נהרגים עם הטלפון בידיים

לא, אנחנו לא בנויים לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת, לא הגברים ואפילו לא הנשים. הביטחון העצמי המופרז שלנו והניסיון להיות מחוברים תמיד, עולים לנו ביוקר
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

ההודים משתגעים על צילומי סלפי. בשנים 2015-2014 נהרגו בעולם 127 איש בעת שניסו לצלם את עצמם בטלפון הסלולרי. 76 מהם היו הודים. שבעה מתוכם טבעו באגם במדינת מַהאראשְטְרה בשנת 2014, כאשר החליקו מהסירה במהלך ניסיון לצילום קבוצתי. זוג הודי אחר נפל באוקטובר 2018 אל מותו בפרק יוסמיטי, כשהתקרב מדי לקצה המצוק כדי להשיג אפקט מרשים במיוחד, והודי נוסף ניסה לצלם את עצמו קרוב ככל האפשר לרכבת המתקרבת.

כבר בשבוע הראשון לפתיחתו של הגשר נצפו עליו כלי רכב שנסעו נגד כיוון התנועה כדי להיטיב את זווית הצילום

בנובמבר 2018 נחנך בהודו גשר סיגנצ'ר הארוך, המחבר את דלהי לווזיראבאד. השלטונות למודי הניסיון התקינו בגובה 154 מטר רחבת תצפית ומשטחים ייעודיים לשירותם של חובבי צילומי הסלפי הנלהבים. אך כבר בשבוע הראשון לפתיחתו של הגשר נצפו עליו כלי רכב שנסעו נגד כיוון התנועה כדי להיטיב את זווית הצילום, וגם כמה צלמים נועזים, שנתלו על כבליו ביד אחת בעוד ידם השנייה אוחזת בטלפון הסללורי, בטוחים כי יוכלו להתמודד עם המשימה הכפולה של איזון משקלם וייצוב המכשיר.

סלפי, הודו, סמארטפון, הולי

הודו: חג ה-Holi הפך לפסטיבל של סלפיס. תצלום: כריסטיאן ניימי

רובנו משיבים למיילים בזמן שאנו משוחחים בטלפון, ונוהגים ומקשיבים למוזיקה תוך כדי שאנו קובעים פגישות, כאילו אנחנו אשפי המולטיטסקינג - היכולת לבצע מספר מטלות בעת ובעונה אחת. ובכן, על פי הממצאים המעודכנים אנו רחוקים מאוד מכך, ומסיבות אבולוציונית טובות.

מספר הולך וגדל של מחקרים מדעיים מפריך את הרעיון שאנו יכולים לבצע בהצלחה ולוּ שתי מטלות בו בזמן. כל מה שמוחנו המפותח מסוגל לו הוא לדלג ביניהן במהירות גבוהה יחסית, אך לא לבצע אותן יחד. בין שמדובר בֵרחש האימייל שנחת עכשיו בתיבת הדואר שלכם ובין שבשירת הסירנות של הודעת הווטסאפ שנכנסה זה עתה - המעבר מהמשימה שאתם עסוקים בה כרגע לכל אחד מאלה עולה לכם ביעילות, באנרגיה נפשית וברמת הביצוע של המשימה שבה פתחתם, בעוד המוח שלכם מאתחל את עצמו ומנסה להעביר הילוך לקראת הטיפול במשימה המקבילה.

הגם שהתנועה בין המטלות הללו אינה כרוכה בהפסד זמן ניכר, המחיר הזה מצטבר במשך היום ועשוי לעלות לנו בעד 40 אחוז ביעילות הניצול של השעות העומדות לרשותנו. וככל שהמטלה מורכבת יותר או בלתי מוכרת, כך המעבר בין המטלות יגזול זמן רב יותר. מאמר "בניו יורק טיימס" העריך את אובדן התפוקה השנתי בגלל הפניית תשומת הלב שלנו להפרעות שונות במהלך העבודה ב-650 מיליארד דולר בשנה, ועיקר הנזק נוצר בַזמן שחולף עד שהעובד מארגן את מחשבותיו כדי לחזור ולהתמקד במטלה שעליה שקד.

הנזק לסטודנט או הסטודנטית המדשנים את הרשת החברתית שלהם ובה בעת מנסים ללמוד לבחינה הוא כאין וכאפס לעומת הסיכונים שנוטלים על עצמם נהגים המעריכים כי ניחנו ביכולת לבצע שתי פעילויות יחד ומנסים לממשה כשהם שולחים מסרונים בזמן הנהיגה

אך הנזק לסטודנט או הסטודנטית המדשנים את הרשת החברתית שלהם ובה בעת מנסים ללמוד לבחינה (על פי אחד המחקרים גם הישגיהם האקדמיים נפגעים) הוא כאין וכאפס לעומת הסיכונים שנוטלים על עצמם נהגים המעריכים כי ניחנו ביכולת לבצע שתי פעילויות יחד ומנסים לממשה כשהם שולחים מסרונים בזמן הנהיגה.

דיוויד סְטְרֶייר, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת יוטה, ניהל במשך עשר שנים מחקר שבעקבותיו טען כי נהגים המשוחחים בטלפון, אפילו בדיבורית, מסתכנים בתאונה כמו נהגים ששתו אלכוהול: זמן התגובה מתארך, ותשומת הלב נפגעת עד כדי כך שהם אינם מבחינים במחצית מהפרטים שהיו מבחינים בהם אלמלא עשו זאת. סטרייר ועמיתיו צפו בלא פחות מ-56 אלף נהגים המתקרבים לצומת, לפני שקבעו כי הסיכוי של אלה מביניהם ששוחחו בטלפון להתעלם משלט עצור בכניסה לצומת היה כפול משל הנהגים שנמנעו מהשימוש בו. מחקרים אחרים מצאו כי נהגים המשוחחים בטלפון מועדים לתאונות פי ארבעה מחבריהם שלא היו מעורבים בפעילות כזאת.

רשות הבטיחות הלאומית בארצות הברית מעריכה כי 28 אחוז ממקרי המוות בתאונות דרכים הן תוצאה של נהגים המשוחחים בטלפון בזמן התאונה. "מוחנו אינו יכול להתמודד עם עומס היתר, הוא פשוט לא מתוכנן כך," אמר סטרייר ב-2014 בריאיון ל"ניו יורקר". ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, ניצב דורון ידיד, סיכם את שנת 2017 בקביעה הנחרצת כי הטלפון הוא הגורם מספר אחת לתאונות בארץ. "אנחנו רואים הרוגים בתאונות עם הטלפון בידיים," אומרים באגף. להערכת גורמים אלה, השימוש הגובר בטלפונים סלולריים והיכולות המתווספות מדי שנה למכשירים הם הסיבות העיקריות לקושי לצמצם את מספר התאונות. בצעד יצירתי במיוחד מבקשת המשטרה לבדוק את המתאם בין תאונות דרכים ובין אזורים שבהם הקליטה הסלולרית אינה טובה. ההנחה היא שבאזורים הללו הנהגים מרבים לנסות ולטפל בקשיי הקליטה, ומגדילים בכך את ההסתברות לתאונה.

סלולרי, התמכרות, סמארטפון

בכל מצב, תוך כדי כל דבר אחר, עם הסלולרי ביד. תצלום: אננד נאת שארמה

לטבע יש סיבות טובות להגביל את היכולת של רובנו לבצע מספר מטלות יחד

סטרייר הצליח גם להגדיר את יוצאי הדופן בינינו, כשקבע כי שני אחוזים בלבד מהאוכלוסייה ניחנו ביכולת למולטיטסקינג מבלי לשלם על כך בירידה ביעילות או בטעויות בביצוע. בניסוי מבוקר שערכו בשנת 2010 סטרייר ועמיתו למחקר, חוקר המוח ג'ייסון ווטסון, התבקשו מאתיים משתתפים לנהוג בסימולטור נהיגה מתוחכם ובו בזמן לעקוב אחר הוראות שקיבלו בטלפון הסלולרי שלהם. בתחילה היה עליהם לחזור על מילים בסדר מסוים ואחר כך לפתור בעיות מתמטיות. כמעט כולם נכשלו בביצוע שתי המשימות יחד, למעט חמישה נבדקים (שלושה גברים ושתי נשים), שלא הושפעו כלל מהקושי. מיותר לציין שאף לא אחד מהם התקשה להשלים רק אחת מן המשימות. סטרייר סבור כי המצליחים לבצע משימות מרובות נהנים מיתרון גנטי שמתבטא בארכיטקטורת נוירונים מיוחדת, כזאת שמסייעת להם לשפר את ביצועיהם דווקא כשצריך ללהטט בין כמה משימות. יכולתו של אימון לשפר את תוצאותיהם של האחרים מוגבל למדי, טוען סטרייר.

בגרסת רשת של הניסוי התבקשו המשתתפים לגלם את תפקידו של שומר בפתח מועדון אקסלוסיבי, המכניס פנימה את מי שנראה מתאים ומרחיק את האחרים על פי רמזים ויזואליים וקוליים המופיעים בעת ובעונה אחת. גם כאן, רק שבעה מתוך 250 נבדקים עמדו במשימה. ההנחה המקובלת על רבים כי יכולתן של נשים לבצע מטלות אחדות בו-זמנית טובה יותר מזו של גברים אינה זוכה כאן לכל אישוש מדעי. גם מחקרים אחרים שניסו לבסס את הטענה העלו כי ההבדל, אם קיים כלל, הוא שולי ובלתי עקיב.

כל מי ששומע כי שני אחוזים מהאוכלוסייה מסוגלים למולטיטסקינג מקווה שהוא נמנה עמם, אך לטבע יש סיבות טובות להגביל את היכולת של רובנו לבצע מספר מטלות יחד. כך לפחות סבור ג'ונתן כהן, פסיכולוג מאוניברסיטת פרינסטון המתמחה בנושא. כהן התכבד לשאת את הנאום המרכזי בכנס אגודת מדע הפסיכולוגיה של שנת 2018 בסן פרנסיסקו. כבר בדברי הפתיחה שלו דחה כהן את הגישה המשווה בין המוח האנושי ובין מאפייני יחידת העיבוד המרכזית במחשבים, ה-CPU, המבצעת חישובים כסדרת מטלות אך לא עושה זאת בו-זמנית. "30 מיליארד מעבדים (מספר הנויורונים במוח) והם אינם יכולים לבצע שני חישובים דו-ספרתיים במקביל?" הוא שאל את הקהל, "זה לא נראה לי סביר." חייבת להיות סיבה אבולוציונית המעניקה יתרון לחוסר היכולת לבצע כמה מטלות יחד.

כהן מציע השערה משלו לקושי במולטיטסקינג. להדגמת דבריו הוא מתבסס על אחד הניסויים המצוטטים ביותר בתולדות הפסיכולוגיה. בניסוי, שנערך ב-1935, ביקש החוקר ג'ון רידלי סְטְרוּפּ מהנבדקים לנקוב בשמו של הצבע שבו כתובה מילה מסוימת, בעוד המילה עצמה מתארת צבע אחר. כך, לדוגמה, נכתבה המילה כחול בצבע אדום. במקרים האלה הנבדקים היו עשויים לטעות ולומר אחוֹל או כדוֹם... המבדק - שתוצאותיו הן התארכות זמן התגובה וגידול בשיעור השגיאות - זכה לשם "אפקט סטרופ", והוא מנוצל גם היום כדי לאבחן דיסלקציה ולהעריך הפרעות נוירולוגיות בעקבות אירועים טראומטיים.

כהן וצוותו בנו מודל סימולציה לפעילות המוח והעריכו כי לאור החפיפה בין חלקיו הנחוצים להשלמת משימות שונות, המוח מוגבל ביותר במספר המטלות שהוא יכול לבצע בו-זמנית - 15-10 בקירוב, ובהן פעילויות החיונית לשרידותנו הפיסית. הודות למערכת הבקרה הקוגניטיבית שבמוחנו, במקרים שבהם למטלות שונות נדרשים אותם "משאבי מוח", יושלמו קודם אלה שלא ישבשו את היכולת של מטלות אחרות להתבצע.

אור ירוק, רמזור, הולכי רגל

גם זה דורש מאיתנו משאבי מוח: אור ירוק להולכי רגל. תצלום: הוגו

מאחר שרוב המטלות היומיומיות שאנו נדרשים לבצע גוזלות מאיתנו משאבים מנטליים החופפים זה לזה במידה מסוימת, הבקרה הקוגניטיבית דואגת שנתקשה להוציאן לפועל יחד, למען יאריכון ימינו

כהן הדגים את כוונתו כשביקש מקהל השומעים להצביע שמאלה, כשתוצג על המסך מולם המילה "אדום", וימינה, כשתוצג המילה "ירוק". בו בזמן התבקש הקהל לבטא בקול רם את הצבע שבו כתובה המילה (שכמו במבדק סטרופ, לא תאם את הצבע שהיא תיארה). הקהל, שהיה אמור לכאורה להיות מסוגל לבצע את שתי המטלות המקבילות, נאבק בהן ועמד במשימה בהצלחה מועטה. הסיבה לכך היא שכדי לעבד את המילה במוח נעשה שימוש באותם משאבים מנטליים הדרושים כדי לבטא אותה מילולית. תהליך הבקרה הקוגניטיבית מתפקד כאן כשוטר תנועה של המוח ומבטיח את יעילותה הכוללת של המערכת. ומאחר שרוב המטלות היומיומיות שאנו נדרשים לבצע גוזלות מאיתנו משאבים מנטליים החופפים זה לזה במידה מסוימת, הבקרה הקוגניטיבית דואגת שנתקשה להוציאן לפועל יחד, למען יאריכון ימינו.

המודל שמציע כהן על יסוד הסימולציה שערך מסביר כיצד שיחה בטלפון ומענה על אימיילים משתמשים באותו אזור במוח שמשרת הן את הניסוח המילולי בעל פה והן את הניסוח בכתב. הניסיון לבצע את שתי המשימות יחד פוגע ביעילות שתי הפעולות.

לפיכך, החוקרים מציעים לנו לא לחשוף את עודף הביטחון שלנו במחשבה כי אנו נמנים עם שני האחוזים המבורכים, ולהתרכז במטלה היחידה שלפנינו בטרם נפנה לאחרת. התמקדות במטלה האחת הדורשת את תשומת לבנו, ובה בלבד, תחסוך לנו זמן רב. אם מפלצת המולטיטסקינג הרימה ראש, נסו לחזור לביצוע משימות המוכרות לכם היטב. אם אינכם יכולים לעמוד ב"פינג" המבשר כניסה של הודעת ווטסאפ או דואר אלקטרוני חדשים, נסו לחסום את ההפרעה והשתיקו את ההתראה עליהם.

כאשר לפניכם יותר ממשימה אחת, מוסיפים המומחים, קצבו לעצמכם מראש את הזמן שתקדישו לכל אחת מהן בטרם תעברו לביצוע הבאה בתור. חצי שעה להכנת מערך השיעור של מחר, לפני שתִפנו לתיבת הדואר שלכם. שעה תמימה לליטוש המצגת למשקיעים, לפני שתתפתו לאיתותי הרשת החברתית החביבה עליכם. זה עשוי להיות הכלל היעיל ביותר, אך גם המאתגר ביותר.

אין פלא אפוא כי ברשימת הכללים לכתיבת פרוזה שפירסם בנובמבר 2018 הסופר האמריקני ג'ונתן פרנזן, הכלל השמיני הוא: "ספק אם מישהו בעל חיבור לאינטרנט בסביבת העבודה שלו כותב ספרות טובה".

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ספרו של יעקב בורק "האם שימפנזים עדיין חושבים על פרישה" עומד לראות אור באביב 2019

תמונה ראשית: התרסקות. תצלום: ז'ילבר אברהימי, unsplash.com

Photo by Jilbert Ebrahimi on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על נהרגים עם הטלפון בידיים

03
ליאור

המאמר הזה צודק לגמרי, כמו כל המאמרים שנכתבו בשנים האחרונות על כך שהמוח לא יכול שניים בבת אחת. המאמר צודק - כל עוד זוכרים שאותם ״שניים״ הם שני מושאי-קשב, לא שתי מטלות.
כמובן, אין שום בעיה למוח לעשות שתי מטלות בו זמנית. לגבי קשב - שם הוא יכול באמת רק דבר אחד כל פעם. בעית התאונות היא בעיית קשב, לא בעיית מטלות.
דוקא איזון משקל בעזרת כל הגוף תוך כדי ייצוב מכשיר המוחזק ביד היא דוגמא טובה. תייר במקום לא מוכר שמחזיק מעקה שמעולם לא החזיק לפני כן - סביר שייקלע לתאונה. אבל בשביל ימאים עד לא לפני הרבה זמן, שהיו צריכים לאזן את רגליהם על סיפון זז, להחזיק סקסטנט (בשתי ידיים), לעשות פעולה די מסובכת (עם הידיים ו-העיניים), ולזכור מספר או שניים לא-קצרים בעל פה, הכל בו-זמנית, זה לא היווה בעיה מיחודת. והרי זו בדיוק ה״מטלה ההודית״ מהמאמר כאן. איך? בעזרת המוח הקטן, שיודע להפוך מטלה חדשה לאוטומטית, כדי לפנות את הגוף למטלה נוספת בו-זמנית. ויש מיליוני דוגמאות.
הקשב הוא אכן אקסקלוסיבי. ומי ששוכח את זה בזמן נהיגה, זה לא נעים.