מעבר לגבולות המטריקס

האם יש תועלת בניסיון לאשש את ההנחה כי המציאות שלנו היא סימולציה?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

במקביל לחוויית המציאות עצמה, לבני אדם מאז ומתמיד היתה גם היכולת להכיר בקיומה של אותה חוויה, כלומר, להכיר בעצם התודעה וגבולותיה. זו מחשבה שמסבכת לנו את החיים במידה מסוימת, כי היא נוטעת בנו את הספק לגבי יכולתנו לתפוס את המציאות כפי שהיא. מכאן קל להבין מנין נבעה הנחתו המפורסמת של רנה דקארט לפיה הוודאות הראשונית היחידה היא "אני חושב משמע אני קיים". צ'וּאנג-דזה, ההוגה הסיני שחי בשנים 369 – 286 לפנה"ס לא היה בטוח גם בכך. לפי הסיפור הנודע, צ'ואנג-דזה חלם שהוא עצמו פרפר המעופף באוויר ואשר אינו יודע כלל על צ'ואנג-דזה. כשהתעורר, תהה האם זה עתה חלם כי הוא פרפר, או שמא הפרפר חולם כעת כי הוא ג'ואנג-דזה.

בשני העשורים האחרונים הולך וגובר העיסוק במחשבות מהסוג הזה בשדה האמנות בכלל ובקולנוע בפרט (עיר אפלה, המטריקס, הקומה ה- 13, אקזיסטנז, אם לציין כמה דוגמאות). ואין זה פלא, בהתחשב בהתפתחויות בתחום המחשוב, האינטרנט והבינה המלאכותית. שכן אם זוהי אפשרות מוחשית לפתח סימולציה של בינה מלאכותית, אז הגיוני לחשוד שזה בעצם כבר קרה בעבר, וכי גם הקיום שלנו הוא סימולציה שכזו. ואם אפשרי שהקיום שלנו הינו סימולציה, אז הגיוני גם לחשוב שהסימולטור שבתוכו אנו חיים, גם הוא מתקיים בתוך סימולציה, כמו חלום בתוך חלום. בתחילת העשור הקודם, הפילוסוף ניק בוֹסטרוֹם מאוניברסיטת אוקספורד ניסה לבסס רעיון זה בצורה לוגית ומאז, השעשוע הפילוסופי הלך ונעשה לאפשרות שמדענים לוקחים בחשבון ברצינות.

קשיים מתודולוגיים ופילוסופיים רבים עומדים בפני פיסיקאים המנסים לאשש את התיאוריה לפיה אנחנו קיים במטריקס. אם הקיום הקולקטיבי שלנו והיקום סביבנו הם אכן לא יותר מתוצאה חישובית של מכונת סימולציה, כיצד בכלל נוכל לזהות זאת? כיצד נוכל להבין את מאפייניה של מכונה שאנחנו חלק ממנה? איך, למשל, נוכל להכריע בין האפשרות שהאובייקטים בחלל נוצרים על ידי הסימולציה בזמן אמת תוך כדי התצפית שלנו בהם (ונעלמים כשאנו מסיטים מהם את המבט), לבין האפשרות שהם חלק אינטגראלי ממערכת הסימולציה?

פיסיקאים המנסים לאשש את תיאוריית המטריקס, נסמכים על ההנחה כי כל מכונה מלאכותית חייבת לכלול הפרעות או שיבושים כלשהם. במיוחד מכונת בינה מלאכותית המתפתחת כל הזמן וזקוקה ל"עדכוני גרסאות". על כן, אם היבטים שאמורים להיות קבועים בטבע (למשל: מהירותו של כל אובייקט לא תעלה על מהירות האור) מתגלים כבלתי קבועים, תהיה לנו סיבה להטיל ספק ב"טבעיות" של המציאות. אחד הניסיונות האחרונים (וגם הראשונים) למצוא עדויות שיסייעו לנו להטיל ספק שכזה, נערך לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון על ידי סילאס בין, חוקר פיסיקה גרעינית.

