פיטר פן באקווריום

יצור מוזר שבמוזרים, מין של סלמנדרה, מפתה אותנו לחשוב על נעורי נצח והצמחת אברים, ובסופו של דבר גם משקף אותנו
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

ידוע לנו מזה זמן רב, והדבר גם ידוע בתרבויות רבות ומגוונות מכדי שיהיה אפשר לפרטן כאן, שבסלמנדרות יש איזשהו משהו מן העל-טבעי. הסברה המקובלת היא ששמן נגזר ממלה פרסית עתיקה שפירושה "אש בפנים", ובמשך לפחות 2000 שנה האמינו שהן עמידות בפני אש, או שהן אפילו מסוגלות לכבות אש כשהן באות איתה במגע. אריסטו תיעד את המאפיין החריג הזה, וכך עשה גם לאונרדו דה וינצ'י. התלמוד ממליץ למרוח דם של סלמנדרות על העור כדי להפוך אותו לחסין-אש. זה לא כך. אבל התחושה שהסלמנדרות ניחנו בכוחות פנטסטיים אינה חסרת יסוד.

מזה יותר מ-200 שנה אנשי מדע קוצצים סלמנדרות פשוט כדי להבין את המכניקה של פלאותיהן, ולאחרונה גם במטרה נוספת, והיא כמובן לשחזר את הפלאות האלו לטובתנו אנו. האם יתכן שסלמנדרות הן התקווה הגדולה של רפואת ההתחדשות?

כמו בני-אלמוות ארציים, הסלמנדרות מתחדשות. אם תחתכו זנב, זרוע או רגל של סלמנדרה, או חלק מהם, לא ייוצר גדם ולא תופיע צלקת. במקום זאת, האבר שאבד יוחלף באבר חדש ומושלם, מכלול מורכב של שרירים, עצבים, עצמות וכל השאר. האבר ינבוט כמו נבט של צמח. מזה יותר מ-200 שנה אנשי מדע קוצצים סלמנדרות פשוט כדי להבין את המכניקה של פלאותיהן, ולאחרונה גם במטרה נוספת, והיא כמובן לשחזר את הפלאות האלו לטובתנו אנו. האם יתכן שסלמנדרות הן התקווה הגדולה של רפואת ההתחדשות?

הסלמנדרה שבה מרבים יותר מכל לחקור את יכולת ההתחדשות היא מין מוזר, מכוער באורח מכמיר לב, ממקסיקו, הידוע בשם אקסולוטל (axolotol). בנוסף לגפיו ולקצות גופו, ידוע שהאקסולוטל מסוגל לחדש את לסתו התחתונה, את הרשתיות שלו, את השחלות, הכליות, הלב, הריאות הפשוטות שלו, את חוט השדרה שלו ונתחים גדולים ממוחו. האקסולוטל מחלים מכל מיני פציעות ללא הצטלקות. והוא גם מקבל חלקי גוף של פרטים אחרים כאילו היו שלו, ללא התגובה המוכרת של המערכת החיסונית – והתכונה הזאת פתחה את הדלת לכמה מן העיוותים והטלות המום הגרוטסקיים ביותר שהיצור נאלץ לסבול בשם המדע. בניסויים שבוצעו לאחר מלחמת העולם השנייה, מדענים ממזרח גרמניה השתילו אקסולוטלים קטנים בגבם של אקסולוטלים גדולים יותר. מערכות הדם של בעלי החיים נקשרו זו לזו, והחוקרים היללו את המוטנטים המחוברים כאות לניצחון הקולקטיביזם. בעוד שהאקסולוטל מסוגל להתאושש כמעט מכל מעשה זוועה הנעשה בגופו, דומה שהמין האנושי מאיים להכריע אותו: כיום, כמעט הרסנו כליל את סביבתו הטבעית, ומחוץ לאקווריומים של מעבדות, האקסולוטל כמעט נכחד.

אקסולוטל, אקווריום

אקסולוטל באקווריום: הזימים מאדימים עם זרימת הדם. תצלום: S J

בצורתו הנפוצה ביותר, שהמדענים מכנים בשם המוטנט הלבן, האקולוסטל דומה לעובר שקוף של מה שהייתה עשויה להיות הכלאה בין לוטרה וצלופח קצר-סנפיר. באינטרנט מעלים אותו על נס בשל הבעתו המזכירה חיוך אנושי. במקסיקו, שבה האצטקים סגדו לו כהתגלמות אלוהית, לומר שמישהו דומה לאקסולוטל נחשב לעלבון חמור. מאחורי ראשו הקהה והמשוטח נמשך פלג גוף מוארך המסתיים בזנב המזכיר זנב של דג. האקסולוטל יכול לגדול לכדי כמעט 30 סנטימטר. ארבע רגליים זעירות משתלשלות מגופו כמו הערות שוליים של האבולוציה. הוא עונד צווארון של מה שנראה כנוצות אדומות מאחורי כל לחי, ושלוחות הזימים הריסניים הללו צפות ורוטטות ונפרשות בעדינות במים, כמו מערכת נוצות של מניפה מגוחכת. אם תחתכו אותן, גם הן תצמחנה מחדש. איך בדיוק בעל החיים עושה את זה, ובכלל – איך הוא מצליח לגדל מחדש את אבריו, המדענים לא באמת מבינים.

