מדען אורח פרופ' דוד אנוך

האם מדינה ליברלית רשאית לכפות את ערכיה על קהילה לא ליברלית? מדוע ההנחה כי לא קיים מוסר אובייקטיבי היא הנחה בלתי סבירה? ולמה כדאי לחוקרי מוח השוללים את קיום הרצון החופשי להיוועץ בפילוסופים?
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

מהי, לדעתך, פריצת דרך משמעותית שנעשתה בתחום המחקר שלך בשנים האחרונות?

לדבר על פריצות דרך בפילוסופיה זה כלל לא מובן מאליו משום שעל פי רוב, אנחנו עדיין שואלים שאלות בנות אלפי שנים. יתר על כן, פריצת דרך מחשבתית בתחום הזה, היא לעתים דווקא כזו שמעוררת יותר שאלות וספקות. ועם זאת, למרות שכביכול אין יסוד מוצק עליו ניתן לבנות הוכחות כמו במדעים המדויקים, יש עדיין התקדמות. עצם הצגת הבנה רחבה וחדשה של בעיה מסוימת, מקדמת את ההבנה שלנו בתחומים שונים.

בתחום הפילוסופיה של המוסר, בשנים האחרונות, החלה מגמה שהיא חיובית לטעמי: לקחת בעיות שהטרידו אותנו בתחום (כגון: האם יש מוסר אובייקטיבי, או מהי אובייקטיביות כאן), ולהתייחס אליהן כמקרה פרטי של תופעה רחבה אחרת. למשל, ההתייחסות לשאלות מסוימות בפילוסופיה של המוסר כמקרה פרטי של שאלות שיש להם מקרים פרטיים נוספים גם באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה- העיסוק במהות וגבולות הידיעה האנושית והיחס בינה לבין המציאות). זו התייחסות הטומנת פוטנציאל להתמודדות רעננה עם סוגיות ותיקות. בפילוסופיה של המוסר נשאלת השאלה, למשל, מהם הטעמים שגורמים לנו לפעול באופן מוסרי? אבל בעצם, שאלה זו היא מקרה פרטי של קבוצת שאלות רחבה יותר, שמקבילתה באפיסטמולוגיה היא: אֵילו ראיות התומכות בטענה מסוימת גורמות לנו להאמין באותה טענה ולפעול לפיה? המוסר מחייב אותנו לעתים לפעול בניגוד לאינטרס העצמי שלנו. אבל באופן דומה, גם ראיות המציאות דורשות מאתנו לעיתים לגבש אמונות בלי קשר לדברים בהם אנחנו רוצים להאמין.

מהו המחקר שמעסיק אותך בתקופה זו?

אחת העבודות שלי היא ניסיון לחשוף את הכשלים המונחים בבסיס הבנה מרכזית ורווחת של ליברליזם. נאמר שישנה מדינה ליברלית המאמינה בערך האוטונומיה, לפיו כל בני האדם הם "הסופרים של סיפור חייהם". עכשיו נניח שיש באותה מדינה קהילה סמכותנית, שאינה מייחסת ערך לאוטונומיה ולכך יש גם השלכות על חברי הקהילה או לפחות על חלקם. האם המדינה רשאית להתערב בענייני הקהילה (למשל כדי לכפות תכנית חינוך או למנוע דיכוי מסוים) בשם ערך האוטונומיה שאותה קהילה מבטלת?

אם ליברליזם הוא נטרלי וחף מעֲמָדות מהותיות אז התשובה תהיה: לא לגיטימי להתערב ולכפות דבר על הקהילה, משום שבכך המדינה תיתן יותר משקל לעמדתה שלה או עמדת הרוב בה (ערך האוטונומיה) מאשר לעמדת הקהילה. אבל בבסיס קו מחשבה זה מונחים כמה כשלים. כשל בוטה אחד, הוא ההנחה שליברליזם אינו מהלך מהותי במשחק הפוליטי, אלא רק כללי משחק ניטרליים בהם כל אדם וקהילה רשאים לקדם את מה שנראה להם חשוב לפי רצונם החופשי.

