מלחמת הפייקים הראשונה

במקום להוקיע את ה"פייק" ולהיכנע למושגי השלטון, עלינו להיאבק על חופש הביטוי וחירות המשחק, ולהתקומם נגד הדיכוי התאגידי המקוון
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

"הראווה אינה מכלול של דימויים, אלא יחס חברתי בין אנשים בתיווכם של דימויים". (חברת הראווה, גיא דבור)

תולדות האינטרנט בתמצית הן: בראשית היה הפרופיל הפיקטיבי, ה"פייק" – יצוג לא ריאליסטי (ובדרך כלל לגמרי מומצא) של "אדם אמיתי". בעשורים הראשונים של האינטרנט, הפייקים נולדו וגדלו בכל מקומות המפגש הווירטואליים, בצ'אטים ובפורומים, והם חיו כך בשלום ובאחווה, עד שנרצחו בידי הפרופילים ה"אמיתיים", ה"רילים" – יצוגים כמו-פוטוריאליסטים של בני האדם, שפלשו באלימות אל תוך עולם המראות של האינטרנט. שארית הפייקים שעוד נותרו בחיים אחרי הטבח האדיר הזה הפכו למיעוט נרדף, במקרה הטוב, ולאוכלוסיה משועבדת, במקרה הרע.

מה שנקרא היום "פרופיל פיקטיבי" היה פעם הנורמה והסטנדרט. כולנו (כל משתתפי האינטרנט) חיינו בגן העדן שהתפרש מ-ICQ ו-IRC ועד קצות הצ'אטים האנונימיים

מה שנקרא היום "פרופיל פיקטיבי" היה פעם הנורמה והסטנדרט. כולנו (כל משתתפי האינטרנט) חיינו בגן העדן שהתפרש מ-ICQ ו-IRC ועד קצות הצ'אטים האנונימיים של תפוז. אז, בתחילת שנות האפסיים, נוצרו האתרים הגדולים – הקונגלומרטים הסמכותניים, הרשתות החברתיות – ובתהליך הדרגתי, יותר ממחצית אזרחי האינטרנט היגרו לתוכם. דרך אחרת, נכונה באותה מידה, לתיאור התהליך הזה היא זו: פייסבוק וטוויטר כבשו את האינטרנט במהירות שיא. פעם היה כל אדם בונה אתר משלו (ממש כותב את קוד ה-HTML של האתר, מפסל אותו בקוד) והעיצוב הפופולארי ביותר היה ברוטליסטי וחשוף; ואילו היום, אותו טיפוס חוכר לעצמו שטח בדיקטטורה תאגידית בעלת מנגנוני בילוש מתוחכמים.

מעצב האתרים הוותיק פרנק צ'ימרו (Chimero) מתאר במאמרו "החדר הטוב", כיצד הפכה האינטרנט מספרייה או גן ציבורי לקניון עמוס. הוא קורא למהפכה אינטרנטית שנייה, חזרה למקורות הקהילתיים של האתרים מהדור הקודם. יש שמפרשים את הקריאה הזו, כמעין פרימיטיביזם שנידון לכישלון, חזרה לעבר שכבר איננו (ומעניינת ההשוואה ללודיטים, קבוצה מושמצת של פועלים בריטיים שחיבלו באמצעי הייצור מחשש שהמכונות יירשו את מקומם, אך נחשבים כיום לסמל של נחשלות וזעם אווילי). קשה להיאבק בקדמה, כפי שמכנים זאת הטכנו-אוטופיסטים, אך יש שעושים זאת בקושי רב. כך, לדוגמא, היציאה מפייסבוק זוכה לשמש נושא למחקרים ונידונה במעגלים אינטלקטואליים. יש שמפנטזים על מעבר לרשתות אחרות, מבוזרות יותר, כמו מסטודון, אבל גם הגדולות שבהן כושלות במשיכת עדרי האנוש אליהן.

