פה אני אני

כדי לחקור את האישיות יש להביט לא רק פנימה, אלא אל הסביבה. הגיע הזמן שחוקרים יפקחו את עיניהם.
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

בתחום הפסיכולוגיה, התמונה מוּכרת והפכה כבר לקנונית: ילד יושב מול מרשמלו, מתמודד עם הפיתוי לאכול את הממתק. אם הילד אוזר כוח רצון שמאפשר לו לעמוד בפיתוי מספיק זמן, הוא יזכה בפרס כשהחוקר יחזור אליו עם מרשמלו נוסף. ״מבחן המרשמלו״ הזה אפשר לפסיכולוג יליד אוסטריה ולטר מישל (Mischel) להוכיח שילדים שמסוגלים לעמוד בצורך לזכות בסיפוק מיידי ושממתינים למרשמלו השני, מגיעים להישגים גדולים יותר בהמשך חייהם. ילדים כאלו מצליחים יותר בבית הספר, משיגים ציון גבוה יותר במבחני ה-SAT האמריקניים (לקראת לימודים גבוהים) ואפילו מגלים מיומנות רבה יותר בניהול לחצים בחייהם.

המחקרים החלוציים של מישל באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, ולאחר מכן באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, היו בעלי השפעה עמוקה הן על ההבנה המקצועית והן על ההבנה העממית של הסבלנות, מקורותיה ותפקידה בחיינו. על סמך מחקריו, שנערכו בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה, אנשים סברו שיש בוודאי איזה מאפיין אינדיבידואלי עמוק, איזו תוכנה אישיותית, שמכוונת ילדים להשיג הישגים גדולים יותר כל חייהם.

מה אם סבלנות, ואולי תכונות אישיות אחרות, הן תולדה של המקום שאנחנו נמצאים בו, יותר מאשר תולדה של מי אנחנו?

אבל האם יתכן שלא זאת הייתה המסקנה הנכונה מהמחקרים הללו?

מה אם סבלנות, ואולי תכונות אישיות אחרות, הן תולדה של המקום שאנחנו נמצאים בו, יותר מאשר תולדה של מי אנחנו?

כשחוקרים מנסים לבחון את הקשר בין הסביבה ומאפייני האישיות שלנו, הם ניצבים בפני שני אתגרים גדולים.

ממתקים

כלי מחקר. תצלום: יואנה קוסינסקה.

האתגר הראשון הוא הטלת ספק בנטייה לראות תכונות אישיות – תבניות התנהגות המגלות יציבות על פני הזמן – כחלקים בלתי נמנעים של זהותנו, חלקים העולים מתוכנו. אמנם, נכון שבני-אדם הם תוצר של גנים המצויים ביחסי גומלין עם הסביבה (התשובה לשאלה ״האם זה הטבע או החינוך?״ היא תמיד ״כן״), אך מחקרים שערך הפסיכולוג ניק הסלם (Haslam) באוניברסיטת מלבורן, כמו מחקריהם של חוקרים נוספים, הראו שבני-אדם טועים להפריז בחשיבותו של הטבע האנושי, וסבורים שתכונות אישיות הן קבועות הרבה יותר מכפי שהן. במלים אחרות, יש לכם נטייה גדולה יותר לומר שהחברה שלכם ג׳יין היא פשוט כזאת, שהיא אדם סבלני ותמיד תהיה כזאת, אפילו בסביבה שבה סבלנות אינה האסטרטגיה הטובה ביותר – למשל, במצב של סכנה, שבו אין כל ערובה שהיא תשרוד עד מחר. אתם עשויים לומר שסבלנות היא משהו שבא מתוכה, לא מן העולם שסביבה.

בעוד שחוקרים יודעים לא מעט על האופן שבו תכונות מתפתחות, הידע הזה נובע ממחקר על תת-קבוצה מסוימת ומשונה במיוחד של בני אנוש: אלו החיים בחברות מתועשות

האתגר השני נוגע לזהותם של האנשים שפסיכולוגים חקרו במהלך מאה השנים האחרונות. בעוד שחוקרים יודעים לא מעט על האופן שבו תכונות מתפתחות, הידע הזה נובע ממחקר על תת-קבוצה מסוימת ומשונה במיוחד של בני אנוש: אלו החיים בחברות מתועשות. כפי שעולה ממחקר שנחשב כעת לפורץ דרך, שכותרתו ״האנשים המוזרים ביותר בעולם״, משנת 2010 (״The Weirdest People in the World״) – האנתרופולוג ג׳וזף הנריך (Henrich) והצוות שלו באוניברסיטת בריטיש קולומביה הראו שכ-96 אחוז מן הנבדקים במחקרים בתחום הפסיכולוגיה באו ממה שמכונה חברות ״WEIRD״ – כלומר [לפי ראשי תיבות באנגלית] – מערביות, משכילות, מתועשות, עשירות ודמוקרטיות.

הטיה לטובת חברות WEIRD היא בעייתית ממספר סיבות. ראשית, אנשים מחברות כאלו הם נציגים גרועים של האדם הממוצע, שכן הם מייצגים מדינות הכוללות בסך הכול כ-12 אחוז מאוכלוסיית העולם. אך האסימטריה הזאת, המטה את המבט אל החברות המתועשות, היא בעייתית מסיבה נוספת: היא מייצגת סביבה השונה באורח מהותי מהסביבה שבה התפתחו בני האדם.

אם הסביבה שלנו אכן מעצבת את האישיות שלנו, איך נאתר את התהליך החשוב הזה? כיצד נבחין בו? בעניין הזה, השיטה של מישל הייתה נכונה: לגשת ישר לילדוּת, אחת התקופות הרגישות והגמישות ביותר בהתפתחות האישיות. לאחרונה, שותפיי למחקר ואני עשינו בדיוק את זאת, ותכננו ניסוי שנועד לבחון שתי תכונות שיש בהן עניין: כמה אדם סבלני, וכמה הוא עומד באי-ודאות. ערכנו את המחקר שלנו בארבע חברות ברחבי העולם: הודו, ארצות הברית, ארגנטינה ומקום נוסף, חשוב במיוחד לאור הניסיון שלנו להיאבק בהטיה לטובת WEIRD – ילדים ילידיים בני שוּאר (Shuar), החיים באזור האמזוני של אקוודור.

קהילות בני שואר שבהן ביקרנו היו נידחות. הדרך היחידה להגיע אליהם הייתה לשוט בקאנו, במסע ארוך ומפותל, במעלה נהר מורונה (Morona). רבים מבני שואר שביקרנו באזורים הללו עדיין משמרים אורח חיים מסורתי יותר: ציד של חיות בר, גידול מזון בחצר, דיג. מוצרים מתועשים אינם חיוניים לאורח חייהם, לפחות בינתיים.

כדי למדוד את מידת סבלנותו של ילד, השתמשנו בניסוי דומה לניסוי המרשמלו של מישל: הצענו לילדים בין גיל 4 וגיל 18 את האפשרות לבחור בין ממתק שהם יקבלו היום ובין מספר עולה בהדרגה של ממתקים, אם הם יהיו מוכנים לחכות יום. אם תוכל להתאזר בסבלנות, הרי שלמחרת תהיה עשיר במונחים של ממתקים. כדי לבדוק את עניין אי-הוודאות, הם יכלו לבחור בין שקית בטוחה, שתמיד הניבה ממתק אחד, ובין שקית ״עם סיכון״ שנתנה להם סיכוי של אחד משש לקבל עוד ממתק.

ילדים בארה״ב, הודו וארגנטינה התנהגו באורח דומה, ונטו להיות סבלניים יותר ועמידים יותר לאי-ודאות, בעוד שילדי השואר הציגו תבנית התנהגותית שונה מאוד

גילינו שונות רבה, במיוחד בין בני השואר ובני הקהילות האחרות. ילדים בארה״ב, הודו וארגנטינה התנהגו באורח דומה, ונטו להיות סבלניים יותר ועמידים יותר לאי-ודאות, בעוד שילדי השואר הציגו תבנית התנהגותית שונה מאוד. הם היו יותר חסרי סבלנות, וגם יותר זהירים נוכח אי-ודאות. הם כמעט לעולם לא בחרו בשקית ״עם סיכון״.

במחקר המשך בשנה שלאחר מכן, בדקנו את קהילות השואר ומצאנו את אותן התבניות. ילדים בני שואר שמתגוררים קרוב לערים התנהגו יותר כמו אמריקנים, בהשוואה לילדים בני שואר שגרים ביערות הגשם. נראה כי משהו בחיים סמוך לערים – ואולי משהו הקשור לתיעוש במובן הרחב יותר – מעצב את התנהגותם של הילדים.

כדי להבין מדוע התיעוש עשוי להיות כוח בעל השפעה בהתפתחות של התנהגות, חשוב להבין את המורשת שלו בסיפור האנושי הגדול. הופעת החקלאות, לפני כעשרת אלפים שנה, נתנה את האות למה שהיה אולי השינוי העמוק ביותר בחיי האדם. בני-אדם, שלא היו תלויים עוד בציד או בליקוט כדי לשרוד, יצרו חברות מורכות יותר שכללו חידושים תרבותיים. אחדים מהחידושים החשובים ביותר כללו דרכים חדשות לצבור ולאגור משאבים, וגם לסחור בהם. אחת ההשפעות של השינויים הללו, מנקודת המבט של קבלת ההחלטות, הייתה ירידה ברמת אי-הוודאות. במקום להסתמך על מקורות קשים לחיזוי כמו ציד, שווקים אפשרו לנו כעת ליצור מאגרים גדולים יותר ויציבים יותר של משאבים.

כתוצאה מן השינויים הגדולים הללו, יתכן שהשווקים גם שינו את האופן שבו אנו תופשים את מה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. בחברות WEIRD בעלות משאבים גדולים יותר (ותזכרו – הן חברות עשירות יותר, R מסמלת rich), יתכן שילדים חושבים שהם יכולים יותר להרשות לעצמם לנקוט אסטרטגיות כסבלנות ונטילת סיכונים. אם המזל אינו משחק להם והם מקבלים גולה ירוקה במקום סוכריה, זה בסדר: הם לא שילמו מחיר גבוה מדי. אך עבור ילדי שואר ביערות הגשם, שלרשותם עומדים פחות משאבים, אבדן סוכריה הוא עניין הרבה יותר רציני. והם מעדיפים להימנע מהסיכון.

אומו, ילד, אתיופיה

מה יעשה במבחן המרשמלו? ילד בן שבט Omo באתיופיה. תצלום: טרוור קול.

לאורך זמן, האסטרטגיות הללו, שנוחלות הצלחה, עשויות להתייצב ולהפוך לאסטרטגיות שגרתיות להתמודדות עם עולמנו. כך, למשל, בסביבה שבה מחירה של המְתנה גבוה, אנשים יהיו חסרי סבלנות כל העת.

מסתבר שמודל ״חמש הגדולות״ של האישיות, הוא WEIRD

מחקרים אחרים תומכים ברעיון שהאישיות מעוצבת על ידי הסביבה במידה רבה יותר ממה שסברנו. במחקר בקרב מבוגרים בני טסימנה (Tsimané) בבוליביה, אנתרופולוגים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה גילו תימוכין מעטים בלבד למה שמכונה מודל ״חמש הגדולות״ של הגיוון האישיותי, מודל הכולל חמש תכונות: פתיחות להתנסות, מצפוניות, מוחצנות, נועם הליכות ונוירוטיות. ממצאים דומים עלו בקרב איכרים בסנגל ובקרב בני האצ׳ה (Aché) בפרגוואי. מסתבר שמודל ״חמש הגדולות״ של האישיות, הוא WEIRD.

במאמר נוסף שראה אור לאחרונה, האנתרופולוג פול סמלדינו (Smaldino) מאוניברסיטת קליפורניה במרסד (Merced) ושותפיו ערכו בדיקות המשך ביחס לממצאים הללו, ובחנו את הקשר שלהם לשינויים שהואצו על ידי תהליכים של תיעוש. הם טוענים שכאשר חברות נעשות מורכבות יותר, הן מובילות להתפתחות של מספר רב יותר של נישות – במובן של תפקידים חברתיים ותעסוקתיים שאנשים יכולים ליטול על עצמם. תכונות אישיות שונות מוצלחות יותר בתפקידים מסוימים ביחס לאחרים, וככל שיש יותר תפקידים, כך טיפוסי האישיות יכולים להפוך להיות מגוונים יותר.

מכל המחקרים הללו עולה שהסביבות שלנו עשויות להיות בעלות השפעה עמוקה על תכונות האישיות שלנו. על ידי הרחבת מעגל החברות שאנחנו, החוקרים, עובדים איתן, ועל ידי כך שנהיה ספקנים לגבי גישות מהותניות של האישיות, ניטיב להבין מה הופך אותנו למי שאנו.

דורסה אמיר (Dorsa Amir) היא אנתרופולוגית התפתחותית וחוקר בבוסטון קולג'. היא כתבה עבור הוושינגטון פוסט, "באזפיד" וגם הופיעה ב-TEDx.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: ילדה מבני שואר (Shuar) באקוודור, בשעת משחק. תצלום: David Ducoin, אימג'בנק / גטי ישראל

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דורסה אמיר, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על פה אני אני

01
סמדר זאבי

בס"ד
מאמר מעניין ומחבר בין תחומי אנתרופולוגיה לפסיכולוגיה.
לפי היהדות, אדם נברא בצלם אלוקים, אך בוראנו סיפק לאדם את חוה ואת ילדיהם וכן המשך האנושות.
ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"
מכאן שהגישה היא סביבתית, אדם נברא במודל x ובהמשך מעצב את אישיותו בהתאם לקיומו הסביבתי לפי מודל y ושניהם מספקים לו ייחודיות.