מה זה הריח הזה

האם מילים עשויות לספק לנו גישה מחודשת לחוש הריח ולחוויה העשירה שהוא מציע?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

חוש הריח הפנומנלי בו ניחן ז`אן-באטיסט גרנוי, גיבור ספרו של פטריק זיסקינד "הבושם", מאפשר לו בין השאר לנווט בעיניים עצומות, לחשוף את סודותיהם הכמוסים של בני אדם ולהשפיע על התנהגותם הבלתי מודעת באמצעות רקיחת בשמים. זיסקינד ברא דמות שקשה לא לקנא ביכולתה לפרוט את העולם לאינספור ריחותיו. ועל אף היקסמות זו של הקוראים, בחיי היומיום רובינו נוטים להתעלם מחוש הריח, אלא אם אנחנו נתקלים במינון גבוה של ריח נעים או דוחה במיוחד. יתרה מזאת, בניגוד לשימוש בכל חוש אחר, הֲרָחָה נחשבת למנהג פרימיטיבי בדרך כלל, הרגל של בעלי חיים נחותים מאתנו. נסו פעם לרחרח כל מנה שמוגשת לכם בארוחה אליה הוזמנתם, ורוב הסיכויים שתקבלו מיד מבט מודאג מהמארחים במקרה הטוב, או מבט נעלב במקרה הרע. אובדן חוש הריח אינו נתפס כטרגדיה גדולה, בהשוואה לאובדן חוש המישוש, הטעם, השמיעה וכמובן, הראיה. ובניגוד לגירויי שאר החושים (פרט לחוש המישוש) ריחות גם אינם זוכים לייצוג בשפה באמצעות מילים ייחודיות. לצבעים, לטעמים ולצלילים עשוי להיות ייצוג לשוני עשיר המתאר אותם באופן ספציפי ("טורקיז", "ארגמן", "חריף", "דו-רה-מי" וכו') אבל הריח הוא יתום מייצוגים משלו. מילים לריחות מעידות בעיקר על טיבם ("חזק"; "מסריח") והן לקוחות מהעולם הסמנטי של חוש אחר (ריח "מתוק", ריח "חמוץ") או שהן שם העצם שמפיץ את הריח (ריח טחב, גשם, קינמון). מדוע חוש הריח זוכה לכזאת הזנחה?

ניתן להעלות על הדעת כמה סיבות מקובלות: עם הזמן האנושות נזקקה לחוש הריח פחות ופחות וכיום הפונקציה שלו נועדה לסייע בעיקר לתפיסה שנוצרת מקלט החושים האחרים כמו ראיה או טעם. בשל כך, למרות היותו החוש הקדום ביותר, השינויים האבולוציוניים הפכו את הריח לחוש הכי פחות מפותח ולכן גם החמקמק ביותר לזיהוי והגדרה. למרות שיש היגיון בהסברים אלה הם עדיין, לפחות במידה מסוימת, תירוצים. אמנם חוש הריח מפותח פחות מהראיה באופן משמעותי, אך מדובר בכל זאת בממלכת חישה אדירה. עד לא מזמן ההערכות המקובלות היו כי בני אדם מסוגלים להריח בערך 10,000 ניחוחות שונים (שזה כבר לא מעט) אך לאחרונה התגלה כי מדובר בממוצע של כטריליון. בנוסף, ייתכן כי חמקמקות חוש הריח אינה הסיבה לתשומת הלב השולית שלנו לריחות, אלא התוצאה שלה.

על כן, מעניין לגלות כי ישנן בכל זאת תרבויות העושות שימוש במילים ייחודיות לתיאור ריחות ספציפיים. למשל, לג'אהיי (Jahai), שבט ציידים-לקטים באזור הררי מיוער במלזיה, יש יותר מתריסר מילים ייעודיות לריחות מסוימים, ללא צורך להישען על תיאורי חוויות חושיות אחרות ומבלי להסתבך בתיאורים מפותלים ("זה מזכיר ריח של..."). לרובנו יהיה קשה להבין מה הקשר בין האובייקטים הנופלים תחת מילים מסוימות – המילה "פּאוּס" (pa-oos), למשל, מייצגת ריח המשותף לבקתות ישנות וכרוב, ו"צֶ'נְגְאַס" (cheng-us) היא מילה הלוכדת משהו מניחוחות שום, בצל, קינמון, קפה, שוקולד וקוקוס – אולם הכוונה בשימוש מילים אלה, עבור דוברי ג'אהיי, היא ספציפית ומובנת.

