משתפי השקרים

קודם הייתה הברקזיט. ואז הבחירות לנשיאות בארצות הברית בשנת 2016 ואחריהן מגפת הקורונה. מובאשיר סולטאן התבונן בשלושת האירועים ההיסטוריים העוקבים הללו, ונדהם נוכח מן עומק המחלוקות תיבות התהודה והמידע המפולג שאפיינו כל אחד מהם.

סולטאן למד באותו זמן לתואר שני, וגילה כי תחומי העניין שלו מעוצבים על ידי אירועים בעולם שסביבו – ראשית הוא השלים שני תארים שניים בפסיכולוגיה של התרבות ובחקר המוח והקוגניציה, ואז כתלמיד לדוקטורט באוניברסיטת הומבולדט בברלין, הוא חקר את הפסיכולוגיה של הפצת המידע המוטעה (מיס-אינפורמציה). והוא לא היה היחיד.

״היה חשש ציבורי, ואקדמי, גדול מפני מידע מוטעה״, אמר סולטאן. ״אם מתבוננים בגרף המציג את מספר המאמרים שפורסמו בנושא, הוא מתחיל לטפס בתלילות בסביבות 2016״.

מאחר שמחקרים רבים כל כך התבצעו בו זמנית, סולטאן ועמיתיו ראו צורך לערוך סקירה משווה של המחקרים בנושא מידע מוטעה, בעיקר על שיפוט מהימנות – מחקרים שמבקשים מהמשתתפים לזהות אם כותרות חדשות הן אמיתיות או שקריות. הסקירה שלהם מתפרסמת כעת בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.

איך הגענו למצב שכך נראה האזרח הגלובלי, כולו פחד, חשד ובלבול? תצלום: Krusty Da Klown

סולטאן ועמיתיו לכתיבת המאמר עיינו בכארבעת אלפים מאמרים, ודלו מתוכם מדגם של 31 מאמרים שנערכו בהשתתפות 12 אלף נבדקים. הם בחנו מגוון של משתנים דמוגרפיים כמו גיל, השכלה וגורמים פסיכולוגיים כמו כישורי חשיבה אנליטית, נטייה מפלגתית וטיעונים המוטים על ידי מניעים אישיים – הטיה קוגניטיבית המשמשת לעיבוד מידע בדרך שמתאימה למטרה או יעד מסוימים.

הצוות השתמש בנתונים אישיים של המשתתפים כדי לבחור את כ-250 אלף בחירות ייחודיות. הם גם השתמשו במודל המבוסס על תאוריית גילוי האותות, שאפשרה להם לבדוק את יכולת ההבחנה והטיות תגובה בשלושים ואחד מחקרים.

״מבחינת שיטת המחקר זה מדליק במיוחד, כי זה פשוט לא משהו שקורה לעתים קרובות במדעי החברה״, אמר סולטאו על אודות הגישה הייחודית של צוותו לניתוח העל. ״אבל הדבר גם מעניק לנו גמישות במובן שאנחנו שואלים את שאלות המחקר שלנו, ובוחנים את ההשערות שלנו.״

מבוגרים התגלו כבעלי יכולת הבחנה טובה יותר בין אמת ושקר. אך מבוגרים גם נוטים לחלוק יותר מידע מוטעה, דבר ההופך את הדינמיקה למסובכת יותר

באמצעות הניתוח שלהם, סולטאן וצוותו זיהוי מספר נטיות מעניינות בדמוגרפיה של מי שהושפעו במידה הגדולה ביותר על ידי מידע מוטעה.

המבוגרים במיוחד, למשל, התגלו כבעלי יכולת הבחנה טובה יותר מן המשתתפים הצעירים. סולטאן סיכם כי ידע פוליטי נרחב יותר וניסיון כללי רב יותר יכולים לתרום לנטייה זו. אבל מחקרים קודמים הראו כי מבוגרים נוטים לחלוק יותר מידע מוטעה, דבר ההופך את הדינמיקה למסובכת יותר, הוא ציין.

