מלכודת המסך

מהקולנוע לטלוויזיה, מהמחשב עד לטלפונים החכמים והאפליקציות. "זמן מסך" הוא סיבה למחלוקת ולדאגה. במה מדובר, בעצם?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

ככל שחולפים השבועות, העבודה בבית הלבן הולכת ונדמית לטיפול בילד בגיל הגן: צריך ללמד את הנשיא איך להתנהג כשהוא מתקשה להתמודד עם רגשותיו. צריך לעזור לו לפתח שליטה בדחפים. צריך להמציא תחבולות מתוחכמות כדי לעודד אותו לקרוא יותר.

בכירים בבית הלבן מספרים לי שהדרך להכריח את הנשיא טראמפ להיות ממושמע יותר... היא להגביל את זמן המסך שלו

לרשימת המטלות המאיימת הזו ניתן להוסיף כעת חובה נוספת, המוכרת לכל הורה מודרני: הגבלת זמן מסך. כפי שהכתב הפוליטי רב ההשפעה מייק אלן דיווח: "בכירים בבית הלבן מספרים לי שהדרך להכריח את הנשיא טראמפ להיות ממושמע יותר, כפי שהוא מתנהג בחו"ל, היא להגביל את זמן המסך שלו. במקרה של טראמפ, מדובר בקיצוץ משך הצפייה שלו בטלוויזיה ואיסור על ציוצים מהאייפון שלו".

כאם שזה עתה נוכחה ביתרונות הפלאיים של הגבלת זמן הגישה של הילדים ליוטיוב לשעה אחת ביום, אני יכולה להזדהות עם עוזריו של טראמפ. לשינוי בהרגלי המסך עשויה להיות השפעה עצומה על הגישה וגם על ההתנהגות – כפי שבוודאי יעיד כל מי שבילה 24 שעות ללא גישה למייל.

אבל זה לא כמו לאסור "זמן מסכים": הכרזת איסור גורף על כל פעילות שבמקרה כוללת צגי LCD, LED או אפילו כאלה עם שפופרת קרן קתודית ישנה וטובה. עצם המונח "זמן מסך" מרמז על כך שלכל אלה יש משהו משמעותי במשותף, שהם משתייכים לאותה קטגוריה או שלפחות יש קשר בין החוויה של משחק ירי ממוחשב לחוויית הצפייה בסרט קזבלנקה, או בין העלאת פוסט לפייסבוק וכתיבת סיפור קצר, או בין יצירת סרטון יוטיוב לבין צפייה בסרט תיעודי של קן ברנס.

כינוס כל הפעילויות הנבדלות האלה תחת מטרייה אחת – "זמן מסך" – אינו מועיל לניסיון לשלוט בהתנהלותו של הנשיא, ממש כפי שאינו מועיל לניסיון לחנך עולל. אבל כדי לראות את החורים במטרייה המסוימת הזו, אנחנו חייבים להבין מאיפה הגיע המונח "זמן מסך" ומה מסתתר מאחוריו.

בני נוער ממוצעים בארצות הברית מבלים שבע שעות בשבוע בצפייה בטלוויזיה או בשימוש במחשב, מכשיר נייד או משחק וידיאו

השימוש במונח "זמן מסך" כשם כולל לשימוש בטכנולוגיה שמשתקת את המוח והורסת ילדים הוא יחסית חדש – בערך מתחילת האלף הנוכחי. בכתב העת JSTOR הוא הופיע לראשונה במאמר משנת 2000, "ילדים וטכנולוגית המחשב", בגיליון מיוחד שהוקדש ל"עתיד הילדים". המאמר התריע מפני "עלייה ב'זמן המסך', העלולה לגזול מילדים את היכולת לפתח קישורים גופניים, חברתיים וקוגניטיביים הנלמדים בעת משחק פעיל שאינו מובנה מראש".

לפני שנת 2000 "זמן מסך" וצריכת מדיה עמדו במרכזם של שני דיונים שונים לגמרי. מאמצע שנות החמישים ועד שלהי שנות התשעים, "זמן צפייה" היה המונח המועדף בשיח על האופן שבו מסכים משחיתים לגמרי את המוח של ילדינו ושלנו, כי ה"מסכים" היחידים היו, בעצם, מסכי הטלוויזיה. במאמר משנת 1956 בכתב העת Phi Delta Kappan, לויד סקוט בחן את "זמן הצפייה" לעומת הישגים בלימודים, מקצועותיהם של ההורים, הכנסה ואינטליגנציה, והגיע למסקנה חמורה:

"אנחנו מרגישים שאם להישגים בלימודים יש ערך רב מאשר לצפייה בטלוויזיה – כפי שאכן ראוי – אז חייבים ללמד ילדים לתכנן את זמני הצפייה שלהם. תכנון כזה חייב להגביל את משך הצפייה. תכנון חיוני גם על מנת להבטיח בחירה של תוכן איכותי. הישגים חינוכיים מוכרחים לגבור על סכנת הטלוויזיה!"

