מין עבודה, בהחלט

בכלכלה בלתי יציבה, בצלו של קפיטליזם ציני, מצאתי פרנסה וביטחון בעבודת מין
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

אני כותבת על עבודה בתעשיית המין. בעודי מעיינת בתגובות על מאמר שכתבתי (שזה כמו להתבונן בתאונת דרכים), אני נתקלת במישהי שאומרת שאני כנראה חולת נפש. כלומר, מי אינו חולה נפש בימים אלה? היא אינה טועה – היא פשוט טועה כשהיא חושבת שהשיגעון שלי נובע מכך שאני טוענת ליתרונות מסוימים שיש בעבודת מין. היא הייתה מתה אילו ידע כמה כסף הוצאתי על טיפול נפשי. אני מוכרת סקס ולכן אני יכולה לשלם לפסיכולוגית. העיתונאית האמריקנית מליסה גירה גראנט אמרה שהיא הפכה לעובדת מין כדי שתוכל להרשות לעצמה לכתוב. גם אני רוצה לטעון זאת.

עולם המבוגרים הבהיר את כוונותיו במפורש: להיות ריאליסטית בנוגע לשאיפותיי המקצועיות פירושו לשקר בעניין מי אני רוצה להיות

אני לא זוכרת תקופה שבה לא ידעתי שאכתוב. במהלך שיעורי ההדרכה לבחירת מקצוע בתיכון, כשנשאלתי מה אני רוצה להיות, עניתי בטבעיות: ״אני סופרת״. נאמר לי אז להיות ריאליסטיות. עולם המבוגרים הבהיר את כוונותיו במפורש: להיות ריאליסטית בנוגע לשאיפותיי המקצועיות פירושו לשקר בעניין מי אני רוצה להיות.

מיד אחרי שסיימתי את הלימודים באוניברסיטה, התחלתי לעבוד כחשפנית, לאחר שפוטרתי מעבודה לא בטוחה שלא רציתי לעשות. קיבלתי תשלום על פי שעה, בלי זכויות סוציאליות, והמנהל שלי גילה שאני מחפשת עבודה אחרת כדי להשלים הכנסה. מתברר שהייתי צריכה להפגין נאמנות בלתי מתפשרת לחברה שלא אכפת היה לה אם יש לי מה לאכול. בחשבון הבנק שלי היו שמונה לירות שטרלינג, ומועד תשלום שכר הדירה התקרב. האפשרויות שלי היו מוגבלות: לא הייתה לי ברירה אלא למכור משהו למישהו.

חייתי על זמן שאול, השתמשתי בכסף שלוויתי ולבשתי שמלה שאולה. היה לי מה שאנחנו בענף נוהגות לכנות ״ראיון אזרחי״ ראשוני [למשרה שגרתית] באותו אחר צהריים, ומיד אחריו אודישן ראשון למועדון חשפנות.

״איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?״

״רעבה, ומתקשה לשלם שכר דירה״, זה כל שעלה בדעתי.

כפי שלמדתי משנים של ראיונות, הסתרתי את הסיבה האחת שבגללה הייתי שם: נזקקתי לכסף. הריאיון היה ארוך עד אימה ודקדקני להחריד אף שמדובר היה במשרה שכל מכונה יכלה לבצע

אבל שיחקתי את המשחק. הנהנתי באגביות, ייחסתי עומק מופרך לדוגמאות סתמיות מחיי העבודה ועניתי לשאלון האישיות המטופש של הבחור (מבחן ENTJ, שגורם לך לרצות לתלוש לעצמך את הראש) וחשוב מכול, כפי שלמדתי משנים של ראיונות, הסתרתי את הסיבה האחת שבגללה הייתי שם: נזקקתי לכסף. הריאיון היה ארוך עד אימה ודקדקני להחריד אף שמדובר היה במשרה שכל מכונה יכלה לבצע.

רובע האורות האדומים, עבודת מין

רובע אורות אדומים. תצלום: Apollo Scribe

לעומת זאת, מועדון החשפנות היה משב של אוויר צח. המנהלים ידעו שהם נוכלים, אנחנו ידענו שאנחנו נואשות לכסף, ואיש לא ניסה להעמיד פנים. פשטתי את הבגדים וגם את העמדת הפנים המביכה. הלכתי לעבודה בימים שבהם החלטתי לעבוד, הרווחתי יותר כסף משראיתי בחיי, ועזבתי את המדינה. אני לא כאן כדי לצייר תמונה מתקתקה של עבודת מין. היא כרוכה בקשיים שאני לא מאחלת לאיש, אבל הנה עובדה שאינה קשורה לעמדה הרגשית שלכם: העבודה הזו היא חלק מן השוק הלא רשמי, שמציע את היתרונות הבאים, בלי שום קשר למצב העולם: גישה קלה, עבודה גם בתקופות של מיתון, וביקוש שנדמה אינסופי.