״נראה כי אף שהם אולי יודעים מתי דבר הוא אמיתי או שקרי, הם חולקים מידע מתוך מניעים שונים״, הוא אמר.

אחד הממצאים החשובים מן המחקר היה השפעת המוּכרוּת. משתתפים שדיווחו כי ראו את אותו מידע שוב ושוב נטו יותר להאמין כי הוא עובדתי.

״זוהי בעצם אחת ההשלכות המפחידות ביותר בעיני, כי אין הרבה מחקר המראה כיצד אפשר להתערב ולמנוע זאת״, אמר סולטאן.

השפעת המשתתפים על מידע מוטעה

חבר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ברטראם גורונסקי (Gawronski) ועמיתיו באוניברסיטה של טקסס באוסטין ערכו סקירה משלם של מחקרים קודמים על אודות מידע מוטעה, וגילו שלושה מיתוסים שהציגו מחקרים קודמים. המאמר שלהם עתיד להתפרסם בקרוב בכתב העת Current Directions in Psychological Science.

המיתוס הראשון שהפריך הצוות הוא שבני אדם בכלל הם גרועים בקביעה מה אמיתי ומה שקרי. ״למען האמת, כשהתחלנו את העבודה, גם לנו היו אותן הנחות, כי אם קוראים את הספרות המקצועית ומתבוננים בסיקור התקשורתי של מידע מודע, באופן טבעי מגיעים למסקנה שאנשים מתקשים במיוחד בזה״, אמר גורונסקי.

אף שלאנשים יש קושי לזהות זיופים עמוקים (deep fake), וגם סוגים אחרים של תוכן ויזואלי שמנצל בינה מלאכותית כדי להטעות את הצופים, מידע מילולי הוא עניין אחר.

בסקירה של נתונים מיותר מ-15 אלף משתתפים, החוקרים מצאו ראיות לרגישות גבוהה המאפשרת הבחנה בין ידיעות אמיתיות ושקריות. ממחקר נוסף, גורונסקי העריך כי מול כמויות גדולות של מידע אמיתי ושקרי, אנשים לרוב מבחינים בין השניים וצודקים ב-75 אחוזים מן המקרים.

״ככל שהמשכנו לעבוד על כך – יש לנו נתונים שלנו ובחנו נתונים מאנשים אחרים – כך הבנו שאנשים בעצם טובים להפתיע בהבחנה בין אמיתי לשקרי״, אמר גורונסקי.

אנשים נוטים יותר לשיפוטים מוטעים בנוגע לנכונות המידע, אם המידע מאשש או סותר את הערכים שלהם ואת הגישות האישיות שלהם - ובניגוד למחקרים קודמים, מסתבר שההטיה המפלגתית היא בעלת השפעה עצומה

ועם זאת, הכישורים הללו אינם מושלמים ואנשים נוטים יותר לשיפוטים מוטעים בנוגע לנכונות המידע, אם המידע מאשש או סותר את הערכים שלהם ואת הגישות האישיות שלהם.

המיתוס השני שגורונסקי ועמיתיו הפריכו הוא שהטיה מפלגתית אינה גורם מרכזי המשפיע על הנכונות של אדם להאמין למידע מוטעה. החוקרים בחנו מאמרים קודמים שטענו כי הטיה מפלגתית אינה גורם משפיע חשוב וניתחו את הנתונים בגישה חדשה. הם גילו שההפך הוא הנכון – וכי השפעת ההטיה המפלגתית היא עצומה.

״מצד אחד, הם עשויים לקבל או להאמין בטעות לשקרים״, אמר גורונסקי. ״אבל ישנו גם סוג אחר של טעות – שבה אנשים עלולים לחשוב בטעות שדברים אמיתיים הם בעצם מידע מוטעה״.

נושא מקטב, עמוס רגשות ומידע שקרי, לצד שביבים של אמת: התנגדות לחיסונים, הפנה בוונקובר, קנדה, מאי 2021. תצלום: GoToVan

לצורך המחקר שלהם, הטיה מפלגתית הוגדרה במונחים רחבים. גורונסקי השווה את ההגדרה שלהם להטיית האישוש, שבה יחידים מעבדים מידע באופן שמעדיך את האמונות והגישות שהיו להם קודם לכן. הדבר יכול לעתים להיקשר למפלגה פוליטית, בעיקר בארצות הברית, אבל לא בכל המקרים.

סולטאן וצוותו גילו ראיות לדפוס דומה להטיה המפלגתית, אם כי המחקר שלהם נקשר יותר למפלגות פוליטיות בארצות הברית. במחקרם, המשתתפים שזיהו את עצמם כרפובליקנים הבחינו בין כותרת שקרית לאמיתית לעתים קרובות פחות ממי שהזדהו כדמוקרטים.

אף שסולטאן אומר כי התוצאות אינן מפתיעות בהכרח, כי הדבר כבר הודגם במחקרים קודמים, דרוש כאן מחקר נוסף.

״הדבר רק מעלה שאלה: מה בדיוק קורה וכיצד המידע הזה מעובד, איך הוא נצרך ולמה אנשים מגיבים כך?״ הוא אמר. ״או מה בסביבות המידע שדמוקרטים לעומת רפובליקנים מוצאים את עצמם בהן שמוביל אותם לחשוב אם דבר הוא אמיתי או שקרי?״

נוף המידע המקוון

המיתוס אחרון שהצוות הפריך נוגע לתפקיד התמימות בשאלה אם אנשים מאמינים במידע מוטעה. אף שגורונסקי מסכים כי פתיות היא בעיה, הוא מציין כי למרבה ההפתעה אנשים דווקא נוטים לפקפק.

״גילינו שאנשים נוטים להיות סקפטיים ביחס למידע שאינו תואם את אמונותיהם בשיעור הגבוה פי שלושה מכפי שהם נוטים להתפתות להאמין לו״, הוא אמר. ״ולכן אנחנו חושבים על התערבויות בנוגע למידע מועטה, כמו אוריינות דיגיטלית ודברים דומים, שאולי יעזרו מול היבטים שונים של תמימות״.

גי׳איאן מאו (Jiayan Mao) תלמיד לדוקטורט באוניברסיטה החופשית של אמסטרדם, חוקר תאוריות קונספירציה מנקודת מבט פסיכולוגית.

אף שמאו אמר כי מידע מוטעה ותאוריות קונספירציה נבדלים מבחינה מושגית, חלק גדול מן המידע המוטעה המופץ ברשתות עשוי להיחשב כתאוריית קונספירציה.

לעתים קרובות, תאוריות קונספירציה מושכות תשומת לב רבה ולכן אנשים נוטים לחלוק ולהפיץ מידע תוך שהם מתעלמים מאמיתות האירוע

״פלטפורמות מקוונות ורשתות חברתיות מאיצות ומייצרות תאוריות קונספירציה רבות והפכו לכלי להפצה מהירה ורחבה של תאוריות כאלה״, אמר מאו. ״לעתים קרובות, תאוריות קונספירציה מושכות תשומת לב רבה ולכן אנשים נוטים לחלוק ולהפיץ מידע תוך שהם מתעלמים מאמיתות האירוע״.

מאו ועמיתיו הציעו מסגרת ארגונית שתעזור לקטלג תאוריות קונספירציה בצורה מוצלחת יותר, וכך גם את הגורמים וההשלכות הקשורים בהן. המאמר שלהם, שפורסם לאחרונה בכתב העת Current Directions in Psychological Science, הציג את ראשי התיבות GIST כדי לסייע בקטלוג התופעה. ראשי התיבות – המציינים Groups, Ideology, and Status Typology – מדגישים את שלושת ההיבטים העיקריים שהם חוקרים.

״חיוני להבחין בין סוגים שונים של תאוריות קונספירציה משום שלהמשגות השונות יש גורמים והשלכות נבדלים״, אמר מאו. ״העמקת הבחינה של ההיבטים השונים כפי שהם מיוצגים ב- GIST, אנחנו מדגישים את המורכבות של האמונה בקונספירציות, נמנעים מהכללות של ממצאי המחקר ומספקים דרך להכיר את התחומים שמתוכם נובעות תאוריות כאלה ובהם הן נוטות להתקיים״.