אפילו כשהשיח על אודות "זמן צפייה" צפה את העיסוק הרב בשימוש בטכנולוגיה על ידי ילדים במילניום החדש, המונח "זמן מסך" עשה את דרכו אל תוך הלקסיקון התרבותי – אם כי במשמעות שונה לגמרי. החל בשנות העשרים, "זמן מסך" היה הדרך המועדפת לדיון על החלק היחסי של תרבויות ומדינות שונות בזמן המסך בקולנוע.

מאמר משנת 1926 “Our Foreign Trade in Motion Pictures” מציין כי "סרטים אמריקניים תופסים שבעים אחוזים מזמן המסך באוסטריה ובהונגריה". (זה היה מקרה קלאסי של התעלמות מהעיקר: המסר העיקרי של המאמר היה שאוסטריה, הונגריה וצ'כוסלובקיה יכלו להיות "שווקי קולנוע טובים יותר, אילו התנאים הכלכליים שם היו פחות גרועים"). גם היו ניתן לפגוש את הביטוי "זמן מסך" בהקשר כזה. למשל, במאמר משנת 2012 על שינוי תרבותי בסין צוין כי "ישנם עדיין חוקים המווסתים את זמן המסך שמוקצה חוקית לסרטים זרים".

המונח "זמן מסך" נטען בהדרגה במשמעות פוליטית עוד כששימש לציון את החלק היחסי בהקרנות בקולנוע ולא את משך הזמן שבו אנו מבלים עם מסכים. בשנת 1970, כתב העת הפמיניסטי off our backs מחה על "זמן המסך" שבו נראו נשים בסרט  (שנקרא בעברית "אדם בעקבות גורלו") ובמחיר שגבתה נוכחותן:

"הנשים האלה, שבכלל מופיעות על המסך הן או מזינות או מזיינות (גברים, כמובן)... הנשים סאגת המעצר של ארלו גאת'רי באשמת לכלוך, ב'מסעדה של אליס' גם הן מזדיינות או מזינות, רק שהן מבלות יותר זמן על המסך בפעילויות האלה".

ובמאמר משנת 1983 על מלודרמות משפחתיות בקולנוע ובטלוויזיה, נערך חישוב של "זמן מסך" כדי לחשוף את הדיון "על התנהגות ואישיות גברית, המוצגת כשאלה ה'עכשווית' במיוחד האם על גברים לשנות את התנהגותם במשפחה. הדבר גרר שינוי של מוקד הנרטיב, דגש חדש על דמויות גבריות המופיעות במבנה הנרטיב ובאקספוזיציה, שינוי במשך זמן המסך המוקצה לדמויות גבריות (במונחים של זמן דרמטי מועדף, כמו רגעים אישיים) וביסוסה של נקודת המבט".

כל עוד המסכים היחידים בחיינו היו מסכי הטלוויזיה והקולנוע, שהצפייה בהם הייתה פסיבית, מושג "זמן המסך" היה דרך שימושית למעקב אחר האופן שבו תרבות אחת נכבשת על ידי תרבות אחרת (על ידי הערכת חלקן של תכניות שמקורן בכל מדינה נתונה) או של מידת הדומיננטיות של קבוצה חברתית אחת לעומת אחרת (באמצעות הערכת החלק היחסי שמוקצה לכל קבוצה בתכנית נתונה).

אבל עם התפתחותם של מסכים אינטראקטיביים, חל שינוי בתפישה: אנחנו כבר לא חוששים מכיבוש של מסכינו על ידי תרבות או קהילה אחרת. היום סביר הרבה יותר שנפגוש את המונח "זמן מסך" כתיאור כללי לשלל הפעילויות המבוססות-מסך המשחיתות את הנוער של ימינו.

שימוש עכשווי אופייני ניתן למצוא במאמר הדאוג הזה, משנת 2013, בכתב העת The Science Teacher:

"בני נוער ממוצעים בארצות הברית מבלים שבע שעות בשבוע בצפייה בטלוויזיה או בשימוש במחשב, מכשיר נייד או משחק וידיאו...זה יותר מכפי שתלמיד ממוצע מקדיש להכנת שיעורי בית. וזה כמעט פי ארבע מ'זמן המסך' שעליו ממליצה התאחדות רופאי הילדים האמריקאית (APP)".

אלא שהתאחדות רופאי הילדים שינתה את ההנחיות שלה בשנת 2016. ההנחיות החדשות שוללות את קיומו של המושג "זמן מסך", ומציינות כי "השפעת השימוש במדיה היא רבגונית ותלויה בסוג המדיה, סוג השימוש, המשך והיקף השימוש ובמאפייניו של הילד המסוים".

