מלים כקורבנות

"נאצי" היא מילה קצרה, בת שתי הברות בדיוק כמו "גז-ען" או רו-צח". "דמוקרטיה" לעומתה היא מילה ארוכה בעלת המון הברות  שמאוד מעייף לומר אותה. היא אמנם לא מעייפת להגיה כמו "חופש הביטוי" או "צדק חברתי" אבל, בכל זאת, יש בה משהו מאוד מתיש. אנשים בישראל משתמשים ב"נאצי" כקללה הקיצונית ביותר. לרוב הם משתמשים בה כנגד אלו אותם הם תופסים כאנטי דמוקרטיים וכוחניים. זה יכול להיות שוטר, חייל או נבחרי ציבור אחרים הפועלים, על פי תפיסתם הסובייקטיבית, כקלגסים. השימוש הזה פוגעני ומקומם ככלל, ואותי, כבן לניצולי שואה, הוא מקומם במיוחד.

השבוע העבירה הממשלה בקריאה טרומית הצעת חוק אשר תהפוך את אמירת המילה הזו בנסיבות לא ראויות למעשה פלילי. חברי הממשלה רואים במילה זו נשק לא קונבנציונאלי, פצצת אטום איראנית, לא פחות, ולכן הם שומרים על זכותה הבסיסית של ישראל להתגונן בפני האיום הזה בכל דרך אשר תוכל. בישראל יש רבים אשר חושבים שחוק כנגד מילה הוא חוק אידיוטי, ילדותי כמעט, אחרים רואים בחוק זה חוק פשיסטי ואנטי דמוקרטי. האמירות האלו, "פשיסטי" ו"אנטי דמוקרטי", אגב, הן גם כן אמירות פוגעניות. ובדיוק כמו המילה "נאצי" העלבון המסתתר מאחוריהן הוא אמנם אוניברסאלי, אבל לנו, כאזרחי המדינה היהודית , הן כואבות אפילו יותר. ולכן, לא אתפלא אם בעתיד ירצו להוציא גם אותן אל מחוץ לחוק.

דמיינו לכם מדינת ישראל אחרת, כזו הדומה מאוד לזאת  שלנו: גם בישראל האחרת אפשר יהיה למצוא את אותה שמש חמימה, חופים זהובי חול, מחסומים בשטחים, סיכולים ממוקדים ופצמ"רים הנופלים על ישובי הדרום, וההבדל היחידי בין אותה ישראל אחרת לזו שלנו יהיה שבשפה העברית האחרת, אשר בה ידברו באותה ישראל אחרת, אפשר יהיה לומר את הכול חוץ מאשר את המילים "נאצי", "פשיסטי" ו"אנטי דמוקרטי".

האם אינכם חושבים שמדינת ישראל כזו היא מדינה הטובה יותר מזאת שלנו? ואם אתם כבר מפליגים בדמיונכם, דמיינו לכם מדינת ישראל אחרת נוספת, בה דווקא מותר לומר "נאצי" אבל שבראשה יושבת ממשלה אשר באמת ובתמים רוצה הסכם שלום ושחבריה לא מתייחסים אל העם הפלסטיני כאל "רסיס בתחת", כפי שכינה אותו שר הכלכלה והשר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט, אלא כשכנים החותרים לחופש ולהגדרה עצמית. ואם אנחנו כבר מפליגים בדמיוננו, דמיינו לכם שבאותה מדינת ישראל האחרת הנוספת, גם דנים ברצינות בבקשותיהם של מחפשי מקלט אפריקאים ולא סתם כולאים אותם במחנות תוך שחברי ממשלה כמו דני דנון ומירי רגב קוראים להם "סרטן", ובעוד שמות גנאי גזענים הדומים לאלו בהם כונו הורי באותה מלחמה ארורה בה נרצחו סבי וסבתי על ידי לא חשוב מי.

עכשיו, עם יד על הלב, באיזו ממדינות ישראל האלטרנטיביות הייתם מעדיפים לחיות? ממזרים, ידעתי שתבחרו בזו החותרת לשלום והנלחמת למען זכויות האדם ללא כל הבדל דת גזע ומין. אבל מה לעשות שממשלתנו הנבחרת רוצה דווקא באפשרות האחרת? שריה יודעים, כמובן, שעל העברת חוק ה"נאצי" הם ידרשו לוויתורים כואבים כמו, למשל, הוצאת שידורים חוזרים של הפרקים של סיינפלד בהם מופיע ה-"Soup Nazi" אל מחוץ לחוק. אבל הם מוכנים לשלם את המחיר הכבד הנדרש. בעוד שבכל הנוגע לסוגיה של השלום ושל בעיית הפליטים האפריקאים, הם לא. זכותם.

פעם, לפני הרבה שנים, אמר לי אבי, זכרונו לברכה, אשר נאלץ להסתתר בבור טחוב באדמה במשך כשש מאות יום בזמן מלחמת העולם השנייה, שמהמלחמה הזאת אפשר היה להפיק שני לקחים: הראשון הוא שהעם היהודי, אשר סבל רבות כל-כך, חייב להיות חזק בכל מחיר כדי שלא ימצא את עצמו נתון שוב לחסדי אחרים; והשני - שהעם היהודי, אשר סבל מאפליה גזענית וגילויי חוסר אנושיות, חייב להפיק את לקחיו ולהיזהר יותר מכל אומה אחרת מצל או אפילו זיק של גזענות ורדיפת האחר.

אבי, זכרונו לברכה, ניסה לקיים את שני הערכים הכמעט סותרים האלו לאורך שמונים ושלוש שנות חייו. פעם, לפני יותר משלושים שנה, הוא מצא את עצמו בתחנת רכבת בנורבגיה, ולא רחוק ממנו קבוצה של שיכורים מקומיים עלבה בשני תיירים סינים. השיכורים קראו לתיירים "מלוכסנים", ו"כלבים צהובים", ואבי נעמד בין השיכורים ובין הסינים ודרש מהמקומיים הקולנים שיעזבו את המקום. כתגובה ספג גם הוא מטר של קללות ואיומים. וכשהם קראו לו "יהודון" הוא קרא להם בחזרה "נאצים". מה שהוא עשה, על פי דעתם של חברי ממשלת ישראל, היה מעשה פלילי. כזה שראוי לשבת עליו בכלא. אגב, השיכורים שעלבו בו ובסינים הקפידו שלא להפר את החוק החדש.

(C) 2014 The New York Times/Distributed by The New York Times Syndicate 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה |
- דימוי שערז׳אן-מישל באסקיה, ״שמאלנים מעצבנים״, אקריליק ושמן על בד, 1982.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על מלים כקורבנות

יופי של מלים. האמת, החיים שלנו בצל השואה מלאים בהתייחסויות מילוליות למעשים שהמלים מחפשות להם הבנה. בעיבוד קל ללקחים שאבא קרת מעביר המסר יכול להיות אנושי ולא כבול לקהילה היהודית: "הייה חזק בכל מחיר כדי שלא תמצא את עצמך נתון לחסדי אחרים; היזהר ביותר, בכל מעשיך מצל או אפילו זיק של גזענות ורדיפת האחר."

ביום יום הישראלי אפשר להתרשם מהתבטאויות ומעשים של אנשים אלה כלפי אלה שממחישים כשלון במימוש המסרים שכולנו מנסים ללמוד. הסתכלות אוניברסלית על התבטאויות ומעשים של אנשים אלה כלפי אלה מסירה את השיוך הלאומי לאותם כשלונות. האחריות עליהם לא הופכת קטנה יותר.

המאבק למציאת האיזון בין עצמה אישית ואיכפתיות לאחר הוא יומיומי.

02
א

לא רוצה להיות קטנוני אבל אתה לא עובר על החוק כשאתה משתמש במילה "נאצי" מחוץ לגבולות המדינה...
שאלה למחשבה, אם אני כותב בבלוג שנמצא בחו"ל את המילה "נאצי" אבל אני מתגורר בת"א - אני עובר על החוק או לא? האם עלי לכתוב את מה שעל ליבי בשם בדוי או אני יכול להיות רגוע שרשויות החוק לא יתפקו על דלתי בעקבות אותו מילה בת 4 אותיות?

08
עודד

מה שמאכזב הוא לא המופרכות או תהליך המחשבה המעוות באותן ההזיות הישנות כל כך של שלום-שקרי התאבדותי, אלא חוסר הדמיון מאחוריהן, במיוחד כשהן באות ממח כל כך מלא דמיון.

במילה 'רוצח' שתי הברות. ההברה האחרונה זו נשימתו האחרונה של הנרצח.
כל קריאות הנאצה לעם/אדם אחר באות מפחד נוראי מפני חיסול נוסף.
כנראה שאנו יצור טבעי שנושך מתוך פחד. הפחדנים ביותר שולפים את מספר המילים המועט שבאמתחתם כי אין להם נשק אחר. ורק אמיצים יכולים לעמוד מול איומים קיומיים ולחפש פתרונות חכמים יותר.

10
יהודי מיכלסון

"חברי הממשלה רואים במילה זו נשק לא קונבנציונאלי, פצצת אטום איראנית, לא פחות, ולכן הם שומרים על זכותה הבסיסית של ישראל להתגונן בפני האיום הזה בכל דרך אשר תוכל." - ועכשיו נעבור לשלב הראיות, כלומר ציטוטים מהצהרות, נאומים, מסיבות עיתונאים וכ"ד של השרים האמורים. מחכים כבר שנתיים.