מוסר בשפה של זרים

אם יציגו בפניכם דילמה מוסרית דחופה באנגלית במקום בעברית, האם תשובתכם תהיה שונה?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות


מחקר
 שהתפרסם באפריל האחרון ב-PLOS ONE העמיד לפני נבדקים דילמה מוסרית בשפות שונות -  בשפת האם שלהם או בשפה זרה. הניסוי כלל שתי גרסאות של "דילמת הקרונית", בעיה מוסרית שדורשת מהמשיבים להחליט אם להקריב אדם אחד כדי להציל חמישה. החוקרים השתמשו בשתי גרסאות של הדילמה: בגרסה הראשונה, "הקרונית והאיש השמן", המשיבים ניצבים על גשר מעל מסלול רכבת. הרכבת עומדת להרוג חמישה אנשים, והדרך היחידה למנוע זאת היא לדחוף איש שמן מהגשר אל תוך מסלולה של הרכבת. בגרסה השנייה של הדילמה יכולים המשיבים למנוע את מותם של חמשת האנשים על-ידי הפעלת מתג שיגרום לרכבת לסטות ממסלולה אל מסלול אחר, ולפגוע רק באדם אחד.

התוצאות המדומיינות של שתי הדילמות זהות, ולפי הניתוח התועלתני גם התשובה לשתיהן זהה: עדיף להקריב אדם אחד כדי להציל מספר גדול יותר של אנשים. אולם התפיסה המוסרית שלנו מתנגדת להרג, והמעשה של דחיפת האיש מעל הגשר הוא מוחשי מדי בהשוואה להפעלת מתג. לכן משיבים בדרך כלל בוחרים לענות בשלילה לגרסה הראשונה, ובחיוב לשנייה. אולם בניסוי הנוכחי התגלה שמשיבים הראו נכונות יותר לדחוף את האיש השמן אם התמודדו עם ההכרעה הזו בשפה זרה, בהשוואה למשיבים שענו בשפת אמם.

מה יכול לגרום לשוני הזה בתוצאות? מדוע שלשפה תהיה השפעה על ההכרעות המוסריות שלנו? ומדוע שפה זרה גורמת לנו לחשוב באופן תועלתני יותר, בניגוד לעדויות אחרות המראות שעומס קוגניטיבי דווקא מפריע לחישובים תועלתניים?  ההסבר של החוקרים הוא שהשימוש בשפה זרה מנטרל את המנגנונים הרגשיים-אינטואיטיביים שאנו משתמשים בהם לקבלת החלטות; השפה הזרה עוקפת את התגובות האוטומטיות שלנו ומאפשרת לנו לקבל החלטות מושכלות יותר.

העובדה שהשוני בתוצאות פחת ככל ששליטתם של המשיבים בשפה הזרה הייתה טובה יותר עשויה להראות כי המאמץ להבין את השאלה כראוי  גורם למשיבים להתמקד בחיפוש אחר "תשובה נכונה", ולתפוס את השאלה באופן מתמטי יותר.

כדי לשלול את ההנחה שהסיבה היא נורמות תרבותיות שונות הקשורות לשפת האם או משויכות לשפה הזרה, בחנו החוקרים נבדקים מקבוצות שפות שונות: אנגלית-ספרדית, קוריאנית-אנגלית, אנגלית-צרפתית וספרדית/אנגלית-עברית. כל צמדי השפות הראו נטייה גבוהה יותר לבחור בשיקול התועלתני בשפה הזרה, על פני הראייה המוסרית-רגשית.

מנגד, שלילת ההיפותזה הזו עובדת לגבי שפה זרה ספציפית, אך לא לגבי שפות זרות בכלל. האם ייתכן שהשפה הזרה גורמת לנבדקים לדמיין את הסיטואציה באופן שונה – האם היא גם מתרחשת בסביבה זרה? האם האיש השמן נעשה זר יותר והם חשים כלפיו פחות הזדהות? יכול להיות שלא רק עיבוד איטי ולוגי יותר של השאלה גורם לתוצאות שונות, אלא גם רגשות שונים המופנים לעצם השימוש בשפה זרה כלשהי.

