מחקר: הרשת מלאה באנשים מרושעים

עכשיו זה מדעי: רוב הטרולים והמגיבים והכפייתיים הם פשוט סדיסטיים
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

עדכון לגבי הטרולים – מדובר בסדיסטים מצויים. המסקנה הלכאורה מתבקשת הזו עלתה ממחקרם של שלושה חוקרים קנדיים, שפורסם תחת השם הכיפי "טרולים פשוט רוצים לכייף". אחד החוקרים, ד"ר דלרוי פולהיס מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, היה בעבר ממנסחיו של מושג "השילוש האפל" (The Dark Triad), כינוי לשילוב מנצח בין פסיכופתיה, נרקיסיזם ומקיוואליזם שאיננו קליני; פולהיס מגדיר אותו כ"טקסונומיה של אישיויות שאחרים תופסים כדוחות, אנשים שאתם פוגשים בחיי היומיום". ב-2013 בחן, לצד שני החוקרים הנוספים העומדים מאחורי המחקר הנוכחי, את ההנחה כי קיים מאפיין נוסף ועצמאי של אישיות כזו – סדיזם תת-קליני. כדי לבחון את ההנחה הזו, ערכו החוקרים שני ניסויים. במסגרת הניסוי הראשון, גייסו 71 נחקרים לצרכי מחקר על "אישיות ועמידות בעבודות מאתגרות." הנחקרים היו יכולים לבחור בין ארבע אפשרויות תעסוקה: הריגת חרקים (הדברה), עזרה למדביר (עוזר מדביר), ניקוי שירותים (עובד תברואה) או חשיפה לכאב כתוצאה ממי קרח (עובד בסביבה קרה).

רוב משתתפי הניסוי בחרו בהריגת חרקים או בסיוע למדביר. זאת, למרות האמצעים שננקטו כדי להפוך את תוצאות הניסוי למוחשיות ככל האפשר – על צנצנות החרקים התנוססו שמותיהם (מאפין, אייק וטוטסי), וההוצאה להורג (המזויפת, אגב. אף חרק לא נפגע במהלך הניסוי) התבצעה באמצעות מכונת גריסה שהשמיעה צלילים גרפיים ביותר. החוקרים גילו שכפי שצפו, אלה שבחרו בהריגת חרקים קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחנים לבדיקת רמות סדיזם, בלי קשר לדירוגם במדדים אחרים של "השילוש האפל", לפחד שלהם מחרקים או לקלות שבה הם חווים גועל. הם גילו גם שאלה שהשלימו את המשימה והרגו את כל שלושת החרקים דיווחו על רמה גבוהה יותר של הנאה, בהשוואה לאלה שפרשו קודם לכן או בחרו לעזור בלבד.

די היה בתוצאות הניסוי הזה כדי לבסס את הטענה הלא מאד מפתיעה של החוקרים שסדיזם הוא תכונה עצמאית שמנבאת אכזריות (אם אתם מקבלים את ההנחה שהריגת חרקים היא סדיזם), ולכלול אותו במה שתקרא מעתה "הרביעייה האפלה". אולם תוצאות הניסוי השני היו מטרידות יותר. הפעם בחן הניסוי את נכונותם של הנבדקים לפגוע בקורבן תמים: הנבדקים היו יכולים הפעם להפגיז את יריבם ברמות של רעש לבן מאפס עד עשר. רק סדיסטים בחרו להגביר את עוצמת הרעש, גם כשהבינו כשהיריב אינו מתכוון להשיב מלחמה (הוא בחר תמיד אפס). הם גם היו היחידים שהיו מוכנים להקדיש זמן ומאמץ למשימה משעממת, בקבוצה שבה הפגזת היריב ברעש הותנתה בכך. "פסיכופתים," אמר פולהיס, "רוצים מאנשים דברים, ואין להם בעיה לפגוע בהם כדי להשיג את מטרתם. סדיסטים, לעומת זאת, מחפשים הזדמנויות לפגוע באנשים ומאריכים אותן למטרות הנאה."

שני הניסויים הביאו את החוקרים למסקנה שסדיזם אינו רק תכונה עצמאית, הוא גם נפוץ, ולכן הכתירו את המחקר בשם "הוכחות התנהגותיות לסדיזם מצוי". הסדיסט המצוי, אומר החוקר ארין באקלס, מתייחס לאנשים בתפקוד נורמלי "שאינם בהכרח רוצחים סדרתיים או סוטי מין, אך שואבים סיפוק רגשי מסוים מגרימת סבל לאחרים או פשוט מצפייה בו."

