מתנגן לי במוח

מדוע התגמול שאנחנו מקבלים מהאזנה למוסיקה שונה מזה של אוכל או סקס?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

כאשר היא אינה סתם נשמעת ברקע, נלווית לעיסוקים אחרים התובעים את תשומת ליבנו, מוסיקה עשויה לעורר בנו תחושת התעלות, צמרמורת של הנאה. סוג המוסיקה עשוי להשתנות כמובן עם הזמן ובין תרבויות, אך העניין הזה לא השתנה מעולם ומשחר האנושות בני אדם מיצרים תבניות מוסיקאליות ומתענגים עליהן. אבל לא כולם. לחלק מהאנשים, בין אחוז לחמישה אחוז מהאוכלוסייה, כפי שמציע מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Current Biology, יש "אַנְהֶדוֹנְיָה מוסיקלית" והם אינם מסוגלים להתעורר רגשית ממוסיקה.

החוקרים מאוניברסיטת ברצלונה החלו ממחקר בו חולקו שאלונים לאלפי סטודנטים שענו על סדרת שאלות, כמו עד כמה הם מרגישים חיבור מיוחד עם אדם איתו הם חולקים מוסיקה שהם אוהבים, או עד כמה הם מרגישים צורך לעיתים לזמזם עם שיר לו הם מאזינים. שאלות אלה נועדו לאפיין את עוצמת החיבור שלהם למוסיקה באופן כללי. בשלב הבא, הוזמנו חלק מהנשאלים למעבדה כדי לבחון את תגובותיהם הפיסיולוגיות (כמו קצב לב והזעה) לסוגים שונים של מוסיקה. בתום הניסוי עלה כי חלק מהנבדקים אינם מגיבים כלל רגשית לסוג כלשהו של מוסיקה. החוקרים חשבו שמא אנשים אלה סובלים מאַנְהֶדוֹנְיָה, כלומר חוסר יכולת לחוות הנאה, אך הם גילו כי מוסיקה היתה התחום היחידי בה הנבדקים לא חשו שום עוררות. תגמולים אחרים כמו אוכל, סקס וכסף רגשו אותם באותה מידה כמו שאר הנבדקים. ממצא זה מחזק את התובנה כי מערכת התגמול במוח מקושרת באופן ייחודי לתפיסת מוסיקה.

קישור זה אינו מובן מאליו משום שלכאורה אין בו שום יתרון ביולוגי ישיר (כמו אוכל או סקס) או עקיף (כמו כסף). אך מחקרים רבים הדגימו זה מכבר כיצד מוסיקה שאנחנו אוהבים גורמת למוח לשחרר דופמין ומפעילה במוח אזורים האחראיים על תגמולים ומוטיבציות. כל זה קורה במיוחד במהלך אותה ציפייה לקראת בניית קליימקס מוסיקלי. אלה רגעים מענגים כל כך משום שאנחנו יודעים שהגירוי לו אנו מצפים עומד להגיע. ההצלחה בניבוי מתוגמלת משום שיש ערך אבולוציוני בצידה: היכולת לתרגם מידע חושי ללמידה, היא למעשה הצלחה לנבא את העתיד, בין אם מדובר בסכנה (אוושת השיחים בסוואנה עלולה להיות סימן לטורף) או תגמול (קבוצת עצים צפופה במדבר עשויה להיות סימן למקור מים).

אפשר היה לשער, אם כן, שההנאה ממוסיקה היא תוצר לוואי של מערכת התגמולים בלמידה: כפי שזיהוי הדפוס שקישר בין צליל הפעמון לבין הופעת המזון גרם לכלבים של פבלוב לרייר, כך גם זיהוי הדפוסים המוסיקאליים גורמים לעוררות הרגשית החיובית במוחנו. אבל הניסוי של צוות המחקר הספרדי מציע כי מדובר בשתי מערכות תגמול מסוג שונה וייתכן כי ההנאה ממוסיקה אינה תוצר לוואי פשוט של התניה פבלובית.

עם התפתחות התרבות האנושית נוצרו מערכות קודים התנהגותיים ומבנים חברתיים שהלכו ונעשו עשירים ומורכבים יותר. רוב הסיטואציות החברתיות שאותן עלינו לפרש כיום ולנבא את תוצאותיהן, הן סיטואציות שאינן חוזרות על עצמן במדויק אף פעם. הן רק ווריאציות של תבניות יסודיות מסוימות. עם הזמן, המוח היה צריך להתנסות בחיזוי של תבניות מורכבות יותר וייתכן שמוסיקה היא סימולציה המאפשרת התנסות כזו: הווריאציות השונות על בסיס הרמוני מוכר, הן אתגר במשחק שהמוח משחק בו בעל כורחו, מנחש את השלב הבא, מצליח ומתוגמל על כך, או לחילופין כושל ומשנה את הציפיות בהתאם.

אם זיהוי תבניות מוסיקאליות משפיע על מערכת התגמולים באופן שונה ונפרד מגירויים אחרים, כפי שטוען ג'וזפ מרקו-פולארֶס שהוביל את המחקר באוניברסיטת ברצלונה, ייתכן שזה יצריך חשיבה מחדש על מערכת התגמולים באופן כללי. מרקו-פולארס, למשל, מקווה כי הדבר ירחיב את ההבנה בהפרעות הקשורות במערכת זו, כמו התמכרויות מסוגים שונים, הפרעות אכילה ועוד.

מקורותהמחקר אודות אנהדוֹניה מוסיקלית וקישור לכתבה בטלגרף אודותיו.כתבה בניו-יורק טיימס על הקשר בין מוסיקה למערכת התגמול והפונקציונאליות של קשר זה.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על מתנגן לי במוח