כשל נוסף טמון בהנחה הסמויה של ליברלים מסוימים, לפיה לא קיים מוסר אובייקטיבי. כלומר, שמוסר הוא בעצם השקפה סובייקטיבית ותו לא. אבל למעשה, זו הנחה מאוד בלתי סבירה. אפשר להדגים זאת בפשטות. הרלטביסט המוסרי עשוי לומר, שְמה שאובייקטיבי ניתן למדוד או להוכיח ולכן, אם לא ניתן לעשות זאת עם טענה מוסרית, אז היא אינה אובייקטיבית. אבל כאן צריך לעצור ולשאול: האם הטענה כי "כל מה שאובייקטיבי ניתן למדוד או להוכיח", היא בעצמה טענה אובייקטיבית? אי אפשר לענות שכן, משום שלא ניתן למדוד או להוכיח אותה. וכך, טענה זו מביסה את עצמה ואנחנו מגיעים למסקנה שאכן קיימים בעולם דברים אובייקטיבים, שאי אפשר למדוד או להוכיח.

עכשיו, נניח שכדי להסביר את תופעת הגאות והשפל, מישהו מציע את הסבר כוח המשיכה של הירח. אמונתו בהסבר אינה יוצרת שום אפקט וגם אם הוא לא יסביר כלום, עדיין יהיה זה כוח המשיכה של הירח שיגרום לגאות והשפל. באופן דומה, אם קיים מוסר אובייקטיבי, אין משקל לעובדה שאני מאמין בו או לא מאמין בו. מה שיצדיק התערבות בחיי קהילה סמכותנית, יהיה ערך האוטונומיה עצמו ולא האמונה של קהילת הרוב בָּערך.

כיצד אתה רואה את העתיד של תחום המחקר שלך?

כיוון שאי אפשר להעמיק בכל התחומים, מגמה מעניינת אחת היא התקדמות בגישות אינטר-סאב-דיסציפלינריות, כלומר, בשיתופי פעולה בין תחומים שונים בפילוסופיה. יותר ויותר חוקרות וחוקרים מבינים, למשל, שכדי לחקור פילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר, עליהם לחקור גם אפיסטמולוגיה, פילוסופיה של הלשון ופילוסופיה של ה- mind. התוצאה היא הרבה יותר מאמרים עם קרדיט משותף, תופעה שעד לא מזמן היתה חריגה בפילוסופיה.

מגמה נוספת היא ההתפתחות האינטר-דיסציפלינרית, שבה פילוסופים משתפים פעולה עם חוקרים ממדעים אחרים, כמו מדעי המוח או ביולוגיה אבולוציונית. ההשפעה והתרומה היא דו-כיוונית: פילוסופים מבינים שהם לא יכולים להתעלם ממה שקורה בעולם התצפיות האמפיריות, ומצד שני, החוקרים העורכים את התצפיות מגלים שהם זקוקים להכוונה והעשרה בניסוח שאלות המחקר ובפרשנות מסקנות ממצאיהם. למשל, יש טרנד של מדעני מוח להראות שרצון חופשי אינו באמת קיים. אבל הנחות הבסיס הפילוסופיות שלהם לגבי מהו הרצון החופשי פשטניות להחריד ולכן, גם הממצאים לא משכנעים. שיתופי הפעולה כיום מניבים מורכבות חדשה בשאלות גדולות מהסוג הזה.

מהו ההסבר האלגנטי, העמוק או היפה ביותר בעיניך לתופעה כלשהי?

הסבר בפילוסופיה עוזר להבין דברים מסוימים ובכך הוא מפחית מסתוריות. אבל הסבר טוב, בד בבד, עשוי דווקא להגביר את רמת המסתוריות. הסבר טוב ימחיש עד כמה אנחנו בעצם מבולבלים ובכך יעמיק את תפיסתנו.

אחת הבעיות המוכּרות בפילוסופיה היא בעיית האינדוקציה, הניסיון להסיק מדברים ידועים על תופעות רחבות יותר. רוב הידע המעשי והמדעי שלנו על העולם מבוסס על
אינדוקציה (השמש זרחה כל בוקר בחיינו, ולכן היא תזרח כל בוקר בעתיד; כל הברבורים שראינו עד היום הם לבנים ולכן כל הברבורים הם לבנים). וזאת למרות שאינדוקציה אינה תקפה לוגית (ייתכן שבאחד הימים השמש לא תזרח; מזה שכל הברבורים שנצפו היו לבנים לא נובע שכל הברבורים לבנים). אבל מהי, למעשה, בעיית האינדוקציה? באופן עמוק יותר, אנחנו מגלים שמדובר במקרה פרטי של בעיה רחבה יותר.

נניח שאנחנו רוצים לדעת מהי הטמפרטורה. נוכל להשתמש במדחום ולהסביר שהתוצאה שקיבלנו נכונה, מפני שהיא נשענת על אוסף של עובדות העומדות בבסיס פעולת המדחום (מבנה המדחום, התכונות הכימיות של הכספית וכו'). כך, את המתודה של ההזדקקות למדחום אנחנו יכולים להצדיק באמצעות הפניה לשלל עובדות, שאותן אנחנו יודעים באמצעות מתודות אחרות. אולי גם אותן אפשר להצדיק באמצעות מתודות אחרות (את התכונות הכימיות של הכספית להסביר באמצעות התכונות הפיסיקליות של האטומים), וכן הלאה. אבל בסופו של דבר, נגיע למתודות בסיסיות, שאי אפשר להצדיק על יסוד מתודות אחרות. זו מהות הבעיה האינדוקטיבית, שהיא אינה נשענת על כלום. אבל זהו גם טבעה של הסקת מסקנות דדוקטיבית. לכן אפשר לומר שבעיית האינדוקציה (הסקה מהפרט אל הכלל) חלה גם על הדדוקציה (הסקה מהכלל אל הפרט). במובן הזה העמקנו את הבנתנו אך הגברנו את המסתורין כי עכשיו הבעיה התרחבה וחלה על כלי שנחשב עד כה חף מבעיות.

לגבי מה אתה אופטימי?

כשאני מתבונן בילדים קטנים אני רואה שהם לעתים קרובות מוכנים לקבל כְמובן מאליו דברים שמבוגרים נטו פעם (או נוטים עדיין) להתנגד אליהם מתוך ברירת מחדל. ילדים קטנים לא רואים שום דבר מוזר בזוגות חד מיניים, למשל, לא נרתעים משונות אתנית, וגם יסתגלו בקלות לשינויים חברתיים שנדמים לנו לעיתים רדיקליים. זה מאיר באור חיובי את היכולת הקולקטיבית שלנו להתגבר על תפיסות של "מה טבעי", ולהנהיג שינויים חיוביים עמוקים. זה אולי לא גורם לי לחזות שיהיה טוב, אבל זה גורם לי לא להיות בטוח שיהיה רע.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על פרופ' דוד אנוך

אני קצת מתפלא על צורת ההסקה של הפילוסוף. נכתב כי הטענה "כל מה שאובייקטיבי ניתן למדוד או להוכיח" בעצמה אינה אובייקטיבית וזה בהחלט נכון. אבל מכאן נדרשת קפיצה לוגית גדולה לומר שזה מוכיח שיש טענות מוסריות שאינן ברות מדידה או הוכחה. יכול בהחלט להיות שיש דברים אובייקטיבים לא ברי מדידה, אבל צריך להוכיח את קיומם ולא מספיק לשלול טענה אחת כנגדם.

02
בר חיון

מבלי לדבר בשמו, לפי הבנתי מטרה מרכזית בעבודתו זו של אנוך היתה לחשוף את הכשלים בבסיס הליברליזם הניטרלי. האם מכאן עולה איזו "הוכחה" שקיימת אמת מוסרית אובייקטיבית? אני לא חושב, אבל אפשר לפחות לבחון את האופציה הזו, שבכלל לא היתה לגיטימית תחת הנחת הליברליזם הניטרלי, לפיה אין מוסר אובייקטיבי כי כל אחד והאמת שלו וגו'. כלומר, אם ההנחה הזו לא מחזיקה מים (והיא לא), אפשר לקחת בחשבון דברים שלא יכולנו עד כה. האפשרות לבחון מוסר בכלים מאפיסטמולוגיה נראית לי גם כיוון מעניין.

בר חיון, כל מה שאתה אומר מוסכם עליי ובאמת יתכן שאין שום מוסר אובייקטיבי. אבל זה שמראים שטענה מסוימת אינה תקפה לא אומר שההפך ממנה הוא הנכון, זה כשל לוגי קלאסי.

    06
    שירה

    ממש לא, נדב.
    פרופ' אנוך מפריך את הטענה שמה שאובייקטיבי ניתן למדידה או להוכחה. (אם הטענה הזו נכונה, אז כיוון שלא ניתן לעשות זאת עם טענה מוסרית, יוצא שהיא אינה אובייקטיבית).
    הטענה הזו (=שמה שאובייקטיבי ניתן למדידה או להוכחה) מביסה את עצמה, ומכאן שקיימים בעולם דברים אובייקטיבים, שאי אפשר למדוד או להוכיח.
    כך אפשר לטעון שהמוסר הוא דווקא כן אובייקטיבי.

    בכלליות, כדאי לקרוא בעיון פילוסופיות ופילוסופים מנוסים כמו פרופ' אנוך לפני שממהרים להצביע על כשל גדול כל כך.