משת"פים מתקדמים

חלפו ימי המדען הבודד השומר הכול לעצמו. שם המשחק היום הוא עבודת צוות. על מה צריך לוותר? מה מרוויחים?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

יום העבודה שלי במעבדה נהג להתחיל ברשימת מטלות למגוון הפרויקטים שעליהם אני עובדת. עבדתי על הפרויקטים האלה לבדי, והמטלות שלי כללו אינספור פתקים ותזכורות. חוץ מהתייעצויות לצורך פתרון בעיות ועדכונים למנחים שלי, לא חשתי צורך לשוחח עם עמיתיי לעתים קרובות. אבל לאחרונה, שִגרת הבוקר שלי השתנתה. לקבוצת המחקר שלי הצטרפו מספר מדענים, וחלקם נשכרו במיוחד כדי לעבוד על הפרויקטים שלי, ביחד אתי. במילים אחרות, אני משתפת פעולה עם אנשים אחרים במעבדה במקום לעבוד במנותק מכולם.

לא הייתה לי ברירה אלא לשתף פעולה עם אחרים כדי לוודא שאנחנו מתקדמים בתיאום. רשימות המטלות שלי כבר לא היו שלי בלבד, וחלק מהניסויים נדחו כדי להתאים ללוחות הזמנים של כולם. הופתעתי לגלות איזו עוצמה יש לשיתוף פעולה מוצלח. אחת התוצאות ששמתי לב אליה הייתה יעילות משופרת. אחד מעמיתיי תרם מהידע שלו לביצוע ניסוי שניסיתי לבצע מאז שלמדתי עליו ותמיד ללא הצלחה. ניסוי אחר היה תובע ממני חודש של עבודה עצמאית, אבל בעזרת עמיתיי הוא הושלם בתוך שבועיים.

בשנת 2011 התפרסמו 120 מאמרים שעליהם חתומים אלף מחברים, ו-44 מאמרים עם 3000 מחברים.

עליית שיתופי הפעולה במחקר המדעי

שיתופי פעולה בין קבוצות שונות במחקר – ולעתים בין מוסדות מחקר ממדינות שונות – נפוצים יותר ויותר. כתב העת Nature דיווח בשנת 2012 שמספר המחברים החתומים על המאמרים הקצרים המתפרסמים בו עלה בממוצע לפחות פי ארבעה לעומת מספרם מלפני שישים שנה. בנוסף, מאמרים שחתומים עליהם מאה מחברים ויותר היו נדירים בראשית שנות השמונים, אבל בשנות התשעים התפרסמו יותר מחמש מאות מאמרים כאלה. בשנת 2011 התפרסמו 120 מאמרים שעליהם חתומים אלף מחברים, ו-44 מאמרים עם 3000 מחברים.

העלייה בשיתופי הפעולה נובעת חלקית מהתפתחויות בטכנולוגיה המאפשרת לחלוק מידע. בריאן סילאוסקס, איכתיולוג (חוקר דגים) מאוניברסיטת אורגון סטייט, קיבל סיוע במחקר מחבריו בפייסבוק, כשרצה לזהות בתמונות למעלה מחמשת אלפים דגים. הוא תייג את חבריו החוקרים, ובתוך יממה, הם זיהו את רוב הדגים שבתמונות – משימה שהייתה אורכת חודשים לו ניסה לבצע אותה לבדו.

דג זהב בנגלי

דג זהב בנגלי: קל לזהות דג בודד. אבל 5000 דגים? תצלום: vipez

למעשה, ישנה רשת חברתית שמיועדת במיוחד לחוקרים. בשנת 2008, איג'ד מדיש (Madisch), סורן הופמאייר (Hofmayer) והורסט פיקנשר (Fickenscher) ייסדו את ResearchGate, המאפשרת לחוקרים לחלוק מידע ולשתף פעולה. הניו יורק טיימס כינה את הפלטפורמה שלהם בשם "תערובת של פייסבוק, טוויטר ולינקד-אין". חוקרים יכולים לפתוח פרופיל, להעלות שאלות, ליצור קשר עם חוקרים אחרים ולחלוק את פרסומיהם. ארבעים אחוז ממשתמשי ResearchGate שענו לשאלון, אמרו שהם משתמשים ברשת הזו כדי ליצור היכרויות עם עמיתים שאולי יובילו לשיתופי פעולה חדשים. אמנואל נאמקה נאדי (Nnadi), תלמיד לדוקטורט במיקרוביולוגיה מניגריה, השתמש ברשת כדי להתכתב עם אחדים מהחוקרים שהכיר והחל לשתף פעולה במגוון תחומים עם הגנטיקאי האיטלקי אורציו רומיאו (Romeo), במחקר על זיהומים פטרייתיים באפריקה.

הרשת הזו גדלה במהירות. בחודש מרס 2017 היו רשומים בה 12 מיליון איש, והם מעלים בערך 2.5 מיליון פרסומים בחודש.