אני סבור כי בשלב הנוכחי בהיסטוריה של הרשת, עולה הצורך בחידוש שלטון הפייקים.

לפני שאמנה את הסגולות המיוחדות של הפייקים ואתווה את התוכנית הפוליטית שלי, אני רוצה להעיר, שכמו בענייני מגדר או אידיאולוגיה פוליטית, אין הבחנה בינארית בין פייק וריל. למעשה, בין שתי ההגדרות הטהורות מתקיים מרחב מורכב ורב-ממדי. לא נדיר לפגוש במרחב האינטרנטי אווטרים היברידיים שמשלבים אלמנטים כוזבים (כמו שם פרטי מגוחך) עם אלמנטים אחרים אמיתיים. הדוגמה מקרית לגמרי, כמובן.

גאי פוקס, הפגנה

מפגין עם מסכת גאי פוקס. תצלום: Javardh

זה מוביל אותנו לתכונה החשובה הראשונה של הפייקים:

הפייקים מערערים על קבעון מושג האמת והשקר

זוהי תכונה קדומה של ניקים כינויים, בשפה הישנה של האינטרנט). לעתים קרובות הם מוסרים לך מידע מעמיק יותר מאשר שמו הרגיל של האדם. הרשתות החברתיות מציפות עניין פסיכולוגי בנוגע לשלמות המפוקפקת של האדם: אני סבור כי הריל מביא לקדמת הבמה מצג שווא של אחידות פסיכולוגית, כשלמעשה מרבית האנשים הם בליל כאוטי של אישויות. אנשים נוטים להתלונן על השקריות שמוטעמת בפרופילים אמיתיים בפייסבוק. לדעתי, השקריות הזו נובעת מהאחדות הכפויה של הרילים - את הכל אתה צריך לכלול תחת סט איברים אחד ויחיד. הדרישה החד-משמעית הזאת היא פשוט בלתי-טבעית והרסנית. בתורה מתואר ריבוי פניו של האל. הוא מופיע לאדם בכל מיני צורות ושמות, ולמה שלא יהיה כך גם האדם שנברא בצלמו? מובן שגם בספרות הפסיכולוגית מדובר על האופן שבו האחדה כפויה של ה"אני" מביאה להסתרה ולדיסהרמוניה בתוכו.

כל זה מתחבר אל תכונה הבאה של הפייקים. הפייקים היוניים משחררים אותנו (חלקית) מהצורך בפייקים קיצוניים.דוגמא לפייק קיצוני הוא משתמש ברשת האפלה. לתפישתי, עובייה של שכבת האפלה בתוך רשת האינטרנט מעיד עד כמה נהיו הרילים אמיתיים מדי. משום שנהיו צמודים מדי לגופים הפיזיים של בני האדם (עד כדי כך שהדעות שמוצגות בפרופיל הפייסבוק הן דעותיו האמיתיות של האדם שעומד מאחורי הפרופיל–- לכאורה), הצטרכו החלקים האפלים לרדת קומה. בתחתית הנמוכה הזו הם נהיו חולניים. זה לגמרי לא מפתיע. כך קורה לכל שד שנכלא זמן רב מדי במחשכים.

יצירת מסה קריטית של פייקים חדשים תקרב אותנו לעידן הפייקים השני – עידן של משחקיות, חירות ומתינות, עידן של אנרכיזם דיגיטלי ומרי בפלטפורמות הדכאניות

הפייקים מאפשרים משחק

שימו לב: האינטרנט הפכה למקובעת. אלגורתמים מנחים אותנו. כפי שמתאר זאת אחד מהוגי הדעות הטכנולוגיים החשובים של זמננו, ג'רון ג'נייאר, התוכנות סוללות לנו שבילי עפר ואנחנו הולכים בהם מוכי ירח. פייקים מאפשרים שבירה של זהויות אחידות וברורות, ומשום כך הם מעניקים לנו תנועה חופשית יותר בין קבוצות ואנשים.