ההנחה הרווחת לגבי היקום היא, שמדובר בחלל רציף, אולם כל ניסיון לערוך סימולציה של חלל כזה עלתה בתוהו. בִּין מניח כי כל ניסיון ממוחשב, מתקדם ככל שיהיה, לערוך סימולציה של היקום, תגרום לחלל שבו להיות בלתי רציף, מפוקסל במידה כזו או אחרת. מסימולציות מחשוב סריגי שפיסיקאים בעצמם עורכים, עולה כי חלל בלתי רציף ישפיע על רמת האנרגיה של הקרינה שכביכול עוברת דרכו. בִּין ועמיתיו מקווים להראות אי-תאימויות בין רמת האנרגיה של הקרינה הקוסמית לבין מה שהיא אמורה היתה להיות בחלל רציף ובלתי מפוקסל. בנוסף, אם החלל הוא רציף, הקרינה הקוסמית אמורה להגיע אלינו באופן אקראי מכל הכיוונים. ולכן, לדעת בִּין, זיהוי פיזור לא מאוזן של קרינה זו ידליק עוד נורה אדומה.

לא חסרה ביקורת על ניסיונותיהם של בין ועמיתיו. לטעמו של פיטר מיליקן, פילוסוף מאוקספורד, יש בעיה בעצם הניסיון להשליך את המוטיבציות האנושיות שלנו ואת הטכנולוגיות שלנו על אותן סופר-ישויות שכביכול בנו את הסימולציה בתוכה אנו מתקיימים. זהו דפוס מחשבה מעט נאיבי, הדומה לאופן בו כל הדתות מתארות את אלוהיהן בתור דמות אנושית מאוד, עם יצרים ותשוקות אנושיים כמו נקמה, קנאה, תאוות כוח וכולי. אם קיימות ישויות מתוחכמות שביכולתן ליצור סימולציה מורכבת כמו היקום שלנו, הן חייבות להיות שונות מאוד מאתנו. ואם כך, תוהה מיליקן, מי אמר בכלל שהן חולקות את התשוקה האנושית לייצר סימולציות? וחשוב מכך, מי אמר שהן משתמשות בטכנולוגיית מחשוב כמו זו שלנו, שתגרום ליקום להיות בלתי רציף?

בסרט "המטריקס" ניאו מקבל את הבחירה בין הכדור האדום, שבליעתו תגלה לו את האמת אודות המציאות האשלייתית בה הוא חי, לבין הכדור הכחול, שיגרום לו לשכוח את הספק שהתעורר בו מלכתחילה. המבקרים של בין ועמיתיו סוברים כי גם אם האפשרות קלושה ומגוחכת, והכדור האדום לא יוביל לשום מקום, עדיין משתלם לבחור בו. "זה בריא לתת מקום לרעיונות משוגעים", אומר מיליקן, "אנחנו לא רוצים לצנזר רעיונות לפי המידה שהם נראים לנו הגיוניים או לא, משום שלעיתים התקדמות משמעותית תלויה באותו רעיון התחלתי משוגע". אינספור דוגמאות בהיסטוריה של המדע תומכות בגישה זו. אלכימיה, למשל, שהחלה כניסיון משוגע למציאת שיטה שתאפשר להפוך מתכות זולות לזהב, סללה את הדרך להישגים בלתי צפויים רבים, ביניהם גילוי מאות חומרים חדשים ויצירת שיטות להכנתם. אם בִּין ועמיתיו יגיעו לממצאים מעניינים, גם אם הם לא יפריכו את עצם קיומנו האובייקטיבי, הם עשויים לגרום לנו לעדכן תיאוריות חשובות ובכך להעמיק את הבנתנו את העולם.

מקורותעל המחקר של בין והמשמעויות העולות ממנו בטלגרף וגם במגזין דיסקבר.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

18 תגובות על מעבר לגבולות המטריקס

01
יורם הורוביץ

המחשבה שאולי יש לנו קיום נוסף איננה חדשה לבני האדם, האמונה בגילגול הנשמות גם היא סוג של מטריקס, או תחיית המתים, ביאת המשיח, ועוד. וכל זה נובע מפחד מהסוף הבלתי נמנע של כל אחד מאיתנו, המוות. האם מה שישאר מאיתנו זו ערימת אבק או שיש לנו סיכוי למצוא את עצמנו ואת יקירינו במקום אחר ובזמן אחר.

02
בר חיון

תודה יורם. אינני בטוח שההקבלה נכונה כי בתיאוריית המטריקס אין שום מחשבה על המשכיות לאחר המוות. אם אנחנו אכן בינה מלאכותית שהיא חלק מתוכנית מחשב אז מוות, יהיה אנלוגי למחיקת קובץ בלי סל מחזור.
הרעיון המעניין כאן לטעמי, הוא שהעיסוק המדעי הזה מבורך לא משום שבסופו של דבר נצליח לאשש או להפריך את תיאוריית המטריקס (הסיכויים לכך קלושים) , אלא משום שעל הדרך, תוך כדי מחקר, אנחנו עשויים לגלות תופעות מעניינות שיאלצו אותנו לעדכן תיאוריות קיימות.

03
אסף

יורם ובר, תודה על הרעיונות המעניינים. אני רוצה להציג זוית נוספת, אקזיסטנציאליסטית , לעיסוק ולקסם בסוגיית "המטריקס". הנחת היסוד האקזיסטנציאליסטית היא שהאדם "לכוד" בגבולות התודעה הסובייקטיבית שלו. אין הוא מסוגל לקלוט את הדברים "כלעצמם", השולחן, קיים רק דרך עיניו, השמש נצפית רק דרך עיניו, "האחר קיים רק מבעד למבטו, אין הוא מסוגל לחוש את רגשותיו, לראות את מחשבותיו(סארטר עסק בכך רבות, למשל ב"בחילה"). אם כך, האם הדברים קיימים "באמת"?. האם יש להם מציאות אובייקטיבית? או שהם ואני, חלק ממטריקס אחד גדול שבו, הגבולות בין מציאות, חלום ומציאות מדומה, אינם ברורים.

04
בר חיון

אסף, אני מסכים. מילה שאפיינה חלק מהשיח אודות הסרט "המטריקס" היתה פוסטמודרניזם אבל למעשה הוא נטוע עמוק במודרניזם. מה שבעיקר מאפיין את המודרניזם הוא שבר אפיסטמולוגי, הספק שיש ביכולתנו באמת לדעת דברים אודות המציאות שאנחנו חלק ממנה. כאמור, אני חושב שהספק הזה היה קיים הרבה לפני המודרניזם כי הוא מתאפשר מעצם היכולת שלנו להכיר בקיומה של התודעה.
האקזיסטנציאליסטים (שהם חלק בלתי נפרד מהמסורת המודרניסטית) הציעו מעין פיתרון ל"בעיה": לקבל את האבסורד הסיזיפי של קיומנו ולהפסיק לראות בו כנטל (עלינו לראות בסיזיפוס אדם מאושר, כתב קאמי). אולי זו הסיבה שרוב החוקרים שעוסקים בתיאוריית המטריקס מאמינים שגם אם יתגלה שהקיום שלנו הוא חלק מסימולציה, זה לא ישנה את חייהם.

05
אסף

ראשית, תענוג לדון עם אדם בעל ידע ועושר תרבותי כמוך. אתה "זן הולך ונעלם" לצערי. להערכתי, אנינו חיים במציאות אונטולוגית שלא ניתן להוכיחה אומנם, אבל כפי שכתב דיוויד יום "זה שהשמש זרחה עד היום, זה לא אומר שתזרח מחר, אם כי ההסתברות לכך מצוינת "..:) במילים אחרות. אני מאמין שאתה קיים וממשי, גם יורם ואולי גם אני :). בכול זאת, פילוסופיה, פילוסופיה. אבל כולנו משלמים משכנתא, נאבקים להתקיים, אוכלים קש מהפוליטיקאים ומעבירים את הזמן עד למותנו. זה לא נראה לי כמו "מטריקס"

06
בר חיון

תודה אסף.
אם הסוכן סמית' בסרט צודק, ובני אדם אכן מגדירים את קיומם באמצעות סבל, אז אפשר להבין איך כל הדברים המרגיזים האלה הם חלק מהמטריקס, כל הפוליטיקאים, המשכנתא, השירים של אייל גולן וגו'.
גם הספקות המפורסמים של דייויד יום (בעיית האינדוקציה...) הם ספקות אפיסטמולוגיים. יום ואתה (וגם אני) מאמינים שה"יש" קיים אבל קיימת בעיה רצינית להבין/להכיר/לנבאו באופן אובייקטיבי ומוחלט.
ספק אונטולוגי יהיה משהו אחר. פוסטמודרניסט שייגש לתיאוריית המטריקס עשוי לומר: אם אנחנו יכולים לייצר סימולציה אז יכול להיות שאנחנו כבר בסימולציה, ואם אנחנו כבר בסימולציה אז יש אפשרות שבוני הסימולציה שלנו הם גם חלק מסימולציה וכך גם בוני הסימולציה שלהם וכן הלאה עד אין סוף. הכל הוא בעצם סימולקרום - העתק ללא מקור - ואולי אין בכלל מציאות אובייקטיבית. וזו טענה די מרגיזה אבל מעניינת.