 

מתקדמים למחקר רב-תחומי

בשנת 2012, האוניברסיטה של מישיגן פתחה תוכנית בשם MCubed, שנועדה לממן מחקר רב תחומי חדשני. משתמשים יכולים לבקש מלגות בסכומים של 60 אלף דולר או 15 אלף דולר לתקופה של שנה וחצי, עבור צוות של שלושה חוקרים (ומכאן השם באנגלית – Cubed, כלומר בחזקה שלישית). אבל ישנה מגבלה: כל צוות כזה של שלושה חוקרים, צריך לייצג לפחות שתי יחידות מחקר – בתי ספר, קולג'ים או תוכניות – כדי לעודד מחקר רב תחומי.

פרויקט אחד של תוכנית MCubed, למשל, משלב פיזיקה, מוזיקה ואומנויות במה ביצירת של הדגמה ויזואלית דינמית של חומר אפל, חומר שאינו ניתן לצפייה (לפחות לא בטכנולוגיה הנוכחית שלנו), המהווה 27 אחוזים מכלל החומר ביקום. אף כי לא ניתן לצפות בחומר אפל, מדענים יודעים על קיומו בשל השפעותיו על חומר נצפה. צוות MCubed יצר מיצב בשם “Jeweled Net of the Vast Invisible” המאפשר לאנשים להרגיש כאילו הם נעים בתוך חומר אפל, באמצעות סימולציה ויזואלית של תנועת החומר האפל, בלוויית מוזיקה.

בתחילה הם חושבים: מה יצא לי מזה? השאלה הגדולה צריכה להיות: מה צריך הצוות שלנו כדי לבצע את המשימה?

ולרי ג'ונסון (Johnson), העומדת בראש פרויקט MCubed, אומרת שמחקר רב תחומי נחוץ לפתרון בעיות בחברה של ימינו: "בעיות רבות במחקר הנוכחי הן מורכבות כל כך, שהן דורשות ידע מעמיק מיותר מתחום אקדמי אחד", היא אומרת. "הן דורשות מאמץ רב היבטי... מכל תחום, החל במחקר הסרטן וכלה בטיהור מים או איכות השימור של יצירות אומנות. למען האמת, קשה בכלל להעלות על הדת אתגר שאינו נוגע במבחר תחומי מומחיות וידע".

אחד האתגרים שמרבית החוקרים נאלצים להתגבר עליו הוא הצורך ללמוד את שפתם של תחומי מחקר אחרים והכרת הנחות יסוד, הגדרות ומתודולוגיות שונות משלהם. לדברי ג'ונסון, לשם כך הם חייבים להפגין פתיחות ולהיטות ללמוד את תחומי המחקר אלה של אלה.

"הבחנתי שצוותים מצליחים הם אלה שחבריהם יודעים להאזין, צנועים וסקרנים להכיר תחומים מעבר לשטח ההתמחות שלהם, והם נכונים לשקול מחדש את העמדות וההנחות שלהם עצמם", מציינת ג'ונסון.

כצפוי, חוקרים שהצטרפו לצוות כזה והמשיכו להתעניין רק בנושאי מחקרם, הקשו על שיתוף הפעולה. על פי דרישת MCubed, מחצית מהמימון נועד להכשרת סטודנטים ופוסט-דוקטורנטים. בחלק מהמקרים, אחד החוקרים סירב להקצות מימון למתמחה של חוקר אחר. כתוצאה מכך, הפרויקט שלו בוטל.

"הם לא מצטרפים מתוך רצון לשתף פעולה", אומרת ג'ונסון. "בתחילה הם חושבים: מה יצא לי מזה? השאלה הגדולה צריכה להיות: מה צריך הצוות שלנו כדי לבצע את המשימה? זה חשוב יותר מלספק את ההעדפות הייחודיות שלי".

מחקרים שבדקו שיתופי פעולה ומחקר בקבוצות מאששים את דבריה של ג'ונסון. כישורים בינאישיים כמו תקשורת, עבודת צוות ומנהיגות חיוניים לביצוע פרויקטים המבוססים על שיתוף פעולה כמו אלה של MCubed.

חסר באקדמיה דגש על כישורי שיתוף פעולה

בתקופתו של רוברט בויל – הפיזיקאי הנודע בן המאה ה-17, שנודע בעיקר הודות לתיאורו את היחס ההפוך בין לחציהם ונפחם של גזים ('חוק בויל') – המחקר בוצע בקבוצות, אבל לא תוך שיתוף פעולה. בהקדמה לספרו A Continuation of New Experiments Physico-mechanical, Touching the Spring and Weight of Air, בויל מונה מדענים אחרים שעבודתם סייע לו בתכנון וביצוע ניסויים. אבל בויל היה המחבר היחיד. עבודתו, שיוחסה לו ולו בלבד, נשענה על עבודתם של אחרים, אבל הוא לא עבד ביחד עם המדענים שבשמם הוא נוקב.

על אף שכיום נדיר למצוא מאמרים שעליהם חתום מחבר יחיד, תרבות המחקר העכשווית באקדמיה מזכירה את זו של תקופת בויל. לכל מעבדה ישנו כיוון מחקר כללי ברור, אבל אין פירושו שכל החוקרים במעבדה עובדים ביחד על אותו פרויקט או לקראת אותה מטרה. אפילו כשמדענים מכשירים מתמחים, כמו תלמידים לתואר או סטודנטים בשלבי לימוד מוקדמים יותר, אלה אינם ממשיכים לעבוד ביחד עם המדענים. בדרך כלל, ברגע שמתמחה הוכשר די הצורך, הוא מקבל פרויקט לעבודה עצמאית.

מקובל לתאר את דגם ההתמחות בפקולטות לתארים מתקדמים בארצות הברית כדגם של "חניכות". יכול להיות שזה היה הגיוני בימים עברו. אחרי הכול, מטרת ההתמחות בדוקטורט היא לייצר חוקרים ומדענים עצמאיים, ולכן הם צריכים היו לעבוד בעיקר בניתוק מאחרים כדי לפתח כישורים מגוונים ביותר, במקום להתמחות.

היום, כפי שמסבירה ג'ונסון, מרבית הבעיות העומדות למחקר תובעות מגוון כישורים והתמחויות. דגם החניכות גורם למתמחים להחמיץ את האפשרות לפתח כישורים של שיתוף פעולה. מדענים המוכשרים בתהליך המסורתי, נוטים להתבודדות ולניתוק מבחינה חברתית, אבל נקשרים מאוד לעבודתם. שלא במפתיע, כישורים בינאישיים 'רכים' מתפתחים טוב יותר בסביבה שיש בה מגע חברתי.

למרות הצמיחה בשיתופי הפעולה ובמחקר בינתחומי, דגם החניכות נותר ברוב המקומות בארה"ב על כנו. קבלת משרה באוניברסיטת מחקר נחשבת, תלויה בעיקר בפרסומים ובמענקים מקרנות, ולא בפעילויות המפגינות כישורים של שיתוף פעולה כמו הוראה או הדרכה והנהגה. זה נכון גם לגבי תלמידים לתארים מתקדמים ולפוסט-דוקטורנטים שרוצים להשתלב במחקר האקדמי: פרסומים ותמיכה מקרנות הם המפתח.

יכול להיות שהגיע הזמן שהמוסדות האקדמיים בארה"ב יכירו בכך שנדרשים שינויים מערכתיים. דרך אפשרית אחרת היא לאמץ יותר תוכניות כמו MCubed שמעודדות חוקרים ליצור צוותות ביחד עם אחרים מתחומי מחקר שונים. המחזור הראשון של MCubed – בין השנים 2012-2014 – היה מוצלח: 14 מיליון הדולרים שהושקעו ביוזמה הניבו לפחות 60 מיליון דולרים של מענקים נוספים (כסף שהגיע הודות ל-15 אחוזים מהצוותים).

בנוסף, ג'ונסון מציינת שהיא ומנהלים אחרים ב- MCubed עסוקים בימים אלה בהרחבת התוכנית. "אנחנו מנהלים דיונים עם מוסדות אחרים שמתעניינים בדגם של התוכנית", היא אומרת. "ואנחנו בשלבים ראשונים של בחינת האפשרות להפוך אותה לתוכנית ארצית, שתיצור 'קוביות' של מידע בכל רחבי המדינה".

 

אם הגעת עד לכאן....

"אלכסון" הוא כתב עת לא פוליטי המחויב להפצת ידע וערכים הומניסטיים. בחמש שנות קיומו הפך כתב העת לנווה מדבר לגולשי הרשת היגעים: מקום להתרווח בו לאחר שצלחתם את הערימה המתעדכנת של חדשות, פיתויי הרשתות החברתיות ומיזמים מסחריים אחרים המבקשים לחטוף את תשומת ליבכם.

החזון שלנו הוא לקיים מקום של קריאה שקטה ובלתי מופרעת ולעודד חשיבה רצינית בעידן של קיצורי דרך, תיוג אוטומטי וטוקבקים של מילה אחת.

לא תמצאו כאן כל פרסומות, מודעות חסות או קליקים של הסחת דעת, רק רעיונות מעוררי מחשבה של מיטב הכותבים בעולם ובארץ. התכנים חופשיים לכולם, אבל לא נוכל לעשות זאת בלעדיכם: 

לתמוך באלכסון

מקורות:

Tags, Blogs, Tweets: Social Media as Science Tool?LESLEY EVANS OGDEN, BioScience, Vol. 63, No. 2 (February 2013), p. 148, Oxford University Press on behalf of the American Institute of Biological SciencesThe Epistemic Significance of Collaborative ResearchBY: K. BRAD WRAY, Philosophy of Science, Vol. 69, No. 1 (March 2002), pp. 150-168, The University of Chicago Press on behalf of the Philosophy of Science Association

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Dailyכאן.

איירין פארק (Park) עומדת על סף סיום לימודי הרפואה באוניברסיטת מישיגן. יש לה תואר ראשון בביולוגיה ופילוסופיה מאוניברסיטת קורנל והיא חוקרת את אי-היציבות של הגנום האנושי. היא גם העורכת הראשית של MiSciWriters, קבוצת סטודנטים העוסקים בכתיבה מדעית. 

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "מזחלת בודדה", תצלום: איגור קנקרביץ', unsplash.com

Igor Cancarevic

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי איירין פארק, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק