פרויקט המחילה סיפורו של מייקל

כל אחד יכול להיות פוגע או נפגע – ולפעמים שניהם גם יחד
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

אחרי שהאב מייקל לפסלי הוגלה על ידי ממשלת דרום אפריקה ב-1976, הוא הצטרף לשורות הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בתור כומר. בזמן שחי בגלות בזימבבווה, הוא גילה ששמו מופיע ברשימת החיסול של ממשלת דרום אפריקה. באפריל 1980 נשלח אליו מכתב נפץ בדואר. כיום הוא מנהל ה-Institute for Healing of Memories בקייפטאון. הוא פרסם גם ספר על חוויותיו: Redeeming the Past: My Journey from Freedom Fighter to Healer.

אף אחד לא טרח להסביר לי למה מגלים אותי. אבל בתור כומר אוניברסיטה בדרום אפריקה של אחרי מהומות סווטו (זמן שבו סטודנטים נעצרו ועונו) לא הייתי ידיד משטר האפרטהייד. לכן בגלות הפכתי למטרה עבור ממשלת דרום אפריקה.

זמן רב לפני כן כבר הגעתי למסקנה שאין דרך להשיג חירות מלבד דרך הקרבה עצמית, אבל דבר לא הכין אותי לעתיד לבוא. שלושה חודשים לאחר שחרורו של נלסון מנדלה מן הכלא, הגיע אליי מכתב ממולכד שהוסתר בין דפיהם של שני מגזינים בנושאי דת שנשלחו אליי מדרום אפריקה. איבדתי בפיצוץ את שתי ידיי, אחת מעיניי, ועור התוף נקרע בשתי אוזניי.
בשלושת החודשים הראשונים הייתי חסר אונים כתינוק שזה עתה נולד. כשאנשים שואלים אותי איך שרדתי, אני עונה שאיכשהו, בשבריר השנייה שבו התרחש הפיצוץ, יכולתי להרגיש את הנוכחות של אלוהים. קיבלתי גם כל כך הרבה מסרים של תמיכה ואהדה מכל העולם עד שהצלחתי להפוך את הפגיעה לאירוע גואל – להוציא את החיים מתוך המוות, את הטוב מתוך הרוע.

אחרי הפגיעה, לא היה דרוש לי זמן רב כדי להבין שאם אהיה מלא בשנאה ורצון לנקמה, אשאר קורבן לעד. כשעושים לנו משהו, אנחנו קורבנות. כשאנחנו מצליחים לשרוד, אנחנו שורדים. לצערי, אנשים רבים לא מצליחים להתעלות אל מעבר לזה. אני הצלחתי – הפכתי מקורבן לשורד, ואז למנצח. להפוך למנצח פירושו להפסיק להיות אובייקט של ההיסטוריה ולהפוך שוב להיות סובייקט. אין בכך כדי לומר שלא אתאבל תמיד על מה שאבד לי, כי לנצח אשא על גופי את סימני ההשחתה, אבל אני עדיין מאמין שהחוויה הזו נתנה לי משהו. אני מבין היום שאני יכול להיות כומר טוב יותר בלי שתי ידיי מאשר איתן.

כשחזרתי לדרום אפריקה בשנת 1992, מצאתי בה אומה של שורדים. אך היא הייתה אומה פגועה. לכל אחד בה היה את הסיפור שלו, את האמת שלו. בעבודה שלי פיתחתי תוכנית שנקראת "ריפוי הזיכרון" (The Healing of Memories). הסדנאות שלנו בוחנות את ההשפעות של ההיסטוריה של דרום אפריקה ברמה הרגשית, הפסיכולוגית והרוחנית. אני מנסה לסייע ולתמוך באלה שסבלו במאבקם להשיג הכרה בסיפור שלהם.

לא סלחתי לאף אחד, כי מעולם לא היה לי למי לסלוח. אף אחד מעולם לא הואשם בפשע, ולכן עבורי המחילה היא עדיין רעיון אבסטרקטי. אבל אם הייתי יודע שהאנשים ששלחו אליי את הפצצה נמצאים בכלא, בשמחה הייתי פותח בפניהם את השער – על אף שהייתי רוצה לדעת שהם לא מתכוונים לייצר עוד פצצות כאלה. אני מאמין בצדק שיקומי וכן ברעיון של תיקון. אני אומר לפוגע כך: אסלח לך, אבל מאחר שידיי לעולם לא ישובו אליי, תמיד אצטרך עזרה, ואתה תצטרך לשלם את המשכורת של האדם שעוזר לי. לא כתנאי למחילה, אלא כחלק ממאמץ של תיקון ופיצוי.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק