עד קצה היקום והאדם

האם המדע יכול לענות על כל השאלות? ובכן, כשמדובר בשיטה המדעית התשובה חיובית והתקווה גדולה
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

המדע הוכיח את עצמו כדרך אמינה לבירור כל מיני שאלות על אודות העולם החומרי. כמדען, אני נאלץ לתהות האם יכולתו של המדע לספק הבנה היא בלתי-מוגבלת. האם הוא יכול למעשה להשיב על כל השאלות הגדולות, "השאלות הגדולות של הקיום", שעולות בדעתנו?

ראשית, מה הן בעצם השאלות הגדולות הללו? לדעתי, הן מתחלקות לשני סוגים.

היות שאין ראיות לקיומה של הנפש (אלא במובן המטפורי), אין טעם להשקיע זמן בתהייה מה עשויות להיות תכונותיה של הנפש אם אי-פעם יוכח שהיא בעלת קיום ממשי

סוג אחד כולל שאלות מומצאות, שלעתים קרובות מבוססות על אקסטרפולציות בלתי מוצדקות של החוויה האנושית. באורח אופייני הן כוללות שאלות של תכלית, ודאגות באשר לכיליון העצמי, כגון "מדוע אנו כאן?" ו"מה הן תכונות הנפש?" אלו אינן שאלות אמיתיות, כיוון שהן אינן מבוססות על ראיות. וכך, היות שאין ראיות לכך שליקום יש תכלית, אין טעם לנסות לקבוע את תכליתו או לבחון את התוצאות של אותה תכלית כביכול. היות שאין ראיות לקיומה של הנפש (אלא במובן המטפורי), אין טעם להשקיע זמן בתהייה מה עשויות להיות תכונותיה של הנפש אם אי-פעם יוכח שהיא בעלת קיום ממשי. רוב השאלות מהסוג הזה הן בזבוז זמן; וכיוון שהן אינן פתוחות לשיח רציונלי, במקרה הגרוע הן נפתרות רק תוך שימוש בחרב, בפצצה או בלהבה.

הסוג השני של שאלות גדולות נוגעת לתכונות של היקום שביחס אליהן יש ראיות חוץ מאשר ספקולציה המממשת כמיהוֹת והריגוש שאנו מפיקים מלימוד של טקסטים עתיקים. השאלות הללו כוללות חקירה באשר לראשיתו של היקום, וספציפית כיצד אירע שיש משהו במקום לא-כלום, הפרטים באשר למבנה היקום (בפרט העצמה היחסית של הכוחות היסודיים וקיומם של חלקיקים אלמנטריים) וטבע התודעה. כל אלו הן שאלות גדולות ולדעתי הן גם פתוחות לבירור מדעי.

שאלות מהסוג הראשון לרוב – אך לא תמיד – מתחילות ב"למה". הסוג השני מתחילות בעיקרן ב"איך", אבל כדי להימנע מהררים של ניסוח גמלוני, הן מאורגנות לעתים קרובות כשאלות "למה", רק לצורך נוחות השיח. וכך, "למה יש משהו במקום לא-כלום?" (שאלה הנגועה ברמזים של תכלית), היא למעשה צורה אחרת של השאלה "איך קרה שמשהו הופיע מתוך לא-כלום?" שאלות "למה" כאלו אפשר תמיד לפרק לשרשראות של שאלות "איך", ובעיקרון הן ראויות לבחינה מתוך ציפייה שהן תזכינה לתשובות.

אני מקבל את העובדה שיהיו מי שימתחו עלי ביקורת ויטענו שאני משתמש בטיעון מעגלי: שהשאלות הגדולות באמת הן אלו שאפשר לענות עליהן באופן מדעי, ולכן רק המדע, בעיקרון, יכול לברר שאלות כאלו, תוך שהוא מותיר בצד שאלות מומצאות כעין עשבים שוטים אינטלקטואליים. יתכן. בסופו של דבר, ראיות הנגישות לכל, הן בוודאי מסננת מעולה להבחנה בין שני סוגי השאלות, ויסודו של המדע הוא הראיות.

