משקה הפלאות

לרבים מאתנו, שתיית קפה היא פעילות כל כך תכופה, שאנחנו בקושי מקדישים לה תשומת לב. אבל סטיבן טופיק מזכיר לנו שבזמנים שונים ובמקומות שונים, פולי הקפה ייצגו עשייה רוחנית, מחלוקת פוליטית ואפילו סוג של מטבע.

ראשית תולדותיו של הקפה באתיופיה, שם הוא גדל פרא. טופיק כותב שהמקומיים השתמשו בו כפריט פולחני בטקסים קהילתיים וכן כדי לצבור אנרגיה ולהתגבר על רעב במהלך מסעות ציד.

כשהפולים עשו את דרכם לחלקים אחרים באפריקה, היו מי שחלטו משקאות מפירותיו הטריים של הקפה, ואילו אחרים קלו אותם בשומן או בחמאה, או פשוט לעסו אותם. הם היו קלים ויקרי ערך מספיק ולכן בני שבט ההאיה מטנזניה אימצו אותם כמטבע ותמחרו את הבקר והסחורות האחרות שלהם במונחים של פולי קפה.

הסוחרים הערבים הם שהפיצו את הקפה בעולם כולו. מוסלמים סופים בתימן התלהבו מהמשקה במיוחד, והוא הפך לחלק מפולחני התפילה הליליים שלהם.

"נשים וגברים כאחד חלקו קערית שהועברה מאחד לשני", כותב טופיק. "המטרה הראשונית של שתיית הקפה הייתה להתעלות מעל לעולם החומרי ולמצוא שלווה".

הקפה התימני השפיע גם על העולם החומרי. המדינה הפכה למקור העיקרי לקפה במשך 250 שנה, והשפיעה על הכלכלה והכיבושים של האימפריה העות'מנית.

הקפה עורר מחלוקות בעולם המוסלמי. טופיק כותב שהוא קסם, כמובן, למי שהתנזרו מאלכוהול, בעיקר במהלך חגיגות הלילה בחודש הרמאדאן. אבל היו אנשי דת מלומדים שהתנגדו, מתוך חשש שמא הוא מזיק לגוף, והם נתלו בפרשנות של הקוראן המזהירה מפני צריכת קפה.

חשש נוסף היה צמיחתם של בתי הקפה. חליטת הקפה דרשה ידע, ולכן הסוחרים לא יכלו למכור את הפולים סתם כך, ללקוחות שאינם אנשי מקצוע. במקום זה הם פתחו בתי קפה בכל מקום שאליו הגיעו. מקומות המפגש החדשים עוררו דאגה בקרב מנהיגי דת שחששו שמא הם יסכנו את מעמדו של המסגד כמקום המרכזי שבו התנהלו מפגשים חברתיים ודיונים פוליטיים.

עם זאת, בשנת 1500, המשקה כבר צבר פופולריות בחצי האי ערב. בחלק מהסיפורים אפילו מופיעים מוחמד והמלאך גבריאל כמי שהביאו את המשקה אל האדמה.

אנשי המזרח התיכון שתו את הקפה שלהם כהה מאוד ולא ממותק, וכשהאירופאים נתקלו לראשונה במשקה הם לא ממש התלהבו מהטעם שלו. אבל הם ייחסו לו מעלות אחרות, כולל תכונות ריפוי וקשר לעושר ולפאר של "האוריינט".

עם הזמן, כותב טופיק, השתנו האסוציאציות הללו. קפה הפך למשקה של אקדמאים אירופאיים וקפיטליסטים בראשית דרכם, שהשפעתו הפוכה לזו של המשקאות האלכוהוליים והוא מצוין להתפכחות.

אבל ממש כמו במזרח התיכון, טבעם החברותי של בתי הקפה הדאיג חלק מהשליטים. החששות הללו נתגלו כממשיים כשבתי הקפה שימשו כמטות לתכנון המהפכות, בצרפת בשנת 1789 וב-1848 בברלין, בבודפסט ובוונציה.

עם התרחבות חברת הצריכה באירופה ובארצות הברית, שתיית קפה הגיעה גם אל מעמד הפועלים. לעומת החיילים שקיבלו הקצבות של רום בזמן המהפכה האמריקנית, גדודי החיילים של מלחמת האזרחים קיבלו קפה. אחד הלוחמים טען לאחר מכן כי: "אילו החיילים לשעבר היו מחליטים להקים דת חדשה, האלים שהם היו מוקירים היו האש והקפה".

שתיית קפה הלכה והפכה נפוצה עוד יותר במאה העשרים, כשהמצאות חדשות אפשרו חליטת קפה בבית או במשרד, והפכו אותה לפעילות היומיומית הפשוטה המוכרת לנו כיום.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מקורות:

Coffee as a Social DrugBY: STEVEN TOPIKCultural Critique, No. 71, Drugs in Motion: Mind- and Body-Altering Substances in the World's Cultural Economy (Winter, 2009), pp. 81-106University of Minnesota Press

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Dailyכאן.

ליביה גרשון (Gershon)  היא כתבת עצמאית מניו המפשיר. מאמריה הופיעו בכתבי עת שונים ובהם סלון, Aeon Magazine ועוד.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: פולי קפה. תצלום: גלן קארי, unsplash.com

Photo by Glen Carrie on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ליביה גרשון, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק