פרויקט המחילה סלח לאחרים מפני שמגיעה לך שלווה

סוזאן ווטרס עברה התעללות מינית בילדותה. יש לה שלושה ילדים והיא גרה במידלַנדס שבאנגליה. הסיפור שלה פורסם כסיפור אנונימי באתר פרויקט המחילה מאז שנת 2005. ב-2016 לאחר שהוריה מתו היא ויתרה על האנונימיות.

הלחץ לסלוח, במיוחד בתוך המסגרת של הכנסייה, יכול להותיר אנשים במצב של מצוקה וחוסר בטחון. אני מאמינה שלסלוח בקלות עלול לאפשר להתעללות לשגשג בתוך משפחות ובמוסדות. דווקא האפשרות לעזוב ולהתנתק מהקשר הפוגעני עשויה להיות הדבר הנכון לעשות. אם בוחרים לסלוח, יתכן שאפשר לעשות זאת רק כאשר מתרחקים.

עבורי זה היה מסע מתמשך לעבר החלמה. כיום אני מבינה שהמורה לשחייה העליז שלי, בוב ק., התעסק עם כל המשפחה שלי. הוא נעצר ב-1970 לאחר שנתפס מתעלל בילד במקלחות של בריכת השחייה בריצ'מונד. על אף שהוא הודה בביצוע מעשים מגונים בארבעה בנים, ישנם וודאי ילדים רבים נוספים שנפגעו ממנו, ואני ביניהם.

עד לאחרונה, כשעברייני מין לא נכלאו בנפרד, חשבתי שבוב ק. קיבל עונש מאסר. חייתי בידיעה שהוא קיבל את עונשו. כיום אני יודעת שהוא נקנס בסכום של 50 פאונד ובית משפט השלום הורה לו להקפיד על התנהגות ראויה במשך שנתיים. למרות המבוכה הציבורית, הצורך הכפייתי החייתי שלו גרם לו מן הסתם להמשיך בהתנהגותו. אני משערת שהצורך הכפייתי תמיד יציץ מעבר לכתפו.

אחד מבני משפחתי, אף הוא קורבן של בוב ק., המשיך להתעלל בי עד שהגעתי לגיל ההתבגרות, חוויה שמשום מה הדחקתי במשך שנים רבות. המשבר פרץ כשרחצתי את בתי, והזוועות שחוויתי כשהייתי בגילה צפו ועלו על פני השטח.

חיפשתי עזרה בסיפורים הנוצריים אך לא יכולתי למצוא שם סיפורים יפים על פיוס או על תפילה לגאולתם של מתעללים. אלוהים סלח לי ולכן גם עלי לדעת לסלוח. הדבר רק סיבך עוד יותר את תחושת האשמה שלי בעודי נאבקת בים השקרים.

ידעתי שהגישה המבוקרת של אותו קרוב משפחה לילדיי צריכה להיפסק על אף שהפללתו תפרק את משפחתי. הוריי המבוגרים ובעלי דאז ביקשו לדעת מדוע עליהם להפסיק להיות עמו בקשר. הבושה הציפה אותי, לקח לי זמן להודות שנוצלתי על ידי שני גברים. על אף שקיבלתי טיפול פסיכיאטרי, חלק ניכר מהטראומה נשאר קפוא בתוכי למשך שנים רבות.

הדבר התברר לאחר שהוריי מתו. כיוון שאני הוצאתי לפועל את צוואתם נאלצתי לאתר את קרוב המשפחה המנוכר. כאקט של צדק מתקן ביקשתי שחלק מהירושה שקיבל יועבר לכיסוי הטיפול שלי, והכסף ניתן לי ללא כל התנצלות. המשא ומתן בוצע באינטרנט ללא ידיעת אשתו שכן לא רציתי להרוס את נישואיהם המאושרים.

ברגע שהכסף הועבר הוא רצה "להמשיך הלאה". יתכן שהאשמה גרמה לכך. הרגשתי הקלה שהאחריות על סיום הקשר לא הייתה בידיי. ועם זאת הקרע המשפחתי היה מכאיב, זיכרונות יקרים היו מעורבים בזיכרונות מהלילה המפחיד ההוא. באימייל האחרון שלי אליו סלחתי לו מתוך תקווה שהדבר יוביל להחלמה שתאפשר לי להמשיך בחיי. כפי שדזמונד טוּטוּ מייעץ: "סלח לאחרים לא מפני שמגיעה להם מחילה אלא מפני שלך מגיעה שלווה".

ההתמודדות עם בוב ק. אפשרה לי להסתכל עליו בגובה העיניים מתוך גבולות בוגרים ומלאי עוצמה. בסופו של דבר אני מבינה שהוא לא גזל ממני את גרעין תחושת העצמיות שלי. אני מקווה שקבלה של העבר וויתור על הכעס שלי יביא לסיום דיאלוג עם אדם שמת מזה זמן רב. האמונה בכוחם של החיים מעניקה לי תחושת חירות שהצדק ימצא את דרכו לצאת לאור.

מסורות אמונה נוספות עזרו לי לנוע הלאה – תפילת ההוּפּוֹנוֹפּוֹנוֹ מהוואי (Hawaiian Ho’oponopono Prayer) ותרגול הענקת חסד שחתם סדנת ויפאסנה בודהיסטית שעברתי.

וכך נאמר:

"אם מישהו פגע בי ביודעין או שלא ביודעין, מתוך הבלבול שבו היה שרוי, אני סולחת לו. אם פגעתי במישהו, ביודעין או שלא ביודעין מתוך הבלבול שלי, אני מבקשת את סליחתו. ואם יש מצב שאינני מוכנה עדיין לסלוח אני מוחלת לעצמי על כך. על כל הדרכים שבהן אני מזיקה לעצמי, דרך שלילה עצמית, הטלת ספק, זלזל בעצמי, שיפוטיות והחמרה עם עצמי, שנובעים מתוך הבלבול שאני שרויה בו, אני סולחת לעצמי".

זהו ההד החזק של התפילה הנוצרית שלנו: "סלח לנו כפי שאנו סולחים למי שחוטא כלפינו", אך מתוך ההכרה שההתקדמות לעבר נקודה זו עלולה להיות איטית. ויתור על האמונה שלי מעולם לא היה אפשרות שעמדה לנגד עיניי, מפני שהכוח שהיא מעניקה יקר לי כמו אויר לנשימה. תקוותי היא שבזמנים נאורים אלו, תשכיל הכנסייה ללמד שמחילה וניתוק יכולים להתקיים זה לצד זה.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט

תצלום ראשי:   © Susan Waters

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי The Forgiveness Project.


תגובות פייסבוק