחברים שנמצאו במרחק של קילומטר ויותר זה מזה.

אפילו במאה ה-21, הדרך הטובה ביותר לעבוד יחד היא להיות ביחד. העולם הדיגיטלי מלא בכלים המאפשרים שיתוף פעולה, אבל הכלים האלה עדיין לא מהווים תחליף לפגישות אישיות1. ובגלל זה אנחנו טסים.

סאות'ווסט, בבקשה אל תשתנו.

 מקור:

Catalini, Christian, Christian Fons-Rosen, and Patrick Gaulé. "Did cheaper flights change the geography of scientific collaboration?" SSRN Working Paper (2016). 

ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא  http://www.jonahlehrer.com
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונה לרר.


תגובות פייסבוק