מה ריח האהבה?

מה גורם למישהו להריח טוב? מה גורם לנו לקשר בין ריחות יומיומיים לבין אנשים מסוימים, ומהו הדבר הזה, שאי אפשר להגדיר, וגורם לשמיכה להריח כמו יותר מאשר סך חלקיה? לא רק כמו סבון או בושם, אלא כמוהו.

המילה פֶרוֹמוֹן עלתה לראשונה לדיון בשנת 1959. במקור, היא התייחסה לקוקטייל כימי ייחודי שמופרש על-ידי חיות ומזוהה על-ידי בנות מינן. בבסיסו, פרומון הוא חומר שמופרש על-ידי חיה, מזוהה על-ידי איבר יעקובסון (הממוקם בין האף לפה, ומעביר גירויים להיפותלמוס במקום לקליפת המוח) של חיה אחרת ומייצר תגובה כלשהי – התנהגותית או פיזיולוגית. ראינו שחרור וקליטה של פרומונים בחיות רבות, אבל לא בבני אדם – אמנם ייתכן שיש לנו איבר יעקובסון, אבל הרוב טוענים שהוא שריד התפתחותי ותו לא.

למרות העדר הראיות לקיומם של הכימיקלים האלה בבני אדם, רוב החברות משווקות ומוכרות מוצרים שמטרתם להעצים את המשיכה המינית בעזרת אותם פרומונים-לכאורה. ג'יימס קוהל, כימאי שמוכר כעת קו מוצרים כזה, אומר שהעדר תגובות ברורות לכימיקלים מסוימים לא מעיד על אי-קיומם, אלא רק על רמה גבוהה של שליטה עצמית. הוא משתמש באנלוגיה לריחות של מזון: אנשים מגיבים להם בריור, אבל אנחנו יכולים לבחור לא לאכול. "האמת," הוא אומר, "היא שאנשים מסוימים שולטים בעצמם יותר מאשר אחרים. אנחנו לא כמו חיות אחרות, וזאת הסיבה שאנחנו לא מגיבים לפרומונים כמו חיות אחרות!"

אבל המוצרים של קוהל, שהוא מדמה לתבלינים, גורמים לחוקרים מסוימים לגלגל עיניים. דוקטור ג'ים פאוס, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול, הוא אחד מהם.

"מוצרים שמכילים 'פרומונים' נועדו לשגע נשים, ואולי זה באמת עובד – על חזירות," הוא אומר, ומתייחס לסטרואיד אנדרוסטנון. הריח הזה נמצא בריר של החזיר וגורם לנקבות מיוחמות לעבור לתנוחת הזדווגות. מכיוון שבני אדם מייצרים אותו גם הם, בעיקר בשתן שלהם, ניסו חוקרים לאשר שהוא פרומון אנושי. דוקטור טסמין סקסטון, פסיכולוגית מאוניברסיטת נורת'מבריה בניוקאסל, בריטניה, השלימה לאחרונה מחקר שבו היא טוענת שמריחת מעט אנדרוסטנון על השפה העליונה מעוררת השפעה חיובית מסוימת על משיכתן של נשים לגברים, אבל מציינת שהיא ועמיתיה "רוצים להתרחק מהחיפוש, הנאיבי בעינינו, אחר פרומון הסקס האנושי, חיפוש שהשתלט על הסיקור התקשורתי של המחקר." היא גם אמרה שקשה הרבה יותר ממה שנדמה להבין מה גורם לאדם להריח "טוב."

פאוס לא שולל את הרעיון שבני אדם עשויים לייצר פרומונים ולהגיב להם, ושהכימיקלים האלה הם אולי מה שמעניק לריחות שלנו את אותה תכונה בלתי מזוהה.

"יש שני מחנות," הוא אומר. "חלק אומרים שאנחנו לבטח רגישים לפרומונים, כי באביב, כשהבגדים יורדים ויש יותר להריח, כולנו נעשים שמחים ונמשכים זה לזה. אבל מצד שני, אולי אנחנו שמחים כי חמים ונעים, ואולי אנחנו נמשכים יותר זה לזה כי אנחנו חושפים יותר עור."

אבל בכל אופן, הוא לא חושב שזה מה שחשוב. פאוס, שמבלה את רוב זמנו בחקירת עכברושים ותגובותיהם המיניות לריחות, חושב שריח הגוף עצמו הוא מה שגורם לנו לרחרח את הכריות שלנו.

"הם גרים בעולם של המבוסס על מערכת הריח," הוא אמר על המכרסמים שלו, "אז ריחות חשובים להם מאוד." כל כך חשובים, שהם מתנים את עצמם לקשר בין ריחות מסוימים לבין גמול מיני, ומחפשים את אותם ריחות במשך שאר חייהם. פאוס אף הצליח לגרום לעכברושים זכרים להעדיף נקבות שהריחו מקדברין – ניחוח של גופה נרקבת. כשפאוס מילא את הכלובים שלהם בריח, הם לא הפסיקו לשנוא אותו, אבל כשהריח נבע מהנקבה היחידה בחדר, הם התגברו על הגועל שלהם והלכו להזדווג איתה. ומאוחר יותר, כשהם למדו לקשר בין הצחנה לסקס, חצי מהם העדיפו נקבה מסריחה על מתחרה נטולת ריח.

פאוס מאמין שבני אדם מתנהגים בצורה דומה, ושריחות ניטרליים ואף שליליים נעשים חיוביים כשאנחנו מקשרים אותם לאהבה נוכחית, או קודמת.

"אנחנו לא מדברים על פרומונים, אלא על ריחות. ריחות אמתיים שמפעילים את מערכת הריח המרכזית ומגרים אותנו. לריח יש עוצמה רבה. את לא יכולה לומר לי כמה פעמים ראית אתמול את הצבע אדום, אבל הריח של החבר הראשון שלך יעלה זיכרון שלם וברור."

ובשמים, כשמערבבים אותם עם ריחות אחרים של בן זוג, יעוררו גם הם משיכה עם הזמן. התיאוריה של פאוס מסבירה למה דיאודורנט AXE לא מושך אותי בכלל, אף על פי שזו מטרתו, לכאורה, אבל ריח של סבון כביסה נראה לי לפתע רומנטי נורא.

ייתכן שיום אחד הכביסה שלי תחזור להיות רק עוד אחת מהמטלות. דוקטור ויליאם ט. סווייני, שחקר פרומונים בעכברים באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, מהסס לזנק ככה ממכרסמים לבני אדם. חוש הריח, הוא אומר, פשוט לא חשוב אצלנו כמו אצל העכברים.

"בני אדם עדיין מסוגלים לתפקד בלי חוש הריח," הוא אומר, "אבל אם נהרוס את חוש הריח של עכבר, הוא לא יזדווג, לא יילחם ויהיה מוגבל לחלוטין." בני אדם עשויים לשנות את ההתנהגות שלהם לפי הריחות של אנשים אחרים סביבם, הוא אומר, אבל "ההשפעה עדינה."

"אם תפגשי מישהו בבר והוא ישפוך עלייך בירה ויעליב אותך," הוא אומר, "לא ישנה לך כמה טוב הוא מריח."

אבל מבחינתו של פאוס, כשמדובר בפיתוח העדפה חזקה לריחות מסוימים, אנחנו דומים לעכברושים שהוא חוקר – לפחות הוא, בכל אופן.

"עכשיו אני יודעה למה אני אוהב שמן לימון," הוא אומר, "כי כל הבנות שמו אותו בתיכון. ואף על פי שמערכת היחסים שלי בתיכון לא הסתיימה יפה, הריח הזה עושה אותי שוב בן שבע עשרה."

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי רייצ'ל פלדמן, Nature.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על מה ריח האהבה?