עוגן בטוח בתנועה מתמדת

אנחנו נעים, אבל אנחנו גם עשויים מתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד, בהתבוננות מתמדת בעולם, בתוכנו וסביבנו
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

תינוק מגיח לעולם היישר מרחמה החם של אמו. לפתע הוא פוגש בכוח עצום שמופעל עליו והופך את עולמו. הפגישה הראשונה שלנו עם כוח הכבידה מלמדת אותנו מהרגע הראשון של חיינו שמעתה אנו נמצאים במערכת יחסים נצחית ומורכבת עם כוח, שירצה למשוך אותנו תמיד מטה אל בטן האדמה.
לא עוד ציפה והזנה בחינם וללא עלות אנרגטית. מעתה אנו מבינים כי לכל פעולה יהיה מחיר.

השנה הראשונה של התינוק מוקדשת ברובה לשכלול ועיבוד המידע החושי והסביבתי למערכת תנועתית מתוחכמת, שתשרת אותו כאדם בפונקציות מורכבות יותר ברוב חייו הבוגרים

תחילה אנו מתרכזים בלהיות. מנסים לשחזר את ימינו העליזים ברחם גם בעולם שבחוץ. מכירים את מי שאמורים לדאוג לנו באופן שאמור לעזור לנו ללמוד לעשות זאת לבד. השנה הראשונה של התינוק מוקדשת ברובה לשכלול ועיבוד המידע החושי והסביבתי למערכת תנועתית מתוחכמת, שתשרת אותו כאדם בפונקציות מורכבות יותר ברוב חייו הבוגרים.
הדבר המשותף להבניה המופלאה של המערכת האנושית הוא הצורך ביכולת לנוע. אנו מבינים כי באופן כמעט מוחלט, אין חיים ללא תנועה.

החלקיקים הקטנים ביותר סובבים סביב עצמם בריקוד נצחי שאינו נגמר. התא היחיד בכל גוף חי מציג בפנינו תנועה אינסופית של חומרים, שיוצאים ונכנסים דרך קרומים ובאמצעות משאבות, שמונעים או מאפשרים את התנועה הזאת. האטומים הנאספים לתאים והתאים הנאספים לשלל רקמות ממשיכים ומציגים בפנינו שפע של אופציות תנועתיות. מדובר בספקטרום כה רחב שנדמה כי הניסיון לכלול את הכול תחת אותה אותה מילה, זו כמעט חוצפה.

תיאוריות התפתחות מדברות רבות על חשיבות ההתפתחות המוטורית בשנות חיינו הראשונות ועל הקשר שלה להתפתחות שאר התחומים. ההתפתחות המוטורית מלווה את תחומי ההתפתחות השונים ואף מצויה בקשר סיבתי עם חלקן. למשל, יש קשר בין התפתחות השפה לרכישת ההליכה, היקשרות בטוחה ורכישת אבני דרך מוטוריות, יכולות תקשורתיות ומיומנויות מוטוריות גבוהות כמו קפיצה, ריצה ומשחק בכדור. במערכת העצבים קיימת אמנם פלסטיות, ויכולות הלמידה קיימות במהלך כל החיים, אך אנו יודעים כי בשנים הראשונות שלנו אנו מבססים אבני יסוד חשובות וקבועות הן בתשתיות הגופניות שלנו והן בתשתיות הנפשיות, הרגשיות וההתנהגותיות שלנו.

תינוק, מים, פיילה, אמבטיה

רכישת יכולות בתנועה. תצלום: לובומירקין

האם נכון לטעון שבתנועה, פנימית או חיצונית, קיים רכיב בלתי נפרד מהמערכת השלמה האנושית?  יותר מכך, האם אותו רכיב מתקשר עם כל שאר הרכיבים במערכת? במכוני שיקום נוירולוגי, אחת המטרות המרכזיות בטיפול באדם שעבר אירוע מוחי או פגיעת ראש היא להחזיר אותו להליכה, מהר ככל שניתן. זוהי הנחה נכונה וחשובה. היכולת להתנייד קשורה ישירות לצורך שלנו בחופש ועצמאות ומגלמת בתוכה כמעט את כל תפקודי החיים הבוגרים. רכישת היכולת ללכת היא אחת מאבני הדרך החשובות בחייו של האדם. עם זאת, לאחר אירוע מוחי, כמעט כמו התינוק, האדם מוצא עצמו בפגישה מחודשת עם אותו כוח כבידה שפגש ברגעיו הראשונים, בפגישה מחודשת עם הגוף. הפעם המערכת כבר מובנית ועברה את שלבי ההתפתחות  הקריטיים. היא כבר צברה ניסיון. אחת הדרכים המוכחות להתמודדות עם מחלות נוירולוגיות רבות כמו שבץ, מחלת פרקינסון ודמנציה היא התנועה, פעילות גופנית. להמשיך ולהניע את הגוף ככל שניתן בתוך המגבלות החדשות, כדי להזין את איברי הגוף ואת מערכות הגוף השונות, לעודד את פעילות הנשימה ואת תהליכי חילוף החומרים וניקוי הפסולת. במכוני השיקום, העושים עבודת קודש, חסר לי באופן בולט שיח מטפלים על החוויה התנועתית החדשה שחווה אדם אחרי שעבר אירוע מוחי. גם בנוגע לתינוקות, אנחנו לא שואלים אותם איך הם מרגישים כשהם מנסים לזחול. אנחנו לא מתעניינים באדם עם הגוף החדש ושואלים אותו: ״מהי חווית ההליכה שלך היום?״

מי שמטפלים בבריאותנו מצטיינים בשיח האנטומי והפיזיולוגי על אודות הגוף שלנו ואפילו משתפרים בשיח הנפשי והרגשי.
עם זאת, אנו לוקים בחסר בשיח האינטגרטיבי, שבו קשה אבל צריך ונחוץ להבין לעומק את הקשרים בין ההיבטים הפיזיולוגים להיבטים הנפשיים

החוויה התנועתית מגלמת את החיבור בין המערכות הפיזיולוגיות למערכות המופשטות כמו הרגש והמחשבות. מי שמטפלים בבריאותנו מצטיינים בשיח האנטומי והפיזיולוגי על אודות הגוף שלנו ואפילו משתפרים בשיח הנפשי והרגשי.
עם זאת, אנו לוקים בחסר בשיח האינטגרטיבי. השיח שבו קשה אבל צריך ונחוץ להבין לעומק את הקשרים בין ההיבטים הפיזיולוגים להיבטים הנפשיים, משום שהם תמיד שם ויש להם משמעות. איך יראה תהליך השיקום אם נעודד תהליכי רפלקציה אצל הנעים והנעות, כדי שיוכלו לשאול: "מה הרגשתי כשזזתי?", "אילו מחשבות חשבתי כשהלכתי?".

ביוגה מעיזים להסתכל לאמת הזאת בעיניים ואף להניח הנחות שבקהילה המדעית היו נסקלות באבנים. ב.ק.ס איינגאר, ממציא שיטת היוגה הקרויה על שמו, הניח את תרגול האסאנה היוגה (התרגול הפיזי של היוגה) בלב שיטתו. המילה אסאנה בסנסקריט היא "מושב". מושב למה? איינגאר ניתח את הכתבים העתיקים של היוגה באופן שמציג את המערכת האנושית כשכבות של הוויה, תודעה וחומר. כל השכבות הללו מתגלמות בתוך אסאנה אחת, כלומר הן מתגלמות בתוך גופנו, תמיד. בתרגול אנו הופכים את עצמנו לנגישים יותר ויותר, כך שנוכל להגיע ולצפות יותר לעומק. תרגול האסאנה מחדד את החושים הפנימיים ומאפשר את התהליך היוגי, שמייצג ספירלה תודעתית העוברת הלוך ושוב בין כל השכבות הללו ומתבוננת בהן באמצעות מנחי הגוף השונים. הוא ניתח את גופו שלו, את גופם של מתרגליו, ולימד את מוריו כיצד לעשות זאת. כיום, בכל שיעור איינגאר יוגה בעולם, המורה תתסכל ותנתח את גופם של תלמידיה באופן שמאפשר לה לראות אותם לעומק. המתרגלת המסורה תלמד לעשות כן בעצמה, וכך להכיר את עצמה ולעודד את התהליכים הספירליים ההתפתחותיים שהחלו לפני שנים רבות, כשהייתה תינוקת זוחלת.

