מה לא למדתי בבית הספר

הבה נודה בכך: יש פעולות יומיומיות רבות שההורים של היום לא מסוגלים ללמד את ילדיהם
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

לפני כמה חודשים גיליתי שאפשר להסתפר לבד. כל מה שצריך זה לקחת מספרים, והופס – גוזרים. נשמע טריוויאלי, אבל רוב מי שסיפרתי לו על כך התייחס לכך כאל סוג של סיכון בלתי מחושב (למרות התוצאה הסבירה בהחלט!). למה, בעצם? נדמה שפעולות יומיומיות רבות הודרו מיכולותינו מסיבה לא ברורה – לקדוח בקיר, לתקן אופניים, להגיש דו"ח מע"מ. למה בעצם לא ללמד את זה בבית ספר?

אפשר להבחין בין שני שימושים עיקריים שמילאו בתי הספר לאורך ההיסטוריה: כלי להכשרת האליטה ומכשיר לחינוך ההמונים (בדרך כלל תוך הפצה או חיזוק של דת או אידיאולוגיה מסוימת). בתפקידו האליטיסטי, עצם ההתקבלות לבית ספר או לבית ספר מסוים מכשירה את ההתקבלות למוסדות האקדמיים הבאים או לעבודות נחשקות. היוקרה של בית הספר היא ערובה לעתיד הלומדים בו. אנו עדים לכך שהביטחון בכך יורד בשוק העבודה המשתנה: הכדאיות הכלכלית של לימודים לתארים גבוהים מוטלת בספק, והאליטות הטכנולוגיות החדשות (ראו את מקרי סטיב ג'ובס או מארק צוקרברג – למרות שייתכן שהמקרים שלהם מראים שחשוב מאיזה אוניברסיטה נושרים) מעלות על נס את ההצלחה בכוחות עצמך. ההכרה בחוסר ההתאמה של תכני הלימוד ואופני הלימוד הקיימים למציאות גרמה להתעוררות דיון וחשוב שמנסה להסיט את המוקד הלימודי מחזרה ושינון לפיתוח יכולות יצירתיות.

בתור כלי להכשרת ההמונים נועד בית הספר להקנות השכלה, מתוך הנחה שהמשפחה אינה מסוגלת לספק אותה. תפיסה זו עומדת מאחורי פיתוח יום הלימודים הארוך; באתר של משרד החינוך נכתב: "יום לימודים ארוך (יול"א) הונהג לראשונה בשנת הלימודים תשכ"א בשלושה בתי ספר כאחד האמצעים לטיפול במוסדות טעוני טיפוח." "האווירה החינוכית המוגברת" שבית הספר שואף להשיג אמורה להיות מושגת על-ידי "ביסוס החומר הלימודי והעמקתו," "טיפוח כשרונותיהם האינדיווידואליים של התלמידים ועידוד נטיותיהם בתחומים שונים, כגון: דרמה, מחול, נגינה ושירה, ציור ומלאכת יד וכו;" ו"הרחבה ופיתוח המגמות החינוכיות של המוסד, כגון: החינוך החברתית ויצירת יחסי הבנה וריעות בין איש לרעהו, הכשרה לחיי חברה יעילים, וכן קיום מצוות מעשיות (אזרחיות, דתיות וכו')".

יש להניח שבעבר לא היה צורך ללמד מיומנויות יומיומיות משום שמיומנויות אלה היו נלמדות במסגרת המשפחה (או בתהליך רכישת המקצוע), או משום שעצם אי הידיעה שלהן סימנה את העובדה שבוגרי בתי הספר האלה לא יזדקקו לבצע אותן בעצמן, ויוכלו לשלם לאחרים תמורתן. אבל המציאות החברתית משתנה – ילדים לא לומדים מקצוע מהוריהם, הם בצהרון עד ארבע ולא בטוח שמישהו ילמד אותם להכין לעצמם חביתה; ייתכן שהם עצמם דור שני שאינו מכיר את רזי ארון החשמל; לפי חלק מהתחזיות יכולתם הכלכלית תהיה נמוכה משל הוריהם, והכסף שיאלצו לשלם לרואה חשבון, חשמלאי, שרברב, ספר ושיפוצניק יעיק יותר על התקציב המשפחתי המצומק שלהם.

