נישואין זה לא מה שהיה פעם

בארצות הברית, מוסד הנישואין הוא אינדיבידואליסטי למדי. דוחקים בגברים ובנשים להתפתח כבני-אדם וכן כבני-זוג. אך זוהי התפתחות חדשה יחסית, בעיקר מבחינתן של נשים. במאמר משנת 1988, פרנצ'סקה מ. קנצ'יאן (Cancian) וסטיבן ל. גורדון עוקבים אחר התפישה התרבותית שלנו ביחס לנישואין בין השנים 1900 ושנות ה-70 של המאה העשרים.

קנצ'יאן וגורדון מציינים שעצות לנישואין הופנו במידה מכרעת לנשים. החוקרים בחנו מדגם אקראי של מאמרים בכתבי-עת פופולאריים בארה"ב, שהכילו עצות לנישואין מאושרים ובחנו כיצד כותבי הטורים והמאמרים יעצו לנשים להתמודד עם רגשותיהן.

בתחילת המאה, הכותבים נטו להתמקד במאפיינים של נישואין אידאליים, יותר מאשר במכשולים שזוגות אמיתיים עשויים להיתקל בהם. מאמרים רבים התייחסו ל"כוונת האל" ביחס לנישואין ודנו במזג המולד של גברים ושל נשים.

העצות לנישואין השתנו עם מוסד הנישואין עצמו על פני המאה העשרים.

בשנות ה-20 וה-30, העצות נעשו חילוניות יותר, אבל עדיין התאפיינו בהטיה מגדרית חריפה. הכותבים דחקו בנשים נשואות להימנע מעימות, לשכנע את הבעלים שלהן באמצעות דמעות וגילויי אהבה, בעודן מסייעות להם לשלוט בזעמם הגברי הטבעי: "הנשים המנדנדות, הנוירוטיות, הקטנוניות, הדאגניות, המתלוננות והלא מסופקות הן אלו שתמיד מפסידות את הבעלים שלהן לגברות האומרות 'הן'", הזהיר אחד הכותבים בשנת 1932.

לכל אורך 60 השנים הראשונות של המאה העשרים, הכותבים הרבו לקרוא לנשים להקריב את עצמן למען חיי הנישואין שלהם, כולל באמצעות העמדת פנים שהן נהנות מיחסי-מין, גם אם אינן מעוניינות בהם או אפילו שונאות.

"מה שעשוי להיראות לאישה חסרת דמיון ומלאת עכבות כברוטליות, הוא לעתים קרובות ביטוי לאינטנסיביות של הרצון, כיוון שבעלה חש כלפיה משיכה שאין לעמוד בה", כך אמר מאמר בכתב העת Coronet לקוראות שלו בשנת 1957. "אם רוב הנשים ידעו זאת, הן יוכלו למצוא בעצמן אושר רב בצורך האלים שהבעל מגלה כלפיהן".

רק לקראת אמצע שנות ה-60 החלו כתבי העת לקרוא לנשים לבטא רגשות שליליים ולא רק חיוביים. הדחקת הכעס עשויה לגרום לזוגות "להיבהל ממידת הזעם הכבוש שלהם", הזהיר אחד הכותבים בשנת 1969.

ככל שנשים צברו כוח חברתי וכלכלי, תודות לתנועה הפמיניסטית, כתבי העת עודדו אותן להגן על מטרותיהן ועל האינטרסים שלהן במסגרת חיי הנישואין. כעת, אמרו לנשים שאהבת אמת נובעת רק מכך ששני הצדדים מבטאים את הזהויות האוטונומיות שלהם. התרופפות הנורמות בחיי הנישואין ניכרת בבירור במאמר משנת 1967 שראה אור ב-Reader´s Digest, שנתן רשות לשני בני הזוג לפלרטט עם אחרים. ועם זאת, המאמר גם הזהיר שלגברים יש נטייה מובהקת יותר לזעם ולתאוות בשרים. משמעות הדבר הייתה שעל האישה הוטל התפקיד לפקח על רגשות בעלה, בנוסף לפיקוח שלה על רגשותיה.

כיום, כמעט 30 שנה לאחר פרסום המאמר של צמד החוקרים, מעטים הם נותני העצות שיטענו שנשים צריכות להקריב את עצמן יותר מבני-זוגן. אך מבט מהיר על עמודי השער של כתבי עת לנשים ולגברים מראה שהאחריות התרבותית לנישואין מאושרים עדיין מוטלת על נשים.

מקור:

Changing Emotion Norms in Marriage: Love and Anger in U.S. Women's Magazines since 1900 by: Francesca M. Cancian and Steven L. Gordonת Gender and Society, Vol. 2, No. 3, Special Issue to Honor Jessie Bernard (Sep., 1988), pp. 308-342ת Sage Publications, Inc.

By special agreement with JSTOR Dailyליוויה גרשון (Livia Gershon) כותבת בכתבי עת נחשבים כמו Slaon, Aeon Magazine  וה-

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ליוויה גרשון, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על נישואין זה לא מה שהיה פעם