מתרגמות לשפה סקסמניאקית

השפה העברית מאלצת אותנו להתייחס למינם של בני אדם ושל חפצים. האם אפשר להימנע מתרגום אוטומטי ללשון זכר?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

במאמר אמריקאי עכשווי טיפוסי אין כמעט סיכוי לא להיתקל בדוגמאות שמתייחסות לנשים. מאמר שעוסק בדומיננטיות של אנגלית במדע, למשל, גורס שאם אתם מבינים את המשפט הזה (בגרסתו האנגלית), "קרוב לוודאי שתוכלו לנהל שיחה עם מדענית, אולי לא שיחה שתעסוק בפרטי המחקר שלה, אבל לפחות שיחה כללית". עם זאת, ההקפדה הזו על ייצוג שוויוני אינה עוברת בדרך כלל לתרגומים העבריים, שיבחרו למסור את כל הדוגמאות בלשון זכר "סטנדרטית".

האם יש כאן השמטה או סילוף של מידע? רוב האנשים ודאי יענו שלא, שהרי התוכן של המאמר נשמר כפי שהוא. המתרגם אכן לא היה לגמרי "נאמן למקור", אבל כנראה שהייתה לו כוונה טובה – שלא להסיט את תשומת הלב של הקוראים מתוכן המאמר על-ידי היתקלות חזיתית בנורמה תרבותית לא מוכרת. בארצות הברית, לפי הטענה הזו, יש ציפייה מצד הקורא להתייחסות מפורשת לנשים; היעדרה יכול להיתפס כפוגעני. בישראל, לעומת זאת, אין לרוב הקוראים ציפייה כזו. הטענה הזו יכולה להיות תקפה (וגם אז לא חייבת להיות תקפה) רק אם אנחנו בטוחים שלמחבר המקורי אין שום כוונה מיוחדת בבחירות שלו.

אולם פני הדברים אינם כאלה, כפי שעולה מניסוי שערכו מיקאלה וופמן (Wapman) ודבורה בל (Belle) כדי לגלות את תקפותה של החידה חושפת הסטריאוטיפים הבאה:

A father and son are in a horrible car crash that kills the dad. The son is rushed to the hospital; just as he’s about to go under the knife, the surgeon says, “I can’t operate—that boy is my son!” Explain.

החוקרות הציגו את החידה הזו ל-197 סטודנטים לפסיכולוגיה ו-103 ילדים בגילאי 7 עד 17. אולי ההקשר של המאמר הנוכחי יחשוף את התשובה, כמו גם העובדה שהחידה בלתי ניתנת לתרגום לעברית. אבל ממצאיהן המדהימים של וופמן ובל העלו שרק 15% מהילדים ו-14% מהסטודנטים הצליחו להגיע לפתרון – שה-surgeon היא אמו של הילד (הוא גם יכול להיות אביו השני, כמובן, והיו פותרים לא מעטים שהציעו את האפשרות הזו, אבל האפשרות שהיא אמו לא עלתה בדעתם).

אם כך, לבחירה של כותב המאמר המקורי בדוגמאות בלשון נקבה אינה מקרית, והיא מבטאת תפיסת עולם מסוימת. אך האם היא רלוונטית, או שכשמדובר בטקסט עיוני כל מה שאינו תוכן הוא בבחינת "קישוט"? כדי לענות על השאלה הזו חשבו על הדוגמה ההפוכה: אילו במקור היה מדובר על מדען, והמתרגמ...ת הייתה הופכת את הדוגמה למין נקבה. גם כאן המידע המועבר אינו משתנה, אבל קרוב לוודאי שרוב האנשים היו מרגישים שהכניסו למחבר המאמר מילים – או לפחות ראיית עולם שונה – לפה.

זו לא תהייה תיאורטית: בסוף העשור הקודם התגלע סכסוך חריף בין המתרגמת הגליסיאנית הפמיניסטית מריה ריימונדס לבין הוצאת הספרים רינוסרונטה בנוגע לתרגום הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". כידוע, שפות נבדלות זו מזו לא רק במידע שהן מעבירות, אלא גם במידע שהן מאלצות אותנו להעביר – עברית, כפי שניסחה זאת יונה וולך, היא שפה סקסמניאקית (והיא לגמרי לא לבד) שמאלצת אותנו להתייחס למינם של בני אדם ושל חפצים כמעט תמיד; בשפות הודו-אירופיות מסוימות הדוברים מחויבים להביע את מידת הביטחון שלהם לגבי הדבר הנאמר (באמצעות המודוס של הפועל). ישנם גם מקרים ספציפיים יותר, למשל בספרדית קל יותר לומר שמישהו "היה" מול החלון בלי להתחייב אם הוא עמד או ישב, דבר שקשה יותר לעשות בעברית.

אם בתחילת דרכו של חקר התרגום התמקדה התיאוריה ב"נאמנות" וב"שוויון ערך" (equivalence), וציירה דמות של מתרגם שקוף, הרי שכבר בשנות הששים החלה התמונה הזו להתערער בעקבות כתיבתם של הוגים כמו בארת ופוקו

אז גם גליסית היא שפה סקס-מניאקית (אולי קצת פחות מהעברית), וריימונדס בחרה לתרגם חלק משמות העצם הניטרליים באנגלית לגרסה הנקבית שלהם. כך למשל היא תרגמה את שם העצם “surfer” שמופיע על חולצה של מישהו בספר ל"גולשת" ולא ל"גולש", וזאת כחלק מהאידיאולוגיה המוצהרת שלה להימנע מתרגום אוטומטי ללשון זכר. אמנם מדובר כאן בתרגום ספרותי ולא עיוני, אך לפחות במקרה הגולש/ת שעל החולצה לא ברור מה הנזק (או, למען האמת, מה התועלת – שכן איש מהקוראים לא יהיה מודע למעשה הפמיניסטי של ריימונדס; ואין שום דבר מוזר בחולצה עם גולשת. אלא אם התועלת היא פשוט עולם שמאוכלס ביותר דמויות נשיות). עם זאת, העורך לא קיבל את ההחלטות האלה בסובלנות. בית ההוצאה אף טען שריימונדס הפכה בעקביות שמות עצם ניטרליים בעלי הקשרים שליליים לזכריים (טענה שהיא מכחישה באריכות כאן), ושהם פנו לסופר עצמו כדי שיבהיר את המקרים הנתונים בספק, אך ריימונדס סירבה לתקן את התרגום בהתאם להנחיותיו.

זה כבר נשמע רציני יותר, אם זה נכון – מתרגמת שהתעלמה במכוון מרצון הסופר. מנגד, זה גם לא ממש פלילי; הרי לפי התיאוריה הידועה המחבר היה אמור למות מזמן. אם בתחילת דרכו של חקר התרגום התמקדה התיאוריה ב"נאמנות" וב"שוויון ערך" (equivalence), וציירה דמות של מתרגם שקוף שאינו אלא משרת (ופעמים רבות, שלא במקרה, משרתת) של הסופר, הרי שכבר בשנות הששים החלה התמונה הזו להתערער בעקבות כתיבתם של הוגים כמו בארת ופוקו. תיאוריות תרגום פמיניסטיות, קוויריות, פוסט-קולוניאליסטיות ונוספות ראו בתרגום פעולה של שיח בין-תרבותי בעלת השלכות מרחיקות לכת. תשומת הלב עברה מהתוצר התרגומי אל האידיאולוגיה והפוליטיקה שאינן נפרדות מתהליך התרגום (שהרי כאשר האידאולוגיה אינה מוצהרת היא פשוט *אידאולוגיה* מיינסטרימית) – החל מהטקסטים שנבחרים לתרגום, דרך זהות המתרגמים וזהות קהל היעד של התרגום.

מתרגמות פמיניסטיות יכולות להשתמש אסטרטגיות שונות, מאמצעים צנועים כמו הערות שוליים ועד אמצעים דרסטיים יותר כמו "חטיפה" (hijacking), החדרת מוטיבים נשיים או פמיניסטיים לטקסט. חלק מהתרגומים אינם מעמידים פנים כלל שהם תרגומים "ניטרליים

מתרגמות פמיניסטיות יכולות להשתמש אסטרטגיות שונות, מאמצעים צנועים כמו הערות שוליים ועד אמצעים דרסטיים יותר כמו "חטיפה" (hijacking), החדרת מוטיבים נשיים או פמיניסטיים לטקסט. חלק מהתרגומים אינם מעמידים פנים כלל שהם תרגומים "ניטרליים", ומציגים את עצמם בכינויים כמו traselation, כלומר תרגום שהוא גם חריגה מעבר לתרגום (למשל התרגום/עיבוד המקסים שעשתה המשוררת הקנדית אלרין מור לפסואה, ובו העבירה את עלילת O Guardador de Rabanhos לטורונטו של המאה ה-21, והפכה את הדוברת לאישה). הפרויקטים האלה מתרחשים לעתים בלי קשר לרצונו של הסופר המקורי, כמו למשל בתרגומים של התנ"ך ששומרים על ניטרליות ביחס לזהותו המגדרית של אלוהים.

אבל ההתפתחויות התיאורטיות הללו לאו דווקא לוו בשינוי בדעת הקהל או אפילו הביקורת לגבי מהותו של תרגום טוב או של תרגום בכלל: ביקורות על ספר מתורגם מתייחסות בדרך כלל לתרגום כאילו אינו אלא המקור הכתוב בשפה אחרת, אף שברור שזה אינו אפשרי; ההתייחסויות לתרגום עצמו תהיינה מזעריות, אם בכלל, ותוגבלנה לשמות תואר שמתייחסים למידת הקריאות של התרגום ("קריא", "מגושם") או לציטוט טעויות שנפלו בו, ללא דיון באסטרטגיות התרגום שבהן נקט/ה המתרגמ/ת.

או שאולי המחבר מת רק אם הוא מחברת. בחנות הספרים הקרובה לביתכם תוכלו למצוא תרגום עברי לספר ילדים עכשווי בשם "10 נשיקות לפני השינה", של הסופרת והמאיירת האמריקאית קארן כץ. הספר מתאר איך בני המשפחה השונים מנשקים את התינוקת החמודה, שכבר עייפה ומאוד רוצה לישון (ותוך כדי כך אולי מלמדים אותה לספור, כי באמריקה אין דבר כזה מוקדם מדי). מהאיורים ברור לחלוטין שמדובר בתינוקת – היא לבושה ורוד ואפילו הולכת לישון עם קוקיות לשם הבהירות המגדרית – אבל המתרגמ/ת, או שמא המוציאים לאור, החליטו לתרגם את הספר בלשון זכר: "תינוק שלי עייף וחמוד/רוצה נשיקה?" האנגלית הניטרלית תורגמה לעברית זכרית, שסותרת באופן תמוה את האיורים – אבל כנראה שמצב זה היה עדיף בעיניהם על פני תרגום בלשון נקבה, כי מי יקרא לבנו ספר כזה?

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על מתרגמות לשפה סקסמניאקית

01
סטרייט שלובש ורוד

גם תינוקות זכרים יכולים ללבוש בגדים ורודים ולאסוף את שיערם בקוקיות. ההנחה שזהו לבוש ייחודי לבנות היא חלק מהבעיה שהמאמר מנסה לאתגר.

04
ד.

שפות אינן עניין סטרילי המנותק מתרבות ומיועד להשביע את רצון כולם. מוטבע בתוכן סדר-עדיפויות, שאחד הסממנים שלו הוא ההכרח הדיקדוקי לציין צד מסויים במושג המדובר.
כך, בשפות מסויימות לא יהיה ציון זמן מובנה בפועל ובשפות אחרות אי אפשר יהיה לדבר על פעולה מבלי שיהיה ברור אם התרחשה בעבר, מתרחשת כעת או תתרחש בעתיד וגם אם זו פעולה שהסתיימה או שהיא מתמשכת.
כך בשפה אחת אי אפשר יהיה לומר כל משפט מבלי לציין את מקור המידע הכלול בו - אם מחוויה אישית, או משמועה וכו', ואילו רוב השפות שאנו מכירים כלל אינן טורחות לציין זאת במבנה הדקדוקי. יש שפות שבהן אין הבדל בין צורת יחיד לרבים ושפות שבהן יש צורת יחיד, צורה זוגית, צורת שלישיה וצורת רבים לכל שם עצם.
יש שפות שאין בהן יידוע כלל ושפות שבהן יש חשיבות רבה להבדל בין "זה כלב שלי" ל"זה הכלב שלי". יש שפות שבהן השימוש בזכר ובנקבה הוא רק במושגים המתייחסים למשהו שקיימת בו האבחנה הביולוגית הזו, ושפות אחרות (כמו העברית שלנו) שבהן כל דבר הוא זכר או נקבה ואין צורה סתמית כלל.

אז האם יצדקו אלו שיש בשפתם צורות זוגי ורבים אם יגנו את דוברי השפות שבהן אין צורה כזו כ"פרימיטיביים" ויתלוננו שאי אפשר לתרגם את פאר יצירתם לסינית למשל ?
מה משמעות השיפוט הזה שנשפטת השפה העברית ביחס לשימושי המין מנקודת מבטה של שפה אחרת ששימושים אלו שונים בה?
בשם איזה ערך מוחלט מועלית התביעה לשנות באופן מלאכותי ויזום שפה טבעית? האם אין ערכים אחרים מלבד השוויון? האם אפשר לדבר על פלורליזם וסובלנות בלי ריבוי לשונות, תרבויות, ותפיסות עולם?

05
אאאאא

קשה לי להאמין ששפה מייצרת מציאות (לכל היותר מעוותת אותה - "ניוספיק"). עדיף לשנות את המציאות, השפה כבר תתאים את עצמה הרבה יותר מהר ממה שזה נראה.