מוחקת זיכרונות כואבים

"אהבה שלמה תגרש פחד" (חזון יוחנן, ד', 18)

כיום כבר ברור לגמרי שקשרי אהבה הם מרכיבים חיוניים לבריאות טובה. על פי עשרות מחקרים אפידמיולוגיים, מי שנמצאים במערכות יחסים ארוכות טווח מועדים הרבה פחות ללקות בסרטן, זיהומים ויראליים, מחלות נפש, דלקת ריאות ודמנציה. הם עוברים פחות ניתוחים, תאונות דרכים והתקפי לב. הפצעים שלהם מחלימים מהר יותר והסיכוי שלהם ללקות במחלות אוטו-אימוניות נמוך יותר.

ראו למשל את תוצאות המחקר העוסק בהתפתחות מבוגרים, שנערך באוניברסיטת הארוורד. החוקרים עקבו מאז שנות השלושים אחרי 268 גברים. המחקר נועד לנסות לגלות את המדדים הרפואיים העשויים להעיד את בריאות עתידית – אבל המידע שנאסף במהלכו היה חסר תועלת. במקום זאת, ג'ורג' ואילנט (Vaillant) ומדענים נוספים גילו, מן הנתונים שנאספו במהלך כמעט שבעים שנה, כי "מתברר שהיכולת לאהוב חוזה במידה רבה את הסיכון לתמותה". למשל, הגברים בקטגוריית "חסרי האהבה" – אלה שהיו להם הכי פחות קשרים קרובים – אובחנו בשיעור גבוה פי שלושה כחולים במחלות נפש, ובשיעור גבוה פי חמישה כנוטים ל"עצבנות חריגה". הגברים הבודדים ביותר גם נטו פי עשרה לסבול ממחלה כרונית בטרם הגיעו לגיל 52, והסיכוי שלהם לצרוך אלכוהול וכדורי הרגעה היה גבוה פי שלושה.

אלה רק מעט מן המתאמים הטראגיים (כתבתי על כך עוד ב-A Book About Love שיראה אור בקרוב). עם זאת, לא לגמרי ברור מהם המנגנונים המניבים את היתרונות הבריאותיים האלה. איך בדיוק מונעות מערכות יחסים קרובות מגוון רחב כל כך של מחלות קשות, החל באלכוהוליזם וכלה במחלות לב? למה האהבה מצילה את חיינו?

התעלומות המעשיות האלה עומדות במרכז מאמרן של אריקה הורנסטיין ונעמי אייזנברגר, שתיהן פסיכולוגיות מ-UCLA, שהתפרסם לאחרונה ב-PLOS One. החוקרות ביקשו מהנבדקים לזהות את "האדם שנותן לכם את התמיכה הגדולה ביותר מדי יום". לנבדקים נאמר לבחור אדם שיש להם אתו מערכת יחסים קרובה כלשהי: הורה, חבר, בן זוג וכדומה. לאחר מכן הם נתבקשו לספק תמונה של אותה דמות תומכת.

הניסוי עצמו היה דוגמה קלאסית לניסוי של למידה באמצעות פחד. ראשית, החוקרות נדרשו לכייל את עוצמת ההלם החשמלי עבור כל נבדק: הן רצו שהחוויה תהיה "מאוד מאוד לא נעימה, אבל לא כואבת" (מכת החשמל היא שמעוררת את הפחד). במהלך שלב ההצמדה, הראו לנבדקים תמונות חסרות משמעות מיוחדת כמו שעונים ושרפרפים שונים. אחת התמונות האלה הוצמדה לתמונה של דמות התמיכה החברתית שלהם, ואילו האחרת הוצמדה לדמותו של זר הדומה לדמות זו מבחינת מין, גיל ומוצא. לבסוף, התמונות והפרצופים הוצמדו למכת החשמל ה"מאוד מאוד לא נעימה" הזו. תהליך הצימוד הזה חזר על עצמו שש פעמים.

זה אולי נשמע בלתי סביר שדי בתמונה של אדם אהוב כדי למנוע מאתנו להיזכר באסוציאציה מאיימת. אבל כשהורנסטיין ואייזנברגר מדדו את תגובות הפחד, באמצעות מדידת מוליכות בעור הידיים – בעת פחד או מתח הידיים מתחילות להזיע – הן מצאו הבדלים דרמטיים בין התמונות שהוצמדו לדמויות התומכות לאלה שהוצמדו לזרים.

מה יכול להסביר את ההבדלים העצומים? על פי החוקרות, ההסבר הסביר ביותר הוא שתמונת אדם אהוב יכולה "למנוע את יצירתה של אסוציאציה המעוררת בנו פחד", ומונעת מאתנו לזכור את הגירויים המפחידים. הן נשענות על מחקר באותו תחום שבוצע על ידי אריקה הורנסטיין, מייקל פיינסלו ונעמי אייזנברגר והראה כי תמונות של דמויות תומכות כאלה יכולות לסייע לנו לסלק פחדים, כך שהנבדקים נטו להגיב פחות נוכח תמונות שלפני כן קושרו למכת חשמל. בקיצור, המחשבה על אדם אהוב יכולה לשמש לנו כסוג שימושי של שיכחה, לפחות בכל הקשור לזיכרונות ספוגי פחד.

זאת השערה בלבד, אבל אני תוהה האם ניתן להשתמש במחקרים כאלה כדי לפתח כלי טיפול חדשים. טיפולים רבים כל כך מנסים ללמד אותנו לספר מחדש את ההיסטוריה הפרטית שלנו, בדרכים כואבות פחות, כדי לצמצם את אותם טריגרים שמעוררים בנו פתאום התקפי פחד, חרדה או ייאוש. גישה אחת, מתבקשת, תהיה לוודא שכשאנו מספרים מחדשים אירועים שליליים, נעשה זאת תוך חיבור כלשהו למי שתומכים בנו. אולי נניח בקרבת מקום תמונה של בני הזוג שלנו, או שנשאל שאלות על הטראומה שנגרמה לנו, במונחים של הסיוע שקיבלנו מהאנשים שקרובים לנו. האנשים שאנחנו אוהבים הם התרופה הטובה ביותר לשיכוך כל הרע הזה. מערכת יחסים טובה היא כמו תרופת הרגעה, ללא תופעות הלוואי.

 

כן, שוב אנחנו כאן...

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן החום והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות. הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקור:

Hornstein, Erica A., and Naomi I. Eisenberger. "Unpacking the buffering effect of social support figures: Social support attenuates fear acquisition." PloS one 12.5 (2017): e0175891.

ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא  http://www.jonahlehrer.com

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תמונה ראשית: "טראומה", תצלום: כריס ברבליס, unsplash.com

Chris Barbalis

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ונה לרר.


תגובות פייסבוק