מי מהיר יותר, הרוכב או הרכב?

הכירו את רעיון המהירות האפקטיבית.
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

אם נסתכל על הנתונים מהסנאט של ברלין (או על מדי המהירות), נראה שמכוניות מהירות הרבה יותר מאופניים. עם זאת, הערכה מחדש של האופן שבו אנו חושבים על מהירות, מגלה שהמדוושים (ובמקרים מסוימים, הולכי הרגל) חולפים במהירות על פני הנהגים כמעט בכל עיר: הכירו את מושג המהירות האפקטיבית.

באיזו מהירות אנו מתקדמים כשאנו נעים בעיר? בברלין, ההערכה היא שהמהירות הממוצעת של נהגים היא כ-25 קמ"ש. אבל זוהי רק המהירות הממוצעת מרגע תחילת המסע ועד סופו, כאשר הגעתם ליעד. אבל מתי באמת מתחיל מסע? האם נאלצתם לנקות שלג מהשמשה הקדמית או לנפח את הצמיגים? אם הלכתם ברגל, האם כללתם את הזמן שלקח לכם לנעול את הנעליים? האם השעה האחרונה שביליתם בעבודה נועדה להרוויח את הכסף שמאפשר לכם לנהוג הביתה? או שמא חמש עשרה הדקות הראשונות מההכנסה שלכם מוקצות לתשלום למתקן האופניים עבור הטיפול בשבוע שעבר?

באופן מסורתי אנו מודדים מהירות במונחים של "מרחק שעברנו" חלקי "זמן שלקח לנו לעבור אותו". כך הגענו לרעיונות כמו "קילומטר לשעה". הנתונים האחרונים שפורסמו על ידי הסנאט של ברלין מראים כי נהגים נעים ברחבי העיר במהירות ממוצעת של 24.9 קמ"ש. לפי הדיווח, רוכבי אופניים הגיעו למהירות ממוצעת של 12.3 קמ"ש. ההבדל הזה נראה משמעותי, אבל מה יקרה אם נשקלל את הזמן שאותו הנהגים והרוכבים משקיעים בתשלום עבור כלי הרכב שלהם ועבור תחזוקתם?

מה לגבי כל שאר הדברים הקשורים ביכולת שלנו לנוע? נוסיף את העבודה שאנו משקיעים כדי שנוכל להרשות לעצמו מכונית או אופניים, או את הזמן שלוקח לנקות שמשה קדמית או לנפח צמיגים, ועם זאת, מספר הקילומטרים לעבודה (או למקום שאליו אתם הולכים) נשאר זהה. הגיע הזמן להמשיג מחדש את הרעיון של מהירות. אבל מה עלינו לכלול בו? למרבה המזל, יש כאלה שכבר עשו זאת, ומציעים לנו חלופות טובות. "מהירות אפקטיבית" הוא מושג שמאפשר לנו להעריך את המהירות ואשר כולל יותר מהדברים שמאפשרים לנו לנוע כשאנו מודדים אותה. הנרי דיוויד ת'ורו (Thoreau) העלה את הרעיון של מהירות אפקטיבית בספרו "וולדן" משנת 1854, כאשר טען כי אם ייצא להליכה סביב העולם הוא יהיה מהיר יותר מחברו אשר עובד כדי להרוויח כסף שיאפשר לו לעשות את המסע ברכבת. זהו הרעיון בליבה של המהירות האפקטיבית: חייבים לכלול את כל הזמן שמושקע כדי לאפשר לנו לנוע בחישובי המרחק-חלקי-זמן.

כך שאנחנו עדיין מודדים מהירות באותם מונחים (מרחק שעברנו חלקי זמן) אבל אנו כוללים יותר במדידת הזמן, ולא רק את הזמן שהושקע במסע עצמו. חישוב גס של המהירות האפקטיבית שלי על אופניים הוא 15.5 קמ"ש (אני חי בברלין, מרוויח מעט פחות מעובד ציבור, מדווש מהר ומגיע מזיע). אם הייתה לי מכונית והייתי נוסע את אותו מרחק, לפי הממוצע של 24 קמ"ש של התנועה בברלין, המהירות האפקטיבית שלי הייתה בערך 8.1 קמ"ש ברנו טווינגו, או 2 קמ"ש במרצדס S 500 (תזכרו שאם אתם מרוויחים יותר ממני, אתם תהיו מהירים יותר ממני!)

