מדען אורח פרופ' אורית קדר

מדוע תפקוד גרוע של ממשלה אינו ערובה להפלתה; איך זה שרוב המצביעים אינם בוחרים במפלגה הדומה להם אידיאולוגית, וכיצד בחירות דמוקרטיות עשויות להעצים קולות מסוימים ולהשתיק אחרים?
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

מהי, לדעתך, פריצת הדרך המשמעותית או המסקרנת ביותר שנעשתה בתחום המחקר שלך בשנים האחרונות?

התחום של התנהגות ההמון בפוליטיקה – בחינת דפוסי הצבעה, שינוי עמדות של המונים, מעורבות פוליטית ועוד – עבר שינוי יסודי לפני 15 – 20. זה קרה לאחר שחוקרים שונים, כמו בינגהאם פאוול למשל, החלו לחשוב על התנהגות ההמונים בקונטקסט של המוסדות הפוליטיים של מדינותיהם. לא מדובר בשאלת השפעת אידיאולוגיה כזו או אחרת, אלא משהו בסיסי יותר, כמו איך משפיעה שיטת הבחירות עצמה על התנהגות ההמון, איך משפיע מבנה השלטון על הבוחרים. עד אז, חוקרים הסתמכו על המחקר בארה"ב והיו מייבאים ממנו תיאוריות ותובנות ו"מלבישים" אותן על דפוסי התנהגות בוחרים בשאר העולם. אחרי כן, החלו לגלות שכללי המשחק הספציפיים בכל מדינה קובעים היבטים רבים בהתנהגות הבוחרים. זה די הפתיע, כי לרוב הבוחרים אין בדרך כלל זמן לרכוש ידע פוליטי מפורט, ועל פי כן, אנו מוצאים שבפועל התנהגותם מושפעת מאוד.

לדוגמה, באופן הגיוני, ברוב הדמוקרטיות המערביות, כשהכלכלה במשבר, הבוחרים שולחים את הממשלה הביתה. אבל זה לא קורה במשטרים בהם הקואליציה מורכבת ממספר מפלגות ועל אחת כמה וכמה, כשבמפלגות עצמן יש חוסר לכידות. למעשה, ככל שיש יותר קולות ושסעים, המצב עמום יותר ולבוחרים קשה להטיל את האחריות על גורם אחד מרכזי. לכן, גם תפקוד גרוע של ממשלה אינו ערובה להפלתה.
גם המחקר האחרון שלי מראה עד כמה חשוב לבדוק את התנהגות ההמון בהקשר של כללי המשחק הפוליטיים. התופעה שהתגלתה, אותה ניתן לראות בהרבה דמוקרטיות פרלמנטריות, היא שבניגוד למצופה, בוחרים אינם מצביעים למפלגה הדומה להם אידיאולוגית. תחת זאת, רוב הבוחרים נוטים להצביע למפלגות שמייצגות עמדות קיצוניות יותר ביחס לעמדותיהם. זה קורה ככל שתהליך הרכבת הממשלה וקביעת המדיניות מבוסס על פשרה. ככל שיש יותר גורמים בפעולה – כמו הסכמים קואליציוניים מורכבים, או ביזור מערכת קבלת החלטות בין הרבה שרים וסגני שרים – כך הקול של המצביע נמהל במערכת. רוב הבוחרים מושפעים מזה ומראש מנסים לפצות על כך באמצעות בחירה קיצונית יותר. השלכה נוספת היא, שפעמים רבות פוליטיקאים מעוניינים לשנות את שיטת הבחירות או הממשל וברוב המקרים, אין להם מושג כיצד זה ישפיע. הבוחרים מתאימים את עצמם לכללי המשחק החדשים אבל לא באופן שניתן לצפות מראש.

מהם המחקרים שמעסיקים אותך בתקופה זו?

שלא כמו בישראל, רוב הממשלים הדמוקרטיים בעולם מבוססים על אזורי בחירה: כל אזור במדינה מקבל משקל הכרעה בבחירות הארציות ומשקל זה יחסי לאוכלוסייה שבו. מפתה לחשוב על שיטה יחסית זו כמשקפת מהימנה את בחירת האזרחים, אך למעשה, יש אי שוויון מפתיע בייצוגיות. השאלה המרכזית שמנחה את המחקר שלנו, היא כיצד קולם של בוחרים מסוימים מועצם ושל אחרים מושתק.
אחת התופעות שאנחנו רואות, היא ששיטת בחירה לפי אזורים כמעט תמיד מסייעת לבוחרים של מפלגות גדולות ומייצגת אותם יותר מכוחם האלקטורלי האמיתי. בנוסף, זוהי שיטה שכמעט תמיד מסייעת למפלגות ימין.

הסיבה לחוסר השוויון בייצוגיות, היא דווקא אותה שמירה על פרופורציה בין שיעור האוכלוסייה באזור לבין מספר הנציגים שמייצגים אותו בפרלמנט. הערים הגדולות, למשל, מקבלות יותר נציגים ולכן משקפות נאמנה את כל הקשת הפוליטית. וכך, למרות שבעולם הדמוקרטי המטרופולין היא לרוב מעוז הליברליות, גם הקולות השמרנים בה מקבלים ביטוי באופן הולם. האזורים בפריפריה, לעומת זאת, שהם בדרך כלל שמרנים עם נטיה פוליטית ימנית, מקבלים פחות נציגים ואז הקולות שמחוץ לזרם המרכזי הולכים לאיבוד ולא מקבלים ייצוג. כך כל המפה הפוליטית הפרלמנטרית זזה ימינה, למרות שהיא לא משקפת נאמנה את המציאות בקרב הבוחרים.

במחקר אחר אנו עוסקות במגדר והצבעה פוליטית. עד שנות השבעים-שמונים, ברוב הדמוקרטיות בעולם נשים הצביעו יותר למפלגות שמרניות, יחסית לגברים שנטו להצביע לשמאל. מאז המגמה הזו מצטמצמת בעקביות ואף מתהפכת. נטו לייחס את השינוי לנשים, באמצעות תהליכי חילון ויציאה לשוק העבודה. אך הצד השני של המטבע – בו אנו מתמקדות – הוא הגברים, והמחקר שלנו מתמקד דווקא בשינוי אצלם: נראה שחלק מהתופעה הוא דווקא נטישה של הגברים את השמאל וגלישה לימין והימין הקיצוני. חלק מההסברים פסיכולוגיים-תרבותיים – גברים הם פחות סימפטיים לאחר בהשוואה לנשים – וחלק כלכליים-פוליטיים – הליכי הגירה, למשל, הביאו כוח עבודה לא מיומן וזול שמתחרה במקצועות רבים המאוישים על ידי הגברים.

כיצד את רואה את העתיד של תחום המחקר שלך?

שינויים עמוקים עוברים על תחום מדע המדינה, שינויים שהתנופה שלהם רק תלך ותתעצם. הראשון הוא אופי המחקר עצמו. באופן מסורתי, מחקר מדע המדינה נסמך על תצפיות והשוואות תוך ניסיון למצוא קשרים בין תופעות. כיום כל התחום הולך ומתקרב למדידה ניסויית, בהשראת מדע הפסיכולוגיה: מייצרים מצב מלאכותי, בין אם במציאות היומיומית ובין אם במעבדה מול המחשב, ובוחנים את התנהגותם של הנבדקים במגוון נושאים- תחושת כוח פוליטי ויכולת השפעה, תפישת איום או אמון וכדומה.

השינוי השני נובע מהמעבר למערכת פוליטית מסוג שונה, שמטשטשת את הריבונות והגבולות של מדינות רבות. הדוגמה המובהקת לכך היא מה שקורה באיחוד האירופי ההולך וגדל (מגיע היום לכחצי מיליארד), ששואב בהדרגתיות מהסמכויות והחקיקה של כל המדינות החברות בו. אזרחים ברחבי אירופה מגלים שיותר ויותר החלטות אינן מתבצעות בבירת מדינתם, אלא בבריסל. זו מציאות מאוד דינמית ועדיין אין לנו ארגז כלים מתאים כדי לנתח אותה אבל הולך להיות מעניין, במיוחד לאור הגיוון התרבותי, האתני והלשוני הרב במדינות אירופה.

מהו ההסבר האלגנטי, העמוק או היפה ביותר בעיניך לתופעה כלשהי?