הפעם, כאמור, פנו החוקרים לבדיקת הקשר, שעליו רמזו כבר במחקרם הקודם, בין התנהגויות "טרוליות" ובין הרביעייה האפלה, וסדיזם מצוי בפרט. טרולים הם הגרסה הקיצונית ביותר של טוקבקיסטים מרושעים; אך לא מדובר בטוקבקיסטים גסי רוח סתם, שגולשים מהר מדי לגידופים ולהצקות, אלא באנשים שבאים לעשות בלגן. הם מפרסמים מסרים מתסיסים או לא קשורים בקהילה אינטרנטית כמו פורום, צ'ט או בלוג, בכוונה להרגיז את הקוראים ולגרום להם להגיב באופן רגשי. כמו רבים מהכינויים המפורסמים בהיסטוריה, הכינוי "טרולים", שמתקשר לאותם יצורי יער מכוערים שאינם סובלים את אור השמש, אך גם לטכניקת דיג שבה משליכים למים פיתיון ומחכים לדג, לא היה כינוי שהמטרדינים העניקו לעצמם. מקורו כבר בשנות השמונים המאוחרים, כשמשתמשי Usenet השתמשו בו כדי לתאר משתמשים אחרים שפתחו בשיחות רק כדי לריב. רק בשנות האלפיים החלו משתמשי 4chan לתאר את עצמם כטרולים.

המונח יכול להתייחס לקשת מגוונת של התנהגויות, ממתיחות והלצות ועד צורות אלימות של הטרדה. לעתים מאמצים הטרולים זהויות לגיטימיות למראה ומתחילים שיחות הגיוניות כדי למשוך אנשים למלכודת שלהם. במהרה השיחה מדרדרת לקללות ולאיומי רצח מפורטים. לפעמים נדמה שיש להם מטרה מסוימת, שהם פועלים נגד אתר מסוים או נגד נושא מסוים; פעמים אחרות נדמה שהם פועלים איפה שהם מצליחים, ובעיקר במקום שבו יש עוד טרולים כמותם. בכל אופן, הם שואבים הנאה מפורשת מגרימת סבל או השפלה לאחרים.

כדי לבדוק מה הקשר בין התנהגויות טרוליות וסדיזם, סקרו החוקרים 1215 נבדקים; אלה עברו מבדק אישיות לצד שאלון שבדק את סגנון התקשורת שלהם ברשת. באופן צפוי למדי, הסתבר שהנבדקים שענו שטרולינג היא הפעילות החביבה מתאפיינים בסדיזם, בפסיכופתיה ובמקיאווליזם, ושהמתאם החזק ביותר הוא לסדיזם, עד כדי כך שעורכי המחקר כינו את הטרולים "ההתגלמות של סדיסטים מצויים ברשת". "הן טרולים והן סדיסטים חשים עליצות סדיסטית לנוכח מצוקתם של אחרים," אמר הדו"ח, "סדיסטים פשוט רוצים לכייף... והאינטרנט הוא מגרש המשחקים שלהם."

הגילוי שטרולים הם סדיסטים אולי לא מאד מפתיע, והשכיחות של בעלי אישיות סדיסטית עלולה להדאיג, אך מצד שני יש לגילויים האלה מסקנה חיובית חשובה: לא כולנו טרולים בפוטנציה. לפי חלק מהתיאוריות שהתייחסו לשימוש לרעה בטוקבקים וגרסו שאדם רגיל + אנונימיות + קהל = פסיכופט, או אדם רגיל – השלכות למעשיו = פסיכופת, היה על כל אחד מאיתנו לנבור במעמקי נפשו, במעין פרקטיקה של וידוי קתולי או משפטי ראווה סטלינסטים, ולמצוא את הטרול הפנימי שבו. די בתנאים הנכונים וכל גולש תמים יכול להפוך למפלצת חסרת מעצורים.

ובכלל נדמה שהמחשבה הזו מאפיינת מאד את העידן הזה. תכניות הריאליטי, עוד תוצר של התקופה, מנסות ליצור אצל הצופים את הרושם שדבר לא מפריד באמת בינם ובין המשתתפים; שגם הם, בתנאים הנכונים, ישקרו, יבגדו וירמו, וכמובן יחשפו את עצמם לחלוטין. למרות הסביבה הבדיונית לגמרי והעובדה שחוקי המשחק הם, ובכן, חוקים של משחק, הז'אנר בכל זאת מתיימר לחשוף מציאות, טבע אנושי. גם אם אנו יודעים מזמן שהכול שתוסרט ושהמתועדים הם שחקנים למחצה, הדינמיקה האנושית נראית לנו אמיתית.

אבל ממש כמו בעניין הטרולים, גם למשתתפי ריאליטי יש מאפיינים מסוימים שמבדילים בינם ובין האדם המצוי. הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מלאני גרינברג מצטטת מחקר שערך הרופא והסליבריטאי בזכות עצמו ד"ר דרו פינסקי, מגיש תכנית הטלוויזיה Celebrity Rehab. הוא גילה שגם למשתתפי תכניות ריאליטי יש קווי אופי נרקיסיסטיים, שיכולים להוביל להתנהגות מניפולטיבית, תככים והיעדר אמפתיה. למען האמת, גם אם אתם רק צופים בתכניות האלה זה כנראה אומר עליכם משהו: במחקר משנת 2004 התגלה כי המוטיבציה המרכזית שהפרידה בין צופי ריאליטי לבין כאלה שאינם צופים בז'אנר היא "הרצון להרגיש חשובים ולזכות לסטטוס חברתי גבוה", והשניה היא "תשוקה לנקמה".

ההבנה שהאינטרנט אינו יוצר את המפלצות, אלא רק נותן אפשרויות ביטוי לאנשים שהם סדיסטיים גם בלעדיו (אלא אם תרצו לטעון שהסדיזם שלהם התפתח בעקבות חשיפה לאינטרנט), בנוסף לגילוי המדעי שלא כל אחד הוא טרול חבוי, שבים ושומטים את הקרקע מתחת לניסיונות להתמודד עם טרולים באמצעות חיסול אפשרויות התגובה. אלה דומים להלך מחשבה חרדי, שלפיו עלינו לאסור על נשים ללכת בלבוש חשוף או בבגד ים רק כי יש בעולם אנשים שלא יכולים לשלוט בדחפים המיניים שלהם. לתיאורים הנלהבים של טבע האדם הרע מנעוריו יש השלכות: הם יוצרים תמונת עולם שבה האדם המצוי הוא מסוכן, שבה אנו כה זקוקים להגנה מפני הרוע ששוכן בתוכנו עד שאנו מוכנים לוותר על חירויותינו. עלינו להיזהר כדי שלא יהפכו גם כאן לתירוץ להגבלת חופש הביטוי.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על מחקר: הרשת מלאה באנשים מרושעים

01
משה אוריין

המאמר הזה הוא הוכחה נוספת שעולם האינטרנט והעולם הוירטואלי בכלל הוא שיקוף סימולטיבי מדויק של החיים עצמם על הטוב, הרע, המעניין והמרושע שבהם.
הסיבה פשוטה. האדם לא יכול ליצור אלא דברים הדומים לו או הנובעים מתפקודו.
זו מגבלה גדולה אבל אין ממנה מנוס.

מעניין, אם כי לא נשמע לי הרמטי למדי. וחבל שהכותבת טורחת להכניס בכל חריץ את חמשת הגרושים השחוקים של ההבנה השטחית שלה את מחשבותיהם של מגזרים כאלו ואחרים דוגמת מה שטרחה להודיע אותנו בסוף המאמר.

לגופו של מאמר:
סדרת הניסויים שנעשתה מעניינת אבל לא נעשו בדיקות שליליות, כלומר בדיקות להפריך את התיאוריות בדבר היות הרשת "יצרן של סדיסטים" און לכל הפחות זרז של ייצור כאלו. בדיקות שליליות יכולות היו להיות יעילות יותר בפסילת התיזה הישנה.

03
נוקדן

מיכל שליו ראתה נגוד בין מסקנת המחקר שהיא תארה ("השכיחות של בעלי אישיות סדיסטית עלולה להדאיג אך ... לא כולנו ") לבין תיאוריות קודמות ("אדם רגיל + אנונימיות + קהל = פסיכופט "). נראה לי שהבטוי "אדם רגיל" לא מקיף את כל בני האדם. לפיכך, תוצאת המחקר החדש לא שונה בהרבה משל הקודמים.
בכל זאת אין הצדקה לסתימת פיות כי "חשך לא מגרשים במקל אלא מדליקים אור".

04
לירון

ההשוואה להלך המחשבה החרדי המציירת תמונה של דלוזיה היא פשוט הכפשה מכוערת וחוסר מקצועיות.
מומלץ שלפני שאדם מפרסם כזה מאמר יצא לחקור בכלל מהו ערך צניעות אצל שומר המצוות ולא ישתמש בכלים מקצועיים כדי לפרסם אג'נדות פוליטיות אישיות אגב הוצאת שם רע לאוכלוסיות שלמות