ממתי העם קובע

עקרון ההגדרה העצמית והריבונות העממית קובעים לא מעט מן המציאות הבינלאומית שלנו. האם מדובר בהישג של המהפכה הצרפתית, או אולי בצרה צרורה שירשנו ממנה?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

במאה העשרים, הרעיון שראוי כי עמים תושביה של טריטוריה יוכלו להשפיע על מעמדה זכה לכינוי הגדרה עצמית לאומית. היסטוריונים וחוקרי משפט כאחד מתארים את העיקרון הזה לעתים קרובות כעיקרון המנצח שצמח מתוך החורבן של מלחמת העולם הראשונה. על פי תיאורים אלה, וודרו וילסון, שהיה אז נשיא ארצות הברית, דחף עמים שונים להקים מדינות חדשות במזרח אירופה. מאז, הדבר קיבל מעמד מיוחד באמנת האומות המאוחדות, שבה אחת המטרות העיקריות של הארגון מתוארת כ"פיתוח יחסים ידידותיים בין אומות בהתבסס על כבוד לעקרון שוויון הזכויות וההגדרה העצמית של עמים". ועם זאת, ההיסטוריה האמיתית של ההגדרה העצמית הלאומית, כמו גם המחלוקת שהיא עשויה לעורר, ראשיתה במהפכה הצרפתית.

באירופה של ימי הביניים ובראשית אירופה המודרנית, שליטים היו בעלי ממלכות ממש כמו שאנשים כיום הם בעלי בתים

באירופה של ימי הביניים ובראשית אירופה המודרנית, שליטים היו בעלי ממלכות ממש כמו שאנשים כיום הם בעלי בתים. הקניין היה מוגדר, ויכול היה להחליף בלעים על פי עקרונות שושלתיים: אדמות עברו בירושה לצאצאים, התאחדו כשבתי מלוכה קשרו קשרי נישואים, וניתן היה למכור אותן. עם זאת, היה הבדל גדול בין המצב באירופה הטרום-מודרנית ובין עסקאות נדל"ן של ימינו –  מלחמה. בנוסף לזכות מלידה, גם הצלחה בקרב קבעה מי שולט באדמות.

זכויות הירושה והזכאות הצבאית שיקפו את המציאות החוקית של אותה עת. בספר החשוב ביותר של המאה ה-18 המוקדש לחוק הבינלאומי, רב המכר  The Law of Nations (משנת 1758) אמריך דה ואטל (de Vattel) טען כי "זכות קניין צודקת" לשטח מסוים נובע או מ"בעלות נושנה או מקורית" או מ"הסכמות, רכישות [וגם] כיבושים במלחמה, כמקובל".

לאחר מכן, ב-1798, נשים וגברים בצרפת החלו להשמיע טענות מתסיסות. הם טענו כי העם הצרפתי, ולא המלך, צריך להיות המקור לסמכות פוליטית. עמדה זו מגולמת בסעיף 3 של "הצהרת זכויות האדם והאזרח", המסמך המרכזי של המהפכה הצרפתית. בסעיף זה, העם הצרפתי קבע כי מעתה ואילך "הריבונות טמונה למעשה באומה". האיש שסמכות זו הייתה קודם לכן בידו, לואי ה-16, איבד זמן לא רב לאחר מכן גם את ראשו.

תוצאות המהפכה בפוליטיקה הצרפתית ידועות היטב, ומשפיעות עדיין. הן מייצגות את לידתה של הדמוקרטיה, או –  תלוי בנקודת המבט –  את הצעד הראשון לעבר הדיקטטורה של מקסימיליאן רובספייר ו"משטר האימים" שלו, שהביא למותם של אלפים. אבל לשינוי העצום היו גם השלכות מרחיקות לכת עבור החוק הבינלאומי.

מדינה אינה אמורה עוד להיות מועברת מיד ליד כמו רכוש, בתוך משפחה, ובוודאי לא להימסר למנצחים או להילקח מן המפסידים במלחמה

המהפכנים הצרפתים, שפקפקו בסמכות הריבונית של מלכם בגבולות ארצם, ערערו במובלע גם על טענתו של כל מונרך לריבונות על הטריטוריה שלו. מדינה אינה אמורה עוד להיות מועברת מיד ליד כמו רכוש, בתוך משפחה, ובוודאי לא להימסר למנצחים או להילקח מן המפסידים במלחמה. ממש כפי שהעם הפך למכריע הסופי בהחלטות פוליטיות בתוך צרפת, כך –  טען ההיגיון החדש –  העם צריך להחליט על מעמדה ובעליה של האדמה עליה הוא חי. יתרה מזאת, המהפכנים סבו כי רק שליטים בני שושלות שאפו אי פעם למתקפות מלחמתיות או התעצמות טריטוריאלית, וכי עמים חופשיים הם מטבעם שוחרי שלום. במאי 1790, הצרפתים פרסמו על כן הכרזת שלום לעולם וגינוי של מלחמות תוקפניות וכיבושים. זכויות הקניין מן התקופה שקדמה לצרפת המודרנית, היו בטלות ומבוטלות.

בתחילה, שטרי הבעלות הללו הפכו לבעיות מעשיות רק במקרים שהיו מעורבות בהם תסבוכות דיפלומטיות. למשל, לפני המהפכה, המלך הצרפתי רכש את האי קורסיקה שבים התיכון, ברכישה שבוצעה בהליך של המשטר הישן –  באמצעות חוזה, שבעצם ייצג מכירה, בעיר המדינה גנואה, בשנת 1768. בשנת 1789, הקורסיקנים ביקשו להפוך לחלק רשמי של צרפת –  והאסיפה הלאומית החדשה בפריז, הסכימה. עד לשלב זה, חלק ניכר ממה שעורכי דין ראו בו "חוק בינלאומי" היו החוזים שמדינות (ולעתים תכופות מאוד בני השושלת השולטת במדינה) נשאו ונתנו עליהם בינן לבין עצמן. אלא שכעת, הצרפתים טענו כי הבחירה של העם עשויה לגבור על אמנות מסוג זה. כפי שפקיד ממשל צרפתי טען" "חוק האומות אינו קיים בחוזים של נסיכים".

אביניון, ארמון האפיפיורים, מגדל פיליפ היפה

אביניון: ארמון האפיפיורים במבט ממגדל פיליפ היפה. תצלום: ז'אן-מרק רוזייה (http://www.rosier.pro), ויקיפדיה

אנשים כיום עדיין מדברים על הגדרה עצמית לאומית כדי להצדיק פרישה ממדינה או אימפריה ממוסדת

בחלוף הזמן, המציאות החוקית החדשה הזו התפשטה קודם כל לאביניון, שהייתה טריטוריה אפיפיורית משום שבה הייתה חצר האפיפיור במאה ה-14. בשנת 1790, אנשי העיירה התמרדו נגד האפיפיור פיוס השישי, הכריזו על עצמאותם והביעו את רצונם להצטרף לצרפת. בתחילה, אנשי שלטון צרפתים היססו להסכים, בגלל ההתרסה הגלויה נגד ראש הכנסייה. אולם חלק מהאנשים הבינו שאם צרפת רוצה להיות נאמנה לרצונו של העם, היא אינה יכולה לבחור מי, מתי ואיפה. רובספייר הכריז כי: "מטרתה על אביניון היא מטרת היקום, כלומר חירות". באותו זמן, שליחים שנשלחו מאביניון לפריז כדי לתמוך באיחוד, הדגישו את התקדימים החוקיים שנקבעו על ידי פעולותיה האחרונות של צרפת. הם טענו כי האסיפה הלאומית חייבת לקבל את בקשתם של אנשי אביניון משום ש:"כך עשתה במקרה של קורסיקה". בסופו של דבר, צרפת ארגנה משאל עם באביניון בקיץ של 1791, בפעם הראשונה בהיסטוריה, כדי לוודא מהו הרצון האמיתי של העם.

אחד הדברים היפים המערכת הישנה היה כי הירושה על פי סדר השושלת, או ניצחון ברור במלחמה, העניקו מידה של יציבות לסדר הטריטוריאלי. כפי שהזהיר אחד המתנגדים לאיחוד בין אביניון לצרפת: "כל סיפוח אפשרי כעת, על עוד ניתן להוכיח או פשוט להמציא רצון עממי משוער בעד ההשתלטות". או, כפי שאחר תבע לדעת, אם הבחירה לכאורה של העם "מספיקה כדי להפשיט את השליט מחלק מנחלתו, אז למה לא להמשיך באותו דרך משמחת?" כותב זה המשיך ומנה טריטוריות הסמוכות לגבולותיה של צרפת: "סבוי, ניס, ארצות השפלה, או אזור הריין בגרמניה", שאת כולם עתידה הייתה צרפת לספח במהלך מלחמת המהפכה שפרצה בשנת 1792. בכל פעם, המהפכנים הצדיקו את ההשתלטות כנובעת, איכשהו, מרצונם העז של התושבים.

ממש כמו בימי ווילסון בארה"ב, אנשים כיום עדיין מדברים על הגדרה עצמית לאומית כדי להצדיק פרישה ממדינה או אימפריה ממוסדת. אך בשנה שעברה, עמים באזור הקטלני בספרד וגם בכורדיסטן העיראקית, הלכו לקלפי כדי להצביע במשאלי עם טעונים מאוד, ששאלו האם אם רוצים להפוך למדינות עצמאיות. אבל הדוגמה מן המהפכה הצרפתית המאוחרת יותר –  של כוח גדול החומס שטחים ומשתמש ברצון העם כעלה תאנה חוקי –  חזרה על עצמה כשרוסיה כבשה את חצי האי קרים בשנת 2014. לכן בין אם הדבר מוביל לעצמאות או לסיפוח, הגדרה עצמית לאומית היא עיקרון לא פחות פרובוקטיבי של החוק הלאומי כיום מכפי שהייתה כשצצה לראשונה בימי צרפת המהפכנית.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אדוארד קולה (Kolla) הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בקטאר. הוא מחבר הספר Sovereignty, International Law, and the French Revolution (משנת 2017)

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: מצנפת פריגית עם סמל הטריקולור, אביזר אופייני למהפכנים הצרפתים. תצלום: De Agostini / C. Dani, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אדוארד קולה, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על ממתי העם קובע

    02
    עליזה ל

    בדיוק שתי המהפכות שציינת.לא בדיוק נתנו לעם כוח מלא, כי אפילו האמריקנית התעלמה מהעבדים. ועל האנגלית יש לזכור שהמלוכה נותרה ולא פחות ממנה נותרו האצילים וזכויות היתר המופלגות שלהם, כלכלית ופוליטית.

      03
      סמדר זאבי

      בס"ד
      צריך להבין שהמהפכות המדוברות היו תחילת הדרך להשגת זכויות, כאשר הוגי המאורות עצמם עגנו את החזקת העבדים בהחזקת עובדים בתגמול.
      ההתפכחות התרחשה בשלבים מאוחרים יותר בשלב בו האזרחים גיבשו דרכים והיו נחושים לדרוש זכויותיהם

מאז נבוכדנצר מלך בבל שהיה מושל בכיפה ( = כיפת השמים = שולט על כל כדור הארץ) שזה אומר ביטול הלאומניות. בני אנוש חוזרים לאותו מחזוריות של חזרה ללאומניות ושוב חזרה לגלובליזציה וחוזר חלילה וחלילה.

זה קורה מסיבה אחת ויחידה והוא "אליל הכסף" = אמצעי חליפין

אליל הכסף מתכנס אצל יחידים תמיד. כבר עכשיו רק שבעים שנה ממלחמת עולם השניה חמישים אחוז הון אנושי נמצא בידי אחוז אחד מבני אנוש.
רק שבעים שנה של התקומה הישראלית בארצו = לאומניות, רבע מהאזרחים אין להם דיור וקניין בארצם. יעבור עוד כמה שנים שלרוב האזרחים לא תהיה דיור\קניין. ומי כבר מדבר על משאבי הארץ שכבר מזמן לא שייכים לנו.

אליל הכסף הוא אליל מפתה מאוד, כלומר כל בן אנוש שטחי חולם שאולי הוא זה שיכנס את כל הכסף אצלו, ולכן הוא מצליח לקבץ את כל העמים תחת אליל הכסף = מטבע אחת (למשל שליטת הדולר במודרנה).
כלומר העשירים הטייקונים בל"ז מאוד מאוד מעוניינים בביטול הלאומניות וחזרה לגלובליזציה ככה הם יכולים לזכות בכל כדור הארץ כהונם הפרטי, וככה כל בני אנוש עבדים לטייקונים.

במצב כזה שהעבדים נשארים בלי כלום רק עם עבדות. מתעוררת שוב הלאומניות. הלאומניות בעצם מזכה לאדם שוב קניינים בארץ ירושתם.
כלומר בוטל המטבע (= אליל הכסף) השלטת עם קריסת האימפריה, ובני אנוש חוזרים לאדמה כקניין פרטי וכן למשאבי הטבע שלהם.
ושוב בני אנוש מתפתים ללכת אחרי אליל הכסף והנה שוב היא מתכנסת אצל יחידים ושוב נוצר גלובליזציה וחוזר חלילה וחלילה.

לסיום:

שני דרכים יש לאדם לזכות לקניין 1, לאומניות 2, אליל הכסף
לאומניות מבטיחה קניין לכולם בתחילת דרכו, ואחרי שהמציאו מטבע, הקניינים מתכנסים אצל יחידים והשאר עבדים להם. ואז שוב בני אנוש דורשים לאומניות וחוזר חלילה וחלילה.

זה לעומק נבואת דניאל המקראי

כתבתי מאמר בשם "מעשה בשני מלכים שחלמו חלום" שמסביר את המחזוריות הזה.

https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2018/09/12/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%97%D7%9C%D7%9E%D7%95-%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D/