מין בשלבים

בין כל הדרכים שבהן ניתן לקטלג התנהגות מינית, בחירת אובייקט מגדרית היא כנראה הגרועה ביותר. כמעט כל מי שנשאלים על אודות זהותם המינית יענו באמצעות הצבעה על מגדר האובייקט הנבחר שלהם (gender object choice או בקיצור GOC). כלומר, הם יספרו לכם מה מינו או מגדרו של האדם שעמו הם רוצים לרוב לעסוק בפעילות מינית. הגדרה כזו מרדדת את האדם להיבט אחד: האנשים שעמם הוא רוצה לעסוק בפעילות מינית גלויה וברורה.

מיניותו של האדם מתמזגת כולה לרגע אחד שבו הוא בוחר לעסוק ביחסי מין? נדמה שזה מגביל מאוד

מיניותו של האדם מתמזגת כולה לרגע אחד שבו הוא בוחר לעסוק ביחסי מין? נדמה שזה מגביל מאוד. האם אתם באמת רק מי שאיתם אתם רוצים להיות מיניים? אף שרבים מאמצים זהויות לא בינריות, גופי טרנס וקוויריות כללית, הרעיון הוויקטוריאני שלפיו הזהות המינית היא בעיקר הנטייה המינית טרם נעלם. מלבד השאלות בנוגע לתפישה של מגדר כקשת שבה ״הומו״ (מן המילה היוונית שפירושה ״אותו דבר״) ו״הטרו״ (״האחר״) כבר אינם ממש תקפים, ההגדרה הזו נסמכת על בחירת אובייקט. מערכת שנשענת על יחסי מין, ועל בחירה מגדרית של אובייקט כטוטֶם, מגבילה לא רק את מה שניתן לראות כפעילות מינית, אלא גם את התקופה בחיינו שבה מותר לנו להיות מיניים. היא גם מאפשרת מרחב לביקורות על התנהגות נפוצה.

זורמים, זורמות, כול זורם ונזיל. תצלום: mrbille1

בני נוער חווים מיניות שההגדרה המתאימה לה ביותר היא ״ניסיונית״. בני הנוער כיום פתוחים מאוד לגבי הנושא. במחקר שנערך ב-2019, כ-20 אחוז מבני הנוער אמרו שהמיניות שלהם ״פלוּאידית״ (כלומר, גמישה) בהתאם למה שנראה להם מושך למטרות מיניות, כפי שהם מבינים מהו סקס. ישנם גם צעירים שנוטים פחות להגביל את הפעילויות שהם כוללים בהגדרה ״סקס״, ולעתים יש להם מספר בני זוג בו זמנית או שהם עוסקים בפעילויות הנחשבות ״קינקיות״. הקולג׳ וסביבות עירוניות תוססות עשויים לספק שותפים מעוניינים רבים נוספים, ושלהי הנעורים וראשית שנות העשרים עשויים להיות תקופות סוערות מאוד. אני סבורה כי בגיל זה, מה שאנחנו עשויים לכנות בשם חיפוש מיני צריך להיחשב כזהות מינית.

המעבר למגורים משותפים ובנייה של חיים ביחד, לעתים הולדת ילדים ולרוב סוג של התבססות – אלה סימנים של בגרות מודרנית. אני חושבת שגם את השלב הזה בחיים ניתן לראות כזהות מינית

מרבית בני האדם לא יחיו כנראה אי פעם בסגנון חיים המזכיר סרט חילופי זוגות משלהי הסבנטיז. מעט יותר נשים מגברים נוטות לדווח על שינוי בבחירה המגדרית של בני זוג בשנות העשרים המאוחרות לחייהן – ישנם עדיין מעט מאוד מחקרים על הרגלים של אנשים שאינם בינאריים – אבל רבים, ללא קשר למגדר, מוצאים בני זוג בין סוף שנות העשרים לראשית שנות השלושים שלהם, ואז הם מקננים. המעבר למגורים משותפים ובנייה של חיים ביחד, לעתים הולדת ילדים ולרוב סוג של התבססות – אלה סימנים של בגרות מודרנית. אני חושבת שגם את השלב הזה בחיים ניתן לראות כזהות מינית.

רבים מקרב מי שהיו בעבר פעילים מינית נוהגים לחבור לבני זוג בראשית שנות השלושים לחייהם ולהקים משפחות. אם יש להם ילדים, חיי המין שלהם יוצאים להפסקה כי האנרגיה שלהם כולה מושקעת בשמירה על חיי ילדיהם. זוגות שגרים ביחד ובוחרים לא ללדת ילדים עדיין מדווחים על יחסי מין תכופים פחות עם בני זוגם, בגלל ההרגל או תנאים אחרים. רבים מבלים את זמן הסף שבין הנעורים לגיל העמידה במערכות יחסים בלעדיות, שבהן תכיפות יחסי המין הולכת ופוחתת. בתקשורת, מסרטים הוליוודיים פופולריים ועד לפרסומות לחיתולים, ישנן אינספור בדיחות על השלב הזה בחיים, וישנן תעשיות רבות המוקדשות לפתרון מה שנתפש כבעיה. זוגות הולכים לטיפול. גורואים של עזרה עצמית ושרלטנים שונים מציעים לגלות את סוד הפחת החיים ברומנטיקה, כאילו היחסים הרומנטיים בין זוג הורים זקוקים למשהו שמעבר לשינה טובה. אבל האמת היא שאנשים החיים במערכות זוגיות מחויבות, בעיקר הנשואים שבהם, גם מדווחים כי הם מרוצים יותר מבני זוגם מכפי שהיו בעבר. הם אמנם מקיימים פחות יחסי מין, אבל אנשים בזוגיות כנראה מרוצים מהמנוחה היחסית באמצע החיים.

ההאטה הזו באמצע החיים משקפת את המציאות של התשוקות והצרכים של היחיד טוב יותר מכל קטגוריה המבוססת על איברי מין או סימני זהות של האדם שעמו הם היו רוצים לשכב, אילו היה להם כוח

עבור רבים בשלב הבנייה הזה – על אף התשישות, חלוקת תשומת הלב, השמחה והסיפוק שמלווים את ההורות – ההאטה הזו באמצע החיים משקפת את המציאות של התשוקות והצרכים של היחיד טוב יותר מכל קטגוריה המבוססת על איברי מין או סימני זהות של האדם שעמו הם היו רוצים לשכב, אילו היה להם כוח. בני אדם נכנסו לשלב הרגוע יותר, שבו תענוגות הבשרים דורשים פחות תשומת לב מאשר בעבר. המגדר של בני הזוג אינו חשוב; חשוב רק קיומם של בני זוג.

חלוקת הכוחות משתנה, וגם תשומת הלב וסדר החשיבויות. תצלום: Mario Wageman

אין-אונות, צניחה ברמות האסטרוגן והתדרדרות כללית של הגוף נוטים להגביל את ההנאה, ולכן את התדירות של יחסי מין הכוללים חדירה. הפעילויות שקשישים עשויים ליהנות מהן מתרחבות והן כוללות יותר גירויים ידניים ואוראליים, ועשויות גם לכלול אינטימיות שהיא פחות גופנית ויותר רגשית. שוב, הזהות המינית או הגוף המיני של בני הזוג משפיעים הרבה פחות, ומעידים אך מעט על הצרכים המיניים וההרגלים של האדם עצמו.

בגלל טבעם המשתנה יחסית של צעירים מודרניים, בעיקר הנכונות שלהם לנסות מספר זהויות ופרקטיקות מיניות, ההתנסויות שלהם מוגדרות לעתים קרובות כ״שלבים״, במובן המזלזל ביותר. לסביות נתפשת כ״שלב״ לא חשוב אצל סטודנטית אם לאחר מכן היא נישאת לגבר ויולדת ילדים, כאילו היא רק עוד נתון בסטטיסטיקה של ה-״לסבית עד סיום הלימודים״ או ״לסבית לשעבר״ (Hasbian). אבל יש בכך התעלמות מן התשוקות החד-מיניות, וההתמקדות במקום זאת בשנים של נישואי הטרו, העלולים בהחלט להיות בלתי מספקים יחסית בכמות ואיכות בהשוואה להרפתקאות של שנות הלימודים.

סיבה אפשרית אחת לזלזול הזה היא ההטרוסקסואליות הכפויה, כלומר ההנחה שכל בני האדם הם הטרו, שהטרו הוא נורמלי וכי הסטייה מן התקן הזה היא, אכן, סטייה. זהו אחד הגורמים, ממש כמו מיניות כפויה בכלל – ההנחה הרווחת שכל בני האדם הבריאים הם בעלי דחף מיני ותשוקות מיניות. ואם לא, הם לקויים. התקדמות מסוימת בתחום נרשמה כשההגדרה א-מיני נכנסה ללקסיקון ועמה ההבנה המסוימת של בני אדם המזדהים כך, אבל בתחום זה עדיין דרושה עבודה רבה.