המדע הוא כמו מיכאלאנג'לו. מיכאלאנג'לו הצעיר הוכיח את מיומנותו כפסל על ידי כך שיצר את ה-"Pietà" המדהימה בוותיקן. מיכאלאנג'לו הבוגר, לאחר שרכש את מיומנותו והוכיח אותה ברבים, השתחרר מן המוסכמות ויצר את יצירות המאוחרת, שהן מעין הפשטות. המדע הלך בדרך דומה. במשך ארבע מאות שנה של פעילות רצינית, החל בגלילאו, כשהראיות עורבבו עם מתמטיקה, עלתה תבנית סדורה ויוצאת מהכלל של מושגים והישגים, והמדע התבגר, כך שעל יסוד ההבהרה של תצפיות פשוטות כעת הוא מסוגל לטפל בדברים מורכבים. אכן, הופעתו של החישוב כגורם בהשלכות המתגלות והולכות של תאוריות, ואיתורן של תבניות במערכות מסיביות של נתונים, הרחיב את המשרעת של הרציונלי והעשיר מאוד את השיטה המדעית על ידי תוספת ליסוד האנליטי שלו.

השאלות הגדולות שהמדע מוכן כעת לתקוף בכליו הן: כיצד החל היקום? כיצד קם לחיים החומר ביקום? וכיצד הפך החומר החי למודע לעצמו?

שלישיית הכלים של המדע – התצפית, הניתוח והחישוב – מוכנה כעת לתקוף את השאלות הגדולות באמת. בסדר כרונולוגי השאלות הללו הן: כיצד החל היקום? כיצד קם לחיים החומר ביקום? וכיצד הפך החומר החי למודע לעצמו? כאשר אנו בוחנים את השאלות הללו ומפרקים אותן, אנו מגלים שהן כוללות שאלות רבות נוספות. למשל, במקרה של השאלה הראשונה, קיומם של כוחות יסודיים וחלקיקים אלמנטריים וגם שאלת העתיד ארוך-הטווח של היקום. השאלה הזו כוללת את הבעיה הלא-ממש-קטנה של האיחוד בין המכניקה של הגרביטציה ומכניקת הקוונטים.

השאלה השנייה כוללת לא רק את המעבר מהאנאורגני לאורגני, אלא גם פרטים הנוגעים להתפתחות המינים וההשלכות של הביולוגיה המולקולרית. השאלה השלישית נוגעת לא רק ליכולתנו לחשוב וליצור אלא גם לשאלת טבעו של השיפוט האסתטי והמוסרי.

איני רואה סיבה שהשיטה המדעית לא תוכל לשמש כדי להשיב, או לפחות להאיר את שאלתו של סוקרטס "כיצד עלינו לחיות?" על ידי פנייה למה שהם היו מדעים-למחצה (מדעי החברה) ובהם אנתרופולוגיה, אתולוגיה, פסיכולוגיה וכלכלה. גם כאן יש חשש מהטיעון המעגלי, שכן אפשר להעלות על הדעת שגבולות התודעה מונעים הבנה מלאה של המרקם העמוק של המציאות, כך שבשאלה השלישית, כיוון שהיא עולה מתוך הראשונה, הראשונה מוצאת את עצמה מוגבלת. אנחנו כבר רואים רמז לכך במכניקת הקוונטים, המרוחקת כל כך מהחוויה הרגילה (ואני יכול להוסיף, ככל שהיא מתמפה למוח שלנו) שכיום איש אינו מבין אותה באמת (אך הדבר לא מפריע לנו להשתמש בה).

חומר הסיכה של השיטה המדעית הוא האופטימיות. האופטימיות שבסבלנות ובמאמץ, לעתים קרובות במאמץ משותף, ההבנה בא תבוא. הדבר קרה בעבר ואין כל סיבה להניח שאין מקום לאופטימיות כזאת גם היום

חומר הסיכה של השיטה המדעית הוא האופטימיות. האופטימיות שבסבלנות ובמאמץ, לעתים קרובות במאמץ משותף, ההבנה בא תבוא. הדבר קרה בעבר ואין כל סיבה להניח שאין מקום לאופטימיות כזאת גם היום. כמובן, גבעות קטנות פינו מקומן להרים נישאים, ובדחיפה האחרונה קדימה אי-אפשר לצפות להתקדמות מהירה. יתכן שהמאמץ ייקח אותנו, לפחות באורח זמני, במורד סמטאות ללא מוצא (יתכן שמקרה כזה הוא תורת המיתרים), יסמטה שנדמה כי היא חסרת מוצא עשויה להיפתח לפתע ואז נראה זינוק בהישגים. אולי פרדיגמות חשיבה שלמות שיעברו בחינה מחדש, כמו אלו מלפני כמאה שנה כשתורת היחסות ומכניקת הקוונטים עלו על הבמה, יובילו את ההבנה שלנו בכיוונים שאיננו יכולים לשער היום.

