על עכברים ודעה קדומה

אלפי שנים של תרבות אנושית קבעו: עכברים הם חמודים, עכברושים הם רשעים ומגעילים. האם אנו לקראת עידן חדש למכרסמים?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

בשנת 1972, אמן הקומיקס ארט ספיגלמן נתבקש לצייר משהו לאסופת קומיקס. בעודו מנסה למצוא רעיון ליצירה – כך הוא סיפר בראיון בשנת 2011 – הוא חיפש דרך לתאר את זוועת הזוועות באמצעות חיות: "נאצים רודפים אחרי יהודים, כפי שעשו בסיוטים בילדותי".

הוא צלל אל תוך כל הארכיונים האפשריים, וחיפש השראה. "כשהתחלתי לבצע חיפושים מפורטים ומדוקדקים יותר", הוא אומר, "גיליתי שהיהודים תוארו באופן קבוע כ... עכברושים... פוסטרים שבהם תוארה השמדת המזיקים והנסתם היו חלק מהמטפורה הנרחבת". בתעמולה הנאצית, יהודים היו עכברושים. ביצירתו של ספיגלמן – שבסופו של דבר הפכה ליצירת המופת הידועה המתארת את השואה 'מאוס: סיפורו של ניצול' – הם הפכו לעכברים.

לאורך ההיסטוריה הספרותית, בכול פעם שהתעורר הצורך לבחור גיבור מכרסם, היו לבני האנוש העדפות ברורות: עכברים מנהלים קרבות סיוף, מצילים נסיכות ומצילים את העולם. עכברושים מענים את מתנגדיהם, חוטפים בעלי חיים חמודים מהם ו'נושכים את התינוקות בעריסה'. מלבד אי אילו יוצאי דופן, ההיסטוריה והפיזיולוגיה של העכבר הקנו לו עדיפות על פני בני דודו הגדולים ממנו. וישנם מומחים הטוענים כי הגיע זמן לשינוי.

לדברי לורנה אואן, מחברת Mouse Muse: The Mouse in Art, עכברים חדרו בשלב מוקדם מאוד למודעות הספרותית הפופולרית. איזופוס, ממשיל המשלים המסתורי, שמשערים כי יצירותיו נוצרו בסביבות 620 לפני הספירה, השתמש בעכבר העלוב ללמד כל מיני לקחים על אודות ההתנהגות האנושית – כיצד להכריע אויבים גדולים יותר, כיצד להתיידד עם מכרים חשובים, מתי להימנע ממריבות קטנוניות.

העכבר הקטן והיומיומי הפך לפופולרי: "משלי איזופוס נדדו ברחבי העולם [מיוון] וזכו לגרסאות חדשות בתרבויות שונות", אומרת אואן. עכברים החלו עד מהרה להציל פילים בפנצ'טנטרה ההודית והתיידדו עם עורבים ב'משלי כלילה ודימנה' במזרח התיכון.

אף כי לא הופיעו במשלי איזופוס, תפקידי העכברושים של העת העתיקה נעו בין יצירת מהומות לבין הדגמת שיעורים לחיים. "מנקודת ראות תרבותית, העכברוש הוא דמות טעונה מאוד שמסוגלת להזהיר ולאיים, אבל בו זמנית גם מצילה ומביאה מזל טוב", כותב ג'ונתן בארט (Burt) בספרו Rat. בתנ"ך, עכברושים הם מלוכלכים, ואסורים בנגיעה או מאכל. אבל ביוון וברומי העתיקות, להקת עכברושים היו אות המבשר אושר ושפע. בהודו, הם נחשבו למי שמגישים עזרה – עכברושים מיתולוגיים סייעו לחלץ בני אדם או חיות אחרות ממצבים מסוכנים, באמצעות כרסום.

כשעכברים ועכברושים מופיעים בנפרד, הם נתפשים בצורה שונה לגמרי מכפי שהם נתפשים כשהם מופיעים ביחד ומזמינים השוואה. "אני חושב שלעתים קרובות, ובוודאי בעבר, שתי החיות הללו חיו זו לצד זו", אומר מאת'יו קומבס (Combs), סטודנט באוניברסיטת פורדהאם, החוקר את החולדה החומה. "משקי בית נאלצו להתמודד עם שתי הבעיות גם יחד. לילה אחד היו מגיעים עכברים, ובאחרים העכברושים... מתבקש להשוות ביניהם, ולהעניק להם אופי".

במצב כזה, אומר קומבס, עכברים זוכים בקלות באהדת הקהל. העכבר הממוצע אוכל שניים או שלושה גרם של מזון ביום – פירורים ממש – ואילו העכברוש זקוק לבין 30 ל-50 גרם, מנה שמתאימה לאדם. יש להם גם אסטרטגיות הפוכות להשגת המזון: "אני מתפתה לחשוב על העכברים כעל 'לקחנים' קטנים, בלתי מזיקים", אומר קומבס. "עכברושים יפרקו את המכל שבניתם כדי למנוע מהם לחדור פנימה". בעוד שעכבר יגרום רק מעט לכלוך, ואולי ינקב חור קטן בקופסת קרקרים, עכברוש יבלגן את כל הסביבה – ויותיר קופסה קרועה לגזרים, יחסל את כל הקרקרים ויפזר בחוסר התחשבות גללים בכול הסביבה.

ואם במקרה תזכו לראות קצה זנב של אחד הפולשים, זה רק יחמיר את מצבו של העכברוש. "אנשים מרגישים אי נוחות כשהם מתבוננים בעכברושים", אומר קומבס. לעכברים יש אוזניים וראשים גדולים בהתאם ומתאימים למבנה גופם, המאותתים לבני אדם שהם 'חמודים', ולעומתם, ראשי העכברושים קטנים, וגופם גדול. קומבס ואואן מסכימים כי הזנב הוא החלק הגרוע מכול. "הוא לא ממש מתאים לגוף", אומר קומבס. "הוא נראה כמעט כאילו הוא מכוסה עור אנושי, אבל הרבה יותר מגעיל". עכברושים, ובעיקר אלה החיים בערים, מועדים הרבה יותר לגלדים ולנשירת פרווה. "המראה המרופט הזה מופיע בסיפורים ובדמויות עכברושים", אומר קומבס – כמו 'ראטיגן', הנוול ב'הרפתקאותיו של סופר בלש', ההולך ומתכער ככל שהעלילה המרושעת מתפתחת.

מיקי מאוס

צללית של מיקי מאוס. תצלום: Tatiana T

עכברים בדיוניים, מתפתחים לרוב בכיוון ההפוך. כפי שציין סטיבן ג'יי גולד ב- A Biological Homage to Mickey Mouse עיניו של מיקי, אוזניו וחוטמו גדלו והתעגלו ככל שהמותג של דיסני הפך ידידותי למשפחה.

המאפיינים הגופניים הללו משפיעים על האופן שבו אנו מפרשים את התנהגותם של העכברושים והעכברים. אם תדחקו עכברוש לפינה, הוא עלול לזנק עליכם ולנגוס מכם פיסה בעזרת שיניו המרשימות. אם תדחקו עכבר לפינה, הוא יתרוצץ ויתחבא – לכאורה בפחדנות, אבל בהקשר הזה גם באומץ. "הם עושים כל מיני דברים קטנים אשר בהתחשב בסביבתם ובמקומם הנמוך בשרשרת המזון הם ממש אמיצים", מציינת אואן. "יש להם כל כך הרבה אויבים טבעיים, אבל הם עדיין מתרוצצים". יצורים קטנים שלוקחים סיכונים מהווים דמויות חיקוי מצוינות עבור ילדים, וזה כנראה מסביר את הכול, החל בעכבר הלוחם ריפיצ'יפ [מ'נרניה'] של ק.ס. לואיס ועד הרפתקאות סטיוארט ליטל של א. ב. וייט.

הגיבורים העכבריים הללו נדרשו, כמובן, למחברים אנושיים, שהעצימו את המאפיינים הטבעיים שלהם והתעלמו מאחרים. וגם לעכברושים ישנן תכונות הראויות למבט אוהד יותר, אומר קומבס. למרות דמות העכברוש הבודד, דוגמת טמפלטון מ'חוות הקסמים', עכברושים אמתיים הם יצורים מאוד חברותיים, לדבריו. "הם עוסקים הרבה בקרבות שעשוע, טיפוח הדדי ומגע, ולעתים קרובות הם מפגינים חיבה. אפשר ללהק אותם כך, אבל זה לא מה שקורה לרוב".

האינטליגנציה שלהם, הניכרת ביכולתם לפרוץ לחנויות מזון ולהיחלץ ממלכודות, מוצגת לעתים בכוונה כסוג של ערמומיות נכלולית במקום כחוכמה ראויה להערכה. בסדרת ספרי הפנטזיה 'רדוול' של הסופר בריאן ג'ייקס, למשל, העכבר הקשיש 'מתושלח' הוא חכם ומלומד, ואילו 'קלאני הקמצן' עכברוש מרושע, הוא תככן ואפילו מטורף.

אבל אפילו במעמדם של הדימויים הנושנים ביותר חל בסופו של דבר כרסום. קומבס ואואן אומרים כי המוניטין שיצא למכרסמים הללו משתנה אט אט, באיכות וגם בכמות. סיפורי עכברים בני ימינו, בעיניה המנוסות של אואן, 'כבר משומשים מדי' ואל החלל שהם מותירים נוהרות להקות של עכברושים: "בספרות של המאה העשרים ישנם יותר עכברושים מעכברים", היא אומרת, כשהיא מצביעה על '1984' של אורוול, ועל 'הדֶבר' של אלבר קאמי.

ככל שהמאה ה-21 מתקדמת, עכברושים גיבורים עושים את דרכם אל אור הזרקורים. "לאחרונה, אנשים מתחילים לקבל את העובדה שלעכברושים יש גם תכונות טובות", אומר קומבס. "ישנם סרטים כמו 'רטטוי', וישנם מחקרים רבים שבהם נעשה שימוש בעכברושים כדי לדמות פיזיולוגיה אנושית ותרופות שנועדו לבני אדם". מחקר שנעשה לאחרונה מצביע על כך שעכברושים מצחקקים ומדלגים כשמדגדגים אותם. למרות שהחוקרים יכלו לתאר את הצחקוק הזה כמרושע, הם נמנעו מכך – והתגובה הציבורית הייתה מהירה וחיובית, אומר קמבוס. אולי בכל זאת עוד אפשר יהיה ללהק את העכברוש כגיבור.

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

קארה ג'אימו (Giaimo) היא חברת מערכת "אטלס אובסקורה"

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לויPublished by Atlas Obscura (atlasobscura.com) under an agreement with Alaxon

 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קארה ג'אימו, Atlas Obscura.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על על עכברים ודעה קדומה