בעולם שטוח כמו פיצה, הילרי קלינטון מנהלת רשת פדופילים מפיצריה בוושינגטון: עובדה, קונספירציה. תצלום: אינה פודולסקה

טבעו של המידע המוטעה המקוון מציב אתגרים משלו, אבל ישנן חפיפות אפשריות רבות עם החיים בעולם שאינו מקוון. למשל, סולטאן אמר כי לרוב מצביעים על ״תיבות תהודה״ ובועות של מידע מכוון אישית המתקיימות ברשת, אבל ניתן למצוא כאלה גם בעולם הגשמי.

״למעשה, אלה הבועות המקוריות״, הוא אמר.

ככל שהמידע יותר מותאם אישית, הוא עשוי להתאים יותר לזהות הפוליטית שלכם והסיכוי שתאמינו לו גבוה יותר

אף שישנו מספר אינסופי של נקודות מבט שאפשר למצוא ברשת, מציאת נקודות המבט המגוונות יכולה לתבוע מאמץ נוסף בשל הנטייה של משתמשים ברשת להתבצר או להיכלא במאגרי מידע משלהם.

וטכניקות כמו מיקרו-טרגטינג, שבאמצעות חברות משתמשות במידע מקוון כדי לשלוח פרסום המתאים במיוחד ליחידים, עלולות לסבך את הנוף המקוון עוד יותר.

מודעות המכוונות בצורה פרטנית כזו עשויות לאסוף מידע כמו זהותו הפוליטית של האדם וליצור מסרים התואמים את הערכים והגישות של אותה קבוצה.

״ככל שהמידע יותר מותאם אישית, הוא עשוי להתאים יותר לזהות הפוליטית שלכם והסיכוי שתאמינו לו גבוה יותר״, אמר סולטאן.

בשנת 2020, כאשר רשת  X עדיין נקראה כ״טוויטר״, היא נהגה להציג מודעונת ששאלה משתמשים אם הם קראו את המאמר לפי ששיתפו אותו. על פי טוויטר, משתמשים פתחו את המאמרים בשיעור של 40 אחוז יותר מכפי שנהגו לעשות לפני כן. חלק מהמשתמשים נמנעו מלשתף כך מאמרים שלא פתחו

אבל מקורות מידע מקוונים יכולים גם לספק עידוד שיעזור לאנשים לבדוק את המידע שהם חולקים. בשנת 2020, כאשר רשת  X עדיין נקראה כ״טוויטר״, היא נהגה להציג מודעונת ששאלה משתמשים אם הם קראו את המאמר לפי ששיתפו אותו. על פי טוויטר, משתמשים פתחו את המאמרים בשיעור של 40 אחוז יותר מכפי שנהגו לעשות לפני כן. חלק מהמשתמשים נמנעו מלשתף כך מאמרים שלא פתחו.

ככל שנבין יותר את האופנים שבהם אנשים מגיבים למידע מוטעה מקוון, כך יתאפשר לנו ליצור התערבויות שיסייעו להדריך אנשים לעבר מידע עובדתי״, אמר סולטאן.

״אם אנחנו יודעים שאדם מסוים אינו בוטח בממשלה ובמוסדות, אז לא הגיוני לחסן אותו מפני הממשלה ובמוסדות, נכון?", אמר סולטאן. ״יותר הגיוני לנסות לחשוב למה הוא אינו בוטח במוסדות ובממשלה״.

בסופו של דבר. המטרה של סולטאן ושל חוקרים רבים אחרים בתחום המידע המוטעה היא לתמוך בחברה מתפקדת שבה יחידים יכולים בסופו של דבר להגיע להסכמה המבוססת על המידע שהם צורכים.

״חשוב לנו מאוד לידע את האזרחים שהם יכולים לקבל החלטות טובות יותר עבור עצמם״, הוא אמר.

המאמר פורסם במקור בכתב העת Observer של ה-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: פלטפורמות לא חסרות, הבחנה בין אמת ושקר דווקא כן. תצלום: MKHMarketing