בשנות העשרים שלנו, חלקנו ימצאו בני זוג כדי להתרבות. אחדים מאיתנו יחיו ללא בני זוג מרצונם, ואחרים ישנאו זאת. חלק מאיתנו יעזבו את בני זוגם אחרי שהילדים יצאו מהבית, ויעברו לגור עם חברה ותיקה מהקולג׳. אחרים ימצאו סוף סוף מערכת יחסים מינית המתאימה בדיוק לגיל הזהב

בחירה מגדרית של בני זוג אינה מוצלחת כי היא מנסה להגביל אותנו לעמדה אחת לנצח. בשנות העשרים שלנו, חלקנו ימצאו בני זוג כדי להתרבות. אחדים מאיתנו יחיו ללא בני זוג מרצונם, ואחרים ישנאו זאת. חלק מאיתנו יעזבו את בני זוגם אחרי שהילדים יצאו מהבית, ויעברו לגור עם חברה ותיקה מהקולג׳. אחרים ימצאו סוף סוף מערכת יחסים מינית המתאימה בדיוק לגיל הזהב. אין פירושו שמי שהייתה לסבית בקולג׳ חוותה ״שלב״, או שההתאהבות הראשונה של מישהו בחבר הטוב בן מינו הייתה חסרת משמעות, או שלא באמת אהבנו או נהנינו מבני זוגנו הראשונים. פירושו רק שאנחנו יצורים המשתנים ומתפתחים ללא הרף.

זוג חברים ותיקים: האם חשובה ההגדרה? לפי מה היא נקבעת? תצלום: ניל מוראלי

אני מציעה להתחיל לחשוב על זהות מינית כעל משהו שמתפתח איתנו, שמגולם בגוף לא פחות מאשר בתודעה, שכולל את כל הדחפים הארוטיים או הרגשיים שלנו, ומשאיר מקום לעונג ואושר אישיים במהלך כל חיינו

הבינריות הומו-הטרו, אף שהיא הורחבה והיא כוללת היום גם ״בי״, ״פולי״, ״אומני״, ״פאן״ או כל תחילית אחרת, עדיין לא מתאימה ואינה מושלמת. השפה שלנו, ההבנה שלנו, התרבות והטכנולוגיה שלנו, השתנו כולם ב-150 השנים האחרונות, וקיבלנו את השינויים הללו. הגיע הזמן להרפות משיטת הזיהוי המיני שפותחה לפני 150 שנה על ידי קבוצה קטנה של אינטלקטואלים אירופים שתייגו את ההומוסקסואליות כפתולוגיה. הגיע הזמן להרפות מהשיטה שמגדירה את מיניותו של אדם על פי גופו של אדם אחר.

אני מציעה להתחיל לחשוב על זהות מינית כעל משהו שמתפתח איתנו, שמגולם בגוף לא פחות מאשר בתודעה, שכולל את כל הדחפים הארוטיים או הרגשיים שלנו, ומשאיר מקום לעונג ואושר אישיים במהלך כל חיינו. יתכן שנמצא דרך לדבר על מיניות שתתאים לכולם. ללא ספק נמצא דרך לדבר על מיניות שתקטין את תחושת האומללות והנידוי. נוכל לחשוב יותר על הנזק ועל הנרמול. נוכל לחשוב יותר על סיפוק וצמיחה אישיים, על מציאת התנהגות שתגרום לנו יותר אושר, לא לנצח, אבל לעת עתה.

יאנה ביארס (Byars) היא המנהלת האקדמית של בית הספר להכשרה בינלאומית. המחקר שלה מתמקד במין, מגדר ומבנים משפחתיים באירופה, בעת החדשה המוקדמת ובעת החדשה. היא מחברת הספר Informal Marriages in Early Modern Venice, עורכת הספרMonsters and Borders in the Early Modern Imagination (שניהם ראו אור ב-2018), ומתרגמת ספר המסעות של ג׳ירולאמו בנצוני משנת 1565 The History of the New World (שראה אור ב-2017). היא מתגוררת באמסטרדם.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: ביחד בים: כיף לגוף, כיף לנפש. תצלום: amryphoto, אימג'בנק / גטי ישראל