פרנק אומר: לך לרופא

האם קמט באוזן יכול לנבא מחלות לב?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

אנחנו רגילים לתפוס את הרפואה כתחום רציונלי, אך נהיר למומחים בלבד. המדדים שלפיהם פועלים רופאים הם מורכבים ונסתרים מעיניהם של ההדיוטות. לכן, הרעיון שחריצים בתנוכי האוזניים יכולים לומר משהו על בריאותנו, או בכלל, נשמע תחילה כשייך לתחום תורות הפרצוף למיניהן, משהו שנשלף מתוך איזו פרנולוגיה טרום-נאצית או להבדיל, תורה ניו-אייג'ית פוסט-קבלית, מאלה שקושרות בין תווי פנים לבין כל דבר, ממחלות ותכונות אופי ועד גורל. אבל שורה של מחקרים תומכת בטענה הזו, מאז שד"ר סנדרס ט. פרנק דיווח של מתאם בין קיומם של חריצים אלכסוניים בתנוכי האוזניים ובין מחלות לב במחקר שפרסם בשנת 1973, ובעקבותיו נקרא הסימן על שמו (Frank’s sign).

שנים מעטות לאחר מכן ניסו חוקרים אחרים להשתמש בטענה של פרנק כדי לענות על חידה היסטורית עתיקת ימים: סיבת מותו של קיסר רומי אדריאנוס. לפי הדיווחים היה אדריאנוס בריא למדי במשך כל ימי חייו, אולם כשמלאו לו ששים חלה. מן התיאורים המופיעים אצל ההיסטוריון דיו קסיוס ובאוסף הביוגרפיות "היסטוריה אוגוסטה" אנו למדים כי הוא סבל מבצקות ומדימומים באף, ומצבו הלך והידרדר במהירות עד שביקש את נפשו למות ואף ניסה לשכנע את אחד ממשרתיו לרצוח אותו. בסופו של דבר הוא מת באופן טבעי בשנת 138 לספירה, וסיבת מותו המדויקת היא נושא לדיון בקרב פליאו-פתולוגים, שהעלו השערות שונות, כמו דלקת כליות.

אולם בשנות השמונים התגלה כי אותם קמטים או חריצים הרי גורל שתיאר פרנק מופיעים בכמה מפסליו של אדריאנוס הניצבים במוזיאונים שונים ברחבי העולם. מכיוון שהקמטים הללו אינם מופיעים, לפי הידוע, בפסליהם של קיסרים אחרים, ניתן לחשוב שהם מייצגים תכונה היסטורית אמיתית. מכאן המשיכו החוקרים לנתח את התסמינים השונים שגילה אדריאנוס ואף את טיפוס האישיות שלו (עניין שנדמה שקצת ירד מגדולתו מאז) והגיעו למסקנה שיש סבירות גבוהה שמדכאו של מרד בר כוכבא מת "מאי ספיקת לב, בעקבות יתר לחץ דם וטרשת עורקים." זאת למרות היעדרן של עדויות על כאב בחזה, למשל.

סיבת מותו המדויקת של אדריאנוס לאו דווקא חשובה מאד, אולם נראה שהיא הצליחה לספק אמינות מסוימת לסימן הגופני המסגיר, או לפחות להפוך אותו למעניין יותר. בשנים הבאות נערכו עוד מחקרים רבים שבדקו אם הקמט אכן מהווה אינדיקציה אמינה למחלות לב. במחקר שנערך ב-1982 ובחן 340 נבדקים, קשרו החוקרים בין הימצאותו ובין הזדקנות והתפתחות מוקדמת של מחלות לב.  במחקר נוסף שנערך ב-1989 ובחן 300 גופות של נפטרים מסיבות שונות, נמצא מתאם חזק בין קמטים בתנוך האוזן ובין מוות ממחלות קרדיו-וסקולריות בגברים ובנשים. ל-73% מהנבדקים שמתו מסיבה שקשורה במחלות לב וכלי דם היה קמט כזה. מנגד, הוא זוהה גם אצל 45%  מאלה שמתו מסיבות אחרות. גם במחקר מ-2012 נמצא מתאם בין תוצאותיה של בדיקת אנגיוגרפיה ובין קיומו או היעדרו של קמט באוזן; וחוקרים דניים קשרו בין הופעתו של הקמט ובין סימנים נוספים, כמו התקרחות ומצברי שומן ליד העיניים, לבין מחלות לב.

עם זאת, ממחקרים אחרים עלה כי כוח הניבוי של הקמטים אינו תקף כשמדובר בחולי סכרת, או בחולים ממוצא אינדיאני או אסיאתי. הדעות גם חלוקות לגבי דיוקו בגילאים שונים: פרנק היה סבור שהוא רלוונטי רק לחולים בני ששים שנה או פחות, ומחקר מ-2006 מצא אחוזי ניבוי גבוהים מאד מתחת לגיל ארבעים. הקמט נעשה נפוץ יותר עם הגיל, אך כך גם מחלות לב. למרות ההסתייגויות השונות, ניתוח של המחקרים שעסקו בנושא עד כה מצא, במפתיע, כי הקמט הוא מנבא טוב יותר של מחלות לב מגורמי סיכון מסורתיים כמו סכרת, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה (עודף של ליפידים בדם) ועישון. הקשר המדויק בין שתי התופעות, אגב, עדיין לא נקבע, אך אחת ההנחות היא שהקמט נוצר בעקבות הידרדרות של הרקמה האלסטית סביב כלי הדם הקטנים שמזרימים דם לתנוכים, שינוי דומה לזה שחל בכלי הדם המזוהים עם מחלות לב כליליות.

קל להבין את ההסתייגות מקשירה חד משמעית של סימנים חיצוניים לבעיות רפואיות שונות, וכפי שמצוין לעיל, הקשר אינו מוחלט. עם זאת, כאשר חושבים על סירובה המפורסם של הרפואה המערבית הסטנדרטית לבחון סימנים שונים הנהוגים במסורות רפואיות אחרות, מסיבות אידיאולוגיות או פרקטיות, מתחשק לקוות שעמדה זו תישקל מחדש גם ללא סמכותו של קיסר רומאי.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
- דימוי שערקמטים אופייניים לסימן בתנוך האוזן של פציינט. צילום: מד-קאוס


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על פרנק אומר: לך לרופא

01
ד.

הרפואה, בניגוד לפיזיולוגיה, אינה מדע אלא אוּמנות. ככזו היא נתונה לחלוקה תרבותית וכל רפואה היא שפה-משל-עצמה. לכן יכולות להתקיים זו-בצד-זו רפואות סינית, הודית וכו' כשם שמתקיימות במקביל מוזיקה סינית, הודית ואחרות מבלי שאחת מהן תהיה נכונה או טובה מרעותה.
השפה הרפואית כמחלקה בתרבות מסוימת עוסקת באותם חלקים בתרבות שעניינם בלידה מחלה ומוות. אוּמנות הרפואה ואוּמנות כוהן-הדת התפצלו מאוּמנותו של השמאן, כאשר הרפואה פילסה לה נתיב בעזרת ההתבוננות האובייקטיבית שהפכה ברבות הימים למדע ואילו הדת פילסה לה נתיב באמצעות ההתבוננות הסובייקטיבית ופיתחה יחסים סימביוטיים חלקיים עם הפוליטיקה.
השפה הרפואית משתמשת במישלבים שונים לתקשורת בין בני-האוּמנות לבין עצמם, לתקשורת בין בני-האומנות לקהל הרחב ולתקשורת בתוך הקהל הרחב עצמו. ואולם כל שפה רפואית על מישלביה השונים מתאפיינת בתחביר, בהגיון פנימי שמאחד את השימוש במושגים שבתחום עיסוקה.
כמו כל שפה חלים בה שינויים פנימיים בהשפעת שפות אחרות ואף כניגוד והתבדלות משפות אחרות. כחלק משינויים אלה הרפואה המערבית מתבססת יותר ויותר על סימפטומים סקאלריים ופחות-ופחות על סימפטומים שאינם ניתנים למיון על סקאלה אחת.

על כן להיתפס בבדל-אוזן של סימפטום אחד שאיננו בשימוש ברפואה המערבית דומה לשאלה מדוע לא כתב גאון מוזיקלי כמוצרט אף אופרה סינית.

03
ד.

סבתא שלי לימדה אותי שאין להתדיין עם קוקוריקו, אבל החכמה שלה הייתה בסך הכל מבוססת על ניסיון-דורות ולא מבוססת מדעית.

הבדיחה מספרת על הלן קלר שקיבלה מצה ליד ואמרה:
"מי זה כתב את השטויות האלה"? ונדמה שזה היחס של מי שמסתכל ברפואה הסינית או ההודית כתרנגול בבני אדם ובטוח שאכל את החכמה כולה והיא עשויה גרגרי דוחן.

04
קוקוריקו

הרפואה המערבית אינה אומנות אלא טכניקה המבוססת על מדע מערבי.

מוזיקה מערבית, הודית וסינית הן אכן אומנות. אף אחת מהן לא מבוססת על תהליך לוגי מוסדר של בניית תאוריות ע"י יצירת היפוטזות, ביצוע ניסויים וחיזוק או החלשת התאוריה עד כדי אישוש או הפרכה. ברפואה לעומת זאת כל הרפואות מלבד הרפואה המערבית (כגון הודית, סינית וכו) אכן עובדות על אותו עקרון. הן למעשה פרי דמיון של מטפל מסויים שהשתרש לאורך הדורות. מקור הדמיון יכול להיות אמונה דתית או ארוע אנקדוטלי כלשהוא. לעומת זאת הרפואה המערבית שונה מכל אלה כי היא מבוססת על מדע מדויק.
לכן הרפואה המערבית טובה פי אלף מכל הרפואות האחרות. היא העלתה את תוחלת החיים במערב לפחות פי שתיים ונותנת פתרון מעולה למספר גדול של מחלות. הרפואה המערבית גם מתקדמת בצעדי ענק, נתמכת ע"י הטכנולוגיה והמדע. דברים שעד לפני מספר שנים נחשבו למדע בדיוני הפכו למציאות מצילת חיים. השתלת איברים, לב מלאכותי, רפואה גנטית, צינטורים ועוד.

מסקנה: מוזיקה הודית וסינית טובות בדיוק כמו מוזיקה מערבית אבל רפואה מערבית טובה פי מליון מרפואה הודית וסינית ביחד.

את החוכמה הזאת למדתי אחרי שאכלתי גרגרי דוחן טעימים. אתה פשוט יכול להפעיל את המוח שלך או לעיין 5 דקות בויקיפדיה ולהגיע לאותה מסקנה.