במאמר  Digital media shapes youth participation in politics הובעה כבר בשנת 2012 ציפייה לשינוי כזה. המאמר עוסק במושג חסר האבחנה "זמן מסך". המחברים, ג'וזף קאהן (Kahne) ואלן מידו (Middaugh) מציינים כי:

"התגובה האוטומטית של מבוגרים לזמן העצום שבני הנוער מבלים אונליין היא לעתים קרובות פשוט לנסות הגביל את זמן המסך. אבל זה משנה מאוד מה בני הנוער עושים כשהם מול המסך. גילינו שלהרבה מהפעילויות שמקורן חברתי-חברותי ברשת (ממש כמו פנים אל פנים) אין השפעה גדולה, אבל אנחנו רואים סימנים לכך שהפניית תשומת הלב המקוונת לקהילות מרושתות מלמדת יכולות רבות ערך".

לא נוכל לזהות את ההזדמנויות הללו כל עוד נמשיך להשתמש במונח הכוללני והמגביל "זמן מסך" על מנת לפשט מדי מגוון רחב של פעילויות מבוססות-מסך, כשלמעשה מדובר במגוון מדהים הממשיך כל העת להתרחב. במקום זאת, עלינו לדבר על מסכים ברמה גרעינית בהרבה: לא רק במונחים של זמן טלוויזיה, מחשב או טלפון, אלא במונחים של יישום או פעילות מוגדרים.

אם אתם קוראים את המאמר כהורים, פירוש הדבר שעליכם לדעת לא רק אם הילדים שלכם משחקים מריו או מיינקראפט, אלא האם הם משתמשים במיינקראפט כדי לבנות עולם משלהם או כדי לשחק בהרפתקה מוכנה מראש. אתם צריכים לדעת לא רק אם הילדים שלכם מעדיפים אינסטגרם או טוויטר, אלא להבין איזה סוגים של תוכן הם בוחרים לראות או לחלוק, עם איזה קהילות עם מתקשרים ומה הם מקבלים (או תורמים) בכל קהילה כזו. רק אם תניחו למושג "זמן מסך" תוכלו לשנות את האופן שבו אתם רואים את השימוש של ילדיכן בטכנולוגיה, ותוכלו להסתקרן ולשאול שאלות כדי להבין באמת.

אבל אם אתם קוראים את המאמר כעובדי הבית הלבן – טוב, יש לכם אי אילו בעיות שממש אי אפשר לפתור רק על ידי הפסקת השימוש במונח "זמן מסך".

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקורות:

Looking to the Future, Milton Chen, Jane M. Healy, Mitchel J. Resnick, Laurie A. Lipper, Wendy Lazarus and Chris J. Dede, The Future of Children, Vol. 10, No. 2, Children and Computer Technology (Autumn - Winter, 2000), pp. 168-180, Princeton UniversityTelevision and School Achievement, Lloyd F. Scott, The Phi Delta Kappan, Vol. 38, No. 1 (Oct., 1956), pp. 25-28, Phi Delta Kappa InternationalOur Foreign Trade in Motion Pictures,  C. J. North, The Annals of the American Academy of Political and Social Science, Vol. 128, The Motion Picture in Its Economic and Social Aspects (Nov., 1926), pp. 100-108, Sage Publications, Inc. in association with the American Academy of Political and Social ScienceMarching In: China's Cultural Trade in Official and Press Discourse,  ROGIER CREEMERS, China Perspectives, No. 1 (89) (2012), pp. 29-37, French Centre for Research on Contemporary ChinaHealth Wise: Unplug to Power Up,  Michael E. Bratsis, The Science Teacher, Vol. 80, No. 3, Addressing the Next Generation Science Standards (March 2013), p. 78, National Science Teachers AssociationDigital media shapes youth participation in politics,  Joseph Kahne and Ellen Middaugh, The Phi Delta Kappan, Vol. 94, No. 3 (November 2012), pp. 52-56, Phi Delta Kappa International

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

אלכסנדרה סמואל היא כתבת טכנולוגיה, תחקירנית ומרצה, בעלת תואר דוקטור (מאוניברסיטת הרוורד). היא כותבת בקביעות ב- Harvard Business Review וב-The Wall Street Journal. ספרה Work Smarter with Social Media ראה אור ב-2015. זה האתר שלה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "זמן מסך", תצלום: מרק קרוז, unspalsh.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה סמואל, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על מלכודת המסך

01
יורם גרשמן

דווקא כאן חובה לדייק. JSTORE איננו עיתון מדעי אלא מאגר/ארכיון מאמרים שמכסה מגוון רב של תחומים. ה׳עיתון׳ בו התפרסם מאמרם של Chen et al, גם הוא איננו ממש עיתון מדעי ולמיטב הבנתי הוא מפרסם מאמרי דעה ולא מאמרי מחקר, ואלו מפורסמים ללא בקרת עמיתים.
כל הנ״ל איננו פוגע בעניין הרב שבכתבה.
יורם