אחרי הלימודים באוניברסיטה, מצוידת בהשכלה שכדי לרכוש אותה נכנסתי לחובות שכנראה לעולם לא אצליח לפרוע, מצאתי את עצמי בין עיי החורבות של כלכלה שפסקה להתקיים

אחרי הלימודים באוניברסיטה, מצוידת בהשכלה שכדי לרכוש אותה נכנסתי לחובות שכנראה לעולם לא אצליח לפרוע, מצאתי את עצמי בין עיי החורבות של כלכלה שפסקה להתקיים. כבר כתבתי בעבר על היחסים בין אבטלה המונית ועבודת מין. עכשיו שכולנו חיים בעולם שבו מיליוני משרות נעלמו פתאום ואנשים תוהים בשביל עשו את כל זה, אני חווה שמחה קודרת על כך שיצאתי מן המשחק לפני שנים רבות. המגפה בוודאי פגעה בהכנסה שלי ושינתה את האופן שבו אני צריכה לעבוד, אבל מגפת הדבר לא סילקה את הזונות וגם המגפה הזו לא תעשה זאת. תבינו, כשחיים בשוליים מפתחים סוג של עמידוּת. כשכל האחרים מתחילים לצאת מדעתם, את כבר שם. עכשיו, כשאני רואה המוני נשים בנות המעמד הבינוני חוות אי ודאות כלכלית אמיתית לראשונה בחייהן, אני מחכה לרגע ההתגלות שלהן: מה אתה עושה כשאין עבודה, יש לך חשבונות לשלם ואין לך זמן לחכות, וישנה עבודה אחת שמבטיחה לך מזומנים, היום?

בהתחשב באפשרויות שהיו לי באותו יום, אילו המשכתי לעבוד תמורת שכר נמוך, ללא ביטחון תעסוקתי, הייתי יוצאת מדעתי. בחרתי במסלול הקצר אל החירות. ישנו קשר בין בריאות הנפש ועבודת מין, אבל הוא אינו פשוט וישיר. מדובר בקשר סבוך שכרוך באורח מובהק במציאות של הקפיטליזם. מצאתי את עצמי בנסיבות מטורפות, וסללתי לעצמי דרך מילוט.

עכשיו שהקונפליקטים הפנימיים של הקפיטליזם נחשפו, הייתי אומרת שעבודה גרועה היא זו שתובעת מאיתנו את הבלתי אפשרי. זו עבודה המתעקשת שנעשה אותה מתוך רצון, עבודה שמשלמת לנו מעט מדי אף שיש לנו כישורי יתר, התובעת נאמנות מוחלטת ואינה מעניקה דבר בתמורה, שתובעת יותר זמן ממה שיש לנו

בראיון טלוויזיוני עם סטייסי קלייר, כתבת וממייסדות קולקטיב החשפניות של מזרח לונדון, העיתונאית ומאמנת מערכות היחסים קייט מנספלד ניסתה לטעון משהו על הכרה חוקית בעבודת מין, וטענה שרובנו באות מרקע של התעללות ו״לא מבינות את גבול המיניות״. ראוי לציין כי עבודת מין, מעצם הגדרתה, היא קביעה של גבולות מיניות. בשנותיי כאקטיביסטית בתעשייה, שמעתי יותר טענות על הקשר שבין מחלות נפש ועבודת מין ממה שאני מסוגלת לספור. לפעמים הן נכונות, לפעמים לא. אבל כמעט תמיד הטענות הללו משמשות כדי לא להקשיב לנו, וכדי לשטח את הדיון לרמה של קריקטורות של קורבנות. הטקטיקה הזו מעוותת תכופות את השיחה, ואנחנו כל כך עסוקות בפירוק איש הקש שנבנה מתוכה, שאנחנו מאבדות את האפשרות לטעון את הטיעונים שלנו. השיחות הללו צריכות להתמקד באפשרות לשפר את תנאי העבודה כדי לשפר את בריאות הנפש של עובדות המין, כמו בכל תחומי העבודה האחרים.

אחרי הכול, איזה עבודה מועילה לבריאות הנפש שלנו ואיזו מזיקה? עכשיו שהקונפליקטים הפנימיים של הקפיטליזם נחשפו, הייתי אומרת שעבודה גרועה היא זו שתובעת מאיתנו את הבלתי אפשרי. זו עבודה המתעקשת שנעשה אותה מתוך רצון, עבודה שמשלמת לנו מעט מדי אף שיש לנו כישורי יתר, התובעת נאמנות מוחלטת ואינה מעניקה דבר בתמורה, שתובעת יותר זמן ממה שיש לנו. זו עבודה שאינה מרשה לנו להיות אנחנו עצמנו, אפילו לא במידה קטנה.

תמרה מקלאוד (MacLeod) הוא שם העט של כותבת, עובדת מין ואקטיביסטית המתגוררת באנגליה

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: נעלי עקב אדומות. תצלום: גאבור סוץ, unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי תמרה מקלאוד, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על מין עבודה, בהחלט

01
רון

ובהמשך למאמר החשוב שואל, מהי חברה בריאה ומי קובע את הנורמות?
להבנתי רק מוקדי הכוח.
הדת, התאגידים ושותפיהם הטבעיים - הפוליטיקאים החמדנים והלוביסטים תאבי הכסף.