נפגשים עם ספר

נכנסתי לגני לודהי (Lodhi) משער מספר 1, כפי שהורו לי, והתקרבתי אל האנדרטה. זהו פארק עירוני המשתרע על פני יותר מ-365 דונמים בניו דלהי, וגניו כוללים מצבות של שליטים מסולטנות דלהי מימי הביניים. היום המקום משמש לבילוי וצעידות. מצאתי את עצמי עומד מול קבר שמעליו כיפה, וסביבו אנשים בני כל הגילים, מסטודנטים ועד צעירים כבני שלושים. חלקם השתרעו על מחצלות, אחרים פשוט שכבו על הדשא. כולם קראו בשתיקה.

התיישבתי לי עם הספר שלי, ״עשרת הימים שטלטלו את העולם״ מאת ג׳ון ריד, ומהר מאוד מצאתי את עצמי שקוע בו באופן יוצא דופן. איכשהו, היה לי קל יותר לקרוא כשאני מוקף בקוראים אחרים. אחרי כחצי שעה, איזו נפש נדיבה חילקה לכולם חטיפים.

לא חסרים אנשים שאומרים שכיום נדיר למצוא אנשים שקוראים. האטלנטיק, הגארדיאן והניו יורקר הביעו דאגה מן הירידה במספר הקוראים בקרב בני תשע כמו בקרב סטודנטים. לעתים קרובות, חוקרים מייחסים את התופעה לאופן שבו טלפונים חכמים, ובעיקר אפליקציות כמו אינסטגרם, משבשים את יכולת הריכוז שלנו. ובו בזמן, אחרים מבכיםאת אובדן המרחב החברתי, התהליך שהואץ במהלך מגפת הקורונה. אנשים בוחרים פלטפורמות לצפייה ישירה על פני בילוי בקולנוע, ואפילו הפארקים עוברים תהליך הפרטה.

אבל במקביל למשברים התאומים הללו, תופעה חדשה צצה בדלהי: מועדוני קריאה שבועיים.

יתכן שזה אירוני, אבל גיליתי את הקהילות הללו לראשונה באינסטגרם. ראיתי חשבון בשם Lodhi Reads שהיו בו תמונות ממפגשים שבועיים ומידע על מפגשים עתידיים. הקבוצה נפגשה בכל יום ראשון בגני לודהי.

משהו חסר לי כנראה. אלה לא היו הנושאים שנידונו וגם לא האנשים; אלה וגם אלה הצליחו בהחלט לשמר את רמת העניין במועדון. זו הייתה העובדה ש'נפגשנו' פגישות מקוונות. הפורמט המקוון לא התאים לי

זה לא היה מועדון הקריאה הראשון שנתקלתי בו. במהלך המגפה, הייתי חלק ממעגל קוראים מקוון שנהג לדון בטקסטים סוציו-פוליטיים על קסטות, קפיטליזם, פמיניזם ומעקב. השתתפתי בהתלהבות – ולעתים קרובות התנדבתי להכין כרזות כדי לקדם את המפגשים – אבל משהו חסר לי כנראה. אלה לא היו הנושאים שנידונו וגם לא האנשים; אלה וגם אלה הצליחו בהחלט לשמר את רמת העניין במועדון. זו הייתה העובדה ש״נפגשנו״ פגישות מקוונות. הערכתי את המאמץ ליצור תחושה של קהילה בקרב הקוראים, אבל הפורמט של ״גוגל מיט״ לא התאים לי.

מאחר שרציתי למצוא קהילת קוראים אמיתית, יצאתי אל גני לודהי וביליתי שלוש שעות בערב יום ראשון ביוני, כשאני שקוע בספרי. מצאתי בקלות את הקבוצה אחרי שראיתי תמונות ותיאורים באינסטגרם.

מועדון Lodhi Reads בגני לודהי בניו דלהי: סיבות לתקווה. תצלום באדיבות Lodhi Reads

לאחר מכן, פניתי באינסטגרם אל מארגנת הקבוצה, ריטיקה. היא סיפרה לי שהקבוצה הוקמה בהשראת  קבוצה מבנגלור ששמה Cubbon Reads, שהוקמה בדצמבר 2022. שתי חברות, הארש שנהנשו ושרוטי סאה נהגו לרכוב על אופניים לפאק קאבון כדי לקרוא שם והעלו תמונות לרשתות החברתיות. הפוסטים משכו את חבריהן שהצטרפו אליהן ובסופו של דבר הגיעו עוד ועוד אנשים. ההצלחה של מועדון הקריאה Cubbon Reads הביאה לכך שקבוצות דומות צצו בכל רחבי המדינה – והשנייה הייתה קבוצת הקוראים בגני לודהי. כיום, ישנם בדלהי ובאזורים סמוכים מספר מועדוני קריאה, והטרנד אפילו התפשט למקומות אחרים בעולם.

ניסוי מקביל בשם Delhi Reads התחיל גם הוא בדצמבר 2022. שתי נשים, מולינה ופארידהי, שתיהן בוגרות אוניברסיטת דלהי, נפגשו בבית קפה אחרי שהתיידדו בטוויטר. כשהבינו שיש בעיר מעט מאוד מרחבים לצעירים שאינם מופרדים על פי רמת השכלה או מעמד חברתי – בעיקר אחרי תקופת הקורונה – הן החליטו לעשות מעשה.

הקבוצה החלה אמנם כמועדון קריאה, אבל כיום היא מתמקדת יותר ביצירת תחושת קהילה; לאחרונה, המארגנות ניסו לארגן פעילויות אחרות כמו הקרנות של סרטים וסיורים בחנויות ספרים מקומיות

בעוד שחוגי קריאה אחרים נפגשים במקום מסוים וקוראים בדממה, חברי Delhi Reads נפגשים פעם או פעמיים בחודש ודנים במה שהם קוראים או חושבים. הקבוצה החלה אמנם כמועדון קריאה, אבל כיום היא מתמקדת יותר ביצירת תחושת קהילה; לאחרונה, המארגנות ניסו לארגן פעילויות אחרות כמו הקרנות של סרטים וסיורים בחנויות ספרים מקומיות.

כשהערב שלי בקבוצת Lodhi Reads עמד להסתיים, הבנתי שקראתי חצי מהספר שבמשך כמעט שנה נמנעתי מלחזור ולקרוא ואתו, בלי שאפילו הרגשתי שמחשיך. כל המשתתפים התקבצו וערמו את הספרים שלהם כדי שאפשר יהיה להצטלם ולהעלות את התמונה המשותפת לאינסטגרם. בדרכי חזרה, אחד המשתתפים פתח איתי בשיחה על הספר שהחזקתי. הוא התעניין במה שיש לסופר לומר על המהפכה הרוסית והבחין שהעותק שלי ראה אור לפני נפילת ברית המועצות. עוד לפני שהכרנו רשמית, הספרים שלנו כבר יצרו דיאלוג בינינו. חזרתי הביתה מלאה בתחושה מיוחדת: אמנם דיברתי מעט מאוד, אבל השתיקה נסכה בי תחושת שייכות.

אנקוש פאל (Ankush Pal) לומד פסיכולוגיה ב״ג׳מיה מיליה איסלמיה״ בניו דלהי. רשימותיו פורסמו ב״אינדיאן אקספרס״, ״אאוטלוק״ ועוד.

Published in Alaxon by special permission from Zócalo Public Squareתורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "נמר לבן" מאת ארווינד אדיגה: כדאי לקרוא. תצלום: ג'כיז ראיסדנה