אני רוכב במהירות ממוצעת של 17 קמ"ש, מרוויח כ-15 אירו בשעה, ומוציא כ-300 אירו בשנה על האופניים שלי. המהירות הממוצעת המוערכת בברלין לנהגים היא 24 קמ"ש, והעלות המוערכת של רנו טווינגו היא 4,392 אירו לשנה, ושל מרצדס S 500 היא 24,792 אירו לשנה.

כמובן שאני יכול להתאים את מדידת המהירות שלי כדי לכלול את הזמן שהשקעתי בשימון השרשרת, ניפוח הצמיגים, תחזוקה לאופניים או הזמן שבו עבדתי כדי שאוכל להרשות לעצמי לשלם על תחזוקת האופניים, או לקנות קסדה או מנעול וכו'. אפשר לטעון שצריך לקחת את כל אלו בחשבון כאשר אני חושב על המהירות שבה אני מתקדם עם האופניים שלי. יש כאלה שמבצעים חישובים מאד יסודיים למהירות אפקטיבית. פול טרנטר (Tranter), פרופסור חבר באוניברסיטת ניו סאות' וויילס בקנברה שבאוסטרליה (אחד מהמקומות הבודדים בהם אדם צריך לרכוב מאד מהר כדי להשיג מכונית, במונחים של מהירות אפקטיבית), חושב שהכסף שיחסכו תושבי ערים בכך שיקנו אופניים במקום מכונית יאפשר להם לפרוש לפנסיה 10-15 שנים קודם לכן. ד"ר טרנטר כותב על מהירות אפקטיבית ויכולת לנוע בהתבסס על מדדים מדוייקים (ומסובכים) הרבה יותר מאלו שציינתי כאן. למשל, הוא משווה מהירות אפקטיבית למהירות חברתית, שהיא המהירות האפקטיבית בתוספת עלויות חיצוניות. עלויות חיצוניות כוללות את עלויות בניית הרחובות ותחזוקתם, בקרה ונזקים כתוצאה מרעש, ועלויות שחרור גזי החממה לחברה.

גם בלי להתחשב בנקודות האלה, הוא מצא שעל מנת להיות מהיר יותר מנהג רכב בקנברה שבאוסטרליה, המהירות האפקטיבית של רוכב אופניים צריכה להיות 21.5 קמ"ש. אבל זהו מקרה הקיצון; במלבורן, טוקיו או לוס אנג'לס, מדווש יצטרך לרכוב רק במהירות אפקטיבית של כ-14 קמ"ש; בהמבורג, 12 קמ"ש, ובלונדון או דלהי, רק כ-8 קמ"ש.

אז בפעם הבאה שבה אתם נכנסים למכונית, עולים על האופניים, מניחים רגל על הסגוויי או קושרים את השרוכים בנעליים, תחשבו כמה מהירים תהיו באמת, ומה סדר העדיפויות שלכם. ואולי, בסוף יום העבודה, תחשבו האם השעה או השעתיים האחרונות שוות את זה – להשאר בעבודה כדי שתוכלו לעזוב במכונית. אחרי הכל, אולי לא מדובר רק על שעתיים... אולי מדובר על 10 שנים.

תורגם באישור המחבר על ידי יעל סגל. 

יעל סגל היא עו"ד בהכשרתה ומתרגמת בעיסוקה, ממייסדי קואופרטיב התרגום והעריכה הראשון בישראל "שפה משותפת". מגיעה לעבודה במהירות האור ממש (אפקטיבית) כי המשרד שלה בסלון, וזה מזל כי היא מדוושת איטית למדי.

דירק פון שניידמסר הוא עמית מחקר ודוקטורנט בבית הספר הרטי לממשל בברלין. המחקר שלו מתמקד באופן שבו מתאפשרת תקשורת פוליטית על רקע ה"מדייה-סקייפ" הדינמית, במיוחד קמפיינים של בחירות ונושאים פוליטיים מקומיים, כמו שיתוף באופניים. מעבר לזה הוא נהנה לדווש בכל צורה, מה שמובל אותו לתחביב הנוסף שלו:לאכול.

This article first appeared on urbanist-magazine.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דירק פון שניידמסר.


תגובות פייסבוק