עד 1848, הפילוסוף האקזיסטנציאליסט סרן קירקגור כתב את מרבית ספריו תחת שמות בדויים, שלפעמים גם התווכחו זה עם זה. חוקרי כתביו סבורים שכך הוא יכול היה לחקור קונפליקטים מורכבים בפילוסופיה מבלי להיראות צבוע או מטורף. הפייק משחרר אותנו מדעת הקהל, שכופה עלינו אחידות מזייפת לא פחות מהפלטפורמה ומאלצת אותנו לצלול למעמקי הרשת האפלה. יתרה מכך, באמצעות פייקים יכולים אנשים לבחון זהויות אחרות מהזהות המרכזית, המגובשת יותר, שלהם ב"עולם האמיתי". גבר יכול להיות אישה. צעיר יכול להיות מבוגר. על פי רוב, סוג המשחק הזה נתפש כצורה נאלחת במיוחד של מרמה, והוא אפילו נקרא כך בספר החוקים הישראלי, אבל אם הפייק נשאר מנותק מצרכיו של הגוף הפיזי – אוכל, מין וכיוצא באלה – ולא מערב את עצמו בפלילים, הפייק אינו תרמית אלא ייצוג טהור של האדם התמים והמשחקי.

 הפייקים הם בעצם ישויות חתרניות ומהפכניות בפוליטיקה האינטרנטית

הפייק מערער באופן חלקי על מכונת השיווק של הרשתות החברתיות (כן למשל, הפוסט "כשאחמד וג'מאל אוהבים גפילטע" מתאר את הנזק הכלכלי שמביאות חוות הפייקים לאקוסיסטם הפייסבוקי) וחלקם גם משמשים ממשלות כדי לשלוט באוכלוסייה האזרחית, כפי שמתואר ב"מדריך הגלובלי לטרולינג ממשלתי" של אתר החדשות בלומברג. אבל יותר מזה, הוא מערער על הידע המוחלט שמלקטת הפלטפורמה על המשתמש. על הרילים יודעת הפלטפורמה הכול. היא טווה רשתות של מידע מנתוני האשראי, מהרישומים הפורמליים שבידי הרשויות, מנתוני הגלישה ברשת וכו'. בנוגע לפייק, המידע מוגבל יותר. משום שהפייקים משבשים את מערך הפרסום המשומן של הפלטפורמה, פעמים רבות ימצא שהיא מנהלת נגדם מלחמת חורמה.

במילים אחרות: הפייקים מביאים למשטרים הטוטליטאריים של הרשתות החברתיות רוח רעננה של סכיזואידיות בריאה.

כאן אנחנו מגיעים אל השורה התחתונה – אל הפרוגרמה הפוליטית של מהפכת הפייקים – והיא פשוטה ביותר: כדי להעביר את האינטרנט טקס גירוש שדים מזורז, כל אדם צריך להחזיק בפרופיל פייק אחד לכל הפחות. אם אפשר, עליו להרבות בפייקים ולהמעיט ברילים. יצירת מסה קריטית של פייקים חדשים תקרב אותנו לעידן הפייקים השני – עידן של משחקיות, חירות ומתינות, עידן של אנרכיזם דיגיטלי ומרי בפלטפורמות הדכאניות. זהו העידן של ההאקטיביזם העממי והפשוט.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

נבוכדנצר קנדר הוא טיפוס חולמני המתגורר על גדת התל-אביב.

תמונה ראשית: "Academe", ציור קיר בסגנון Trompe-l'œil מאת John Pugh באוניברסיטת קליפורניה, צ'יקו. תצלום: קרלו הייסמית', ספריית הקונגרס, ויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי נבוכדנצר קנדר.
- דימוי שער"Academe", ציור קיר בסגנון Trompe-l'œil מאת John Pugh באוניברסיטת קליפורניה, צ'יקו. תצלום: קרלו הייסמית', ספריית הקונגרס, ויקיפדיה


תגובות פייסבוק

2 תגובות על מלחמת הפייקים הראשונה