נתק וסע

הניסיון להשתמש בטכנולוגיה ללא ידיים כדי להפוך את המכונית למרכז תקשורת הוא לא פחות מאסון
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

יצרניות המכוניות והאלקטרוניקה הניידת מציגות חזון מפתה של העתיד. בחזונן, אתם מחוברים גם כשאתם נוהגים. בשם הבטיחות הן מספקות ערכה אלחוטית לטלפון הנייד שלכם, כדי שתוכלו לדבר כששתי הידיים על ההגה. התוספות האחרונות הן מערכות קול לטקסט שמאפשרות לנהגים לשלוח ולקבל אס-אם-אסים ואימיילים בלי להביט במסך. מכוניות יוקרתיות זוכות גם למסכי מגע עם ממשקים לאיתור מסעדות, הזמנת שולחן וקניית כרטיסי קולנוע מהמכונית.

לא יכול להיות שכדאי לייצר כל כך הרבה הסחות דעת לנהגים, נכון? המנהל הלאומי של ארצות הברית לבטיחות בכבישים המהירים אומר שנהגים לא מרוכזים הרגו מעל ל-3,300 אנשים בשנת 2011. בחודש אפריל השנה הוא המליץ לחסום הקלדת טקסט והצגת אס-אם-אסים או תוכן אינטרנטי בכל הרכבים הנעים.

בחודש שעבר, אגודת כלי הרכב האמריקאית, AAA, הזהירה שאפילו מערכות שלא דורשות שימוש בידיים ומופעלות בפקודות קוליות עלולות להסיט את תשומת הלב בצורה מסוכנת בזמן נהיגה. קיבלתי את ההודעה המצמררת לגבי נהגים לא מרוכזים בשנה שעברה אחרי שנהג נכנס בעמוד חשמל ושניים אחרים התנגשו במכוניות חונות לא רחוק מהבית שלי. רק אחד מהשלושה היה שיכור.

נהגים שראשם ועיניהם אינם ממוקדים בנהיגה מרסקים מכוניות עוד מימי הנרי פורד. אבל התפשטות הטלפונים הניידים העצימה את בעיית הסחות הדעת לנהגים. בימים הראשונים היה טבעי לחשוב שהחזקת טלפון וניהול שיחה בזמן נהיגה הן בעיה. אבל עשור של מחקרים הפריך את הטענה הזאת.

בשנת 2002 גילתה מעבדת מחקר התחבורה של בריטניה שנהגים שמדברים במכשיר בלי להחזיק אותו, מגיבים לאט יותר מאשר אלה שעברו במעט את סף הנהיגה בשכרות. שלוש שנים מאוחר יותר, מחקר אוסטרלי גילה שלנהגים שמדברים בטלפון, בין שהם מחזיקים אותו ובין שלא, יש סיכוי של פי ארבעה לגרום לתאונה מאשר אלה שלא מדברים בטלפון. ובשנת 2008 מצא דייוויד סטרייר, פסיכולוג מאוניברסיטת יוטה, שהדיבור בטלפון בלי להחזיק את המכשיר, מסיח את הדעת יותר מאשר שיחה עם נוסע אחר במכונית.

ועכשיו סטרייר חוזר למעבדה – ויש לו עוד חדשות רעות. בחסות קרן הבטיחות בדרכים הוא השווה תגובות של נהגים במצבים שונים. רדיו וספרים להאזנה הסיחו את הדעת רק מעט. דיבור בטלפון שמוחזק ביד, שלא מוחזק ביד, או שיחה עם נוסע הסיחו את דעתו של הנהג יותר, ומשלושתם הטלפון המוחזק ביד היה הכי בעייתי. אבל מערכות קוליות לשליחת וקבלת אס-אם-אסים ואימיילים היו הסחות הדעת החמורות ביותר.

הבעיה היסודית היא שנהיגה דורשת תשומת לב, אבל ריבוי משימות מפצל את המשאבים השכליים המוגבלים שלנו. "רק מפני שטכנולוגיה חדשה לא דורשת ממך להוריד את העיניים מהכביש, זה לא אומר שהיא בטוחה לשימוש בזמן נהיגה," כותב סטרייר.

הנתונים שלו מראים שהשימוש במערכת קול לטקסט מאתגר יותר מבחינה קוגניטיבית מאשר שיחה עם אדם, ומשאיר פחות משאבים שכליים לנהג.

כללי הבטיחות במדינות רבות נמצאים בפיגור רב ביחס למחקר, שמאשר את הסכנות המובנות מאליהן הנובעות מהקלדת אס-אם-אס ביד תוך כדי נהיגה. בארצות הברית, כל מדינה אחראית לחוקק חוקים משלה בנושא. סדרה של תאונות הביאה 41 מדינות לאסור שליחת אס-אם-אסים בזמן נהיגה. שש מדינות נוספות אוסרות זאת רק על נהגים צעירים.

בריטניה אסרה על נהגים לדבר בטלפונים סלולריים החל משנת 2003, אבל רק 11 מדינות בארצות הברית עשו זאת גם כן. האיסור הבריטי תקף גם לשליחת אס-אם-אסים. חשוב לציין שלא בריטניה ולא ארצות הברית אוסרות דיבור או שליחת אס-אם-אסים ללא שימוש בידיים, למרות כל המחקרים והתאונות המחרידות, כמו התאונה שבה נהג משאית שדיבר בטלפון פצע בצורה חמורה רוכב אופניים לונדוני בשנת 2011.

"הגיע הזמן לשקול את הגבלת הסחות הדעת החדשות שכלולות במכוניות. הן עלולות להיות מסוכנות, במיוחד לאור התפיסה המוטעית בציבור שמערכות שלא דורשות שימוש בידיים לא מהוות סיכון," אומר נשיא ה-AAA, רוברט דרבלנט. הקבוצה רוצה להגביל בקרות קוליות למטלות "ליבה" כגון שליטה במגבים ובמזגן, ולנטרל מערכות קול לטקסט בעת נהיגה. אלה רעיונות טובים, אבל ייתכן שהם כבר לא מספיקים בשלב זה. יומיים לפני שה-AAA פרסם את הדו"ח שלו, הכריזה אפל שמערכת ההפעלה החדשה שלה לאייפון, iOS7, תאפשר למסכי מגע במכוניות להציג אס-אם-אסים, והנהגים יוכלו לקרוא אותם ולהגיב להם בעזרת ממשקים קוליים – הדבר המסוכן ביותר לפי המחקר של סטרייר.

אף אחד לא רוצה שיאמרו לו, "נתק וסע", אבל זה המסר הנכון. ריבוי משימות הוא דבר קשה משנדמה לנו. וכמו אלכוהול, הוא לא מסתדר טוב עם נהיגה. סטרייר וה-AAA מתכננים מחקרי המשך כדי ללמוד עוד, אבל לא כדאי לצפות לפתרון. העניין פה הוא לא ידיים פנויות לנהיגה, אלא ראש פנוי לנהיגה.

היצרניות טוענות שהציבור רוצה קישוריות, אבל זאת טענה לא מבוססת. דוברת של ה-AAA אומרת שאנשים במשרד שלה עם מכוניות חדשות "בכלל לא מעוניינים באפשרויות האלה" ואומרים שהם קשים לשימוש.

אבל אלא אם יהיה גל של תאונות נוראות, לא סביר שהפוליטיקאים יאזרו אומץ לאסור מערכות כאלה במכוניות. לחברות הביטוח, מצדן, לא יהיו לבטים דומים. למשל, אם יסתבר שמערכות שלא דורשות שימוש בידיים מכפילות את הסיכון לתאונה, הן עשויות להכפיל את הפרמיות, או להתעקש שהמערכות ינוטרלו. אבל איסוף הנתונים דורש זמן. בינתיים, כל מה שאפשר לעשות הוא לנסות לחנך אנשים ולקוות שחברות האלקטרוניקה והמכוניות יתעוררו ויבינו את הסכנה.

באופן אירוני, ייתכן שהפתרון בטווח הארוך הוא עוד טכנולוגיה. מכוניות שנוהגות בעצמן יוכל להתמקד בכביש ולאפשר לאנשים שבתוכן לפטפט עם חברים או להתעסק בפייסבוק. אז יפטרו סוף סוף המכוניות מהמרכיב המסוכן ביותר שלהן – המשוגע שמאחורי ההגה.

@2013 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ג'ף הכט, New Scientist.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על נתק וסע

01
Yaloni@gmail.com

תמיד ולעולם עם כל טכנולוגיה חדשה צורחים ומבקרים אותה .אני מאמין כי האדם וגמישות מוחו יכולים להתמודד עם הבעיות שנזכרו במאמר .ותפסיקו לקרא חמס על כל חידוש. האנשים יצליחו להתמודד לא צריך לשמור עלינו..אנחנו רוצים לשרוד וחזקה עלחנו שנדע להשתמש בזהירות הראויה בהתאם לדרך ולנסיבות .תודה לשומרים עלינו אנחנו יכולים להסתדר לבד..