למרחק הפסיכולוגי שנוצר כך יכולות להיות גם השפעות חיוביות, וממצאי הניסוי מעלים מחשבות על התועלת שבשימוש בשפות בינלאומיות, כמו אנגלית כשפת העסקים, או צרפתית, בעבר, כשפת הדיפלומטיה, לא רק כסתם פתרון תקשורת הכרחי, אלא גם כאמצעי "להתעלות" למימד אחר שהתקשורת בו עניינית יותר. עם זאת, אם שפה זרה גורמת לנו לניתוק מוסרי מסוים ולהעדפה של בחירות תועלתניות קרות, באילו אופנים אחרים היא יכולה להשפיע? אלה שאלות מהותיות בעולם שמנהל חלק ניכר מהתקשורת שלו בשפה זרה – ממהגרים שמנהלים את חיי היומיום שלהם בשפה אחרת ועד חברות שמנהלות את התקשורת הכתובה שלהן באנגלית, או ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם. בלי קשר לעמדתכם בשאלת הקרונית, המחשבה שהשיפוט המוסרי שלנו עלול להיות תלוי בגורמים חיצוניים בלתי רלוונטיים, כמו השפה שבה הוא מתרחש, היא מחשבה מטרידה.

 מקורות:המחקר ב-PLOS ONE  וכתבות עליו באקונומיסט ובאינדיפנדנט

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על מוסר בשפה של זרים

01
ד.

המשפט "השפה הזרה עוקפת את התגובות האוטומטיות שלנו ומאפשרת לנו לקבל החלטות מושכלות יותר", בהקשר שבו הוא מובא, מבליע בתוכו את ההנחה ש"נכונות יתר לדחוף את האיש השמן" היא החלטה מושכלת יותר.

מן הכתבה עצמה לא ברור אם זו היא ההנחה-המובלעת של כותבי המאמר ב-PlosOne. מכל מקום הכותבת אינה מסתייגת ממנה, ושמא אף לא הייתה מודעת לה בעת הכתיבה.

ונשאלת השאלה: האם עברית היא שפה זרה למיכל שלו?

    02
    ניר

    "מבליע בתוכו את ההנחה ש"נכונות יתר לדחוף את האיש השמן" היא החלטה מושכלת יותר." אני לא חושב שיש פה 'הנחה מובלעת', אלא, מסקנה הכרחית ומובנת מאליה מתוך הגדרת הדיון כרציונלי. כלומר,
    לא נראה לי שיש מקום לערער על כך כי שכלתנית- בהשעיית כל השיפוטים החורגים לרציונל הקר- הבחירה להקריב אדם אחד כדי להציל חמישה היא הבחירה 'הנכונה'.
    רציונלית, שכלתנית, אין בכלל שאלה: 5>1 ולכן אם יש לוותר על 1 או על 5, 'נכון יותר' לוותר על ה-1.
    אפשר להטיל בספק את לגיטימיות השיפוט השכלתני אבל מרגע שאתה מגדיר את השיפוט כשכלתני, מרגע שאתה 'מקבל את חוקי המשחק'- לא ניתן לערער על המסקנה הנובעת מההנחות (שהיא כאמור 5>1 ולכן עדיף 5).

    03
    גל

    לא בכדי ניתנו לנבדקים שתי גרסאות שונות של אותה השאלה. מבחינה שכלתנית התשובה לשתי השאלות צריכה להיות זהה כי מדובר במקרים שווי-ערך, גם אם התשובה ה"נכונה" מוסרית היא שאסור להקריב אדם בעבור הצלת חמישה. מכיוון שידוע שנבדקים נוטים לייצר פער לא-רציונלי בתשובתם לשתי הגרסאות, הרי שהצטמצמות הפער הזה מעידה על הפחתת השפעתם של גורמים חיצוניים ופחות רציונליים.
    כלומר, השכלתניות מתבטאת לא בעצם התשובה ה"נכונה", אלא בנכונות לתת את אותה התשובה לשתי הווריאציות.

04
ד.

יש, אם כך, מחלוקת על הדעה מהו "רציונלי", שכלתני, מהו הגיון-קר.
ויש לי כמה שאלות קטנות על הגישה שהוצגה כאן כמייצגת רציונליות.

א) מדוע, לפי דעתך, בהכרח חייו של אדם אחד יהיו שווים פחות מחייהם של חמישה?
נניח שהאדם השמן הוא בנך הדוקטורט המבריק, שהתקשר אליך בשמחה לפני חצי שעה וסיפר כי זה-עתה חווה פריצת-דרך בעבודתו לפיתוח תרופה זולה ופשוטה למחלת המלריה ובכוחו יהיה להציל בשנים הבאות מיליוני אנשים, ואילו את החמישה אתה מזהה לפי תלבושת האסיר שלהם מכותרת העיתון שאתה מחזיק בידך, המכריזה כי חמישה רוצחים שנדונו למוות כל אחד על סידרת רציחות לשם השעשוע - נמלטו מכלאם.
האם גם במקרה זה חייו של בנך המדען שווים פחות מחייהם של חמשה רוצחים סידרתיים שאם תהרוג את בנך כדי להציל את חייהם כרגע, יוצאו בשבוע הבא להורג?
"5>1 ולכן עדיף 5" גם במקרה הזה?