אולי נגלה שהיקום הוא בסך הכול מתמטיקה שהופכת לחומר. אולי נהיה חייבים להותיר את ההבנה שלנו ביחס לתודעה לכלי המלאכותי שחשבנו שהוא בסך הכול מכונה שנועדה להיות סימולציה של התודעה. אולי אכן, ושוב הטיעון המעגלי, רק תודעה מלאכותית שנבנה תהיה בעלת יכולת להבין את הופעתו של משהו מתוך הלא-כלום.

אני סבור שאין דבר שהשיטה המדעית אינה יכולה להבהיר. ואכן, עלינו להתענג על המסע של השכל האנושי הקולקטיבי במפעל האדיר שאנו מכנים בשם מדע.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

פיטר אטקינס (Atkins) הוא עמית בלינקולן קולג' שבאוניברסיטה אוקספורד. הוא מחברם של כ-70 ספרים לסטודנטים למדעים ולקהל הרחב, ובהם ספר היסוד Atkins' Physical Chemistry שהמהדורה ה-11 שלו ראתה אור ב-2017 וכן Conjuring the Universe שראה אור ב-2018.

המאמר התפרסם במקור בשיתוף Oxford University Press

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: זיקית על ענף. תצלום: גארת' ניוסטד, unsplash.com

Photo by Gareth Newstead on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פיטר אטקינס, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על עד קצה היקום והאדם

01
יוסי

"ראיה" אינה אלא פרשנות של עובדה. מכיון שכך השאלה אם יש או אין ראיות לטענה מסוימת - למשל אם יש ליקום תכלית - היא שאלה של הסתכלות ופרשנות. בהסתכלות המתאימה מוצאים אינספור ראיות לקיומה של תכלית ביקום.
בנוסף ההסברים שהמדע מספק לתופעות שרחוקות בזמן ובמרחק - כמו ראשית היקום או המתחולל במרחק שנות אור - גם הם פרשנות, ואפשר לקבלם או לדחותם על פי הטעם. המדע נבחן ביישומו, דרך טכנולוגיה, אבל אפילו הצלחות ביישום אין משמעותן שההסברים נכונים. וראיה היא מכניקת הקוונטים שמאד שימושית ובכל זאת התופעות שהיא מתארת במדויק אינן מובנות.
המדע יכול להסביר תופעות בעולם הפיזי, אבל הסברים אלה תמיד יהיו נתונים בספק. הספק הוא עקרוני ורצוי שאוהדי המדע ישמרו על צניעות בבואם להשתכנע מהסברים מדעיים.

    02
    נועם

    בנוסף.. צריך לזכור שלנהל שיחה על העולם״ או לנהל שיחה על מה שאנו בני האדם אומרים על העולם״..
    האחרון נמצא ברמה לוגית יותר גבוהה
    מהראשון ועוסק לרוב במשפט סיבתי.
    מה לדעתך קורה בעולם?...

