עמודים של שכל ישר

הרברט סמואל היה לא רק הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל, אלא גם הוגה דעות שחיפש יציבות ובהירות בעידן של תהפוכות
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

עם תום המשחקים הפאראלימפיים באנגליה בקיץ 1984, סיימתי את תפקידי כרופא המשלחת, שכרנו רכב והתחלנו לנדוד בין סטרטפורד לעיירת הספרים היי-און-ווי. בדרך עצרנו במחוז גלוסטרשייר, בעיירה ציורית בשם בורטון-און-דה-ווטר. שוטטנו ברחובות,והנה לפנינו חנות קטנה לספרים משומשים. ידי נמשכה לספרון בכריכה קשה, 32 עמודים. הייתה זו הרצאתו משנת 1932 של נשיא המכון הבריטי לפילוסופיה סר הרברט סמואל, “Philosophy and the Ordinary Man” . התחלתי לדפדף. בכריכה הפנימית מצאתי הקדשה בכתב יד: "לרונלד ווקר מהרברט סמואל". בסוף הספרון צורף מכתב בגרמנית, שכתב לסמואל אלברט איינשטיין. המוכרת ביקשה 50 פני. הספרון נעטף ואני מיהרתי לצאת כשבידי ״הפילוסופיה והאדם הפשוט". סר רונלד פיץ-ג'והן ווקר, שלו הוקדש הספרון, היה מדינאי בריטי מהמפלגה הליברלית, מפלגתו של סמואל.

ב-1917, לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי כוחותיו של הגנרל אלנבי, איבד הרברט סמואל את מושבו בפרלמנט. בראשית 1920, מינה אותו שר המושבות בממשלת האחדות אלפרד מילנר למשרת הנציב העליון בארץ ישראל. היישוב היהודי התפעם וצהל. היהודי-ציוני הראשון ששירת בקבינט הבריטי יגיע לארץ ישראל כנציב עליון,וזאת עוד לפני שחבר הלאומים אישר את המנדט הבריטי. עוד ב-1915 פרסם סמואל תזכיר על עתיד ארץ ישראל. סמואל הכיר רשמית בשלוש שפות המדוברות כאן, אנגלית, ערבית ועברית. המינוי של סמואל לא התקבל יפה בעיני אלנבי. הוא צפה התנגדות אלימה של הערבים. סמואל סיים את כהונתו ב-1925 ושב לארצו כדי לכהן במספר משרות ציבוריות. הוא פרסם עוד מספר ספרי מדע, פילוסופיה וחברה. בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית השתתפו הגנרל אלנבי, לורד בלפור וסר הרברט סמואל.

הרברט סמואל

צלול והגיוני: הרברט סמואל. תצלום: Bains News Service, ספריית הקוגנרס, ויקיפדיה

סמואל היה גם יושב ראש המכון הבריטי לפילוסופיה, שנוסד באותה שנה על ידי הלורד ארתור בלפור. המכון הוציא לאור את העיתון Philosophy. בלפור, אינטלקטואל אריסטוקרט שתפס עמדות מפתח מטעם המפלגה השמרנית, סקוטי שהתחנך בקיימברידג', פרסם בשיא הוויכוח הוויקטוריאני בין מדע לדת חיבור בשם "הגנה על הטלת הספק בפילוסופיה". הוא גם יזם חוקים, למשל את חוק החינוך, והמשיך לדכא את המרד האירי בעת שכיהן כמזכיר לענייני אירלנד. הוא נתן דחיפה משמעותית למדע ולרפואה, עודד יצירת קרנות מחקר, קתדרות רפואיות וחינוך רפואי, והיה קשוב לבעיות פילוסופיות שהתעוררו עם התקדמות הרפואה והמדע. הרצאתו של סמואל ניתנה בהשפעת רוחו ודעותיו של בלפור.

הרצאתו של סמואל תיארה את מטרות המכון שהוא עמד בראשו. לדבריו, האדם הרגיל, במודע או שלא במודע, מעורב בשאלות פילוסופיות במהלך חייו. לכול החלטה שאנו מקבלים, יש היבטים של טוב או רע, בין אם היא חשובה או לא. זכותו של האדם הרגיל להיוועץ בפילוסופים המומחים, שאינם יכולים להסתגר עוד במגדל השן שלהם. עליהם לחוות דעה לגבי השינויים החברתיים המתרחשים לנגד עיניהם. מדענים חייבים להסביר את ממצאי המחקרים והחידושים בשפה המובנת לאדם הפשוט, וכמותם גם הפילוסופים נדרשים להסביר את דעתם ומסקנותיהם, כדי שמאמריהם וספריהם לא יהיו נגישים רק למתי מעט. סמואל ציטט בראשית דבריו את פרנסיס בייקון, שאמר שהפילוסופים הם כמו כוכבים הנותנים מעט אור. הם גבוהים מדי. האדם הרגיל, עדיין סבור שהם מרוחקים, משתייכים למציאות אחרת. ומאחר שהעולם הוא מבולבל וכאוטי ונפש האדם מחפשת מרגוע, יש לפילוסופיה המודרנית תפקיד דחוף: ליצור קוד מוסרי המבוסס על אתיקה מסודרת.

סמואל סבר שהחוק הראשון שהפילוסופיה צריכה לאמץ הוא חוק הסיבתיות, שעל בסיסו נבנה המדע

סמואל מבקש משומעיו להסכים עם השערתו, שהפילוסופיה חייבת לנטוש את ההנחות אפריורי או הלוגיקה כמדריכיה. לגבי תחומי המטפיזיקה והאתיקה, יש, לדעתו, לאמץ את הדרכים שמשרטטים המתמטיקה, המדעים המדויקים, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. נכון שהמדעים והפילוסופיה משתייכים למישורים שונים, אך הנוסעים בכול דרך יכולים לעבור בבטחה מתחום לתחום. החוק הראשון שהפילוסופיה צריכה לאמץ הוא חוק הסיבתיות, שעל בסיסו נבנה המדע.

יתכן שסמואל התכוון לדבריו של קלוד ברנר, מייסד תורת הרפואה והפיזיולוגיה הניסויית, שדיווח על תופעה של ״התגלות פתאומית״ או הבנה  שהיא חלק בלתי נפרד מתהלך כולל: השערה הנובעת מתיאוריה, איסוף עובדות שלא תמיד מתאימות לתיאוריה – ואז, הבנה פתאומית. מורי ורבי, פרופסור יהודה פריד המנוח קרא להבנה הפתאומית The methodology of the odd occurrence. פריד כתב שלעיתים המדענים מחטיאים אמיתות או עובדות שמונחות ממש לפניהם. במאמר קצר ואלגנטי הוא אפיין את ״האירוע החריג", המתרחש בעת הכרה פתאומית במידע "נוסף" (שאינו תואם מידע קיים, ואינו נתפש בהכרח כרלוונטי או הגיוני), ניסויי או אחר: הכרה, אשר כביכול הולמת ברוב עוצמה במתבונן. מדובר, אם כן, בעובדות שאינן תואמות לתיאוריה השלטת. שרשרת עובדתית נוספת, שונה, שאינה מתקשרת לשרשרת האירועים הצפויה, ומופיעה לכאורה משום מקום. פריד הדגיש את הספק שאירוע כזה מעורר בלב הצופה, את החרדה המתלווה לספק זה, וכפועל יוצא – את הנטייה להקטין את חשיבותו של האירוע או אף להדחיקו כליל.

סמואל מזכיר את המונח שטבע ב-1907 הפילוסוף הצרפתי אנרי ברגסון – élan vital – עקרון ההתפתחות היוצרת בביולוגיה. העיקרון עוסק בארגון העצמי וביצירה הספונטנית. מונח המזכיר את המונח Emergent Evolution שטבע הפסיכולוג וחוקר התנהגות בעלי החיים הבריטי ס. לויד מורגן. מורגן אף החיה את המונח הלטיני Nisus – הדחף או המאמץ הפיזי או הנפשי לסיים משהו. הוא טען שאנו חיים בעולם שלכאורה מתקיימים בו סדר ורצף אירועים, והמדע והפילוסופיה שואפים להסביר את הרצף ולנסות להבין את "התוכנית" ההתפתחותית.

סמואל מזכיר את המונח ״הוליזם״, שטבע בשנת 1926 המדינאי ואיש הצבא הדרום אפריקני יאן סמאטס, מונח המדבר על גורם יסודי הפועל לכיוון יצירה של שלמות בעולם. כבר בספרו שנכתב בעת לימודיו בקיימברידג' Walt Whitman: A Study in the Evolution of Personality, הוא תיאר את ההיררכיה שבטבע. הרצון ב"שלמות" דחף אותו גם לפעולה להקמת חבר הלאומים וחבר העמים הבריטי. סמאטס התיידד עם חיים ויצמן, ותמך ברעיון הציוני ובהצהרת בלפור, והקיבוץ רמת יוחנן קרוי על שמו.

ברק, שמיים, סערה

ברק בשמיים: נראה כפלא, יש לו הסבר, ובכל זאת - פלא. תצלום: יוהנס פלניו

וסמואל ממשיך: האם אי הידיעה שלנו את הסיבתיות שמאחורי אירועים רבים בטבע אינה גורמת לחלק מהאנושות להאמין (ללא הוכחה) בקיומו של כוח עליון? האם הטבע הוא הבינה הקדושה? האם המחשבה שלנו היא חופשית? והאם יש ניגוד בין הרצון החופשי ובין דטרמיניזם המדעי? מסקנתו היא שפילוסופים צריכים לשמש מדריכים לנו, האנשים הפשוטים, בביאור בעיות ובהנחיית הדרך לפתרון.

כאב, חולי ותאונות הם המחיר שאנו משלמים על החירות לחוות הרפתקאות גופניות ומוסריות

פרופ׳ יעקוב לומרנץ מאוניברסיטת תל-אביב פיתח תיאורה העוסקת בדיאלקטיקה של החיים, על ניגודיהם הבלתי פתירים, והיא גורסת כי בני האדם מסוגלים לחיות בתוך ניגודים ובמצבים חסרי לוגיקה. לדעתו, זהו "הכוח האנושי להתקיים ולהתפתח חרף החיים המורכבים והמסובכים הכרוכים בחוסר ודאות, טראומות ונדודים״. לומרנץ הרבה לחקור את ההשפעה ארוכת הטווח של השואה על מי ששרדו אותה. הוא בדק את השפעת האירועים שחוו בגיל צעיר על חייהם המאוחרים, את מאפייני הטראומה, תפישת הזמן, התפתחותם הפסיכולוגית והמסגרות החברתיות שבהן השתלבו.

הפסיכיאטר הפולני ניצול המחנות, אנטוני קמפינסקי, סיכם את התיאוריה של "קצב החיים" כך: ריכוז, קשב, עניין, זיכרון ומוטיבציה, הם מרכיבים של התיאוריה הזו. התיאוריה שלו מתארת אנלוגיה למטבוליזם ביולוגי. המידע שמגיע מאותות שמחוץ לגוף הוא חשוב ונקלט בדיוק כמו שהמזון שאנו מעכלים משמש לחומרי בנייה מטבולים. המוח הוא כמובן האיבר המרכזי לפענח את האותות. האותות הפנימיים מתהווים למידע חשוב. המוח מסוגל לעבד מידע ואותות חיצוניים ופנימיים. כך נוצרים "ערכים אנרגטיים", גם מטבוליים וגם נפשיים. כך נוצרת צמיחה מתוך הטראומה. תמיד ננוע בין שני מישורים: עמידות ומוּעדות (Resilience and Vulnerability).

בהרצאה נוספת שלו, "The Tree of Good and Evil", שראתה אור בדפוס באותה שנה שבה הנאצים עלו לשלטון, כתב הרברט סמואל: "כאב, חולי ותאונות הם המחיר שאנו משלמים על החירות לחוות הרפתקאות גופניות ומוסריות".

אברהם עורי הוא פרופסור אמריטוס לרפואה שיקומית, היסטוריון של הרפואה, חוקר רפואה ושואה, חוקר היבטים הומנים-תרבותיים של הרפואה, פדוי-שבי ממלחמת יום כיפורים, חוקר תוצאות מאוחרות וארוכות טווח של נכות ושל השהייה בשבי האויב וגם נגן תופים (ג'אז).

תמונה ראשית: הרפתקאה על גשר בקיימברידג', תצלום: קרייג ווייטהד, unsplash.com

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אברהם עורי.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על עמודים של שכל ישר

01
סמדר זאבי

בס"ד
אמנם במאמר נכתבה ההיסטוריה של היהודי הבריטי ה"יפה" - סמואל,
אך בפועל הוא מינה לתפקיד המופתי של ירושלים את חאג' אמין אל חוסיני (שלימים נפגש עם היטלר לדון בפתרון הסופי של היהודים) ואז החלו הבריטים להגביל עלייה ורכישת קרקעות לידיים יהודיות, מה שכמעט מוטט כליל את היישוב היהודי בעלייה השלישית.
מפה לשם לאחר פרעות תרפ"א החלו הבריטים להוציא ספרים לבנים, שמבחינת היישוב היהודי הבריטים אופיים היה פרו ערבי. סמואל הקים כוח משטרתי שנועד להשקיט המתח במזרח התיכון.
המהומות נמשכו.
גם הצהרת בלפור לא מומשה כידוע, רק לאחר 31 ש'
ז'בוטינסקי כתב עליו: הטלת האשמה בעניין הפרעות על היהודים עצמם, הפסקת העלייה, הספר הלבן ונוהל הסחטנות הקשור בו, הצבת מכשולים בכל צורה הנראית לעין...השפלת כבודו של היהודי...הפיכתה של א"י שאסור לשיר בה את התקווה...
בקצרה, אם נשווה את מטרותיו לתוצאות בשטח נגלה תיבת פנדורה.

02
אזרח מהפרובינציה

תגובה לתגובתה של סמדר זאבי.

מן המפורסמות שחופש הביטוי (גם בכתב כמובן) הוא ערך חשוב ביותר ומרכזי בתרבות דמוקרטית ומפרה הדדית. בין זה וכתיבת "דעות פוליטיות" המתבססות על חלקי מידע ובעיקר סינונן וסכומן בדרך מאד לא מאוזנת רב המרחק. נכון שזאת דרכה העכשווית של העיתונות והדיונים ברדיו ובטלויזיה אבל למה מדרדר גם כתב עת מכובד זה לסוג תגובות כאלה?
לא כאן המקום להציג דמות היסטורית מיוחדת ומרתקת כ"נציב הראשון ליהודה" ואת מעשיו וטעויותיו בשלל פעולות חייו , אבל להציג מעשה שנעשה ב1921 על רקע פשעים שבוצעו מקום אחר לגמרי בשנות ה40 זה פשוט דמגוגיה לשמה.
חבל ומיותר לגמרי.

    03
    סמדר זאבי

    בס"ד
    תגובה לאזרח מהפרובינציה
    אלכסון הנו כתב עת יוקרתי שאחת ממטרותיו לתת במה לדיון ציבורי לנגשת מגוון דעות.
    ישנן מלים חריפות שמהדהדות בכולנו ובין כולנו. האופן שבו אנו מביעים ספק, וודאות, ביטחון מוחלט או נכונות לקבל הערות או הסתייגויות, כל אלו הם רק שמץ מן הגורמים המשפיעים על האקולוגיה הלשונית שלנו, שהיא מרכיב עיקרי באיכות חיינו.
    בימים של קיטוב גובר, בתקופה שבה קל להטיח ועוד יותר לזלזל בדבריו של הזולת אחת הדרכים הבריאות ביותר לתרום לסביבה היא הזהירות הלשונית...עוד לפני התוכן של דברינו- משפיעות על המרקם האנושי כולו ברעידות גוברות על פני היריעה המחברת בין כולנו.
    (ציטוט מתוך הפתיח לכתב העת אלכסון)