ב) וגם במקרה שהחמישה והאחד כולם אחים שנולדו כשישיה בלידה אחת וכולם מנהלים אותו אורח חיים ואינם שונים לעין-המתבונן זה מזה, הרי שמבחינת כל אחד מהם חייו-שלו הם בעלי ערך מיוחד, לא כן?
ומה נותן לך, המתבונן מהצד, את הזכות להרוג חיים מיוחדים וחד-פעמיים אלו? או, אם נניח לטרמינולוגיית ה"זכות" ונישאר בתועלתנות - מדוע אתה, המתבונן מהצד, חושב שרצח מכוון כל שהוא יעבור בחייך מבלי לתת בהם אות-קין שלא תוכל להתנער ממנו? האם זה רציונלי לפגוע בעצמך בצורה כזו?

המחשבה שקיים מוסר "מוחלט" אליו ניתן להגיע בתחשיבים כמותיים שגוייה מעיקרה. טוב ורע, צדק ועוולה, ועוד מושגים רבים אחרים הנם מושגים סובייקטיביים ותלויי הקשר תרבותי. בתרבות היהודית, למשל, (תרבות עתיקה שביררה לעצמה את הנושאים הללו במשך מאות שנים) אין שום עדיפות כמותית לחיי אדם. חייו של אחד שווים בדיוק כחייהם של מאה איש.

ולכן חוזרת השאלה ששאלתי לעיל - מדוע לכנות את ההחלטה הרצחנית לדחוף את האיש השמן "החלטה מושכלת יותר"?

    05
    ניר

    גל- אתה צודק, החידוד שלך הוא במקום. מכוון שמדובר במקרים זהים מבחינת השלכותיהם, אין לראות בהם נבדלים 'מבחינה שכלתנית' בין אם נאשרר את התשובה האחת, לבין אם את האחרת- התשובות צריכות להיות זהות בשני המקרים.

    ד.- גם אתה צודק, יש לנו מחלוקת על הדעה מהו "רציונלי"\שכלתני\הגיון-קר. דעתי, שאיננה בשום פנים דיעה מקורית, היא ש'שכלתנות' או רציונליות, היא דרך מחשבה תבונית משוללת אינטרסים אישיים הנותנת לעיקרון הכלליות להוביל אותה.
    לכן, בנוגע לסעיף ב' שלך, בתור הצופה מן הצד, המתבונן בחמש נפשות לעומת נפש אחת- וזה המקרה המוצג (אין מתן של ביוגרפיות אישיות בסיפור המקרה הזה, אלא נתון מספרי גרידא) התשובה, מבחינה שכלתנית, היא ששימור החמש על חשבון האחד היא 'התשובה הנכונה'. משום שמוטב להציל חמישה ולאבד אחד מלהציל אחד ולאבד חמישה.

    בנוגע לסעיף א', במידה וחלק מן סיפור המקרה היה ביוגרפיה של האחד המספרת לנו שהוא עתיד 'להציל מליוני אנשים', לדעתי זה היה משנה את המשוואה (שים לב שמקור השינוי הוא לא בהיותו "בנך" אלא בהיותו עתיד להציל חיים של מליונים והרי כל הרעיון הוא לשמר כמה שיותר חיים).

    שים לב שמלכתחילה לא טענתי שזה האופן הנכון להסתכל על הדברים, אבל כאמור, אם אתה מקבל את 'כללי המשחק' השכלתני- זו המסקנה המתקבלת (כמובן שזה מתוך האופן בו אני מבין את אופי החשיבה השכלתני). כיצד אתה מבין ""רציונלי"\שכלתני\הגיון-קר"?

06
ד.

הדיון מתפצל לשניים, כי לפנינו שתי שאלות שונות:

