עלייתה של העבודה הבלתי נראית

אנשים המשכירים חדר בדירתם השכורה עושים משהו כה חדשני מהבחינה הכלכלית, שאנחנו עדיין לא יודעים למדוד את עבודתם. אבל יתכן שהם בתחתית סולם המזון
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

סביר להניח שבפעם האחרונה שיצאתם לחופשה לכל הפחות בדקתם את אתר Airbnb כדי למצוא מקום לשהות בו, ואולי אפילו השכרתם את דירתכם בזמן ההיעדרות. אתם משתמשים בשירותי Car2go כשאתם נוסעים לארוחת שישי אצל ההורים, קונים מנורות וינטג' לסלון ב-Etsy או מוכרים שם את אוסף ארנבי החרסינה שלכם. בכל הפעולות האלה מעורב כסף, אבל הוא לא בדיוק נספר. סביר להניח שגם לא חשבתם שאתם "עובדים" כשהשכרתם את החדר שלכם לשלושה סקנדינבים שהגיעו למצעד הגאווה. גם מדדי התעסוקה לא חשבו כך, אבל מקורות ההכנסה האלה נעשים נפוצים יותר ויותר.

 חברת  Airbnb פרסמה בשבוע שעבר נתונים המעידים על השפעתה החיובית על העיר ניו יורק: לפי הדיווח, תרמה החברה לפעילות כלכלית בהיקף של 632,000 דולר וליצירתן של 4,580 "משרות" בעיר. המארחים, שהשתמשו באתר כדי להשכיר את ביתם או חלקים ממנו לאורחים מזדמנים, הרוויחו בממוצע 7,530 דולר לשנה. האורחים שהתארחו בבתיהם נשארו בדרך כלל בעיר לתקופה ממושכת יותר מאורחי מלונות, ובזבזו יותר כסף בעסקים מקומיים.

הנתונים האלה פורסמו על רקע דאגה גוברת והולכת, הן מצד כלכלנים והן  מצד הרשויות, באשר להשפעה של מה שזכה לכינוי "כלכלת השיתוף" וההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות אותה על הצמיחה הכלכלית. הנתונים החודשיים שמפרסם משרד התעסוקה האמריקאי מראים על קיפאון במספר המשרות. כתבהשהתפרסמה ב-MIT Technology Review והתבססה על מחקר של אריק בריניולפסון ואנדרו מקאפי התריעה על כך שמדד הפרודוקטיביות התנתק ממדד התעסוקה. הטכנולוגיה מאפשרת התייעלות, ללא גידול בתעסוקה. בנוסף, "כלכלת השיתוף" מייתרת לכאורה חלק מהייצור ומהמשרות. אנשים שמשתפים חדרים בביתם מאיימים על תעשיית המלונאות המסורתית, ואנשים ששוכרים דברים במקום לקנות אותם, כמו המשתמשים בשירות שיתוף המכוניות Zipcar (או Car2goבארץ) משפיעים לכאורה על הייצור הנדרש – בלעדי החברות האלה, ייתכן שהיו נאלצים לקנות מכוניות משלהם.

באוגוסט האחרון פרסם הביזנס אינסיידר כתבה שהתריעה על כך שלכלכלת השיתוף עלולות להיות השלכות הרות אסון. אסטרטגים מ- ConvergEx Group  חוזים שהביקוש למכוניות ולבתים יצנח, וההשפעה על הלך רוחם של הצרכנים עלול להיות דומה לזה של השפל הגדול. אך האם כשאנשים משתפים דברים, זה אומר שהם צריכים פחות דברים? האם זה מוביל בהכרח ליצירת פחות משרות ולפגיעה בצמיחה? פרופסור ארון סונדראראג'ן מבית הספר ליאונרד נ. סטרן למנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק  אומר שהמשוואה הזו אינה מדויקת. כששירות או מוצר כלשהם מתייעלים, נגרמת עלייה בפרודוקטיביות הכלכלית, שבדרך כלל דווקא מיתרגמת לצמיחה. אם קל יותר להזמין מונית, או לנסוע לחופש, אנשים יעשו את זה יותר. "כשמשהו משתפר", אומר סונדראראג'ן, "אנשים רוצים יותר ממנו, לא פחות."

ההתייעלות הזו אמנם גורמת לשינויים – למשל, יש היום הרבה פחות חקלאים משהיו באמריקה של תחילת המאה העשרים; כשהחקלאות התייעלה, רבים מהחקלאים נאלצו לפנות לעיסוקים אחרים. אבל לדעת סונדראראג'ן, "לחשוב על דברים באופן סטטי כזה – יש לנו כמות מסוימת של דברים, ואם אנשים משתמשים בהם באופן יעיל יותר, אנחנו צריכים פחות דברים – זה סוג של קוצר ראייה," הוא ואומר.

ייתכן שאנחנו פשוט לא יודעים למדוד ההשפעה של שירותים כמו Airbnb על הצמיחה. מדדי התעסוקה מתייחסים למשרות או למשרות מלאות, אך לא לכל מיני הכנסות מהצד, שהעוסקים בהם לאו דווקא מתייחסים אליהם כאל עבודה. ההערכה היא שהמודלים החדשים מייצרים הכנסה לעשרות ואף מאות אלפי "מיקרו יוזמים". מולי טרנר, מנהלת המדיניות הציבורית של Airbnb, קוראת לזה "כלכלה בלתי נראית". לדעת סונדראראג'ן, מוקדם עדיין להעריך את ההשלכה שלה על הכלכלה, כי היא אינה מבוססת עדיין לחלוטין בתוך החברה שלנו. לדבריו, זו שאלה של תרבות, וזה יקרה רק ביום שבו נדע איך מתנהגים בדירה של מישהו ששכרנו לחופשה כמו שאנחנו יודעים איך מתנהגים בבית מלון.

 ייתכן שלכלכלה הבלתי-נראית תהיה השפעה מכריעה על איך תיראה ותימדד עבודה בעתיד. בנוסף, סונדראראג'ן מעריך שרבות מהפלטפורמות הללו עוזרות ליזמים לנסות את המוצר שלהם באופן מבוקר: יצרנים יכולים למכור מוצר בכמויות קטנות דרך Etsi, לפני שיתחייבו לייצור מלא ולעלויות הכרוכות בו. הוא צופה שהאפשרות הזו תתרום להקמתן של חברות רבות, וגם לכך צפויה כמובן להיות השפעה על הכלכלה.

הכתבה באטלנטיק על העלייה בעבודה הבלתי-נראית

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על עלייתה של העבודה הבלתי נראית

01
ד.

ה"כלכלה הבלתי נראית" תפסיק להיות בלתי נראית כאשר מישהו יציע למסות אותה.
אין שום דבר חדש, לא ב"בלתי נראות" של כלכלה זו ולא באסטרטגיה שלה. ראינו זאת בישראל עם חקיקת החוק למיחזור בקבוקים שחשף פרולטריון גדול שגם מספר אגורות עבורו שוות התרוצצות ברחובות תוך חיטוט בפחי אשפה. אם יווצר שוק לגזיזי צפורניים - גם הם יהפכו למקור פרנסה לאנשים שאינם יכולים להתפרנס בדרך אחרת.

לא כלכלת המיקרו היא בלתי נראית, מה שהינו בלתי נראה הוא רק אדם-המיקרו, חסר האמצעים והכוח.