מדען אורח פרופ' דן פאר

מהי, לדעתך, פריצת הדרך המשמעותית או המסקרנת ביותר שנעשתה בתחום המחקר שלך בשנים האחרונות?

החלבונים שעל ייצורם אחראי ה- RNA (המוציא לפועל של הוראות ה- DNA), הם למעשה ה'פועלים השחורים' של התא ועל הגוף לדעת לווסת את ייצורם. ב- 1998 התבשרנו על גילוי מרעיש: קיומו של ה- RNAi, תגלית שזיכתה את אנדרו פייר וקרייג מלו בפרס נובל. מדובר באחד מאמצעי הבקרה לוויסות וריסון ייצור החלבונים, למשל בזמן התקפה ויראלית של נגיפים. תגלית זו הובילה, למעשה, לפריצת הדרך המלהיבה ביותר שראינו בשנים האחרונות. משום שברגע שהבנו שיש דרך חיצונית לתא לשלוט ולווסת את ייצור החלבונים, זו היתה רק שאלה של זמן עד שנמצא דרך להחדיר אמצעי וויסות משלנו, והוא ה- siRNA ("small interfering RNA"). החיבור בין אמצעי מלאכותי שיתערב בוויסות החלבונים כפי שאנחנו רוצים, לבין הטכנולוגיה שתדע לשאת אמצעי זה ישירות לתאים הרצויים, זו פריצת הדרך המשמעותית. והפוטנציאל הוא אדיר: בשל הדיוק והמיקוד ניתן לטפל במחלות שעד היום נחשבו לחשוכות מרפא; אפשר להשתמש במינונים נמוכים יותר של תרופות וכמובן, להימנע גם מתופעות הלוואי של התרופות הקונבנציונאליות.
זו פריצת דרך שהיא לא פחות ממהפכה בעולם הננו-רפואה: חברות התרופות כבר החלו להבין את הפוטנציאל היישומי וכיום אנחנו עדים להרבה יותר ניסויים קליניים בבני אדם שבוחנים טכנולוגיות להעברת תרופות ומיקודן בתאים חולים, לא רק מסוג siRNA אלא גם באמצעות מולקולות נוספות.

מהם המחקרים שמעסיקים אותך בתקופה זו?

המעבדה שלנו עוסקת בפיתוח הטכנולוגיה שתפקידה להוביל תרופות שונות לתאים החולים. כאמור, מדובר במערכות בגודל ננומטרי שיודעות לחמוק מהמערכת החיסונית של הגוף ולהתביית אך ורק על תאים ספציפיים. ה- siRNA שבתוך ה'צוללות' הזעירות הללו יכול, למשל, למנוע הפרשה של חומרים דלקתיים בלתי רצויים, לשלוט בגנים שעברו מוטציה, כמו במחלת הסרטן, ואף לגרום להרס של תאים סרטניים וכל זאת מבלי לפגוע בתאים בריאים.
בנוסף לכך, אנחנו מפתחים יכולות הדמיה מולקולרית סלקטיבית, שהיא טכנולוגיה המאפשרת לנו לעקוב אחר התאים הספציפיים שחולים בגוף, עם מינימום התערבויות פולשניות ונזק לגוף. אנחנו עושים זאת באמצעות חומרי הדמיה (כמו יוד) שאנחנו קושרים לנוגדנים המוזרקים לגוף. הנוגדנים נושאים את חומרי ההדמיה ישירות לאזור הנגוע, מה שמאפשר לנו לעקוב בזמן אמת אחר התפתחות המחלה ומשפר את השליטה שלנו בה.

כיצד אתה רואה את העתיד של תחום המחקר שלך?

צריך לזכור שהתחום הזה עדיין בחיתוליו אבל היישומים הפוטנציאליים הם מגוונים ונושאים הבטחה עצומה. לכן, הכיוונים לעתיד הם רבים מאוד והכל תלוי במה בוחרים להתמקד. אנחנו, למשל, מנסים למצוא יעדים תרופתיים חדשים למחלות דלקתיות וסרטן הדם שיהיו הדור הבא של התרופות המותאמות אישית לחולה. סרטן הוא בהחלט יעד מחקרי דומיננטי בתחום הזה אך הוא אינו היחיד. חברות שונות עובדות על מחלות ויראליות כמו HIV או סארס, מחלות אוטואימוניות (כשל מערכת החיסון) ועוד.

מהו ההסבר האלגנטי, העמוק או היפה ביותר בעיניך לתופעה כלשהי?

עד לא מזמן, הפרדיגמה השלטת היתה פשוטה: הגנים מקודדים חלבונים שמקיימים את תאי הגוף. אבל אנחנו יודעים שכך גם פועל אורז. יתרה מזו, בהשוואה לגנום האנושי, לאורז יש יותר גנים באופן משמעותי (בסביבות ה- 37,500 גנים לעומת כ- 25,000 לבני אדם). ובכל זאת, האורז אינו מתוחכם יותר מאתנו והשאלה המעניינת כאן, היא מהו למעשה הדבר המהותי המבדיל אותנו מאורז? לכן, ההסבר האלגנטי והעמוק לטעמי, הוא ההסבר לאותו משהו שהופך את המכונה הביולוגית לכל כך מורכבת ומתוחכמת. ההסבר טמון במערכות הבקרה ברמת החלבון וה- RNA. באופן ספציפי, ההסבר הוא הבנת פעולתם של חלבונים והשלכות של פעולות אלה על גוף האדם.

אחת הסיבות שזהו ההסבר היפה ביותר בעיני, היא משום שהוא לא חדל להתרחב ולהתפתח. אפשר לקחת לדוגמה את חלבון הציקלין D1, האחראי על בקרת חלוקת תאים נורמליים וסרטניים. התגלה כי בתנאים מסוימים, הוא יודע לתפקד כבקר ולשלוט בחלבונים אחרים, אנטי דלקתיים. כל פעם אנחנו לומדים עליו משהו נוסף וכיום אנו יודעים על לא פחות משמונה תפקידים שונים שהוא יכול למלא בתא. יש חלבונים שאנחנו מגלים כי במקרה הצורך, הם "יודעים" לגבות חלבונים אחרים ולקחת את תפקידם. הוורסטיליות הזו מאירה באור מורכב יותר ויותר את המכונה הביולוגית וזה מופלא בעיני.

לגבי מה אתה אופטימי?

לטכנולוגיה בה אנו עוסקים יש פוטנציאל שעד לפני שנים מעטות היינו מקטלגים במדף ספרי המדע בדיוני. כבר כיום ניתן לשלוט באופן בו צמחים מייצרים חלבונים ולגרום להם לייצר חלבונים אנושיים הניתנים כתרופות. את האנזים החסר באדם הסובל במחלה התורשתית גושה, למשל, מגדלים בגזר, בפיתוח ישראלי מדהים. אני מאמין שקרב היום בו נדע להתמודד עם סוגי סרטן רבים ולחיות איתם כמחלה כרונית בה נוכל לשלוט, ללא הקרנות, כימותרפיה וכל התהליכים הפולשניים והכואבים הללו. יספיק רק עירוי של נשאי siRNA פעם בכמה זמן, לצורך תחזוקה שוטפת שתשאיר את התאים הנגועים רדומים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק