מכתב מעבד לאדונו לשעבר

אף על פי שירית עליי פעמיים לפני שעזבתי אותך, אני שמח שאתה עדיין בחיים
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

בחודש אוגוסט 1865, כתב קולונל פ.ה. אנדרסון מביג ספרינג, טנסי, לעבדו לשעבר, ג'וּרדוֹן אנדרסון וביקש ממנו לחזור לעבוד בחוותו. ג'ורדון – שלאחר שחרורו מעבדות בעקבות הכרזת האמנציפציה, עבר לאוהיו, מצא עבודה בשכר ובאותם ימים פרנס את משפחתו – הגיב באופן מרהיב במכתב המובא להלן (מכתב, שלפי עיתונים באותם ימים, הוא הכתיב).
במקום לצטט כמה קטעים בולטים מהמכתב הזה, נאפשר לכם לקרוא אותו וליהנות ממנו. כדאי לקרוא את המכתב בשלמותו.
עדכון: קפצו לבלוג Kottke כדי לקרוא עדכון קצר אך מלבב על שנותיהם הבאות של ג'ורדון ומשפחתו.
(מקור: The Freedmen's Book)

דייטון, אוהיו,
7 באוגוסט, 1865
לאדוני לשעבר, קולונל פ.ה. אנדרסון, ביג ספרינג, טנסי.

קיבלתי את המכתב שלך, ושמחתי לגלות שלא שכחת את ג'ורדון, ושרצית שאחזור לחיות איתך שוב. אמרת שתדאג לי טוב יותר מכל אחד אחר. פעמים רבות הרגשתי לא בנוח לגביך. הייתי בטוח שהיאנקים יתלו אותך כבר לפני זמן רב על הסתרת המורדים שהם מצאו בבית שלך. אני מניח שהם מעולם לא שמעו שהלכת להרוג את חייל האיחוד שהושאר על-ידי הפלוגה שלו באורווה של קולונל מרטין. ואף על פי שירית עליי פעמיים לפני שעזבתי אותך, לא רציתי שתִּפָּגַע, ואני שמח שאתה עדיין בחיים. יהיה נפלא לחזור שוב לבית הישן והיקר, לראות את מיס מארי ומיס מרתה, את אלן, אסתר, גרין ולי. מסור להם את אהבתי ואמור להם שאני מקווה שנפגש בעולם שכולו טוב, אם לא בעולם הזה. התכוונתי לחזור ולראות את כולכם כשעבדתי בבית החולים של נאשוויל, אבל אחד השכנים אמר לי שהנרי מתכוון לירות לי ברגל אם אי פעם תהיה לו הזדמנות.

במיוחד אני רוצה לדעת מה היא ההזדמנות הטובה שאתה מציע לתת לי. החיים שלי פה נסבלים לחלוטין. אני מקבל 25 דולר בחודש, עם מזון וביגוד; יש לי בית נוח בשביל מנדי – האנשים קוראים לה גברת אנדרסון – והילדים – מילי, ג'יין וגרַנדי – הולכים לבית הספר ומתקדמים בלימודים. המורה אומרת שגרנדי יכול להיות מטיף. הם הולכים לשיעורי יום ראשון, ומנדי ואני הולכים לכנסייה באופן קבוע. האנשים אדיבים אלינו. לפעמים, כשאנחנו בטנסי, אנחנו שומעים אנשים אחרים אומרים, "השחורים האלה שָׁמָּה היו עבדים". הילדים נפגעים מהערות כאלה; אבל אני אומר להם שבטנסי זאת לא הייתה בושה להיות שייך לקולונל אנדרסון. הרבה כהים היו מתגאים לקרוא לך אדון, וגם אני התגאיתי. עכשיו, אם תכתוב ותאמר מה השכר שתיתן לי, אוכל להחליט אם ישתלם לי לחזור לגור איתך.

אתה אומר שאוכל להיות אדם חופשי, אבל זה חסר משמעות, כי את אישורי החופש שלי קיבלתי ב-1864 מהמרשל הממונה על נאשוויל. מנדי אומרת שהיא מפחדת לחזור בלי הוכחה שאתה תטפל בנו בהוגנות ובאדיבות; וכדי לבחון את הכנות שלך, החלטנו לבקש ממך לשלוח לנו שכר על הזמן ששירתנו אותך. ככה נוכל לשכוח ולסלוח על חשבונות ישנים ולסמוך על חוש הצדק והחברות שלך בעתיד. שירתּי אותך בנאמנות שלושים ושתיים שנה, ומנדי עשרים שנה. לפי חישוב של עשרים וחמישה דולר לחודש בשבילי, ושני דולרים לשבוע בשביל מנדי, השכר שלנו מגיע לאחד עשר אלף שש מאות ושמונים דולר. הוסף לזה את הריבית על העיכוב בשכר שלנו, והחסר מה ששילמת לנו על ביגוד, ושלושה ביקורי רופא בשבילי, והוצאת השן של מנדי, והסכום המתקבל הוא מה שאנחנו זכאים לו כדין. בבקשה שלח את הכסף באמצעות חברת אדאמס אקספרס לכבוד ו. וינטרס, אסקווייר, דייטון, אוהיו. אם לא תשלם לנו על שירותינו הנאמן בעבר, לא נוכל לתת אמון בהבטחותיך בעתיד. אנחנו מקווים שאלוהים פקח את עיניך לעוולות שאתה ואבותיך גרמתם לי ולאבותיי כשהכרחתם אותנו לעבוד בפרך, במשך דורות, ללא תגמול. כאן אני מקבל שכר בכל שבת בערב; אבל בטנסי מעולם לא היה יום תשלום לכושים, בדיוק כמו שלא היה יום תשלום לסוסים ולפרות. לבטח יבוא יום דינו של אדם הגוזל מעובד את שכרו.

בתשובה למכתב זה, אנא ציין אם תוכל לדאוג לביטחונן של מילי וג'יין שלי, שתיהן כבר נערות גדולות ויפות. אתה יודע איך זה היה עם מתילדה וקתרין המסכנות. אני מעדיף להישאר פה ולגווע ברעב – ולמות, אם אצטרך – מאשר לראות את הבנות שלי מושפלות בגלל האלימות והרשעות של האדונים הצעירים שלהן. אנא ציין גם אם נפתחו בסביבתך בתי ספר לילדים שחורים. התשוקה הגדולה של חיי היא לתת לילדיי השכלה, ולאפשר להם לרכוש ערכי מוסר.

מסור לג'ורג' קרטר שלום ותודה על שלקח ממך את האקדח כשירית עליי.
משרתך לשעבר,
ג'ורדון אנדרסון

המכתב וההקדמה נלקחו מהבלוג Letters of Note:ג'ורדון אנדרסון

 

המכתב פורסם במקור ביום שני, ה-30 בינואר 2012.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק