סיפורה של האם הנודדת

לאחרונה, תושבים בעיירה ניפומו (Nipomo) שבקליפורניה ציינו את יום השנה ה-80 לתצלום של דורותיאה לאנג (Dorothea Lange) שהפך מאז לסמלי ונודע בשם Migrating Mother ("אם נודדת"). בשנת ה-30 של המאה שעברה, לאנג הייתה צלמת שעבדה עבור "מנִהלת החקלאות האמריקנית" (FSA), אחת הסוכנויות הממשלתיות, שהוקמה בסיוע הנשיא פרנקלין רוזוולט כדי לטפל באבטלה העמוקה בארצות הברית של אותם ימים. על לאנג ועמיתיה הוטל לתעד ולהראות את הפנים האנושיות של השפל הגדול.

רבות נכתב מאז על אוסף תצלומיה המרשימים של לאנג מאותם זמנים. היא העניקה לשנות השפל הגדול פנים, שמות וסיפורים אנושיים, וגרמה לרבים לחוש אמפתיה לאנשים שאחרת הם לא היו מזדהים איתם, תוך שהיא מפנה את תשומת לבם של גופים ממשלתיים ומצביעה על המקומות שבהם היה צורך לנקוט פעולה ולהושיט עזרה.

יחד עם זאת, דמותה של אותה "אם נודדת" כה מוכרת לנו כיום, עד שקשה לנו לקלוט באורח מלא עד כמה היא הייתה משמעותית באותם ימים. קרול הנרי (Carole Henry) יצרה מערכי שיעור עשירים במידע' המלמדים קוראים ותלמידים כיצד לנתח את התמונה על בסיס יסודותיה הפורמליים והרקע ההיסטורי שלה. ג'יימס ס. קרטיס (James C. Curtis) מספק ניתוח היסטורי מעמיק יותר הן של לאנג והן של תצלומה המפורסם "אם נודדת", שאותו הוא רואה כחיוני כדי להבין את ההיסטוריה הרחבה יותר של "תרבות השפל הגדול".

מה גורם לכך ש"אם נודדת" של לאנג הפך לדימוי סמלי רב עצמה עד כדי כך?

הן הנרי והן קרטיס מסבירים את הסיפור שמאחורי התמונה. לאנג עבדה במרכז קליפורניה ובסופו של יום גשום וארוך היא נהגה לעבר ביתה כשראתה שלט ועליו המלים "מחנה קוטפי אפונה". היא חלפה על פניו, אבל המשיכה לחשוב על השלט, ועשרים דקות לאחר מכן שבה על עקבותיה ונסעה אל המחנה, כאילו משהו מחייב אותה לעשות כן, "בעקבות החוש, לא ההיגיון", כפי שלאנג עצמה הסבירה לאחר מכן. מיד כשנכנסה למחנה, לאנג ראתה את פלורנס תומפסון ואת ילדיה והחלה לצלם ולעצב את מה שהיו עתידים להיות התצלומים הסמליים ביותר של אמריקה.

ג'יימס ס. קרטיס מכנה את "אם נודדת" "שיקוף חיוני של התקופה", ומספק לקוראים ניתוח עשיר של ההיסטוריה התרבותית סביב התמונה. הוא מסביר כיצד הכול הסתדר כדי להביא לעולם את התצלום של לאנג: החל בחזרתה האינסטינקטיבית של לאנג למחנה קוטפי האפונה בניפומו, דרך הקומפוזיציה של התמונה ועד לסיפור הביוגרפי של לאנג עצמה, שבסופו של דבר סייע לעצב את תצלומיה.

קרטיס גם בוחן את טבעה הקשה של עבודתה של לאנג כצלמת של ה-FSA. "בשטח, היא לא פעם נרתעה נוכח העוני הנואש שהתגלה לפני המצלמה שלה. כיצד תוכל להצדיק אמנות שניזונה, פשוטו כמשמעו, מרעבם הקשה של העניים?" לפני שעבדה עבור ה-FSA, לאנג הייתה חוקרת בשירות מערכת בתי המשפט לנוער. כפי שקרטיס מציין: "צורה מוקדמת זאת של עבודה סוציאלית הייתה מודל חשוב להתפתחות של הקריירה של דורותיאה לאחר מכן". הוא גם מציין שלאנג סבלה מנכות ברגלה, לאחר שבילדותה חלתה במחלת הפוליו ומוסיף: "אף כי צליעתה מעולם לא הייתה בולטת, היא הייתה תזכורת מתמדת לכך שהיא שונה". חוויות אלו השפיעו באורח עמוק על לאנג ועל הצילום שלה, והביאו אותה בסופו של דבר ליצור קומפוזיציות מלאות חמלה, שהיה בהן הן כוח מאניש רב עצמה שהצליח להניע את הצופים בהן.

אבל מה הוא הדבר הספציפי שהופך את "אם נודדת" לתמונה כל כך רבת עוצמה, לאורך ימים? הנרי מציינת שרוי סטרייקר, מי שהיה מנהל ה-FSA בתקופתה של לאנג "תיאר את התצלום ככזה שיש בכוחו הן להלהיב והן להטריד את הצופה". ובסופו של דבר, זה בדיוק מה שקרה. התצלום הפנה מיד את תשומת הלב לניפומו, וכיוון שלאנג צילמה והפיצה את דמותה של פלורנס תומפסון, שהייתה אז אלמונית, הממשלה נעשתה מודעת להשפעות ההרסניות של הקרה הקשה באזור ושלחה מנות מזון וסיוע. חמש שנים בלבד לאחר מכן, ב-1941, התצלום כבר זכה להכרה כ"יצירת מופת תיעודית" ואף זכה למקום של כבוד במוזיאון לאמנות מודרנית - ה-MOMA.

קרטיס טוען שלאנג ועמיתיה "לחמו ללא הרף כדי לגבור על אי-הנוחות של מושאי הצילום שלהם, כדי להציג אותם כבני-אדם בעלי כבוד שסבלם יעורר הזדהות ולא גיחוך".  בתיעוד ההשלכות של השפל הגדול, הצלמים הללו שימרו פיסה חשובה של ההיסטוריה של ארצות הברית, והעניקו לצופים ולתלמידים אפשרות לחוות באורח חזותי את העומק והייאוש שמלים לא תמיד מסוגלות להביע.

 

מקורות:

Instructional Resources: Migrant Mother By: Dorothea Lange and Carole Henry, Art Education , Vol. 48, No. 3, The Broader Context (May, 1995), pp. 25-28+37-40, National Art Education Association

Dorothea Lange, Migrant Mother, and the Culture of the Great Depression By: James C. Curtis, Winterthur Portfolio, Vol. 21, No. 1 (Spring, 1986), pp. 1-20, The University of Chicago Press on behalf of the Henry Francis du Pont Winterthur Museum, Inc.

By special agreement with JSTOR Dailyאלן סי. קולדוול (Ellen C. Caldwell) היא היסטוריונית של האמנות, סופרת ואשת אקדמיה, העוסקת בתרבות חזותית, באמנויות ובמדיה פופולרית.

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אלן סי. קולדוול, JSTOR Daily.


תגובות פייסבוק