ודווקא עכשיו נראה שגם שיעורי כלכלת בית ומלאכה, השרידים האחרונים של המיומנויות היומיומיות במערכת החינוך, נעלמו כמעט כליל. "כישורי חיים", הגרסה העדכנית לשיעורי חברה, אמורה לתרום "לחיזוק יכולתם של התלמידים להתמודד עם מצבי חיים שונים". נשמע מבטיח. למשל: "התמודדות עם האינטרנט כזירת חיים". מה עם מע"מ כזירת חיים? למה לא ללמד איך משלמים ביטוח לאומי? עכשיו דמיינו שבמקום ושעה אחת מלימודי הפיזיקה או ההיסטוריה, או במקום הסיור במוזיאון הפלמ"ח, היו התלמידים עוברים סדנה לשימוש במקדחה. שעה אחת! אולי שעתיים. תפירת כפתורים, שימוש במסור, תקיעת מסמר בקיר, "ארון החשמל – יסודות", שרברבות למתחילים.

לפי נתוני ה-OECD מ-2009, ילדים בגילאי 12 עד 14 בישראל מבלים כמעט 8000 שעות בבית הספר. בוודאי אפשר למצוא כמה שעות בודדות לעניין הזה. אני בטוחה למדי שבניגוד לתנאי הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, לקדוח בקיר זה כמו לרכוב על אופניים. לא שוכחים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על מה לא למדתי בבית הספר

01
משה

כל מילה בסלע. למרבה הצער מערכת החינוך היום משמשת יותר כביביסיטר ופחות כאמצעי לחינוך והנחלת ידע. אם לצטט את מרק טווין "הצלחתי ללמוד למרות בית הספר"

05
דרור

מצטער לאכזב אותך אבל זה כבר קורה, הרבה שנים.
לא, לא בישראל, שבה מורה טיפש ומקובע הולך ללמד ילדים של הורים מקובעים ושמרנים, אלא בשבדיה.

העומק והפירוט של נושאי "כלכלת בית" שעוברים שם עם ילדים ומתבגרים הופך את ישראל למעצמת שחיתות ותבוסתנות.

06
אבי גנוסר

עד סוף בה"ס ידענו לתקן גרביים לנקות בית לתקן בעיות חשמל לקטוף תפוזים לבצור גפנים לעבוד בשדה עם טרקטור לנהוג ברכב( עדיין ללא רישיון) להפעיל קטפת כותנה כל זה מכתה ז עד י״ב להוביל עגלות כותנה במשקל 11 טון עם טרקטורים ומה ילד של היום יודע ?

07
גיל

המטרה ברורה לחלוטין. להפוך את החברה למעגל של צרכנים ונותני שרותים. ככה זה כששני בני הזוג עובדים בשביל להשאיר את המשפחה מעל המים. לא נשאר זמן בשביל לחמם את האוכל במיקרו.

09
אבי

חשוב מאד ללמד את התלמיד ללמוד..לחקור ..לשאול את השאלות הנכונות..לעורר בתלמיד את הדמיון את הרעב לידע ..קריאת ספר.הכנת עבודת מחקר קטנה אפילו בקבוצות..אני רואה שאצל הנכדים בקליפורניה כבר בכתה ו התלמיד מכין הרצאה קצרה על כל נושא בעולם שקרוב לליבו וכל שבוע שני תלמידים מכינים הרצאה כזו..לפני כל הכתה..התלמיד חוקר או לומד נושא חדש שלא לומדים בכתה עורך וכותב ומכין אותו להרצאה בפני כולם..זאת רק דוגמה אחת ..

10
טלי

בבתי ספר אנטרופוסופים יש מענה לחלק מהפעולות שאת חושבת עליהן.
בישול ואפייה,
תפירה, ריקמה, וסריגה
נגרות ובנייה,

בין פעילויות הקיץ אצלנו (תחילת-אמצע יסודי אנטרופוסופי):
הכנת ארוחה שלמה
המון אפייה
תפירת בגדים לבובות
סיטוט באבן
הקמת גינה
יצירת חליל
יצירת אהיל למנורה
יצירת תכשיטים
בייביסיטר לכלבים
בניית כלוב ארנבים

רוב הדברים ביוזמתם ובלעדינו...
אני חושבת שאם הגיל (המשך יסודי ותיכון) הפעולות משתכללות וזה בנוסף ללימודים "הרגילים"