את השינויים החברתיים והפוליטיים בעולם אנחנו בדרך כלל נוטים להסביר באמצעות נסיבות וצרכים מקומיים. כך מסופרת ההיסטוריה על פי רוב - כשרשרת סיבתיות בה אנשים לוקחים יוזמה ומגיבים למצב מסוים שדחף אותם לכך. אבל אי אפשר להתעלם מהסבר נוסף, הפועל מתחת לפני השטח, והוא השראה. פעמים רבות, משהו שקורה במקום אחד מגרה מחשבתית או אמוציונאלית אנשים במקום אחר לגמרי וגורם להם לדמיין אחרת את מצבם. דמיון זה הוא לעיתים סימולציה שדומה מאוד למה שקרה במקור (למשל, במצב בו התקוממות במדינה ערבית מסוימת נגד עוני, רעב והפרת זכויות אדם, מציתה התקוממות במדינה אחרת אחר נגד תחלואות דומות) אך פעמים רבות היא וריאציה אחרת כי התרבויות והנסיבות הן מאוד שונות. כמו ההשראה שְמחאת אוקיופיי וול-סטריט (Occupy Wall Street) שאבה מהמחאות בכיכר א-תחריר שבמצרים ובספרד. לעיתים זו אף לא ממש וריאציה, אלא השראה מופשטת יותר. עצם בחירתו של ברק חוסיין אובמה לנשיא ארה"ב ב- 2009 הראתה לאנשים ברחבי העולם שדברים שהם לא חשבו שאפשריים בפוליטיקה, כן אפשריים. אפשר לשער שזה התניע את ההשראה לדמיין שינוי במקומות אחרים בעולם וייתכן אף שהאביב הערבי הוא לא בלתי קשור לכך. לכאורה זו אירוניה: שינוי במקום אחד, ארה"ב, היווה אחד ממקורות ההשראה לשינוי אחר לחלוטין במקום שני וכל כך שונה, ארצות ערב, שבתמורה השפיע על מחאה לא קשורה במקום הראשון. אך זו אירוניה שמוסברת באופן אלגנטי, אם לוקחים בחשבון שהניצוץ הקריטי שמניע שינוי חברתי, הוא בעיקרו אידאי וככזה הוא נוסע רחוק.

לגבי מה את אופטימית?

אנחנו יודעים שאנשים מגדירים את אושרם לא לפי קנה מידה אובייקטיבי, אלא בהשוואה למה שקורה אצל השכן. ככל שהעולם נעשה מקושר יותר, עולה גם ניידות של רעיונות ואידיאולוגיות וכך מתעצם גם אפקט ההשראה עליו דיברתי קודם. עד לפני זמן לא רב, תהליכים פוליטיים וארחות חיים במדינות היו ממודרים מאוד מעצם הריחוק הגיאוגרפי ולכן, אם היית תוניסאי, למשל, אז המידע שהיה זורם אליך היה ממקורות תוניסאים או לכל היותר, משכניך האלג'יראיים והלוביים. כיום זה מגיע ממגוון רחב יותר של מקומות. מצבים פוליטיים וקיומיים ברחבי העולם מקבלים נראוּת גוברת. זה גורם לאזרחים למצוא רלוונטיות במידע, שלכאורה אינו קשור אליהם משום הוא שייך למדינה רחוקה ותרבות שונה. ככל שהמגמה הזו תתעצם, הגיוני לשער שאנשים ירשו לעצמם לפזול יותר למה שקורה אצל אחרים, לקבל השראה ולחולל שינוי.
האופטימיות כאן נובעת מההנחה, שבסך הכל, אנשים רוצים לחיות חיי חירות במובן הרחב ביותר של המילה- המובן הכלכלי, הפוליטי, הקיומי ועוד. לכן בטווח הרחוק, ככל שיהיו להם מקורות השראה מגוונים, הם יעזו יותר לתבוע את זכויותיהם.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על פרופ' אורית קדר

01
עוברת אורח

השאלה של בר לגבי הסבר אלגנטי היא לכשעצמה מעוררת השראה...
נראה כאילו החוקרת חווה את רעיון ה"ההשראה" כמו הפרה של חוקי הפיזיקה שבה מאמינים שאין השפעה של עצם על עצם מרחוק. ההקסמות שלה מהרעיון מולדיה אצלה התרגשות כמו ילד המקבל צעצוע ליד ולכן ככל הנראה היא מאמינה שהשפעת ההשראה תהייה רק מיטיבה. יש בכך חן וזו תכונה מצויה אצל אנשים סקרנים וחקרנים. אבל הוא מרגיש בוסרי ומבוסס על משאלת לב ולא טמון בתהליך עצמו של חשיפה לרעיונות שקודם לא היו נגישים