מי הרג את יונת הדואר

אתם זוכרים את הימים בהם קיבלתם הודעות טקסט?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

לפני ימים אחדים שלח צוות לוח השנה של גוגל עדכון למשתמשים, תחת הכותרת "הודעה חשובה על הודעות טקסט בלוח השנה של גוגל". החל מה-27 במאי, לפי ההודעה, לא יישלחו עוד התראות סמסים למשתמשים: "הודעות אס-אמ-אס הגיעו לעולם זמן רב לפני תחילת השימוש בטלפונים חכמים. עכשיו, בעולם שיש בו טלפונים חכמים והתראות, אתם יכולים לקבל חווית משתמש עשירה ואמינה יותר בטלפון הנייד שלכם, אפילו כשאתם לא מחוברים לרשת."

וכך, באחת, הפכו הודעות טקסט מדרך תקשורת לגיטימית לשריד ארכאי לעולם ישן; כמעט כמו הדלקת אש מאבני צור. אפשר כמובן לתקשר באופן הזה, וכך אכן נהגו הקדמונים באותו עולם ישן מחוסר טלפונים חכמים. אבל התקדמנו מאז, למרבה המזל, ועומד לפנינו עולם חדש מופלא של התראות.

למען האמת, לא נהגתי להשתמש בהודעות הטקסט שהציעה גוגל, ובכל זאת השינוי המדווח צבט בלבי

למען האמת, לא נהגתי להשתמש בהודעות הטקסט שהציעה גוגל, ובכל זאת השינוי המדווח צבט בלבי. אולי כי בדיוק באותו היום חלפתי על פני תיבת דואר אדומה (כמובן שאדומה, הרי כל תיבות הדואר בתל אביב אדומות כבר מזמן) שהתנוסס עליה שלט "התיבה מבוטלת". אין כאן שום דבר מפתיע, כמובן, ולמעשה נראה שישנם קווים דומים בין הדואר והסמס: אחרי הכול, מי עוד שולח לכם דואר חוץ מחברת חשמל וההוצאה לפועל? והנה גם שולחי הסמסים הולכים ומצטמצמים למגרש למכירה בהזדמנות בבנימינה ולטיפול חינם לפטרת כף הרגל. טכנולוגיות גוועות הופכות לתחומם של המטרידים, ועצם ההזדחלות של אלה פנימה מעידה על סוף הדרך (היזהר לך, פייסבוק).

כבר עכשיו קשה להאמין שמערכות יחסים מסוימות בחיינו נוהלו באמצעים בסיסיים כמו הודעות טקסט נטולות אמוטיקונים, ללא סימוני וי של ווטסאפ, ללא עמודי פייסבוק, בטלפונים נאיביים, כחלחלים של נוקיה.

הייתה תקופה שבה היה נדמה שהאימייל יחסל את הודעות הטקסט – לפחות בארה"ב ובמדינות חדורות עבודה אחרות, שבהן זמינות נצחית ומענה מיידי ביטלו בהדרגה את ההבדל בין השניים עם השימוש הגובר ב"דחיפה". אבל גם האימייל נמצא בסכנה, אומרים – ילדים לא משתמשים בו, הם מעדיפים את פייסבוק. סליחה, אינסטגרם. אה, דווקא את ווטסאפ, למרות הדמיון הרב שלו לאותן הודעות טקסט ארכאיות.

היכנשהו במערב היה אדם אחד, האדם האחרון שנסע בכרכרה וסוס וחשב שהוא סתם עובר ממקום למקום. ורגע אחר כך הפך אמצעי התחבורה הזה ליאה רק לבני כת האמיש ולמשפחות תיירים (וגם זה לא – ראש העיר של ניו יורק, ביל דה בלזיו, מתכוון לממש את הבטחת הבחירות שלו ולסלק את הסוסים והמרכבות מרחובות ניו יורק עד יוני 2016, במהלך שמונע כביכול מהאכזריות שבעניין, אבל יש הטוענים שמניעים אותו אינטרסים נדל"ניים – פינוי אורוות הסוסים שיושבים על קרקע נחשקת. אם תרצו, תוכלו להתנחם במרכבה חשמלית).

היכנשהו במערב היה אדם אחד, האדם האחרון שנסע בכרכרה וסוס וחשב שהוא סתם עובר ממקום למקום. ורגע אחר כך הפך אמצעי התחבורה הזה ליאה רק לבני כת האמיש ולמשפחות תיירים

מעניין שטכנולוגיות מסוימות הופכות לשריד רומנטי, ואחרות לשריד מגוחך או שנוא (ע"ע תא קולי). מברקים עדיין נשלחים באירועים מיוחדים למרות האלטרנטיבות הרבות; עידן הזהב המחודש של תקליטי הוויניל עוד לא נגמר, ויש עדויות שאפילו דיסקים זוכים לעדנה מסוימת. אבל כנראה שלא תנסו לשלוף את המינידיסק או הלייזרדיסקים שלכם מהמדף. אולי כי מעולם לא הספיקו להפוך לסמל של תקופה, ולכן למסמן זהות.

כמובן שדעיכתה של טכנולוגיה או צורת תקשורת לא מתרחשת בכל מקום בעת ובעונה אחת. יחידת יוני הדואר של משטרת אורישה שבהודו נסגרה רק ב-2002, וגם אחר כך נעשה ביוני דואר שימוש בכמה מקומות בעת אסונות טבע, למשל; מסתבר גם שנפח הדואר (הדואר הישן) הצטמצם דרמטית במקומות כמו יוסטון שבטקסס, אבל לא השתנה כמעט בצ'רלסטון שבוויומינג (תוכלו למצוא כאן את הדו"ח המלא על שינויים בנפח הדואר בארה"ב).

חוץ מנוסטלגיה, נראה שיש רק דבר אחד שיכול להציל טכנולוגיות דועכות – החיבוק החם של הממסד. גם גוגל מודיעה כי "השינוי הזה לא ישפיע על לקוחות של גוגל דרייב לעסקים, אפליקציות גוגל לעסקים (הגרסה בתשלום), ועל מגזרי החינוך והממשל". אם אתם משלמים – או חזקים מספיק – תוכלו להישאר ארכאיים ככל שתרצו, כפי שמוכיחה הישרדותם של מכשירי הפקס, אחת התעלומות הגדולות של המאה ה-21.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק