סיכון חכם

כשאנחנו נותנים אמון, אנחנו נוטלים סיכון, בוחנים את עצמנו ובסופו של דבר לומדים יותר
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

כולנו מכירים אנשים שסבלו מכך שהם נתנו אמון רב מדי: לקוחות שרומו, אוהבים שננטשו, חברים שהפנו להם את הגב. אכן, רובנו נכווינו לאחר שנתנו אמון באדם הלא נכון. אכן, החוויות הללו, בין אם הן חוויות אישיות ובין אם הן מוכרות לנו מיד שנייה, מובילות אותנו לחשוב שבני־אדם נותנים יותר מדי אמון, ושלא פעם הם כמעט פתאים.

אך למעשה, איננו נותנים די אמון.

קחו למשל את הנתונים ביחס לארצות הברית (רובם יהיו נכונים לפחות ביחס לרוב המדינות הדמוקרטיות העשירות). האמון הבין־אישי, מדד המבטא האם אנשים חושבים שאחרים אמינים באופן כללי, נמצא ברמה הנמוכה ביותר שלו מזה כמעט חמישים שנה. אלא שלא סביר שבני־אדם אמינים פחות ממה שהם היו בעבר: הירידה החדה בשיעור הפשיעה בעשורים האחרונים רומזת להיפך. גם האמון בתקשורת מצוי ברמות נמוכות ביותר, אפילו שלערוצי התקשורת המרכזיים יש רקורד מרשים (אם כי לא נקי מרבב) של דיוק.

לפחות בתחומים מסוימים, משינויי האקלים ועד לסוגית החיסונים, ישנו נתח באוכלוסייה שאינו נותן די אמון במדע – והדבר גורר תוצאות הרסניות ביותר

בד בבד, האמון במדע שומר על רמה יציבה למדי, ורוב בני־האדם מאמינים במדענים רוב הזמן. ובכל זאת, לפחות בתחומים מסוימים, משינויי האקלים ועד לסוגית החיסונים, ישנו נתח באוכלוסייה שאינו נותן די אמון במדע – והדבר גורר תוצאות הרסניות ביותר.

ציפור, כף יד, גרעינים

אמון, סיכון ותמורה: משוואה מורכבת. תצלום: טימותי ווגל

לאנשי מדעי החברה יש מגוון כלים כדי לבדוק עד כמה אנשים נותנים אמון ועד כמה הם ראויים לאמון. הכלי הפופולרי ביותר הוא משחק האמון, שבו שני משתתפים משחקים, בדרך כלל בעילום שם. המשתתף הראשון מקבל סכום כסף קטן, נניח 10 דולר, והוא מתבקש להחליט כמה כסף להעביר למשתתף האחר. הסכום המועבר מוכפל בשלושה, ואז המשתתף השני מחליט כמה הוא בוחר לתת בחזרה למשתתף הראשון. בארצות מערביות, לפחות, מתן אמון מזכה בתמורה: ככל שהמשתתף הראשון מעביר סכום גדול יותר, כך גדל הסכום שהמשתתף השני מעביר בחזרה, מה שגורם למשתתף הראשון לצאת כשבידו סכום גדול יותר. למרות זאת, בממוצע, משתתפים ראשונים מעבירים רק מחצית מהכסף שהם קיבלו. במחקרים אחדים, חוקרים הכניסו משתנה נוסף: המשתתפים ידעו את השיוך האתני זה של זה. דעה קדומה גרמה למשתתפים לא לתת אמון בקבוצות מסוימות – בישראלים ממוצא מזרחי או בסטודנטים שחורים בדרום אפריקה – ולהעביר להם פחות כסף, על אף שחברי הקבוצות הללו התגלו כראויים לאמון באותה המידה כמו חברי הקבוצות שזוכות להערכה וליוקרה מלכתחילה.

אם בני־אדם ומוסדות ראויים לאמון רב יותר מכפי שאנחנו נותנים בהם, מדוע אנו טועים? מדוע איננו מבינים זאת? מדוע איננו נותנים אמון רב יותר?

אם בני־אדם ומוסדות ראויים לאמון רב יותר מכפי שאנחנו נותנים בהם, מדוע אנו טועים? מדוע איננו מבינים זאת? מדוע איננו נותנים אמון רב יותר?

ב-2017, החוקר טושיו ימגישי (Toshio Yamagishi) הזמין אותי באדיבותו לדירתו במצ'ידה, עיר באזור המטרופוליטני של טוקיו. מחלת הסרטן, שהייתה עתידה ליטול את חייו חודשים אחדים לאחר מכן, החלישה אותו, ועם זאת פעמה בו התלהבות נעורים למחקר, ומוחו היה חד כתמיד. בפגישתנו, דנו ברעיון שלו, שיש לו השלכות עמוקות ביחס לשאלה שעל הפרק: האסימטריה מבחינת המידע הקיימת בין מתן אמון ואי־מתן אמון.

כשאתם נותנים אמון במישהו, בסופו של דבר אתם מבררים האם האמון שנתתם בו היה מוצדק או לא. מכר שואל אתכם האם הוא יכול לבוא לישון אצלכם למשך ימים אחדים. אם תסכימו, תגלו האם הוא אורח טוב או לא. עמיתה ממליצה לכם לאמץ אפליקציה חדשה. אם אתם שומעים בעצתה, תגלו האם האפליקציה פועלת טוב יותר מזאת שהייתם רגילים לה.

קטלוניה, פירמידה אנושית, אמון

פירמידה אנושית בפסטיבל בקטלוניה: הכול עומד על אמון. תצלום: calafellvalo

לעומת זאת, כשאינכם נותנים אמון במישהו, ברוב המקרים אינכם מגלים האם היה מוצדק שתתנו בו אמון. אם אינכם מזמינים את אותו מכר לביתכם, לעולם לא תדעו האם הוא היה יכול להיות אורח טוב או לא. ואם לא תקבלו את המלצתה של העמיתה, לעולם לא תדעו האם האפליקציה החדשה אכן טובה יותר, וכך גם לא תדעו האם עצותיה של העמיתה בתחום מוצרי התוכנה טובות או לא.

אנשים שנוטים יותר לתת אמון בתקשורת הם בעלי ידע רב יותר ביחס לפוליטיקה ולחדשות. ככל שאנשים נותנים אמון רב יותר במדע, כך עולה האוריינות המדעית שלהם

משמעות האסימטריה הזאת במידע היא שאנחנו לומדים יותר כשאנחנו נותנים אמון מאשר כשאיננו נותנים אמון. יתרה מכך, כשאנו נותנים אמון, אנחנו לומדים לא רק על בני־אדם ספציפיים, אלא שאנחנו לומדים באורח רחב יותר – על סוג המצבים שבהם עלינו לתת אמון או אולי שמוטב לנו לא לתת אמון.

ימגישי ועמיתיו הדגימו את היתרונות שיש במתן אמון מבחינת הלימוד. הניסויים שלהם היו דומים למשחקי אמון, אך המשתתפים בהם יכלו לתקשר זה עם זה לפני קבלת ההחלטה ביחס להעברת הכסף (או אי־העברתו) למשתתף האחר. המשתתפים שנטו במיוחד לגלות אמון באחרים היטיבו להעריך מי יהיה אמין ולמי עליהם להעביר כסף.

אנחנו מגלים את אותה התבנית גם בתחומים אחרים. אנשים שנוטים יותר לתת אמון בתקשורת הם בעלי ידע רב יותר ביחס לפוליטיקה ולחדשות. ככל שאנשים נותנים אמון רב יותר במדע, כך עולה האוריינות המדעית שלהם. אפילו אם הממצאים הללו מעידים על התאמה בלבד, הגיוני שאנשים שנוטים יותר לתת אמון ייטיבו להעריך במי כדאי להם לתת אמון. כמו בכל תחום אחר, גם בתחום האמון הניסיון והאימון משפרים את התוצאות.

התובנה של ימגישי מספקת לנו סיבה לתת אמון. אך בנקודה הזאת החידה מעמיקה: אם מתן אמון מעניק הזדמנויות כה טובות ללימוד, עלינו לתת יותר מדי אמון, ולא לתת אמון במידה לא מספקת. באורח אירוני, עצם הסיבה שבגללה עלינו לתת יותר אמון – העובדה שאנו מרוויחים מידע רב יותר ממתן אמון מאשר מאי־מתן אמון – עלולה לגרום לנו לתת פחות אמון.

איננו נותנים די אמון, כיוון שהמחירים של אי-אמון שניתן שלא בצדק ברורים מאוד, בעוד שתועלות (הלימוד) והמחיר של אמון שניתן שלא בצדק – נסתרים ברובם

כשהאמון שלנו מניב אכזבה – כשאנחנו נותנים אמון במישהו שלא היה עלינו לתת בו אמון – המחירים חדים וברורים, והתגובה שלנו נעה מאי־נחת ועד לזעם וייאוש. קל לא להבחין בתועלת – כלומר בכך שלמדנו מן הטעות שלנו. לעומת זאת, המחיר שאנו משלמים כשאיננו נותנים אמון במישהו שהיינו יכולים לתת בו אמון, הוא כמעט תמיד בלתי־נראה. אין לנו כל מושג איזו חברוּת היינו עשויים ליצור (אילו נתנו לאותו מכר לבוא להתגורר בביתנו למספר ימים). אין לנו מושג כמה מועילה יכלה להיות עצה שיכולנו לקבל (אילו השתמשו בעצת העמיתה בדבר האפליקציה החדשה).

איננו נותנים די אמון, כיוון שהמחירים של אמון שניתן שלא בצדק ברורים מאוד, בעוד שתועלות (הלימוד) והמחיר של אי-אמון שניתן שלא בצדק – נסתרים ברובם. עלינו לחשוב על המחירים והתועלות הנסתרים הללו: חשבו מה נוכל להרוויח אם ניתן אמון, חשבו על האנשים שיכולים להפוך לחברינו, על הידע שאנו יכולים לזכות בו.

מתן הזדמנות לאנשים אינו רק הדרך המוסרית הטובה. זהו גם מעשה חכם בפני עצמו.

 

הוגו מרסייה (Mercier) הוא מדען חוקר ב-CNRS (ב-Institut Jean Nicod) בפריס, שבו הוא עובד בצוות העוסק באבולוציה והקוגניציה חברתית. הוא מחבר שותף, יחד עם Dan Sperber, של הספר The Enigma of Reason שראה אור ב-2017, ושל הספר Born Yesterday שיראה אור ב-2020. הוא מתגורר בנאנט שבצרפת.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: סולידריות בפירמידה אנושית בקטלוניה (2012), תצלום: גוסטב דגילאז'

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי הוגו מרסייה, AEON.

תגובות פייסבוק