07
אסף

אני מצטער, אני איש "העולם הישן", מאמין בטוב ורע ב"מוסרי" ו"לא מוסרי" , "נכון ולא נכון". הפוסט מודרניזם ו"הנרטיביזם" שלו, לא ממש עושה לי את זה, בלשון המעטה. אגב, אפרופו פוסט מודרניזם גם "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו (חבר כבוד במועדון הזה) "הביא לי את הג'ננה", אבל זה כבר דיון אחר, שאשמח לקיים איתך בפייסבוק.

09
אסף

קניתי כרטיסים ולצערי העמוק, לא אוכל להגיע. בר, האתר הזה נפלא. משב רוח מרענן במדבר צחיח של רדידות, קישקושיידה, שיווק שחונק אותך מכול הכיוונים ושיממון תרבותי המצמית את הנפש. יישר כח לך ולכול העושים במלאכה. אני מצידי מעלה פוסטים לפייסבוק ומשתדל להפיץ את בשורתכם להכי רחוק שאפשר :).

13
דני ענבר

מאמר מעניין ומעשיר עד מאוד, ודיון מרתק שהתפתח בעקבותיו. אם יורשה לי להעיר רק לאסף. על פי מיטב ידיעתי דבריו של דיוויד יום שציטתת אינם נאמרו במקורם במסגרת דיון אונטולוגי, אלא על רקע הדיון על אודות עובדתיות והכרחיות, לאמור, שאין זריחת השמש מחר (או בעוד מליון שנה) היא הכרחית על אף שעובדתית היא זורחת ביחס אלינו עד כה מדי בוקר באופן עקבי.

    דני, אני מציע שנשאל את דיוויד למה הוא התכוון, הכי פשוט, לא?. בכול מקרה, תסכים איתי שההסתברות לזריחת השמש (בין אם היא חלק מ"המטריקס", אשליה, מרכיב בחלום, או אולי, רחמנא ליצלן, מציאות) די טובה. גם ההסתברות שלא נדרס שנינו היום התאונת דרכים (מאמין בעין הרע?)

15
דני ענבר

אסף, אם הינו מעירים את דיוויד יום ממנוחתו ומפנים אליו את השאלה הזו הוא ככל הנראה היה אומר ׳אני לא מאמין שאתם עדיין מחפשים את מה שלא ניתן למצוא, תעירו אותי כשתגמרו עם זה׳. ההסתברות לדברים שציינת אכן טובה, אך אני לא מוצא כיצד יש בכך כדי לקבוע משהו על אודות טיב הקיום. שכן, גם אם כדור הארץ יסטה ממסלולו ויצא ממערכת השמש (בין אם באופן אוביקטיבי ובין אם בשילוב של הכרה שתהיה עדה לזה), וגם אם אני אדרס היום, עדיין יתכן שהמקור לכל זה קיים במסגרת מציאות שונה לחלוטין מזו שנדמה לנו. עבור דיויד יום המקור ביחס מקור-העתק הוא סובייקטיבי (רשמי ההכרה) וכל נסיון לדבר על מקור אוביקטיבי הוא עקר. להזכירך, יום היה אמפרציסט מושבע. עיקר תורתו היתה אפיסטמולוגית ולא אונטולוגית. אבל בסופו של דבר, כמו שציינת כולנו דואגים לשלם את המשכנתא וזה הדבר הכי מציאותי שמנקר בהכרתנו. אני משלם את המשכנתא משמע אני קיים :)

17
דני ענבר

אם הייתי הפקיד בבנק הייתי מספר לך שכן, אתה למעשה לא קיים. אך מכיוון שלשמחתי אני לא, אז אין לי תשובה נחרצת לספק לך בעניין הקיום שלך. תאלץ לשאול את עצמך :)