גם אבותינו האבולוציוניים היו בעלי יכולת התחדשות, וילדים של בני אדם עדיין מסוגלים לגדל מחדש את קצות אצבעותיהם

דומה שכמו האקסולוטל, גם אבותינו האבולוציוניים היו בעלי יכולת התחדשות, וילדים של בני אדם עדיין מסוגלים לגדל מחדש את קצות אצבעותיהם, מעל לפרק האחרון, אך זוהי ההתחדשות המורכבת היחידה שידוע שבני אדם מסוגלים לה. במקום זה, אנחנו מין שמצטלק. לא ברור מדוע הענף הזואולוגי שלנו איבד את יכולת ההתחדשות שלו. אך מנקודת המבט האבולוציונית הנוכחית שלנו, יכול להיות נחמד להשיב לעצמנו את מה שאיבדנו. קטועי אברים היו יכולים אז להשיב לעצמם את גפיהם, משותקים היו מסוגלים לשוב ללכת, ויתכן שניוון והידרדרות גופנית היו נבלמים.

לאחרונה, לאחר מאמצים ארוכי שנים של יוזמה בינלאומית, סוף סוף מיפו את הגנום של האקסולוטל – שאורכו פי עשרה מן הגנום האנושי. בראשית 2019, הוא מופה לכרומוזומים על ידי צוות מאוניברסיטת קנטקי (עד כה, מדובר בגנום הארוך ביותר שמופה, ובפער גדול). ג'סיקה ווייטד (Whited), העומדת בראש מעבדת האקסולוטל בבית הספר לרפואה של הרוורד, אמרה לי כי עבור מי שמקווים שיום אחד יכולת ההתחדשות תהיה זמינה לרפואה אנושית, האקסולוטל הוא ספר הדרכה מושלם. פשוט צריך לפענח את שפתו.

יחד עם זאת, התחדשות אינה התכונה הביולוגית החריגה היחידה של האקסולוטל, והיא גם אינה המסתורין העיקרי של בעל החיים הזה. תעלומה נוספת הנוגע לאקסולוטל נוגעת למה שהוא היה. רוב הסלמנדרות מתחילות את חייהן כזחלים החיים במים, כמו ראשנים, ואז אלה משנים צורתם והופכים לבוגרים החיים ביבשה, אך נראה שהאקסולוטל נותר בגיל ההתבגרות כל ימי חייו, מה שזיכה אותו בכינוי "פיטר פן של הסלמנדרות", כך שהוא נותר בשלב הזחלי שלו גם כשהוא מתבגר מבחינה מינית. שימור תכונות הנעורים, תופעה הידועה בשם נאוטניה (neoteny), הפליאה את הזואולוגים האמונים על מיון המינים, ובמשך עשרות שנים הם התווכחו האם הוא צריך להיחשב מין בפני עצמו או פשוט צורה זחלית של סלמנדרת הנמר הנפוצה. למרבה הפלא, מדי פעם ניתן היה "לעודד" את האקסולוטל (מי יודע איך...) לבצע טרנספורמציה סופית, כך שהוא הבליע את הזימים ואת הסנפירים שלו, ופסע אל מחוץ למים. במונחים ביולוגיים, שינוי כזה דומה לכך שאדם בגיל העמידה ירחיב יום אחד את כתפיו, יפסע קדימה בעודו נשען על ידיו, וידדה קדימה אל הג'ונגל כדי להיות גורילה. בצרפת, ה-Grand Dictionnaire Universel du XIXe siècle, המילון האוניברסלי הגדול של המאה ה-19, שראה אור ב-1866, הצהיר שהאקסולוטל הוא "הבלתי מושלם והמושפל ביותר מכל הדו-חיים": יצור שנפל ממעלת החסד, אבל גם כזה שיכול, אכן כמו בחסד האל, לעלות למעלה גבוהה יותר של קיום.

בני-אדם רגישים לאפשרות מותנית כזאת. ב-1920, הביולוג הבריטי ג'וליאן הקסלי (Huxley) גילה שהוא מסוגל לגרום לאקסולוטלים לעבור מטמורפוזה על ידי האכלתם בפיסות קטנות של בלוטת התריס של כבשים. ה"דיילי מייל" הצהיר שהקסלי גילה את "שיקוי החיים". אחיו הצעיר של הקסלי, [הסופר] אלדוס, אימץ את האקסולוטל כמטפורה למין האנושי, וראה בנאוטניה הייחודית שלו סמל להיותנו לא שלמים, לפוטנציאל הלא-ממומש שלנו. אחדים מאנשי הספרות בני תקופתו הפכו ל"מעודדי נאוטניה". ג'רלד הרד (Heard), המלומד בעל הנטיות לפילוסופיה, טען ב-1941 שהישרדות המין האנושי תהיה תלויה ביחידים "שיצליחו לשמר, במלוא המעלה המנטלית, את המקוריות והטריות הקיצוניות של ילד נמרץ"; גון דיואי (Dewey) וטימותי לירי (Leary) היו בדעה דומה. לאחרונה, הסוציולוג המקסיקני רוג'ר בטרה (Batra) הציע את האקסולוטל, במצב הביניים הנאוטני שלו, כסמל לאופייה הלאומי של ארצו.

אקסולוטל

והוא גם פופולרי: בובת אקסולוטל, עשויה לבד. תצלום: איימה ריי

נראה כי איזו תחושה של דמיון גרמה לנו להימשך לסלמנדרה זמן רב לפני שפנטזנו ברצינות על האפשרות לחדש את גופנו באופן שבו הסלמנדרה מחדשת את גופה

אם האקסולוטל מיטיב כל כך לשקף אותנו, מתאים גם לנו להיות נאוטנים. פרצופינו השטוחים, אפינו הקטנים, גופנו נטול השיער, תנוחתנו הזקופה – כולם מאפיינים של ילדוּת אצל בני-דודנו ואבותינו האבולוציוניים. בנוסף לכך, אנחנו מבלים במצב הנעורים שלנו זמן רב יותר מכל קוף-אדם אחר. המוח שלנו גדל במהירות על פני פרק זמן ממושך יותר, ולכן הוא גם גדול יותר. הילדות שלנו ארוכה ביותר, ומעניקה הזדמנות לאימון ארוך של המוח הגדול שלנו. כמו כן, במהלך חיינו אנו משמרים "מאפיין נעורים עקבי באורח בולט בדמות סקרנות חקרנית", כפי שניסח זאת הזואולוג קונרד לורנץ (Lorenz). "אופיו המכונן של האדם", כתב לורנץ ב-1971, "הוא תופעה נאוטנית".

נראה כי איזו תחושה של דמיון גרמה לנו להימשך לסלמנדרה זמן רב לפני שפנטזנו ברצינות על האפשרות לחדש את גופנו באופן שבו הסלמנדרה מחדשת את גופה. אולי זהו הדבר שדחף את הקדמונים ואת האצטקים להעניק לבעלי החיים הללו מעמד אצילי באמצעות המיתולוגיה. אך האינטואיציה הזאת בדבר קרבה משפחתית לא הובעה באורח ברור ופשוט יותר מאשר בסיפור של חוליו קורטאסר, הסוריאליסט הארגנטינאי, סיפור משנת 1952 שכותרתו "אקסולוטל". קורטאסר כותב על אובססיה שקטה שיש לאדם אחד עם בעלי החיים הללו, אובססיה שגורמת לו לבוא לבקר אותם באקווריום מדי יום ביומו. "מלכתחילה הבנתי שאנו קשורים, שדבר-מה אבוד, אי-שם באינסוף, ממשיך בכל זאת לקשור בינינו". הוא מביט מבעד למיכל הזכוכית, עד שיום אחד, באורח כמעט בלתי מוחש, הוא מוצא את עצמו מרחף במים ליד היצורים, לאחר שהפך לאחד מהם, מביט החוצה על מה שהיה הגוף שלו מציץ פנימה. "דבר אחד בלבד היה מוזר: להמשיך לחשוב כמו קודם, לדעת", אומר האדם לשעבר.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

סקוט סיאר (Sayare) הוא כותב עצמאי מניו יורק. מאמריו ראו אור ב"הרפר'ס", "ניו ריפבליק", ה"גרדיאן" וה"ניו יורקר" ובכתבי עת נוספים.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

הערת המתרגם: הסיפור "אקסולוטל" מאת חוליו קורטאסר נכלל באוסף "סוף המשחק" שראה אור בהוצאת "כרמל", בתרגומו של יורם מלצר

תמונה ראשית: אקסולוטל באקווריום. תצלום: ארנה קוילמן

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סקוט סיאר, AEON.


תגובות פייסבוק