גל התייחס ישירות לפיסקה הראשונה בהערתי ומנסה להסביר כי "השכלתניות מתבטאת לא בעצם התשובה ה"נכונה", אלא בנכונות לתת את אותה התשובה לשתי הווריאציות."
לזאת אומר שאני מסכים כי החשיבה המושכלת (השכלתניות) מחייבת ששתי בעיות זהות תגרורנה תוצאות זהות. במקרה הניסוי, שבו אנו רואים שהתוצאות אינן זהות – מתבקש הסבר.
ואולם החוקרים (על פי מאמרה של מ.ש.) בחרו הסבר מסויים וגם הסברים אחרים ואף הפוכים ייתכנו.
הם קבעו כי "השפה הזרה עוקפת את התגובות האוטומטיות שלנו ומאפשרת לנו לקבל החלטות מושכלות יותר." אבל היו יכולים באותה מידה לקבוע כי "השפה הזרה מקטינה את חדות תפיסת-המצב שלנו וגורמת לנו לקבל תוצאות מושכלות פחות".
כמובן לא קביעה זו ולא ההפוכה לה הן מסקנות תקפות מן הניסוי. כי מי אמר שהנבדקים רואים את שתי הווריאציות שהוצגו להם כשתי בעיות זהות? ניטשה, למשל, אמר: "ראיית הדמיון ועשיית השוויון היא האות לעיניים רפות". אולי דווקא מצב קוגניטיבי שבו מתייחסים יותר לווריאציות כאל שתי בעיות שונות ומגדילים את הפער בין התשובות הוא המצב הקוגניטיבי העדיף לקבלת החלטה מדויקת יותר?
החוקרים (על-פי מאמרה של מ.ש.) מתייחסים לתוצאה אחת, זו שהתקבלה בשפת האם, כנכונה יותר, ולתוצאה שהתקבלה בשפה הזרה כנכונה פחות.
ועל כך בדיוק הערתי בהערתי הראשונה.

הדיון השני, עם ניר, בדבר משמעותה של מחשבה רציונלית, קשור לראשון אך שונה ממנו.

א) 5 >1 הוא היגד נכון רק ברמה המתמטית. ברגע שהנך עובר לעולם הפיזי שבו מתקיימת אתיקה, מתווספים למספרים מאפיינים נוספים. להעדיף ככר לחם אחת על פני חמש פרוסות לחם איננה החלטה רציונלית? הרציונל להעדיף ככר לחם הוא ההבנה של משמעות מושגי השאלה: "ככר" "פרוסה" ו-"לחם" המאפיינים את המספרים 5 ו-1 בשאלה.
באותו אופן ההחלטה להעדיף חמש בננות על חמשה תפוחים היא החלטה רציונלית אם ורק אם למושג "בננה" יש עדיפות כל שהיא שנקבעה כערך באופן מקדמי לשאלה. למשל – ערך קלורי, מנקודת מבטו של הרעב. לעומת זאת מנקודת המבט הדיאטטית ערך קלורי הוא ערך שלילי, ואז החלטה הרציונלית תהיה לבחור בחמשה תפוחים.
מה שאני אומר הוא ש"רציונליות" איננה דווקא העדפת המספר הגדול יותר. "רציונליות" היא התייחסות לתמונת מציאות מדוייקת בניגוד ל"אידאולוגיה" שמציעה תשובה אחת למציאויות שונות. לכן תיתכנה מספר אתיקות רציונליות.

ב) אם כבר להיות רציונלי באופן האריתמטי שניר מציע, מדוע בכלל להציל אנשים? מדוע לא לשבת בנחת בצד ולציין לעצמך: "הנה חמשה אנשים, הנה איש אחד, חמשה הם יותר מאחד." ?
מנין, ברציונליות האריתמטית הזו, באה המוטיבציה האתית לעשות משהו?

על-כורחך אתה אומר שהמוטיבציה באה מן האמפאתיה, מן המחשבה "אלה הם אנשים כמוני", מן ההבנה שסביב מותם יתפתח סבל של אנשים נוספים, שגם הם כמוך. והבנתה של הבנה זו, הגם שהיא סובייקטיבית היא רציונלית בהחלט: היא משקפת את המציאות של מה שהנך, כחי-פועל (agent) סובייקטיבי שבלעדיו אין פעולה אתית יכולה להתקיים ועל-כן בלעדיו השאלה מה לעשות ובאיזו אפשרות-עשייה לבחור אינה קיימת.

ואז אפשר לחלוק בשאלה "מה הוא חי-פועל (agent) כמוני", ולהגיע עדיין לתוצאות אתיות שונות, שכולן רציונליות בזאת שהן מבינות את האפיון "אדם" שבשאלה כשונה מבחינה אתית מאשר לו הייתה עוסקת ב"ערימת קש".

07
דליה

שתי השאלות אמנם נראות זהות מבחינת התוצאה: אדם אחד ימות וחמישה יינצלו אבל ההבדל באופן ההתרחשות הוא מהותי. במקרה הראשון, הקורבן הוא אדם ספציפי - האיש השמן - והוא יפגוש את מותו בגלל פעולה של אנשים אחרים שיבצעו את גזר דינו - דחיפה. ואילו במקרה השני, הקורבן אינו ידוע, זה יהיה אדם אחד, אבל לא ידוע מי, ומותו ייגרם כתוצאה מסטיית הקרון מהמסלול כתוצאה מהפעלת מתג, כך שהמבצעים אינם הורגים מישהו באופן אקטיבי אלא מפעילים מתג שגורם לשרשרת פעולות שבסופה הרוג אחד אלמוני. זהו הבדל מהותי מבחינת ההתייחסות הרגשית של הנשאלים אל מעשיהם ואל התוצאה - אם הם אחראים ישירות למותו של מישהו שהכירו או לפחות זיהו אותו מראש, לבין אחריות עקיפה למישהו שנפל בגורלו להיות הקורבן. מבדקים שונים הראו שלאנשים קל יותר להפעיל מתגים גם אם הם גורמים לסבל או אפילו למוות. למעשה, חלק לא מבוטל מהמלחמות בשלט-רחוק, בין אם בהטלת פצצות ממטוסים או בהפעלת מזל"טים שיורים למטרה, מאפשרים למבצעים לא לראות את הקורבן ולא לדעת כלום על התוצאה של מעשיהם ובכך להתגבר על הדילמות המוסריות. זה לא קשור לשאלת השפה שבמרכז המאמר, אבל כדאי לשים לב שהשאלות אינן זהות למרות הדמיון בתוצאה.

    08
    ד.

    דליה -
    כפי שכתבתי לעיל אכן אפשר לראות את הבעיות כפי שאת מציגה, כשונות, אבל אפשר גם להציג אותן כשוות כפי שראו זאת החוקרים.
    (כאשר אנו רואים תמונה שניתן להבינה בשני אופנים, כמו הציור שאפשר לראותו כברווז מצד אחד וכארנבת מצד שני, אנו נוטים להינעל על פרשנות אחת. ייתכן שכאשר את רואה את ההבדל בין הבעיות קשה לך לראות את השוויון ביניהן. כפי שציינתי לעיל אין זה נושא שניתן לעשות לו רדוקציה למספרים, שהם בהכרח שווים או בלתיי-שווים למספרים אחרים).
    המסקנה היחידה מכך היא שמהניסוי המחקרי הזה כשהוא לעצמו אי אפשר להסיק כל מסקנה הכרחית בדבר טיב השפעת השפה על ההחלטה המוסרית, אם כי הוא מצביע על כך שהשפעה כל-שהיא קיימת.

09
דליה

הדוגמא שאת/ה מביא/ה מתחום הפרספציה החזותית אינה תופסת כאן. במקרה של הברווז/ארנבת או הכד/שני פרופילים ודוגמאות נוספות זוהי תופעה של "דמות ורקע" שקשורה במוח ואין לנו שליטה עליה. אין לנו אפשרות לראות בו-זמנית הן את הדמות והן את הרקע, את הברווז והארנבת. זה תמיד או-או. אלא שזהו כאמור משהו שמתרחש במוח ומומחים בתחום זה יוכלו להסבירו.
ואילו השאלה שהוצגה היא כזו שיש לנו שליטה עליה. יש לנו אפשרות לבחור אם לדחוף אדם או ללחוץ על מתג. זה בשום אופן לא דומה לבעיה שנוצרת בעין בעת התבוננות בצורות מסוימות.

יש לשים לב גם לכך שהקורבן הנבחר הוצג כ"איש שמן". בתרבות המערבית בעשורים האחרונים זהו תואר בעל קונוטציות שליליות. האם התגובה היתה זהה לו היו כותבים במקום זאת: נערה צעירה, אשה בהריון, ילד, ספורטאי, איש עסקים, או כל הגדרה אחרת שמזוהה עם תחושות חיוביות?
לדעתי, מה שמתברר במחקר הזה הוא מה שכבר ידוע למבקרים של מחקרי דעת קהל ומשאלי עם וכד': הדרך בה מנוסחת השאלה עשויה להשפיע באופן מכריע על התוצאה.
המאמר מדבר על תוצאות תועלתניות ומתעלם לחלוטין מן הערכים החברתיים שמוטמעים בעצם השאלה.
מבדקים הראו שגם שאלות במתמטיקה (שאלות של חישוב אחוזים!) קיבלו תשובות שהיו מוטות כאשר המשתנים שהוצבו ליד המספרים נשאו משמעויות ערכיות שונות מבחינת חברתית, תרבותית ופוליטית לנבדקים.
לכן במבחנים סטטסטיים מעין אלה יש לבחון בזהירות את השאלה לפני שמתרשמים מהתשובה.