03
מרמלדה מכל הצבעים

אין דרך להוכיח שהנפש קיימת אך לערער את נפשך אפשר די בקלות כך שתיפגוש בא באופן ישיר ומיבנה היקום הוא רק תשליל הישתקפותי המוקרן מבטן הדברים זאת אומרת שאם היה ביכולתך ליראות את המיתרחש בחלקיקים הקטנים ביותר הייתה רואה שמיתנהל מיבנים יקומיים אין סופיים בתוכו המקרינים יחדיו את המציאות המדומה הזאת בא אנו חיים וגם החיים עצמם הם רק תצורה של תצריפי מידע תיקשורתי בין כל שמחוץ לכוכב ארץ ובין הארץ עצמו אשר מקבל תדרים וויברציות מהקיים סביבו ומכך רוטט החומר שלו בעצמו ויוצר תצריפי חומר שלכל פיסת חומר קלט קרינתי שונה ומכך יוצרים יחדיו ריקמה משולבת של תנודות ומסרים מין החלל עצמו בין שמשות כוכבי לכת ירחים גלקסיות ומה שבינהם אם החומר שהוא כדור הארץ זה הקלט , הפלט הוא התימסורת שהיתקבלה אחרי שילובה לכדי תדרים משותפים שבדרכם אחוצה לעידכון המידע אם הקיימות ניפגש השדר שניפלט ושניקלט ויחדיו סורגים אותי אתכם את כל השיכבה הריקמטית של החיים על פניי האדמה המבין יבין ומי שלא שיחשוב על כך ושאל אותי יש לי את היכולת לענות על שכבר שאלתי את עצמי ועניתי ולמי שיש עוררין אשמח לישמוע זה יוסיף לי עוד חיכוך למימוש הגלום בנו ומחכה לצאת כפי שהכלום מקיים בכובו את הפוטנציאל השלם למימוש כל הקיים דרך הנקודות היחסיות בו המתקשרות ומדמות חלל מדומה בין המראות המשקפות אחת לשניה את היפוכה ויוצרות מציאות אשליתית בין המראות המתקשרות ושהתיקשור ניפגש בינהן יוצר הוא כמו החיים מקודם כך יוצר הוא את המציאות בא אנו חיים תודה לכם תהנו מהספק הוא בריא ומחייה ולכותב אם תירצה עוד יש המשך אין סופי למעיין הזה שהוא אני אשמח לחלוק אתכם את השפעה בלתי נידלה המבין יבין ומי שלא כניראה אינו נחוץ לו למימושו הידע הזה וחשוב מכל היו עצמכם כי דעתכם היא דעותיו של הנישגב ואין דעתכם נובעת מיכם כל טוב בריאות ואושר שימחה וצהלה המשך זמן מפרה וזיכרו לשמור על זכויות יוצרים כי חבל על גניזת המידע שתוביל לשקרים תודה

04
משה

קטונתי מלחלוק על הפרופסור הנכבד ,
אבל , אזכיר כאן את עיקרון אי הוודאות של הייזנברג , אשר קובע שיש גבול למידע שאנו יכולים לגלות על העולם סביבנו .
ולכן , אם יש גבול למה שאנו יכולים לדעת ,
אז חייב להיות גבול למה שאנו יכולים להבין .

איפה עובר הגבול ?
עד כמה אנו קרובים אליו ?
מה נעשה כשנגיע לגבול ונבין שאין לנו דברים חדשים ללמוד ?
אני מתאר לעצמי עולם שבו כל הידע האפשרי מסוכם בכמה ספרים , ולאף אדם אין סקרנות או יצר לגלות דברים חדשים ,
כי הגענו לגבול , ואין עוד דברים חדשים לגלות .
סיוט !

מה זה אין ראיות לקיומה של הנפש? ומהי החוויה הסובייקטיבית שלך ? שלנו ? לא ניתן להכחיש זאת. וכי ניתן לבנות מכונה בעלת חוויה סוביקטיבית ? וכאן נכנסים לבעיה הפסיכופיזית....

06
עוזי

צבי, העובדה שלמדע עדיין אין תשובה מספקת לשאלה מהי החווייה הסובייקטיבית, ואפילו האפשרות שלעולם לא תהיה תשובה כזו, אינן עילה מספקת להכריז על קיומה של הנפש. ההכרזה הזו היא בכל מקרה ריקה מתוכן, כי היא משאירה את אותה השאלה בניסוח אחר: מהי הנפש?
אני מאמין שלשאלה הזו כבר אין לך תשובה, וגם אם כן, מן הסתם היא רק תמשיך את השרשרת. אינני יודע אם יש עוד משהו מעבר לעולם החומר. אני לא יכול לאמת או לשלול את זה, אבל המדע יכול לחיות בשלום עם שאלות שאין להן תשובה.

מאמר שכולו בנוי על הנחת המבוקש וטיעונים מעגליים מתחילתו ועד סופו. המדע יכול לענות על כל השאלות, כמובן בתנאי שמדובר על שאלות כאלה שהמדע יכול לענות עליהן... כל השאר "לא חשובות". אטקינס שם לב למעגליות שבטיעוניו, ופשוט מתעלם ממנה.
מוטב לו שימשיך לעסוק בתחום שלו ולא ישלח ידו בפילוסופיה. כשמדענים עושים זאת התוצאות נוטות להיות מביכות.