תשומת הלב הלשונית של הג'אהיי לריחות נדמית אולי רק כאנקדוטה משעשעת אך עולה ממנה גם תהיה מהותית: מה אם העושר הלשוני הספציפי הזה מגביר גם את האפקטיביות והדיוק של חוש הריח? זהו אינו רעיון מוזר כפי שהוא אולי נשמע. בעבר התגלה כי ממש בשלב שלאחר העברת האותות החשמליים מהעין למוח יש לשפה יש השפעה על עיבוד נמוך ובסיסי של חוש הראייה, מה שהוביל את החוקרים להציע, כי מילים מסייעות לנו לעבד ראיה במובן הראשוני ביותר. גם אם מנגנון חוש הריח אינו פועל באותו אופן, אפשר להניח שעצם השימוש בייצוג ספציפי לריחות שונים, מגביר את הערנות הקוגניטיבית כלפיהם.

אמנם שפה עשירה ומפורטת ככל שתהיה המבחינה בין ניחוחות אינה יכולה לדייק באותה מידה כמו שפה המתארת מראות והסיבות לכך הן ביולוגיות: בשל שונות גנטית, הוכח זה מכבר כי ריחות מסוימים נחווים על ידי בני אדם בצורה שונה מאוד. ובכל זאת, במבחני הרחה עיוורים התגלה כי היכולת לזהות ריחות באופן מדויק ועקבי, היתה רבה יותר אצל בני הג'אהיי בהשוואה לדוברי אנגלית שהשתמשו בתיאורים מפותלים ("זה כמו הריח של המסטיק ההוא...") ומאוד שונים זה מזה.

לכן, מֵעבר לאפשרות לקיים תקשורת עקבית ומהימנה באמצעות מילים המייצגות ריחות באופן בלעדי, הפוטנציאל המעניין בעיני טמון ביצירת חוויית הרחה מורכבת יותר. כאשר ממד הריחות נעדר רוב הזמן מתודעתנו, הוא נידון להסתכם בהבחנה החד ממדית בין חיובי (טוב/נעים) לשלילי (רע/דוחה). מילים עשויות לשחרר אותנו מההבחנה הפשטנית הזו ולזַכּות אותנו בחוויית תפיסה עשירה יותר של העולם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
- דימוי שערמיכל בושם בצורת ספורטאי אחרי ניצחון, יוון, שנת 540 לפני הספירה. ארכיון דה-אוסטיני


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על מה זה הריח הזה

02
ד"ר זהר ניימן

ראו מאמר ב- LIVESCIENCESמהשלישי באפריל 2014: שם מתוארים חביות מלאות בצוֹאה, שהוטמנו לפני 700 שנה(!), ועדיין סורחות מH2S, סְקָאטוֹל, ושאר 'מסריחנים':
Something is rotten in the state of Denmark, Shakespeare wrote. Archaeologists working at a Danish site might agree, after discovering barrels from a latrine that dates back to the 14th century. And yes, poop still stinks, even after 700 years.
ד"ר זהר ניימן

חוסר היכולת לתקשר ריחות בצורה מילולית נובע בעיקר מהעובדה שהמדע עוד לא יודע לנתח בצורה מדוייקת את מרכיבי הריח (בניגוד לטעם למשל, שממופה יחסית טוב על מרכיביו השונים, והוא מובחן למדי). ככל שתתפתח ההבנה ממה מורכבים ריחות, כך גם יכולת התיאור תתפתח.

04
משה אוריין

חוש הריח גם אינו ניתן לייצוג ותיעוד כקובץ מחשב בניגוד לקבצי קול ומראה ("חוזי").
מגבלה זו מעידה על היותו בלתי מפוענח חד-חד ערכית באופן מספק, בינתיים לפחות, למרות מאמצים גדולים וסטארט-אפים הקיימים בתחום זה.
(סטארט-אפים, אגב, אינם קשורים באף...)