תרגול האסאנה מעודד תהליכי רפלקציה אינטגרטיביים. בניגוד למדע המערבי, שמנסה לבודד את הגורם האנושי כדי שלא ילכלכך את אמינות הניסוי, ביוגה אנחנו הניסוי, המעבדה. איסוף הנתונים מתבצע בכל פעם שאנו מתרגלים והוא מתרחב אט אט אל שאר תחומי חיינו. מתוך התנועה ומנחי הגוף אנו יוצאים למסע עצמי מחקרי, תודעתי ומתבונן. הגוף נמצא שם כמו עוגן. כמו מכל. אנו לומדים לחזור אליו ולשחרר אותו.

התנועה היא מהות קיומית. מעבר להיותה אנרגיה מניעה, היא עצמה יכולה להיות אובייקט להתבוננות והשתקפות של העולם הפנימי שלנו

התינוק שיצא מבטן אמו מרגיש שהוא כאחיד ומאוחד. עם השנים אנו לומדים להפריד. תחילה מפרידים בינינו לבין אמנו. בהמשך מפרידים תנועה בין חלק תחתון לחלק עליון, בין צד ימין לצד שמאל. ההפרדה הכרחית כדי להעצים את האופציות התנועתיות ואת אפשרויות המערכת שלנו בעת התנהלותה בעולם. מאידך בסוּטרה 2.48 (מתוך "אור על היוגה סוטרה של פטנג'לי" מאת ב.ק.ס איינגאר) נאמר –

"ומאז, המתרגל אינו מופרע יותר מהשפעתה של השניות (דואליות)".

איינגאר מפרש ואומר שתרגול האסאנה מטרתו לשים קץ לדואליות או להפרדות בין הגוף והנפש, בין הנפש לנשמה. צמדי ההפכים כמו חום וקור, שובע ורעב, אינם קיימים עבור מתרגל היוגה המסור, שמאוחד עם נפשו, מוחו ונשמתו. כך, במהלך חיינו אנו עוברים תהליכים מקבילים, ספירלים, שמעבירים אותנו בין תחושות האיחוד לתחושת ההפרדה. התנועה היא האנרגיה שמניעה בין הוויית האיחוד להוויית הפירוד. התנועה היא מהות קיומית. מעבר להיותה אנרגיה מניעה, היא עצמה יכולה להיות אובייקט להתבוננות והשתקפות של העולם הפנימי שלנו.

אוריה לוי היא מורה ליוגה בהשראת שיטת איינגאר ופיזיותרפיסטית בתחום הילדים והשיקום

תמונה ראשית: נאמה-יוגה, המהום להשגת ריכוז בתרגול יוגה. תצלום: Conscious Design, ב-unsplash.com

Photo by Conscious Design on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אוריה לוי.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על עוגן בטוח בתנועה מתמדת

01
סמדר זאבי

בס"ד
יש קווי מתאר זהים בין היהדות ליוגה, כאשר אין הפרדה בין הנפש לגוף, מן סנכרון כוללני.
שנית, להבדיל מתאוריות העבר, בהן אדם נמנע מפעילות ונעשה מסוגר, למדנו עם השנים, כי אדם שחווה אירוע טראומטי(אירוע מוחי, תאונה, פגיעה נפשית..) ובהמשך נוצרה לו פוסט טראומה, זקוק לפעילות כאוויר לנשימה לחזור לשגרת יומו לצורך בריאותו.

02
יובב

גם אנחנו נפרדנו מאותו מקום שבו לא התקיימה תנועה או זמן.
דווקא התנועה היא הקיימת במקום שבו עדיין לא השגנו את יעדינו, היא המקרבת את המצב הרצוי למצב המצוי.
והיא זו שתעלם כאשר נחזור לשורשנו